שכינה

שְׁכִינָה,
אֲהוּבָה, יְקָרָה, רְצוּיָה,
בִּקַּשְׁתִּי שֶׁתָּבוֹאִי, תִּשְׁכְּנִי בֵּינֵינוּ, אֵי אָז, בַּדִּירָה הַקְּטַנָּה, שֶׁרֻצְּפָה בְּאַהֲבָה.
הַאִם אַתְּ מַרְגִּישָׁה
שֶׁנָּתַתִּי לָךְ לְהִכָּנֵס?
אוּלַי בִּכְלָל הִרְגַּשְׁתְּ
דְּחוּקָה
לֹא מְדֻבֶּרֶת

מָתַי נָטַשְׁתְּ?
תָּמִיד הָיִית
אוּלַי בִּכְלָל לֹא בָּאת
וְלֹא שַׂמְתִּי לֵב..?
לֹא חָשַׁבְתִּי שֶׁ
לֹּא תָּבוֹאִי

רָאִיתִי בָּךְ
נוֹכְחוּת
מוּבֶנֶת מֵאֵלֶיהָ

הַאִם חָמַקְתְּ
מִבַּעַד לַדֶּלֶת
בְּאוֹתוֹ אַחַר צָהֳרַיִם אָרוּר
בּוֹ נָפְלוּ עָלַי שָׁמַי?

אוּלַי הִרְגַּשְׁתְּ לְפָנַי
שֶׁ־דַּי?

מָתַי נִפְגַּשְׁנוּ שׁוּב?

פִּתְאֹם בְּתוֹךְ הַכְּאֵב
סְחַרְחֹרֶת הַמִּלִּים
כְּמוֹ אֵם הַמְבַקֶּשֶׁת
לִמְצֹא אֶת בִּתָּהּ

שָׁאַלְתִּי –
וּשְׁכִינָה.
שְׁכִינָה.
שְׁכִינָה בּוֹכָה.

אֵיךְ אֲנִי,
גָּרַמְתִּי לָהּ.
שְׁכִינָה.

וְדִמְעוֹתַי נִגָּרוֹת
בְּשׁוּלֵי שִׂמְלָתָהּ

אֵיךְ אֲנִי גָּרַמְתִּי
לְשִׁבְרוֹן לִבָּהּ

וּבִכְלָל
הוּא
שָׁבַר
לֹא אֲנִי

וְאוֹתָהּ חֲבֵרָה
בִּקְשָׁה לְנַחֵם
תַּאַסְפִי אֶת דִּמְעוֹתַיִךְ
שְׁכִינָה חֲזָקָה
שְׁכִינָה תִּתְרוֹמֵם

וּבְבֵית הַדִּין
לֹא חָשַׁבְתִּי שֶׁתִּהְיִי
חָשַׁבְתִּי שֶׁאַתְּ מְרַחֶפֶת מֵעַל לְחֻפּוֹת לְבָנוֹת,
בְּבֹהַק הַטַּלִּית הַחֲדָשָׁה,
מְלַחֶשֶׁת בֶּאֱמוּנָה סְבִיב הַטַּבַּעַת הָעֲגֻלָּה.
וְלָמָּה לָךְ
בִּמְקוֹם שֶׁבֶר וְחֻרְבָּן,
בְּמִשְׂרָד צְדָדִי, בֵּית סוֹפֵר הַגִּטִּין.

וּבְכָל זֹאת, בָּאת.

חָמַקְתְּ לַחֶדֶר,
לְאַחַר שֶׁנִּסְגְּרָה אַחֲרֵינוּ.
זָקַפְתְּ אֶת כְּתֵפַי
הַשְּׁחוּחוֹת
גָּרַמְתְּ לִי לָשֵׂאת אֶת יָדַי
וְאֶת עֵינַי
לִטֹּל אֶת הַקְּלָף הַמְקֻפָּל
לְחַמֵּם בְּיָדַיִךְ אֶת יָדַי
לְהָסִיר אֶת הַטַּבָּעוֹת
לְבַל יַחְצְצוּ
לְהַשְׁלִים עִם הַטֶּקֶס
הֶהָפוּךְ

לְהַרְגִּישׁ אוֹתָךְ אִתִּי
בִּדְמָעוֹת חַמּוֹת שֶׁזּוֹלְגוֹת עַל הַלֶּחִי
מְנַחֶמֶת.
עוֹד אֶבְנֵךְ.
וְדַוְקָא שָׁם
פִּתְאֹם
הָיִית