מאז ומעולם פנו בני אדם למומחים כדי לקבל תשובות לשאלות ומזור לכאב. מה מקומה של אוטונומיה בתחומים האינטימיים ואיפה עובר הגבול בין התייעצות בריאה להתייעצות-יתר?

העולם הדתי, שבמרכזו עומדות התורה והמצוות, מעמיד את הלימוד כגורם מרכזי ואת בעלי הידע כגורם סמכות. מימים ימימה מקובל לפנות אל החכמים ב"שאלת רב", ולהיעזר בלימוד ובידע שברשותו בעיצוב אורחות החיים. בנוסף, לא רק ידע הלכתי מעניק סמכות בתוך חיים דתיים אלא, לעיתים גם מה שמזוהה כ'רוחניות' (ונתון בפולמוס תמידי).

יש המקבילים את תפקיד הסמכות הדתית לסמכות רפואית, עבור הציבור. השוואה זו איננה מדוייקת הן מצד העובדה שתיאולוגיה ומדע אינם היינו הך והן מצד הסיבות והצורך בגינם פונים אל אותן דמויות שונות. לא כל פניה לסמכות הלכתית נובעת מ'דיני נפשות' ולא כל פניה לדמות רפואית טומנת בחובה גם בקשת יעוץ והתבוננות רחבה. 

נכון, מאז ומעולם פנו בני אדם למומחים בתחומי הרפואה על מנת לקבל פתרון ומזור לכאב, בין בזמנים בהם היו הדמויות הללו בעלי מופת ובעלי שם ובין כשידע רפואי הפך ללחם חוקם. אך רופאים ורופאות אינם רק מרפאים, הידע שהם אוצרים בתוכם משמש – ובייחוד בתקופה בת זמננו – לייעוץ, הדרכה וליווי של האדם באשר הוא, חולה או בריא. בעולם המודרני לא רק תחומי התורה והגוף, גם תחום הנפש הוא מאגר ידע עם נשות ואנשי מקצוע המטפלים ותומכים במטופליהם.

בשנים האחרונות השיח על מיניות בריאה העמיק ומתרחב ואף הנגישות אל הידע והאפשרות ללומדו במסגרות שונות הביאו לעולם מדריכים ומדריכות, סדנאות, ימי עיון בתחום. דמויות אלו ואירועים אלו מהווים צינורות שבהם עובר ידע חשוב בתחום הגוף והנפש. השיח המתפתח בתחום זה מעניק לנשים, אנשים וזוגות רבים יכולת ללמוד על עצמם ועל גופם ועל ידי כך גם לשפר את חייהם. זהו מהלך מבורך, למרות שאין ספק שהדרך עוד ארוכה בתחום. ואולי זהו תהליך שגואל אט אט את מערכות היחסים שלנו, ובראשן מערכת היחסים בינינו לבין עצמנו: הקשר לגופנו ובכלל למהותנו. היכולת ליטול את הידע ולקיים שיחה פנימית, זוגית או במרחב קרוב אחר ולהתברר עם משמעות ידע זה עבורנו בנימים דקים ביותר – כמיהות, מאוויים ובקשת טוּב-החיים. הידע מגיע לידיים שלנו, והצימאון אליו גדול.

זהירות, נושאים רגישים

עם כל השמחה הרבה, חשוב לשים לב ולהיות מודעים למחירים ולסכנות שבשיח החשוב הזה. בצומת שבין הלכה, גוף ונפש, מונחים נושאים כה רגישים ולעתים יש צורך בקבלת החלטות מורכבות ולא קלות. איזו עמדה מנחה אותנו כאשר אנחנו פונים לגורמים מקצועיים? מה שמתחיל בפנייה לצורך רכישת ידע למען קבלת החלטה, עשוי להפוך לפנייה לישועה, להסרת אחריות אישית לבלבול בין נקודת ההתחלה של חיפוש כלים להכרעה לבין הגעה למצב של התבטלות ושכחת העצמי. הגורם בעל הידע – רב/נית, רופא/ה, מדריכ/ה וכו' – עשוי להפוך למפלט עבורנו, גם אם אותן דמויות לא מבקשות להגדיל את מקומן בחיינו – עשויים אנו להעניק כח ומעמד מוגזם לבעלי הידע ולבעלי המקצוע, באופן שגם לא יניח את דעתם. ניתן להניח כי ישנה משאלת לב כמוסה "שמישהו כבר יקבל את ההחלטה הזו בשבילי" ומשאלה זו עלולה להוביל אותנו להתנהלות שלא מבחינה בסכנות:

• הפקעת הפרטיות: שטף הידע, אנשי המקצוע, והקורסים בתחומים רבים אמנם תורמים רבות, אך הצד השני של המטבע הוא הפקעה של המרחב האינטימי מתחומו המוצנע והאישי. עלולה להיווצר תחושה של פלישה לפרטיות ששוררת בין בני הזוג לבין עצמם, או של אובדן שליטה.
  
