כמו במקווה כך גם בחדר הלידה, האשה יכולה להיות אורחת ואנשי הצוות הם בעלי הבית, או שהיא יכולה לקחת בעלות ולפעול באופן המיטבי עבורה.
"מה, ולצוות זה לא מפריע?" זאת התגובה הנפוצה של זוגות בקורסי הכנה ללידה כשאני מציעה להם לעמעם את האורות בחדר הלידה ולהשאיר מעט תאורה למיילדת.
רוב הפעמים זוגות שואלים אם לא מפריע לצוות שהם יכבו את האור בעצמם. אני מדגישה להם שמעבר להצעה הפרקטית לגבי התאורה – יש כאן הזדמנות להתבונן על עניין מהותי יותר ששייך לאוטונומיה של האשה על גופה. שאלת האוטונומיה של האשה על גופה מתערערת כשאשה יוצאת מהבית ונפגשת עם נציגים משני מוסדות דומים: המקווה וחדר הלידה. כאשר האוטונומיה מתערערת, צריך קודם לשים לב לכך, שנית לבחון האם רוצים להשיב אותה ושלישית למצוא דרכים לעשות זאת.
לעמעם תאורה בלידה
אחד ההורמונים שמופרשים בלידה הוא אוקסיטוצין, המכונה גם "הורמון האהבה". אוקסיטוצין מקל על הלידה וישחק תפקיד בהנקה (והוא משתחרר גם המהלך אורגזמה). בתאורה מעומעמת קל לו יותר להשתחר באופן טבעי, מה שאומר שתאורה מעומעמת מאפשרת ליולדת תנאים טובים יותר.
שאלת התאורה מאפשרת לבחון את הדינמיקה בחדר לידה: האם היולדת היא רק "אורחת" בחדר לידה, והצוות הרפואי הם "המארחים", הקובעים את הטון, או שהיולדת יכולה "להרגיש בבית", להרגיש בנח, לבקש, לשאול, לנהל דיאלוג עם הצוות, לקבל תשובות ולפעול לטובתה, והצוות מספק לה את התמיכה לה היא זקוקה. במילים אחרות השאלה היא: מה המקום של האשה במפגש שלה עם הממסד, במקרה זה הממסד הרפואי, וכמה מרחב לבחירה יש לה במפגש הזה.
אני כותבת את הדברים מתוך כבוד והערכה רבה לצוותים הרפואיים. אני מאמינה שמיילדות, אחיות, אחים, רופאות ורופאים הגיעו לתחום הזה מתוך תחושת שליחות ורצון להיטיב, והם עושים עבודת קודש. כדולה וכמדריכת הכנה ללידה אני מעודדת זוגות ליצור תקשורת טובה בחדר לידה, ליצור אווירה של אהבה ולא אנרגיה של מלחמה, לרבות עם הצוות הרפואי שיסייע להם. ובכל זאת, נקודת הבחירה האישית בלידה יכולה להיות נקודת מחלוקת בין היולדת והצוות הרפואי.
כשמדברים על תאורה בחדר לידה, יחד עם נושאים נוספים שמועברים בקורסים, מדברים בעצם על שינוי תודעתי שאשה וזוג יכולים לעשות לפני לידה בבית חולים: לא רק מה צפוי להתרחש במהלך הלידה ואחריה אלא מה הציפיות מחדר הלידה. האם חדר הלידה קיים שם עבורם ולטובתם והם יכולים להרגיש בו בנוח ולבחור את הבחירות שטובות להם, או האם אין להם יכולת בחירה והשפעה, והצוות "מנהל" את היולדת ואת הלידה?
זה יכול לבוא לידי ביטוי בתאורה, בהחלטה של היולדת להישאר בבגדים שלה, במוזיקה שהזוג בוחר להשמיע, באופן בו האשה מתמודדת עם צירי הלידה, בתנוחת הלידה, ביכולת של היולדת והזוג לשאול שאלות על אופן הטיפול ולקבל תשובות מבוססות ידע, ועוד ועוד.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
לטבול במקווה כרצונך
שאלת החוויה של אשה מול ממסד שלוקח אחריות על הגוף שלה דומה גם במפגש של האשה עם הממסד הדתי, מדי חודש, במקווה. כטובלת וכבלנית לפעמים עולה התחושה שהבלנית היא "בעלת הבית" במקווה ומכתיבה את רמת העיון בגוף הטובלת, מספר הפעמים שהאשה תטבול במים, את ההשגחה מתחת למים – והטובלת עלולה להיוותר חסרת אמירה ויכולת לבחור.
אני רוצה להציע גם כאן שינוי תודעתי זהה: הטובלת היא בעלת המצווה והבלנית תומכת במצווה. המקווה שייך לטובלת לא פחות משהוא שייך לבלנית. ושוב, אני כותבת את זה מתוך הערכה לבלניות ולתפקיד שהן ממלאות. הבלניות שאני פגשתי במשך השנים פועלות מרצון להיטיב ומתחושת שליחות עמוקה. ועדיין חשוב לזכור שהן נמצאות בשביל הטובלת, והטובלת יכולה לבחור איך היא רוצה לטבול את הטבילות שלה.
כבלנית אני מציעה לטובלות להישאר במים כמה רגעים אחרי הטבילה, לזמן עם עצמן. נשים מופתעות מההצעה. מהיכולת לייצר מרחב אישי בתוך המרחבי הממסדי. זה יכול לבוא לידי ביטוי בעוד דרכים: לטבול לבד בלי בלנית, לבקש מהבלנית להסתובב כשהטובלת נכנסת למים, לבקש לצאת לבד ועוד.
בחדר הלידה ובטבילה קל להגיד שאת לא יודעת מה את רוצה ומה את צריכה ונותנת אמון מלא במצב הקיים. אבל מרגע שתתחילי לבדוק עם עצמך מה את רוצה ומה יכול להיות מיטבי עבורך, את יכולה למצוא את עצמך עוברת מהתנהלות של אורחת להתנהלות של בת בית ולקחת אחריות על חוויית הגוף שלך – על הטבילה או על הלידה. שינוי התודעה הוא צעד אחד. הוא מתנה שיכולה להעניק לך את עצמך, את הגוף שלך, הלידה שלך, המצווה שלך. כל השאר נמצאים פה בשבילך.
***
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
- אחריות אישית מבורכת: בשבח האוטונומיה על האינטימיות – הרבנית שרה סגל-כץ
- מקומו של הגבר בלידה – שירה היימליך
- מה זו לידה פעילה – הלה שוורצורגן
- לקראת הטבילה הראשונה במקווה – הרבנית שרה סגל-כץ
- מקווה משלך – הרבנית שרה סגל-כץ
- מרחב, מקום: על תהליך עיצוב מקוואות נשים מתוך מחוייבות לקהל הטובלות – לאה סולטר
- טבילה משלך: להפוך את הטבילה לבעלת משמעות אישי – הרבנית שרה סגל-כץ
- לצאת חוצץ כנגד החמרות בדיני חציצה בעת הטבילה – הרבנית שרה סגל-כץ
- גבולות האחריות של הבלנית – הרבנית נועה לאו והרב ד"ר בני לאו
- בלנית טובה דיה: לבחור להיות דולה של טבילה – הרבנית שרה סגל-כץ
- נאמנות אישה להעיד על עצמה: האם כלה צריכה להביא אישור על טבילה במקווה? – הרבנית שרה סגל-כץ
- "זאת תורת היולדת": מקורות, התפתחות ומעשה – הדרכה עיונית ומעשית להלכות טהרת יולדת – הרבנית שרה סגל-כץ
