סמוך לעשרה בטבת ומתוך החורבן שלנו, העלינו בשבוע האחרון במגזין גלויה שירים ותפילות הנוגעים באובדן, כאב וזיכרון. הטקסטים החדשים שעלו באתר נועדו לסייע לדברר את שכבות האבל, ולהתיר במעט את פקעת הרגשות הנקשרות סביב אובדן הבית והחורבן. העיסוק בתהומות העמוקים האלה מקווה להיות גם נקודת משען, המסייעת בתיווך ובהתמודדות עם מנעד הרגשות שפוקדים אותנו בכל יום בשבוע האחרון ביתר שאת.

---

מת מפצעיו | אלעד גולן

שָׁמַעְתִּי הַבֹּקֶר עַל עוֹד אֶחָד שֶׁמֵּת מִפְּצָעָיו
וְתָהִיתִי אִם גַּם סוֹפִי לָמוּת מִפְּצָעַי
הֲרֵי אֲנִי כּוֹעֵס מִפְּצָעַי וּמַתְקִיף מִפְּצָעַי
וּמִתְכַּנֵּס מִפְּצָעַי וְרוֹדֵף מִפְּצָעַי
וּמְנַסֶּה לֶאֱהֹב מִתּוֹךְ פְּצָעַי

אוּלַי יוֹם אֶחָד יַגִּידוּ בָּרַדְיוֹ
שֶׁהָיָה אֶחָד שֶׁחַי עִם פְּצָעָיו
יְהִי זִכְרוֹ בְּרֹךְ

בימים האחרונים אנו קמים כל בוקר לעוד בשורות קשות של המלחמה, לעוד ועוד שמות ופרצופים שמציפים את עולמנו באבל וכאב. ההתמודדות עם האובדן והשכול הפכה משימה יומיומית, אך השגרתיות שלה לא מקלה מכובד המשא. שירו של אלעד גולן, 'מת מפצעיו', משקף התמודדות אישית, פשוטה ועדינה, עם בשורות האיוב שהפכו לחיינו. המעבר בין הציבורי והאישי, בין מה שמבחוץ לדברים שנוגעים הכי עמוק בפנים אינו השוואתי בלבד – יש בו תנועה כפולה, המאפשרת לכותב עצמו לזקק את נימי נפשו, ולאחר מכן, חוזרת לנסות ולרפא במשהו את העלם שבחוץ, בראייה מלאה ברוך.

שירים ותפילות חדשים שעלו למגזין גלויה

השירים והתפילות הרבים שעולים למגזין נכתבו בתקופה האחרונה, ומבטאים את האתגרים וההתמודדויות המרובים בזמן הזה. מאז השבעה באוקטובר, סדרי עולם רבים השתנו. כבר ברור שאנו חיים במציאות שונה. אנו מתמודדים עם אתגרים ייחודיים לזמן מלחמה, שמשפיעים עלינו בכל הרמות וההקשרים – מהמעגלים האישיים והפרטיים ביותר, ועד למרחבים הציבוריים והכללים. הטקסטים שבאתר משקפים את עומק הכאב והטלטלה, לצד הצורך לברא את יער אי־ההבנה ולהקל על משא המשבר. הם נכתבו מתוך התקופה ולמענה, ומגששים באפילת הלא־נודע של הזמן הזה.

• רוחמה גבל-רדמן – שפכתי שיחי פנימה, בעצם כיסופינו התגלו, כלום יצמח דבר באבק הזה, נאלמו בי מילים
• רעות גזבר – * (דברים שאני מוודאת)
• אלעד גולן – מת מפצעיו
• יהורם גלילי – אנשי הפח, עלם חן, רסיסי נשמה, ניצוצות של תקוה
• שרה גליקמן – התפכחות, * (ובאחת הרעידו אמות הסיפים), ולפעמים אני נודרת, ורציתי, גורל
• נטלי יצחקי – * (ואז כשנפגש), * (אביב)
• אסף אלי' כהן ספייב – * (הסוף הגיע)
• אורית כרמל רפאלי – דרוש נס גדול, קו שבר
• נעמה מוזס – בחזרה לחיים
• חגית זוהרה מנדרובסקי – בית
• הרבנית שלומית פלינט – תפילה לנוכחים בברית מילה
• חגי פרץ – לו, ילדות פשוטה, רק אור, חושך, ומאיפה אפשר בכלל להתחיל
• נורית צדרבוים – צפירה – כך הוא אמר, מוזות לא זזות, טלית שכלה, טלית מתקפלת
• רוני קדם – * (חלומותי מוזרים בין קימה לשנה), חייבת להגן על עצמי, לאילה, * (היום ה-26 למלחמה), *(בלילה חלמתי משאית מדרדרת)
• שרי קרויזר – הותר לפרסום, במידה שאדם מודד, זימון שגוי

אל המגזין עולים גם שירים שנכתבו לפני השבעה באוקטובר. השירים האלה שופכים אור על מצבנו הנוכחי, מתוך הנושאים האוניברסליים העולים בהם. אחד השירים הרלוונטים במיוחד לתקופתנו, ולימים שלפני עשרה בטבת, הוא שירו של מאיר ויזלטיר:

מילים | מאיר ויזלטיר

שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הַחֻרְבָּן
לֹא קָרְאוּ לְחֻרְבַּן חֻרְבָּן:
שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הַשּׁוֹאָה
לֹא הָיָה לָהּ שֵׁם.

מָה הָיְתָה הַמִּלָּה חֻרְבַּן
שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הַחֻרְבָּן?
מִלָּה לְתָאֵר דָּבָר לֹא טוֹב,
שֶׁהַלְּוַאי לֹא יָבוֹא.

מָה הָיְתָה הַמִּלָּה שׁוֹאָה
שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הַשּׁוֹאָה?
הִיא הָיְתָה מִלָּה לְרַעַשׁ גָּדוֹל,
מַשֶּׁהוּ עִם הֲמֻלָּה.

וגם שירו של נתן יונתן שפורסם אצלנו, מהדהד את האל־זמניות של התמודדות עם מלחמה ועם אתגריה, של הכאב, האובדן והשכול. שירים כאלה, שבאים אלינו מזמן אחר ומעולם אחר, מזכירים לנו שלמרות הכל, אנחנו לא לבד.

שישה באוקטובר 1973 | נתן יונתן

רוּחַ נוֹרָאָה נָשְׁבָה בַּשַּׁבָּת הַהִיא וְעַנְנֵי
חוֹל כִּסּוּ אֶת הַשָּׁמַיִם. בָּאֲוִיר הִתְעַרְבְּלוּ
בְּשׁוֹרוֹת עֲשֵׁנוֹת שֶׁל מִלְחָמָה וּבַשָּׁעָה הָרְבִיעִית
בִּהְיוֹת הַחֹשֶׁךְ עַל הָאָרֶץ צָעַק בִּי הַלֵּב צַעֲקַת-
אֵימִים כְּאִלּוּ מַטַּח-אֵשׁ בֶּחָזֶה וְהַיּוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ
שֶׁאוֹתוֹ רֶגַע רָעֲמָה הָאֵשׁ וְהַנַּעַר נָפַל שׁוֹתֵת דָּם
עַל סִפּוּן הַטַּנְק שֶׁלּוֹ וּשְׁעוֹנוֹ עָמַד מִלֶּכֶת.
הַשָּׁעָה הָיְתָה וְתִשָּׁאֵר לְעוֹלָמִים שִׁשָּׁה בְּאוֹקְטוֹבֶּר
אַרְבַּע וְעֶשֶׂר דַּקּוֹת אַחַר-הַצָּהֳרַיִם. מֵאָז גַּם בִּשְׁעוֹן
הַמַּתֶּכֶת שֶׁלִּי קָפָא הַזְּמָן. יָפְיוֹ, עַצְבוּתוֹ, עֲלוּמָיו
שִׁיר-הַשִּׁירִים שֶׁלִּי, גַּאֲוַת חַיַּי
וּכְלִמָּתָם

מילים מהן נולדות תפילות, גם בעת הזו

השבוע הנחתה הרבנית שרה סגל־כץ מפגש של קריאה בתפילות שנכתבות מאז השבעה באוקטובר ומתייחסות למצוקה של קהילות בישראל ובעולם, נוכח השיבוש העצום נוכח אובדן של חיים מרובים, אובדן נוכחי של מקום המגורים ואובדן בטחונות פנימיים שנרעדו כלוחות טקטוניים והתנפצו.

המפגש התקיים כחלק מסדרת מפגשים קהילתיים של של קהילת ״שירה חדשה״ והיה פתוח לקהל הרחב. אפשר לפנות במייל ולבקש לצפות בהקלטת השיעור, וקובץ המקורות נגיש בפורמט PDF.

מאז השבעה באוקטובר, תפילות רבות רואות אור אצלנו במגזין, תפילות חדשות שנולדות מתוך מצוקת העת הזו. הן מבטאות מעשה של חירות ושל הכלה, כשהן רואות את סידור התפילה ומבקשות להיות אות נוספת בתוכו. אלה תפילות שיכולות לעזור לבטא את האישי והעכשווי, לפתוח את שערי הלב ולהתחבר לכוונה העוברת בין המילים.

לקראת סיום

אל פרשת השבוע ניגש בחיל, ברעדה ובדמע נוכח שאלתו של יהודה את יוסף, אחרי בקשת יוסף להותיר את בנימין במצרים:

שאלה זו מהדהדת בנו כיום את כל החטופות והחטופים, מכל גיל, שחסרות וחסרים עתה ואנו תפילה שיעלו, יחולצו ויצאו מן הבורות והמיצרים.

האינדקס אל״ף בי״ת גלויה – מילון המושגים של מגזין גלויה. מסייע כדי לנוע בין תכנים שונים באתר, וכדי לחפש תכנים שמעניינים אתכם.
אנחנו מזמינים אתכם ואתכן להשתמש במילון שלנו כדי להתוודע לנושאים ולתכנים שעוד לא פגשתם בהם בספריה הצומחת שלנו במגזין גלויה.

כתמיד, נשמח בקרבה ובקשר. אתן ואתם מוזמנים לספר לנו על חוויית הקריאה באתר, להציע תיקונים, או לשלוח הצעות לטקסטים חדשים – בין אם הם מפירותיכם ובין אם של אחרות ואחרים.

אם תרצו לעקוב אחר הניוזלטרים של מגזין גלויה שנשלחו עם יונת הדואר, ושאת חלקם אולי פספסתם – תוכלו להציץ בעמוד הארכיון של לקט מתוך האיגרות שנשלחו.

💛בתקווה יוקדת לימים טובים יותר💛
ואיחולים לשבת של מנוחה,
הרבנית שרה סגל-כץ וצוות גלויה.