התמודדות נשים דתיות עם כאבים בעת קיום יחסי אישות

איך נשים דתיות מתמודדות עם כאבים בזמן קיום יחסי אישות וכיצד זה השפיע על החיים בהמשך? סיון דרשן ראיינה שבע נשים דתיות שסבלו מכאבים בחדירה ושיתפו אותה בהשפעה על הזוגיות ובטיפול

כאב הוא  תחושה שאינה נעימה וצריך להימנע ממנו ככל הניתן. זהו אחד המסרים העיקריים שלמדתי על כאב במהלך חיי.

במהלך השנים האחרונות אני לומדת וחוקרת את תחום חיי האישות ובעקבות שיחות עם נשים מצאתי את עצמי תוהה לא מעט: אם כואב הראש או חלק אחר בגוף אפשר, לקחת כדור ולהעלים את הכאב או לעמעם אותו במקצת, אבל מה קורה כשכואב לאישה בזמן קיום יחסי האישות עם בעלה? מה קורה כשהיא רוצה להתחבר ולהתאחד עם בעלה ועצם החיבור כואב לה? כשאין כדור לקחת ולהמנע מהכאב? ויותר מכך, האם כל מה שרצוי במהלך קיום היחסים הוא להמנע מכאב או גם להנות מיחסי האישות?

נשים שסובלות מבעיות כאב, מתארות את הכאב בדרכים שונות. לעיתים ככאב שורף, לוחץ, עיקצוץ, צריבה. במקרים קשים יכול הכאב להיות ברמה כזו שהופכת את החיים האינטימיים הפיזיים עם בן הזוג לא רק לבלתי נסבלים אלא גם לבלתי אפשריים.

מכיוון שקשיים בקיום יחסים הם דבר מאוד פרטי ואינטימי, נשים רבות מתקשות לחשוף את בעיית הכאבים בעת קיום יחסי האישות, ולכן נמנעות מלבקש עזרה או טיפול מידיים. הן סובלות בשקט בלי לדעת שזה מצב שניתן לטפל בו ביעילות.

נשים דתיות וכאבים בחדירה

חקר המיניות הנשית קיבל תאוצה ומפנה משמעותי לאחר המהפכה הפמיניסטית והמהפכה המינית בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת באמריקה ובצרפת. תיאוריות פמיניסטיות גרמו לשינוי בתפיסה והמחקר על מיניותן של נשים הפך להיות מתפיסה של נשים פסיביות המשמשות ככלי לפיריון והבאת ילדים לתפיסה של חקר החוויות המיניות של נשים והבאתן למרכז הבמה.

קיימים מחקרים העוסקים בכאב ביחסי אישות מנקודות מבט רפואית ו/או נפשית, אך מעטים המחקרים שנעשו דרך נקודת מבטן של נשים, ונדירים אף יותר מחקרים שנעשו דרך נקודת המבט של נשים שומרות תורה ומצוות. לשמחתנו, בשנים האחרונות מתבצעים יותר מחקרים העוסקים במיניות האישה הדתית, כאשר רוב המחקרים עוסקים במיניות האישה הדתית הנשואה.

מיניות האישה מורכבת מגורמים רבים ומורכבים (ביולוגיה, הורמונים, אמונות, פסיכולוגיה, חינוך ועוד) וקצרה היריעה מלדון בכולם.  רוב הנשים הדתיות רוכשות את הידע על האינטימיות הפיזית בינם לבין בני הזוג שלהן לרוב רק בהדרכת הכלות בתקופה לפני החתונה. בהדרכת הכלות אמור להינתן גם הידע הפיזיולוגי והסבר על יחסים אינטימיים בין גבר ואישה בליל הכלולות ובחיי הנישואין.  

ישנה ציפיה אישית, זוגית וחברתית למימוש הנישואים ע"י קיום יחסים אינטימיים 'מלאים' (וגינאליים) בליל הכלולות או בימים הסמוכים לליל הכלולות. המעבר לחיי הנישואין דורש מאישה דתית להיענות לדרישות הלכתיות על גופה כמו ריחוק בימי נידה, בדיקות עדים, טבילה במקווה ועוד. המעבר הזה הוא מעבר חד מכיסוי לגילוי ודורש מהאישה להתרגל לפרקטיקות הלכתיות לגבי הגוף שלה והתאמה בין הזהויות השונות שלה תוך התמודדות עם שאלות הקשורות במיניות, הלכה, זוגיות ועוד.  

