מְצֹרַעַת. / הַגּוּף הוּא כֶּלֶא לִנְשָׁמָה סוֹעֶרֶת / הַמְּסָרֶבֶת לְהִכָּנַע.

אַתְּ צוֹפָה עָלַיִךְ מֵרָחוֹק / מְחַפֶּשֶׂת לְעַצְמֵךְ מֵינִיקָה

בְּמַעֲמַקֵּי מַיִם בְּרֵאשִׁיתִיִּים / מִתְעַגְּלוֹת הַמִּלִּים / עֵירֻמּוֹת, פְּשׁוּטוֹת, קְרוֹבוֹת אֵצֶל עַצְמָן

וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, / וַאֲנַחְנוּ גַּם נַקְשִׁיב / לֶחָכָם וְלַתָּם / לָרָשָׁע – לִכְאוֹרָה, שֶׁמַּר לוֹ וְרַע

הרבה ד״ר וונדי זירלזר כותבת על השיר - שנכתב לפני כמעט 100 שנים - ״דינה״ מאת שולמית קלוגאי. לדידה, השיר מעניק נופך דרמטי לדממה הרועמת סביב גורלה של דינה עצמה, בכך ששואל סדרה של שאלות נוקבות.

הצעה עכשווית מאת רבי נריה רפאל כנפו, יחד עם השותפה יוזמת מילנה קרטובסקי עייאש למדרש פתיחתא, קצידה וקינה לפרשת דינה

סְעָרָה--- / הִפְּכָה אֶת אַדְמַת הַבֹּץ / בְּקַרְקָעִית הַכּוֹס.

בִּשְׂמֹאל וּבְיָמִין לָהּ קֵרַבְתָּ / בִּבְרִית עֻבָּרְךָ הַגָּדֵל בְּמֵעֶיהָ / לְךָ הַצִּוּוּי "וְאָהַבְתָּ"

תַּם – בּוֹהֶה בִּתְמוּנוֹת, / וְלֵילוֹתָיו רְדוּפִים מַבָּט עֵינֵיהֶם הַכָּבוּי.

רָאִינוּ מִבַּעַד לַמִּטָּה / וְהַלֵּב הָיָה תֹּהוּ וָבֹהוּ

הזמנה להגשת מאמרים, שירים, תפילות, מסות, סיפורים קצרים, יצירות אמנות ועוד - המתייחסים אל מתן תורה בחג השבועות, ליחסים בכלל עם המושג ״תורה״ כהשראה רוחנית, כצו מוסרי, חיבור, פולמוס, הלכה, אמונה, כפירה ומנעד רחב של תחושות ומחשבות בנושא.

הזמנה להגשת מאמרים, שירים, תפילות, מסות, סיפורים קצרים, יצירות אמנות ועוד - המתייחסים אל ספירת העומר, כתקופה של ציפיה וייחול, על מנהגי האבלות לזכר המגפה בקרב תלמידיו של ר׳ עקיבא, כחיבור לתודעת הטבע המשתנה והציפיה לחיטה הצומחת שוב.

לְרַגְלֶיהָ עוֹד נִכְרֶכֶת מִצְרַיִם / מַכְבִּידָה עַל הֲלִיכָתָהּ

אַחַיִךְ מְפַלְפְּלִים בָּךְ / דִּינָה, מָה דִּינָהּ?

יֵשׁ דִּינָה אַחַת, אוