וּמֵאֵיפֹה אֶפְשָׁר בִּכְלָל לְהַתְחִיל עַכְשָׁו לִצְרֹחַ, לִשְׁכֹּחַ, לִסְלֹחַ, לִהְיוֹת הָאֲנִי שֶׁלִּפְנֵי, הָאֲנִי שֶׁאַחֲרֵי מִי שֶׁכְּבָר אַף פַּעַם לֹא אֶהְיֶה. מֵאֵיפֹה אֶפְשָׁר בִּכְלָל לְהַתְחִיל עִם הַכּוֹחַ, עִם הַכּוֹחַ הַזֶּה שֶׁמַּכֶּה, עִם מָה שֶׁמְּנַסֶּה לָצֵאת כָּל כָּךְ, עִם מָה שֶׁנִּכְנַס כָּל-כָּךְ עָמֹק שֶׁכְּבָר אִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא יוֹתֵר, לֹא עַכְשָׁו, לֹא אַף-פַּעַם, לָדַעַת שֶׁהַזְּמַן כֵּן יְשַׁנֶּה, וְלֹא לְהַאֲמִין שֶׁאֶפְשָׁר, וְלֹא לְהַאֲמִין שֶׁבִּכְלָל עוֹד אֶפְשָׁר אֵי-פַּעַם לְהַתְחִיל, לֹא מִכָּאן, לֹא מִשָּׁם, וְלֹא מֵאַף אֵיפוֹשֶׁהוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה, לֹא בָּעוֹלָם הַבָּא, וְלֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה, רַק שֶׁיִּשָּׂרֵף הַכֹּל, וְהַכֹּל יַהֲפֹךְ לְאָבָק שֶׁל שָׁנִים, שֶׁל מרְחַקִּים, שֶׁל הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ הַכֹּל וְשֶׁכְּבָר לֹא יִהְיוּ, אֶלָּא רַק אוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת בָּרוּחַ.
Et d'où pourrait-on seulement commencer maintenant à crier, à oublier, à pardonner, à être le moi d'avant, le moi d'après, celui que je ne serai jamais. D’où pourrait-on seulement commencer avec cette force, cette force qui frappe, avec ce qui cherche si fort à sortir, avec ce qui est entré si profond qu'on ne pourra plus jamais l'en extraire, ni maintenant, ni jamais, savoir que le temps oui changera et ne pas croire que peut-être, ne pas croire qu'on puisse encore peut-être ne jamais recommencer nulle part, ni d'ici, ni de là-bas, ni d'aucun lieu qui ne soit, ni dans le monde à venir, ni dans ce monde-ci, que tout brûle, et que tout devienne poussière des années, poussière des distances, poussière des êtres qui furent tout et qui ne seront plus, que des lettres dans le vent.
Traduit par Miléna Kartowski-Aïach
פיוטים, שירים ותפילות בעקבות השבעה באוקטובר
חירות |
Liberté
אסופה דו־לשונית לכבוד פסח תשפ"ה | 2025 ולשחרור החטופים
כל הרווחים ממכירת העותקים המודפסים קודש למטה החטופים
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