דבר נוסף שעלה במהלך המחקר, הוא סביב הפניה לעזרה רפואית: כשהנשים שסובלות מבעיות כאב פנו לרופא/ה, רובן חוו ביטול של תחושותיהן- דבר שחיזק את הקונפליקט בינן לבין גופן ואת חוסר האמונה בתחושות הגוף שלהן עצמן. עם זאת יש לציין כי הנשים הצעירות יותר שהשתתפו במחקר וחוו כאבים- פנו למדיה החברתית ושם מצאו שיח אחר, שיח שמאמין ותומך בהן ואפשר להן לעבור תהליך של טיפול ואף ריפוי.

מרכזיות החדירה ביחסים האינטימיים

במרכז המיניות בין גברים ונשים ניצבת החדירה הואגינלית. היא נתפסת כפסגת הסקס וכנתיב הברור ביותר לעונג מיני. גם בהלכה היהודית ביאה מוגדרת כחדירה וגינאלית ועל פי ההלכה שפיכת זרע שאיננה נעשית בנרתיק עלולה להחשב כשפיכת זרע לבטלה. יחסים אינטימיים שאינם כוללים חדירה וגינאלית נחשבים לעיתים כלא נורמליים, אחרים או שוליים, עד כדי כך שדורות רבים של נשים שהרגישו פגומות מכיוון שהן לא הצליחו להגיע לאורגזמה מחדירה ועוד יותר פגומות היו הנשים שלא הצליחו בכלל לקיים חדירה.

במחקרים שנעשו נמצא כי במקרים רבים לנשים יש מעין קול פנימי שמכוון אותן לפעול מתוך תחושת ריצוי צרכיו המיניים של הגבר ולא מתוך צרכיהן המיניים שלהן. הקול הזה מדומיין על בסיס למידה חברתית ותרבותית כפי שהן לומדות לייחס לגברים.

כתוצאה מכך נערות ונשים רבות אינן מחוברות לגופן ולרצונן ואינן פועלות מתוך תחושת זכאות לעונג או זכאות להכתבת האינטראקציה המינית. הן פועלות מתוך חיוב לרצות את בן זוגה בראש ובראשונה על ידי חדירה, כי המובן מאליו התרבותי מגדיר אותו כמי שלא יכול לעמוד בדחף וכמי שסובל כשהדחף שלו אינו מקבל את היחס ההולם. לזה נוסף האיסור ההלכתי על שז"ל, ממנו חוששים זוגות רבים. החשש משז"ל מביא זוגות דתיים רבים לקיים יחסים גם אם המחיר הוא כאב פיזי לאישה. 

בתחילת החיים הזוגיים, כל הנשים שראיינתי ניסו לספוג ולהכיל את הכאב. בליל הכלולות הן ניסו לקיים יחסי מין, אך כשחוו כאב הפסיקו, וחשו הקלה מכיוון שהן לא רצו להיות אסורות על בני הזוג. רק אשה אחת מתוך השבע הצליחה לקיים יחסי מין בליל הכלולות למרות הכאב. 

לאחר מכן, רוב הנשים הכריחו את עצמן להמשיך לנסות לקיים יחסים עם חדירה למרות הכאב. הסיבה העיקרית שעלתה היא שרוב הנשים הביעו כאב ורחמים על בני הזוג שלהן שצריכים "לפרוק את צרכיהם בתוך הגוף של האישה" כפי שמצווה ההלכה. סיבות נוספות היו כי אחת הנשים לא רצתה לתת לכאב לנהל אותה, אחת חששה כי בעלה לא ירצה אותה, אחת לא רצתה למנוע מהכאב "לתת" לבעלה.

שתי נשים סיפרו שהן התייעצו עם רבנים שהורו להן לנסות לקיים יחסים עם בני זוגן כל יום עד שיצליחו.  הפתיע אותי לגלות כי אף אחת מהנשים לא פנתה לקבלת היתרים ועזרה מרבנים ואנשי הוראה, למשל לקיים יחסים אינטימיים שאינם כוללים חדירה. ההקלה היחידה שהן ביקשו היתה הקלה בבדיקות העדים.

הנשים המבוגרות שראיינתי דווחו כי נכנסו להריון מהר וחשבו כי הכאב מקורו בהריון. אצלן לאחר הלידה הראשונה השתפרו פני הדברים מאד. כרגע מפאת גילן הן חוות שוב קשיים אבל כבר נעזרו בבעלי מקצוע ודווקא בעצת בנותיהן הצעירות. לעומתן דווקא הנשים האחרות שילדו סיפרו כי דווקא אחרי הלידות הכאב החמיר. במיוחד אצל אלו שסבלו מלידות קשות ואחת סיפרה כי היו לה תפרים שגרמו לה לבעיות עד היום, למרות שחלפו כשמונה שנים מאז הלידה. 