• טיפול יתר: הפנייה להדרכה, ייעוץ או טיפול היא חשובה וטובה מאד, וטוב מאוד שפנייה לגורם מקצועי הופכת לנורמלית ומקובלת. אך טיפול-יתר עלול לגרום לנזק לא פחות מאשר חוסר טיפול. אמנם, פנייה מוגזמת לאנשי מקצוע אינה נפוצה כמו תת-טיפול, אך זו תופעה קיימת שראוי להזהיר מפניה ולחשוש מפני התרחבותה. ריבוי הידע ומקורותיו עלולים ליצור תחושת הצפה ולהביא לבלבול. גם ידע מחקרי יכול ליצור תמונה בדבר 'יחסי אישות נכונים וראויים' שלא הולמת כל אדם וכל מציאות, ומונעת מפגש אמיתי.
  
• שרלטנות וניצול: ב"ה, רוב אנשי ונשות המקצוע הם אנשים ראויים, מוסמכים ומסייעים. אך חשוב לזכור כי מצויים גם לא מעט מתחזים/ות, שחוסר מקצועיותם עשויה להסב נזק. למרבה הצער גם בקרב אנשי ונשות היעץ, הרפואה, ההלכה והטיפול, מתגלים לא מעט מקרים של ניצול סמכות לרעה או פגיעה. בקשת הסיוע בנושאים רגישים שמה אותנו במקום נזקק ואי-לכך פגיע. לא פשוט לשמור על עירנות גבוהה ועל גבולות ברורים בתוך כל סיטואציה. 
  
• הסרת אחריות: דווקא בשל ההתמודדות האמיתית עם קושי, מצוקה או שאלה גדולה, ובשל הימצאותה של דמות סמכותית וידענית, ניתן להגיע בקלות לעמדה "עצלנית". שמישהו יחליט בשבילי, שמישהו יידע במקומי. זוהי עמדה מאוד מובנת ומתבקשת, ועם זאת בעייתית. לקיחת אחריות על חיינו היא הבסיס הקריטי לחיים בריאים ותקינים. המימרה השחוקה על כך שגיבוש זהות אישית הוא תנאי למפגש זוגי אמיתי ומיטיב, אמנם נשמעת כמובנת מאליה. אך כאשר אנו "נופלים" לעמדה של הסרת אחריות אישית, אנו למעשה מונעים ממנה להתבטא בחיינו הממשיים. כך נפגמת ההסתכלות על עצמנו ועל השותף או השותפה לחיינו; כך מתעמעם המבט שרואה את מי שנבראו בצלם כבריות שלמות, שעומדות יחד ולבד כעולם ומלואו. 

איך נעזרים נכון?

כאמור, זוגיות יכולה להיות מורכבת אך ורק משתי בריות שלמות, שמוצאות נקודות מפגש ביניהן. החקירה של העולם, הרצון בידע והיכרות עם מה שסביבנו ומה שבתוכנו, צריכים להתחיל באמירה ש'בשבילי נברא העולם', ובחקירת העצמי. האם אני אכן נושאת באוטונומיה על חיי? האם אני פונה לבעלי מקצוע שונים כדי שיספרו לי על עצמי? 

הטענה אינה להמנע חלילה מללמוד או לפנות לאנשי מקצוע, אלא לפנות אליהם כבעלי הבית בחייכם, מתוך ראש מורם. להשתמש בידע הנלמד כדי ליצור קומה נוספת על מה שיש, ולברור את העצות שנכונות לכם. בפשטות, מתוך אוטונומיה. חקר המיניות, הרומנטיקה, האיזון הזוגי: כל אלה שייכים לכל אחד מבני הזוג, כמו גם למרחב המשותף שביניהם. גם כאשר פוגשים איש או אשת מקצוע, חשוב לחזור לאחר מכן לדיאלוג זוגי ולהכריע יחד מה לקחת ומה להשאיר מאחור. 

