היהדות שמצטיינת כל כך בטקסים, לא מצאה דרך לציין את הגירושין, שנעשים נפוצים יותר ויותר בשנים האחרונות. היכן טקס המעבר המתבקש? רבקה בן ששון, יצרה טקס מעבר חברתי לגירושין בתקווה שהצעתה תעזור לגרושות הטריות להביע את רגשותיהן, וכן לקידום שינוי ביחס החברה הדתית לגרושים וגרושות בתחילת דרכם.
פתח דבר
במחצית השנייה של המאה העשרים התמסדו טקסי מעבר נשיים רבים: טקס בת-מצווה הפך למקובל ביותר, ואפילו זבד הבת מקובל היום גם בציבור האורתודוכסי. זאת בנוסף לטקסים הידועים מימים ימימה של החל בברית מילה בתחילת החיים, המשך, בבר-מצווה ובנישואין – שכולם קשורים בשמחה, וכלה בטקסי אבלות בקצה השני של החיים.
אולם, היהדות המצטיינת כל כך בטקסים, לא מצאה דרך לציין את הגירושין, שנעשים נפוצים יותר ויותר בשנים האחרונות.
טקס הגירושין שנערך ברבנות הוא אינטימי, מצומצם ביותר, והנוכחים היחידים בו מלבד בני הזוג והדיין, הם עדי בית הדין, אנשים זרים לחלוטין. בני הזוג נכנסים לחדר "נשואים" ויוצאים ממנו לעולם כזוג "גרושים", והעולם כמנהגו נוהג כאילו לא קרה דבר. אין ציבור מלווה, אין חופשה, אין ביקורי חברים ממוסדים, אין תנחומים ובני הזוג אמורים לחזור לשגרה ולהמשיך בחייהם כאילו דבר לא השתנה. ולא היא- הכול השתנה! הזוג נפרד וכל אחד הלך לדרכו. היכן טקס המעבר המתבקש?
אולי אחת הסיבות לכך שאין טקס מעבר לגירושין, הייתה נדירותם. סיבה אחרת יכולה להיות המחשבה שלגירושין יפה שתיקה, ואולי מפני שיש בגירושין משהו המאיים על המסגרת החברתית. אך לא כך הדבר בימינו כשהגירושים הפכו לתופעה נפוצה למדיי, ונחיצותו של טקס מעבר כזה התגברה.
אין דגם בעל משמעות שייתן מסגרת למי שחפצים בטקס מובנה, וגם החברה והקהילה אינם יודעים כיצד לנהוג בגרושה או בגרוש הטריים. מסיבה זו החלטתי, בשיתוף עם הנהלת ארגון "קולך", להעלות על הכתב הצעה לטקס מעבר לגירושין, אשר גובש בשיתוף עם נשים גרושות רבות שאתן שוחחתי. הטקס המוצע בחוברת אמנם פונה לנשים – אך יכול לשרת (בשינויים מסוימים) גם גברים.
אני מקווה שהצעה זו תעזור הן לגרושות הטריות למצוא דרך להביע את רגשותיהן, והן לחברה הדתית לנסות ולדעת יותר כיצד להתייחס לגרושות ולגרושים בתחילת דרכם ולא להתעלם מהם.
מהלך הטקס
״הכל מעלין לבית האבל גלוסקאות בשר ודגים ובחבר עיר ירק וקטניות ודגים. רשב״ג אומר במקום שנהגו אפילו מעשה קדירה. עשרה כוסות שותין בבית האבל, שנים קודם המזון וחמישה בתום המזון ג׳ לאחר המזון ואחד לברכת אבלים ואחד לתנחומי אבלים ואחד לגמילת חסדים..״ (מסכת שמחות יד׳, ה).
ביום מתן הגט בשעה מוסכמת מתאספות 10 חברות קרובות של הגרושה, על פי בחירתה. רצוי שהפגישה תיערך בבית פרטי, עדיף בבית הגרושה, ואם לא – אצל אחת מחברותיה (אפשרות פחות רצויה – בבית קפה או מסעדה). השולחן יהיה ערוך לסעודה בסגנון של סעודת הבראה או סעודת הודיה, על פי בחירת הגרושה. אפשרות פחות פורמלית היא ישיבה במעגל, לא סביב שולחן.
