לדבר גלויות על הלכה

בשיח על צניעות, תיחום והסתרה עלינו לעסוק בשאלת משמעות הדרישה להצניע

דיון ומענה הלכתי עבור נשים המבקשות לטבול ללא השגחת בלנית. גרסה מקוצרת למאמר באקדמות ל"א

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ / שֶׁתְּהֵא הַשָּׁעָה הַזֹּאת שְׁעַת רַחֲמִים וְרָצוֹן,

גַּם הַלַּיְלָה בְּתוֹךְ הַמַּיִם / שׁוּם חַיִּים לֹא נִהְיוּ

יְהִי רָצוֹן שֶׁמַּבָּטִי יֻפְנֶה לְלֵבָב סַיֵּעַ בַּעֲדִי שְׁמֹר אוֹתִי שְׁקוּפָה לְסַיָּעָהּ לִטְבֹּל בַּשִּׁבְעַת הָעוֹלָמוֹת

על הקשר בין הטבילה החודשית לבין יחסי האישות, ועל הצורך לעצב ליל טבילה שיכבד את רצונותיהם של בני הזוג

בזוגיות מעורבת כאשר אחד הצדדים שומר מצוות והשני לא, שמירה על הלכות נידה יכול להיות עניין רגיש במיוחד. הצעות לגישור על הפערים.

מה עושה מדריכת הכלות ואיך נולד התפקיד? יש כלות שישמחו לקבל הדרכה מאישה מסביבתן הקרובה ויש כאלו ששיחה עם אשה זרה יכולה להיות הצלה עבורן, מכיוון שאינן מעוניינות לדבר עם אשה מוכרת וקרובה אלא מבקשות לקנות את הידע מתוך מרחק ומרווח נשימה.

צְמוּתִים אָנוּ יַחַד, / וּשְׁקִיקָתֵנוּ חֲצִיצָה מִלְּפָנֶיךָ, / אַל נָא תַּפְרִיד

אחרי הטבילה והמעבר מהאסור למותר, הריחוק שנוצר בשבועיים שחלפו לא בהכרח מתהפך לקירבה בין רגע

אמצעי המניעה הקיימים, דעת ההלכה עליהם, איך להשתמש בהם ומה היתרונות והחסרונות של כל אחד מהם

בעקבות סיפורים על מטפלים שחוצים את הגבול במהלך הטיפול, כדאי להכיר כללי אצבע לזיהוי תמרורי אזהרה בעת בקשת עזרה מגורם טיפולי או סמכותי

המבנה האנטומי של איברי הרבייה, התהליך הפיזיולוגי של יחסי מין והדרכה להתמודדות עם בעיות אפשריות בתחום האישות - בשפה ברורה

הגמרא מצפה מאיתנו להמשכיות, למסירת הידע והמיומנויות, להעברה בין דורית, מאב לבנו. ומה לגבי מאם לבתה? בימינו מקובל שכלה מקבלת הדרכה ממדריכת כלות מוסמכת ולא ישירות מאימה, האמנם כך ראוי שימשיך והאם יש דרך אמצע לתהליך הלימוד לקראת הנישואין ובתוכם?

גזירה על היגיינה שנועדה למנוע בלבול קיבלה מעמד של הלכה. הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי מספרת על מקור האיסור ועל מקומו בימינו

הרצון להישאר בטהרה גורם לנשים לבוא לידי החמרה מיותרת על עצמן או להתעלם מבשרן. איך לאזן בין השניים, מבלי להתכחש לגוף?

“אי פריון הלכתי" נקרא פעמים רבות גם "עקרות הלכתית" והוא בעיה שנשים דתיות רבות סובלות ממנה. אילו פתרונות אפשר להציע לבעיה?

הֲרֵינִי מוּכָנָה וּמְזֻמָּנָה לִטְבֹּל טְבִילַת מִצְוָה בְּמֵימֵי מִקְוֵה הַטָּהֳרָה כַּאֲשֶׁר הוֹרֵיתָנוּ וּכְשֵׁם שֶׁטָּבְלוּ לְטָהֳרָתָן אִמְּהוֹת הָאֻמָּה וּנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לְאֹרֶךְ הַדּוֹרוֹת

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּזַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לִי וּלְאִישִׁי שֶׁיְּהֵא זִוּוּגֵנוּ זִוּוּג שֶׁל קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה

שגית דרעי גדלה בבית בו המקווה היה נוכח בשיח היומיומי ובחיי הקהילה והמשפחה – על חוויית מקווה שאין בה קונפליקט – רק תום וגעגוע

רני חזון וייס קוראת להפקיע את האחריות על המקווה מידי הרבנות, לתת אמון בנשים הטובלות ולהשיב את האחריות על המקוואות לידי הקהילה

במציאות, ליל הטבילה צריך להידחק לתוך השגרה. כמה טיפים להפוך את הזמן שקודם לטבילה לנעים ומשמעותי

בַּמִּטְפַּחַת שֶׁעַל הַחֶבֶל / מְהַתְּלוֹת הָרוּחוֹת / שֶׁאֵינָן בִּשְׂעָרִי

מצוות טהרת המשפחה נשארת סמויה מן העין עד לשלב שבו היא הופכת רלוונטית לחיי הזוג. הזמנה לשיח על אחריות משותפת כלפי החינוך לטהרת המשפחה