חלק מהנשים הביעו תחושות של הקלה עם בוא הדימום החודשי אך הביעו קושי רגשי וכאב פיזי לגבי בדיקות הימים הנקיים. כולן עברו לבדוק רק ביום הראשון והאחרון וללא מוך דחוק. אחת עשתה זאת ללא אישור רב וכל השאר קיבלו היתר לכך. המרואיינות המבוגרות יותר היו מופתעות מהאפשרות של הקלות בבדיקות העדים. הן לא שמעו על כך והרבנים בזמנן לא הזכירו זאת.

בני זוג של נשים שסובלות מכאבים בחדירה

כל הנשים תיארו את בני הזוג כאמפתיים למצב, עם רצון לתמוך ולעזור ולמנוע או להקל על הכאב. רוב הנשים שיתפו את בני הזוג בתחושה של הכאב במהלך היחסים האינטימיים ובני הזוג עצרו כי לא רצו להכאיב. אישה אחת אמרה כי היא לא סיפרה לבעלה באותו הרגע אלא רק לאחר כמה ימים כי ידעה שאם הוא ידע שכואב לה – הוא לא יקיים איתה יחסים.

יחד עם זאת, לאחר שהבעיה נמשכה,  לא כל בני הזוג הסכימו ללכת לטיפול שכלל גם אותם: הנשים והגברים האמינו שמכיוון שהנשים הן אלו שחוו את הכאב, הבעיה כביכול היא רק שלהן. אישה אחת אמרה שאולי גם בן הזוג שלה, שאינו משקיע "במשחק המקדים", הוא חלק מהבעיה.

חלק מהנשים שיתפו כי לאחר תקופה ממושכת ללא יחסים אינטימיים בני הזוג כאילו "התייאשו" מהן. לא יזמו, הראו חוסר חשק למגע בכלל ולמגע מיני בפרט.

"הכאב הזה נורמלי"

כמחצית מהנשים אמרו כי הן לא אוהבות את איבר המין שלהן. הן לא נגעו בעצמן לפני החתונה וגם לא אחריה בשביל עונג מיני. אחת מהן אמרה שאיבר המין שלה ממש מגעיל אותה. כחצי שיתפו כי הן נוגעות בעצמן לצורך הנאתן המינית ועשו כך גם לפני החתונה. המרואיינות המבוגרות הסמיקו מעצם השאלה וסירבו לענות.

שתי נשים סיפרו כי חוו פגיעה מינית לפני החתונה. אחת מהן עברה התעללות מינית מתמשכת אך ללא חדירה בגילאים צעירים (10-13) ואחת עברה הטרדה לפני החתונה. שתיהן הרגישו כי הפגיעה המינית השפיעה עליהן אך לא יכלו להגיד כיצד. בנוסף שתיהן לא פנו לטיפול מתמשך ועקבי בעקבות הפגיעה אם כי שיתפו אנשי מקצוע כחלק משאלון ההסטוריה הרפואית (אינטייק) בבואן לטפל בכאב. בני הזוג של שתיהן יודעים על הפגיעה המינית ותומכים בבנות הזוג שלהן.

לכל הנשים אותן ריאיינתי, וגם לבני זוגן, הייתה אמונה שכאב בפעם הראשונה או בפעמים הראשונות הוא נורמלי וצריך לעבור אותו. התפיסה כי הכאב הוא מצב נורמלי ומחויב המציאות עיכבה את הנשים בפניה לקבלת עזרה מקצועית ולטיפול בסיטואציה. 

כל הנשים שראיינתי חשו שלא הייתה להן מספיק הכנה לאינטימיות הפיזית בין גבר ואישה. אף אחת מהן לא הייתה במצב של אינטימיות פיזית עם גבר לפני החתונה, וכולן אמרו שהדרכת הכלות לא נתנה להן מספיק ידע. חלק מהנשים שיתפו כי בעקבות חוסר הידע התקופה הראשונה של חייהם האינטימית באה לידי ביטוי רק בדברים טכניים והדבר פגע בהמשך וגרר קושי לעבוד על דברים רגשיים בין בני הזוג.

תמיכה באינטרנט וחוסר תמיכה רפואי

כל הנשים שראיינתי הרגישו כי אין להן עם מי לדבר על המצב. שלוש נשים סיפרו כי הן החלו לחפש מידע  באינטרנט ודרך האינטרנט הגיעו לקבוצות לנשים שחוות כאב ושם למדו על מה שיש להן וקיבלו תמיכה מנשים בסיטואציה דומה. שם הן לא היו לבד, היו נשים דומות במצבן, נשים שהבינו מה עובר עליהן. בנוסף הן קיבלו שם הפניות לדרכי טיפול שעזרו להן.  

