איך מדברים על הציפיות הדתיות שלכם בלי ליצור קונפליקט עמוס מדי? איך משמרים את הלב הפתוח לדון גם בפערים?
פָּגוּם כְּמוֹ שֶׁהוּא, אָהוּב וְחָמוּל כָּמוֹהוּ
אגי משעול, מתוך: שיר לאדם החלקי
כָּכָה כְּמוֹ שֶׁהוּא, כָּעוּס וְחָצוּי
רָעֵב צָמֵא רוֹטֵן רוֹצֶה וְחַג
עַל פְּנֵי תְּהוֹם
משכימה קום עם שחר, ממהרת להתארגן לעבודה, קושרת את כיסוי הראש תוך מלמול ברכות השחר. ובינתיים בתוך הלב מתעבה רוגז: הוא עדיין מתחת לשמיכה, עוד לא קם לתפילה. כמה מעצבן בוקר אחרי בוקר, לקום במרץ ולהתחיל את היום כשהצד השני רק מתכסה עוד יותר. והוא הרי יודע ואומר כמה חשוב לו להגיע לתפילה.
את מנסה להציע לו, כשהוא סוף סוף קם, שאפשר עוד להספיק למניין השני. הוא מגיב בביטול, מסביר שממהר להגיע לעבודה. כמה מכעיס, למה לקום מאוחר אם זה בוקר לחוץ? לצד הכעס גם אכזבה: איפה המציאות ואיפה הדמיונות מן העבר על להתחתן עם בן זוג צדיק, אחד שמשכים כל בוקר בלי בעיות, מתגבר כארי ומתפלל במניין הנץ כמו שצריך.
לא לשיפוטיות, כן לדאגה
תפילה במניין, קביעת עתים לתורה, גודל הכיפה או צניעות הלבוש – בני ובנות זוג רבים מתמודדים בתחילת הקשר, או בשנים המתקדמות בו, עם תחושת קושי ואכזבה ממידת הדתיות של הצד השני. לאחר הנישואין כבר לא מדובר בשני בני אדם המתקיימים כשלעצמם, בנפרד וללא קשר. זו יחידה אחת, בית אחד. דואגים זו לזה, מגלים אכפתיות ודאגה זה לזו: אכלת מספיק, התלבשת חם, הצלחת במבחן או בעבודה?
ישנה דאגה כנה לאושר ולשלמות של בן ובת הזוג, יחס כמו־הוֹרי לאחר. אך הפינוק, הדאגה והעצות הטובות צריכים להישאר בתחום הדאגה הבסיסית, לא בלקיחת אחריות אחד על חיי השני, ובוודאי שלא בשיפוטיות, חלילה.
מיוחסת לרבי ישראל מסלנט האמירה כי במקום לדאוג לעולם הזה של עצמי ולעולם הבא של הזולת, מוטב לדאוג לעולם הבא של עצמי, ולעולם הזה של הזולת. החיוב לקיום תורה ומצוות הוא חיוב אישי של כל אחד מבני הזוג בפני עצמו. אכן, אין כמו עידוד ותמיכה בבן הזוג תמיד, גם כאשר הוא מתחזק במצווה או במנהג שפחות הקפיד עליהם בעבר. עם זאת צריך להישמר מרחק בין עידוד, תמיכה ודאגה לבין לקחת אחריות על קיום המצוות של השני. עם כל הקרבה והלכידות הזוגית ועל אף הבית המשותף, אין לנו כבני הזוג הזכות והתוקף לשפוט את הצד השני.
איך מתמודדים, ביחד ולבד
התערבות בעולמו הדתי של בן הזוג או התנהגויות אחרות של שיפוט וביקורת, אפילו בצורה עקיפה, יוצרות תחושה לא נעימה בבית. בית שיש בו תגובות מסוג זה הוא מקום עם אווירת פיקוח, כזה שלא מרגישים בו טבעיות ונינוחות. אווירה כזו עלולה לגרום לתחושת אנטי ולעורר רצון לעשות ההיפך בדווקא. אז איך לדבר על אי הנעימות? כיצד הופכים דאגה כנה ורצון לבנות יחד בית של תורה ומצוות, לתנועה חיובית ובונה בזוגיות?