קריעה
בתחילת הטקס הגרושה קורעת את הכתובה, אם היא נמצאת, או את תעודת הנישואין או כל חפץ אחר לפי בחירתה. בקריעה זו או בהסרת כיסוי הראש היא מסמלת את סוף התקופה הקודמת, את התנפצות החלום להקים בית ואת שברו של הבית עצמו.
נטילת ידיים
"וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת-יְדֵיהֶם וְאֶת-רַגְלֵיהֶם. בְּבֹאָם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, יִרְחֲצוּ-מַיִם–וְלֹא יָמֻתוּ; אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל-הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת, לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לה׳ " (שמות ל׳ י״ט-כ).
לאחר הקריעה, שאותה יכולה הגרושה ללוות בדברים, היא נוטלת ידיים. אחת החברות מביאה לה את הנטלה, כמו בסדר פסח. הפעולה מזכירה את נטילת מנהל ״סדר פסח״ בליל הסדר, כמנהג אשכנז, ומציין את מרכזיותו של האדם בטקס. נטילת הידיים מסמלת היטהרות מדברים הקשורים בטומאה, כמו לאחר שנת הלילה או לאחר לווית המת, וכן מסמלת את היציאה ממעמד בית הדין ואת סיום תהליך הגט.
הדלקת נרות
"נר ה' נשמת אדם" (משלי כ', כז).
כל אחת מהנשים תדליק נרות המסמלים דברים שונים. כל אחת מהנשים המדליקות תאמר מה הנרות מסמלים בעיניה. הדלקת הנר קשורה במיוחד לאשה כמרבה אור ושלום בבית. עם פירוק הבית יש מקום להרבות בנרות כדי לחזק את האור והשלום בבית.
סיפור
אם הגרושה רוצה היא מספרת על הגט, על רגשותיה ועל חששותיה. בחלק זה ניתן לקרוא פרקי תהלים לפי בחירה: על מצוקת הנפש, על תחושת הבגידה, על התקווה לעתיד טוב יותר, או על דברים אחרים המשמעותיים לגרושה, כמו הודיה על השחרור שציפתה לו.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
מבחר קטעים לבחירה
לתיאור תחושת הבגידה:
"אמר ר' אלעזר כל המגרש אשתו ראשונה – אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר: (מלאכי ב, יג) וְזאת שׁנִית תַּעֲשׂוּ כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבַּח ה’ בְּכִי וַאֲנָקָה מֵאֵין עוֹד פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם. וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי ה’ הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשׁת נְעוּרֶיךָ אֲשׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשׁת בְּרִיתֶךָ."
(בבלי, גטין דף צ ע"ב)
לבקשת חסד וקרבת ה’:
"לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד. ה’ אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי. חָנֵּנִי ה’ כִּי אֻמְלַל אָנִי רְפָאֵנִי ה’ כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי. וְנַפְשׁי נִבְהֲלָה מְאד וְאַתָּה ה’ עַד מָתָי. שׁוּבָה ה’ חַלְּצָה נַפְשׁי הוֹשׁיעֵנִי לְמַעַן חַסְדֶּךָ. כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ בִּשׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָּךְ. יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי אַשׂחֶה בְכָל לַיְלָה מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי עַרְשׂי אַמְסֶה. עָשׁשׁה מִכַּעַס עֵינִי עָתְקָה בְּכָל צוֹרְרָי. סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל פּעֲלֵי אָוֶן כִּי שׁמַע ה’ קוֹל בִּכְיִי. שׁמַע ה’ תְּחִנָּתִי ה’ תְּפִלָּתִי יִקָּח. יֵבשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאד כָּל איְבָי יָשׁבוּ יֵבשׁוּ רָגַע."