רופאי הנשים היו המוקד הראשוני של כולן לקבלת עזרה. עם זאת, רק רופא אחד התייחס ברצינות בפניה הראשונה  לתיאור האישה את הכאב ורמז על האפשרות שיש לה וסטיבוליטיס – אך מכיוון שהיא הייתה בהריון הוא לא טיפל בה. שאר הרופאים אמרו לנשים בפניה הראשונה כי הכאב הוא נורמלי והוא יעבור. לאחת הנשים נאמר על-ידי הרופאה כי היא צריכה להגיד תודה שזה המצב שלה ולא חמור יותר. 

רק לאחר פניות חוזרות ונשנות הן נבדקו, אובחנו והפנו אותן לטיפול. 

חלק מהנשים נעזר בפיזיותרפיה של רצפת האגן ובעבודת אימון עם מרחיבים, חלקן נעזרו במשחות וקרמים שעזרו להקל על החדירה וקיום היחסים האינטימיים. אישה אחת אף נאלצה לעבור ניתוח באיבר מינה כדי שתוכל להתחיל לעבוד עם מרחיבים והרופא סיפר לה כי אפילו בשעת הניתוח, בשעה שהייתה בהרדמה כללית – היה באיזור כיווץ לא נשלט. כשנתיים לאחר יום נישואיה, עת קיום הראיון, האשה לא קיימה יחסי מין הכוללים חדירה עם בעלה. אמנם הנשים פנו לאפיקי טיפול רפואיים, אבל אף אחת מהנשים לא פנתה לטיפול ריגשי בבעיה. 

כל הנשים ציינו שהאבחון והטיפול נתנו להן תחושת הקלה אחרי כל הסבל שעברו. רוב הנשים הצליחו לעבור תהליך משמעותי עם הכאב וכיום הן לא חוות כאב או חוות אותו בעצימות נמוכה ובזמנים מסוימים, בעיקר הנשים שנעזרו בטיפול רפואי.

"שמרתי על עצמי לפני החתונה. איך דווקא לי נתן הקב"ה נתן כאבים כאלה?"

הנשים סיפרו כי הבעיה הפכה לחלק ניכר מהשיחות שלהן עם הקב"ה. כשהמצב התמשך שתיים מהן חוו ערעור באמונה ואחת סיפרה כי היא שאלה את הקב"ה: "איך אני, ששמרתי על עצמי, שלא קיימתי יחסים לפני החתונה, שחיכיתי ורציתי את בן זוגי, איך דווקא לי הקב"ה נתן כאבים כאלה?"

לא כל הנשים שראיינתי הצליחו לקיים יחסי מין הכוללים חדירה, גם שנתיים אחרי הנישואין. עם זאת, כל הנשים שהצליחו לקיים יחסי מין סיפרו כי הן מצליחות להנות מהאינטימיות הפיזית עם בן הזוג שלהן ואחת הנשים שיתפה כי דווקא בזכות הכאב בזמן האינטימיות היא ובן זוגה צמחו והעמיקו את הקשר האינטימי כי הם יכלו לחקור ולגלות דברים אחרים שנעימים להם מלבד החדירה. 

***

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• כל מה שרצית לדעת על חומרי סיכה – צוות גלויה
• אנטומיה ופיזיולוגיה של יחסי אישות – טלי רוזנבאום
• כאבים בחבירה – הרבנית שרה סגל-כץ
• על חוויית הכאבים בעת קיום יחסי מין – שלומצי דאר פיינשטיין
• מודל הרמזור: לתקשר את גבולות המגע – שולמית שפרבר
• השתהות והשתאות: יצירת מרחב משחקי במיניות – חננאל רוס
• אולי הלילה? פערים בחשק המיני כחלק מחיי הזוגיות – הרבנית שרה סגל-כץ
• ביאה דרך אברים בבני זוג – דיון הלכתי על חירות וגבולות בחיי אישות – חננאל רוס
• הדגדגן : הרבה יותר ממה שנראה לעין – צוות גלויה
• החשש מהלא נודע: מידע נהיר וגלוי על קרום הבתולין – צוות גלויה

המלצות להרחבה נוספת על הנושא:

• הרצאתה של העיתונאית שרה ברמק בכנס 'TED' בטורנטו: "the uncomplicated truth about women's sexuality"
• "וסטיבולודיניה" – ספוקן וורד מאת מורגל, במסגרת ערב 'פואטרי סלאם'.
• סרטון הסבר: "?What Is Vaginismus"