הצעד הראשון מתחיל ביני לבין עצמי: להפנים את העובדה שבן הזוג עובר וימשיך לעבור בחיים תהליכים, שלא כולם בהכרח תלויים בזוגיות. חלק מהתהליכים הנורמליים והשכיחים הללו הם תהליכים אישיים בהם האישיות הדתית על תפיסותיה, אמונותיה, הרגליה ושאיפותיה, מקבלת צורה חדשה. על מנת שההתפתחות הדתית והאישית הזו תתקיים בצורה המיטיבה ביותר, תפקידנו כבני זוג הוא לאפשר את מרחב התהייה והתעייה, שאילת השאלות והחיפוש. להיות קשובים ורגישים למה שעובר על הזולת, להטות אוזן להתלבטויות, לא לחשוש מסימני השאלה ולא לחוש אחריות ביחס למציאת תשובות ופתרונות.
כדאי גם לבחון את הדבר לבד, ולהתבונן פנימה על עצמנו: האמנם ההתנהגות המרגיזה או המאכזבת התחילה אחרי הנישואין? האמנם התחושה הפנימית של רוגז ואכזבה הוגנת כלפי המציאות? לעתים התנהגות של בן הזוג מרגיזה ומעוררת אותנו משום שהיא נוגעת בנקודה רגישה ועמוקה יותר, שמפריעה לנו מטעמים אחרים מאלה שנראים על פני השטח. כדאי לערוך בירור עם עצמנו לפני שבונים תילי־תילים של טענות סביב התנהגותו של הצד השני.
שיתוף, הסכמה וקבלה
ניהול שיחה זוגית פתוחה מאפשר לא רק הקשבה אלא גם שיתוף. לספר זה לזו כיצד דמיינתם בעיני רוחכם את הבית שתקימו, בכל הנוגע להיבטים של חיי תורה ומצוות. להיזכר מה חשוב לכם שיקרה בבית (ולעתים: לבחון אם הפנטזיה משנים עברו עדיין רלוונטית ואכן עודנה מפעמת בלבכם), לבחון יחד מה אפשרי, ולחשוב למה אתם זקוקים זה מזו על מנת שמה שאתם רוצים יקרה.
יש לקחת תמיד בחשבון שלא כל מה שרוצים אכן יכול להתקיים, במיוחד כאשר זה נוגע לאדם נוסף, בן הזוג. בסופו של דבר יש כאן לימוד משמעותי ותובנה חשובה לחיים בכלל: חשוב להיות בשליטה על חיינו, אך לא הכל בידינו. זו הבנה בסיסית וחשובה במיוחד בחיי הזוגיות. נשימה עמוקה, לקיחת פרופרציות והפנמה מחודשת: זה בן הזוג שבו בחרתי באהבה, ואני מקבלת אותו כמו שהוא.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
***
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
- איך לריב נכון – צוות גלויה
- לעזוב את הדת בתוך זוגיות – טלי רוזנבאום
- על מה אנחנו רבים בעצם? – קרן חדד טאוב
- מתח זוגי בקיום הלכות נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
- מה שאהבנו פעם – מעצבן אותנו היום – נוגה דודסון
- הנחות המוצא שהבאנו מהבית – נוגה דודסון
- אומנות בניית המשפחה – הרבנית מלכה פיוטרקובסקי
- על אורות וכלים בזוגיות: איך להרחיב את הכלים לאורך שנות הזוגיות? – הרבנית שרה סגל-כץ
- בשבח הדייט הזוגי הקבוע – הרבנית שרה סגל-כץ
- הכל בסדר? אתגר האינטימיות בתקופת הסגר – צוות גלויה
- סליחה, אפשר קצת ספייס? – הרבנית שרה סגל-כץ
- כאן בונים זוגיות: רעיונות לבילוי זוגי – הרבנית שרה סגל-כץ
- לבד ויחד – על שבתות כזמן זוגי – הרבנית שרה סגל-כץ
- יש בינינו בית – רביטל ויטלזון יעקבס
- לחצות את הגשר ולנהל שיח רגשי – בנימין מאלב
- זמנים וטקסים לששון: הצעות לשילוב טקסיות בחיי הזוגיות, לצד ספונטניות – צוות גלויה
- כמו כלים שלובים: בשבח הדייט הזוגי הקבוע – הרבנית שרה סגל-כץ
- על אורות וכלים בזוגיות: איך להרחיב את הכלים לאורך שנות הזוגיות? – הרבנית שרה סגל-כץ
- להכיר בנס: 8 דרכים להאיר את ה״יש״ – צוות גלויה