(תהלים ו)
"לְדָוִד אֵלֶיךָ ה’ נַפְשׁי אֶשָּׂא. אֶלהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשׁה אַל יַעַלְצוּ אוֹיְבַי לִי. גַּם כָּל קויךָ לא יֵבשׁוּ יֵבשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם. דְּרָכֶיךָ ה’ הוֹדִיעֵנִי ארְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי. הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלהֵי יִשׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם. זְכר רַחֲמֶיךָ ה’ וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה. חַטּאות נְעוּרַי וּפְשׁעַי אַל תִּזְכּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ ה’. טוֹב וְיָשׁר ה’ עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ. יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ. כָּל אָרְחוֹת ה’ חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדתָיו. לְמַעַן שׁמְךָ ה’ וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא. מִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא ה’ יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר. נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין ְנפשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ. סוֹד ה’ לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם. עֵינַי תָּמִיד אֶל ה’ כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשׁת רַגְלָי. פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי. צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי. רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשׂא לְכָל חַטּאותָי. רְאֵה איְבַי כִּי רָבּוּ וְשׂנְאַת חָמָס שׂנֵאוּנִי. שׁמְרָה נַפְשׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ. תּם וָישׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ. פְּדֵה אֱלהִים אֶת יִשׂרָאֵל מִכּל צָרוֹתָיו."
(תהלים כה)
"וִיהִי ה’ מִשׂגָּב לַדָּךְ מִשׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה. וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שׁמֶךָ כִּי לא עָזַבְתָּ דרְשׁיךָ ה’."
(תהלים ט, י-יא)
"הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת ה’ צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכל הַחסִים בּוֹ. כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי ה’ וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלהֵינוּ."
(תהלים יח, לא-לב)
"יִרְאַת ה’ טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד מִשׁפְּטֵי ה’ אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו. הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנפֶת צוּפִים. גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם בְּשׁמְרָם עֵקֶב רָב. שׁגִיאוֹת מִי יָבִין מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי."
(תהלים יט, י-יג)
להתעודדות:
"מִזְמוֹר לְדָוִד יְהוָה רעִי לא אֶחְסָר. בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל-מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי. נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי-צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ. גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לא-אִירָא רָע כִּי-אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי. תַּעֲרךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן ראשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה. אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל-יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית-יְהוָה לְארֶךְ יָמִים."
(תהילים כג)
"לְדָוִד ה’ אוֹרִי וְיִשׁעִי מִמִּי אִירָא ה’ מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד. בקְרב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכל אֶת בְּשׂרִי צָרַי וְאיְבַי לִי הֵמָּה כָשׁלוּ וְנָפָלוּ. אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לא יִירָא לִבִּי אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזאת אֲנִי בוֹטֵחַ. אַחַת שׁאַלְתִּי מֵאֵת ה’ אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שׁבְתִּי בְּבֵית ה’ כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנעַם ה’ וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי. וְעַתָּה יָרוּם ראשׁי עַל איְבַי סְבִיבוֹתַי וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה אָשׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַה’. שׁמַע ה’ קוֹלִי אֶקְרָא וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי:
לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת פָּנֶיךָ ה’ אֲבַקֵּשׁ. אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל תִּטְּשׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלהֵי יִשׁעִי. כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַה’ יַאַסְפֵנִי. הוֹרֵנִי ה’ דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּארַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי. אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי כִּי קָמוּ בִי עֵדֵי שׁקֶר וִיפֵחַ חָמָס. לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב ה’ בְּאֶרֶץ חַיִּים. קַוֵּה אֶל ה’ חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה’."