ההבנה כי הידע לא מצוי בידי דמות אחת ובלעדית, אלא שהוא מצוי ומחולק, רבדים רבדים, במקומות רבים יכולה להעניק את האפשרות להמשיך ללמוד ולהעמיק, מתוך חירות ושמחה, ומתוך אחריות ותשומת לב. ההבנה כי האחריות שלנו על עצמנו היא נקודת המוצא ליציאה בבקשת מענה, הרחבת ידע וקבלת עמדות מקצועיות מדמויות אחרות. האחריות היא גם סופו של תהליך ונכון שתנכח לאורך כל הדרך. לעיתים, דוקא במרחב חיפוש דתי (הלכתי ורוחני) הבלבול עשוי לצוץ בתכיפות גדולה לעומת זירות בהם לנו כי אנו אחראיים על חיינו. טוב אם נכיר תודה לדמוקרטיזציה של הידע, לנגישות ולהנגשה, לדיאלוגיות עם נשות ואנשי מקצוע ונשוב מתוך כך אל עצמנו ונקבל הכרעה דוקא כבריות שלמות.

***

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• יש בינינו בית – רביטל ויטלזון יעקבס
• אומנות בניית המשפחה – הרבנית מלכה פיוטרקובסקי

• מצוות עונה על מענה ותדירות קיום יחסי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ
• חירות על הגוף: עיון בסוגיה תלמודית על המותר והאסור בחיי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ
• שעת רצון: על קיומו של הרצון בתוך המפגש הזוגי – הרבנית שרה סגל-כץ
• ליל הטבילה: בין הלכה 'פשוטה' להרגשה למעשה – חננאל רוס
• מיניות בריאה – מבט תיאורטי – חננאל רוס
• מיניות בריאה בחברה הדתית – הרבנית שרה סגל-כץ
• השתהות והשתאות: יצירת מרחב משחקי במיניות – חננאל רוס
• ביאה דרך אברים בבני זוג – חננאל רוס
• בלב פתוח: מיניות ותחושת מוגנות בראשית חיי הנישואין – הרבנית שרה סגל-כץ
• "יש מתח בין הרצון של האנשים לפרטיות כשהם מדברים עם הרב לבין הרצון לייצר מוגנות" ראיון עם הרבנית אביטל אנגלברג
• "קבוצות הן כמו ישות עם חרדות שמניעות אותה. צריך לעזור לקהילה להרגיש שהיא לא נלחמת על קיומה" – ראיון עם ד"ר יהונתן פיאמנטה
• עֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק: איך להודיע על ביאת ימי הנדודים? – הרבנית שרה סגל-כץ
• שותפות בהלכות נידה – הרבנית שרה סגל-כץ

• בין הדרכה, טיפול וייעוץ – הרבנית שרה סגל-כץ
• כללים ותמרורי אזהרה לטיפול – סיון דרשן
• מודל הרמזור: לתקשר את גבולות המגע – שולמית שפרבר
• מעגל ההסכמה – אביגיל חדד-דגן
• הקשבה ואמפתיה: כלים לתקשורת מקרבת – פסית שיח

כלות וזוגות ממליצים על מרכז גלויה

הידע העשיר של שרה נתן לי להרגיש בטוחה ולא הלחיץ אותי. הפגישה הזוגית הייתה טובה, ולמרות הנושא האישי לא הייתה מבוכה או רתיעה. שרה יצרה רוגע והשיחה יצרה חוויה שהיא לא רק טכנית אלא גם של מהות.

אלישבע

המפגש הזוגי הוא חשוב מאד ויוצר שפה משותפת לבני הזוג ומוסיף גם פתיחות וחיבור נוסף לקשר הזוגי בינינו. זה הפך את התכנים לשלנו ולא רק שלי ונתן לו גם מקום להביע את עצמו. במפגש עוברת חוויה של חיים בריאים שהם על פי ההלכה, ברכות ומתוך שמחה.

רבקה ריקלין

המפגש שלי ושל בן הזוג שלי עם שרה היה משמעותי, החוויה המשותפת שבה דיברנו בפתיחות, בקלילות ובהומור על דברים שלעיתים נתפסים כרציניים. התחושה ששרה נתנה הייתה שכל מה שלמדנו הוא חלק מהחיים, והמיזוג של כל זה עם ההלכה היה טבעי ופשוט. שרה הדגישה את היכולת לבחור בחיי הלכה מתוך שמחה ואוטונומיה.

הדס

לא כל כך רציתי לעבור הדרכת כלות בכלל, והגעתי לשרה דרך חברה שאני בוטחת בה. זה הפך למקום בטוח ורגוע שאפשר לדבר בו על הרבה מאד דברים לקראת החתונה, באופן כיפי ונעים. המבט הלא שיפוטי שלה מאפשר לשאול כל שאלה. ההדרכה הייתה אחת המתנות היותר מוצלחות שנתתי לעצמי לקראת החתונה, בלי להתכוון בכלל.

אפרת שגיא

הקודם

הבא

גלו עוד המלצות