(תהלים כז)
"מִזְמוֹר שׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד. אֲרוֹמִמְךָ ה’ כִּי דִלִּיתָנִי וְלא שׂמַּחְתָּ איְבַי לִי. ה’ אֱלהָי שׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי. ה’ הֶעֱלִיתָ מִן שׁאוֹל נַפְשׁי חִיִּיתַנִי מִיָּרְדִי בוֹר. זַמְּרוּ לַה’ חֲסִידָיו וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ. כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבּקֶר רִנָּה. וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם. ה’ בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עז הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל. אֵלֶיךָ ה’ אֶקְרָא וְאֶל אֲדנָי אֶתְחַנָּן. מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ. שׁמַע ה’ וְחָנֵּנִי ה’ הֶיֵה עזֵר לִי. הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שׂמְחָה. לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלא יִדּם ה’ אֱלהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ."
(תהלים ל)
קריאת קטע מסיפורו של ש"י עגנון "פנים אחרות" בתוך "על כפות המנעול".
תפילות לגרושה
א אלוקי
אלוקי הסודות הכמוסים הקטנים, אלוקי המחשבות והכוונות
אלוקי השירים שאנו מאלתרים ופורטים על הפסנתר
אלוקי
תן לי את הכוח להמשיך לכאוב ולאהוב
נטע בי עוצמה להתחדשות
סייע בידי להוציא את הכוחות המופלאים שנטעת בי מהכוח אל הפועל
תן לי את הכוח להתקיים ממה שיש, ובכך לא להתבייש,
תן לי את הרצון להתנער מכל חטא
סייע בידי להתרומם ולהרים אתי את פרחי הקטנים
ולראות כל אחד מהם כמיוחד
תן לי את הכוח להתבונן בחיים בזוית שונה וקצת אחרת
תן לי את היכולת לשאוב ממך כוח
סייע בידי לראות את הטוב בלבד
במקום בו אני נמצאת
אלוקי, מודה אני לפניך ריבון כל המעשים
ב הוריני ה’ דרכך
ונחני באורח מישור
זכני לעבוד אותך
בלב שלם
פתח לי דרכך
סלולה מעומק לבי
להיבנות ולמצוא את
משוש ליבי
ואהבת אמת
נקיה וראויה
ברוב חסדך
לבנין שלם בתןך עמי.
ניתן לשיר מתפילת "לכה דודי":
מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ עִיר מְלוּכָה קוּמִי צְאִי מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה
רַב לָךְ שׁבֶת בְּעֵמֶק הַבָּכָא וְהוּא יַחֲמוֹל עָלַיִךְ חֶמְלָה.
הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי לִבְשׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ עַמִּי
עַל יַד בֶּן יִשַי בֵּית הַלַּחְמִי קָרְבָה אֶל נַפְשׁי גְאָלָהּ.
הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ קוּמִי אוֹרִי
עוּרִי עוּרִי שׁיר דַּבֵּרִי כְּבוֹד ה’ עָלַיִךְ נִגְלָה
לא תֵבוֹשׁי וְלא תִכָּלְמִי מַה תִּשׁתּוֹחֲחִי וּמַה תֶּהֱמִי
בָּךְ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ.
וְהָיוּ לִמְשׁסָּה שׁאסָיִךְ וְרָחֲקוּ כָּל מְבַלְּעָיִךְ
יָשׂישׂ עָלַיִךְ אֱלהָיִךְ כִּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה
השמעת השיר של שרית חדד, 'שמע ישראל', או כל שיר אחר ההולם את האירוע.
ברכת 'שהחיינו'
על בגד או על פרי חדש – מתוך תחושת הודיה או כדי להתעודד.
הסעודה
תלֻווה בנגינה ושירה, ותכלול:
- חלה עגולה – הצורה העגולה היא מסממני האבל, והיא מציינת מחזוריות והתחדשות.
- גפן ותאנה – רומזים לחזרה לישיבה בבית – "איש תחת גפנו ותחת תאנתו".
- רימון או דג – רומז לפריון רוחני ו/או גשמי.
- תמר או מיני מתיקה אחרים – להמתקת האבל או כסמל למתיקות שתשרה מעתה אפשר לאכול
- עוגה או מנה אחרת בצורת לב שתסמל את האהבה העתידית.
- אתרוג – כסמל לדעת, כדי ששוב לא תיעשה טעות בתחום הזוגי.
- יין – כוס של ברכה. כל אחת מהחברות תברך את הגרושה על כוס היין.
דוגמא לברכה שקיבלתי מחברה:
"בחרתי להביא הערב ענבים המסמלים מספר דברים: ראשית – הענבים נמנים בין הראשונים משבעת המינים שזה מעיד על חשיבותם וייחודם.
שנית – צורת הפרי, העשוי אשכולות אשכולות, יכולה לסמל את החוזק שיש בקבוצה כשמתגבשים יחד בודדים שיש להם מכנה משותף. האשכול מראה את החשיבות והתרומה שנותנת כל אחת עם היחוד שלה-לצורה החדשה והיפה שנוצרת.
שלישית – ענפי הגפן נראים מתים ויבשים כל החורף ופתאום מפתיעים בלבלוב ופריחה באביב ובקיץ, המסמלים צמיחה חדשה ופריחה שיכולה להיות גם אם נראה ומורגש שהכל נגמר.
רביעית – ישנן מספר דרכים בהן ניתן להכין ולאכול ענבים:
הפשוטה ביותר – הפרי כמו שהוא.
דרך אחרת – לאחר שהשמש הלוהטת מכה על הפרי במשך הרבה ימים ומיבשת אותו – במקום להתקלקל ולהרקב – הענבים הוכים לצימוקים טעימים ובריאים.
דרך נוספת – ניתן לדרוך על הענבים, למעוך אותם, "להוציא להם את המיץ" וגם לאחר "התעללות" זו, יוצא מן הפרי יין – שהוא מקשה חשוב מאד שעולה ברמתו על הפרי עצמו, וזוכה אפילו לברכה מיוחדת משלו.
מכאן – גם לאחר מכות מפשיות וטראומה, ניתן להתגבר ועם הזמן לפרוח מחדש ואף ללמוד מן הטעויות, לצמוח מן המצב ולעלות ולהיות אשה גדולה יותר…"
חתימת הטקס:
ניתן ללכת לאחר הטקס, לבד או בחבורה, לטבילה במקווה, ולטבול שלוש פעמים: פעם אחת – לציון חתימת העבר, פעם שנייה – לציון מעמד ההווה, ופעם שלישית – למען העתיד. או גם לתת צדקה תוך התכוונות לאותם סמלים: גמילה מן העבר, בקשה לחיזוק בהווה ולעתיד טוב יותר.
תיאור מפורט, אישי מאוד, של רעיון טקס המעבר ויישומו בצורה וברוח שונה מהמוצעת כאן, שאוב גם הוא ממקורות היהדות, ניתן למצוא בספרה של רוחמה וייס "מתחייבת בנפשי – קריאות מחויבות בתלמוד", עמוד 113-124 .
שירים נוספים שניתן לקרוא בטקס:
* השתמשתן/ם בהצעות שלנו לטקס? נשמח לקבל עדכונים ותיוגים בכתיבה שלכן/ם על הטקס – #נָחוּגָה / #נחוגה.
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
- הגרושה השקופה – בקשה לפתח מודעות ורגישות לגרושים ולגרושות – רבקה בן ששון
- על הגירושין ביהדות : טקס סידור הגט – צוות גלויה
- דינים מיוחדים הנלווים לגירושין – צוות גלויה
- יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא את הכל: על הצורך בטקס ובתפילה המיועדים לעת הגירושין – רות חסין
- תפילה להתרת עגונות ומסורבות גט – ד״ר יעל לוין
- תפילה לאישה לאחר קבלת הגט – ד״ר יעל לוין
- מי שברך לאשה היוצאת לחופשי – טלי"ה – טקסים לנשים יהודיות: הרבה גלית כהן קדם, הרבה נעמה דפני-קלן, הרבה תמר אלעד-אפלבום וד"ר תניא ציון-וולדקס
- מי שחרב עליה ביתה – רות חסין
- תלינו את שטר הגט – אסנת אלדר
- שכינה – רות חסין
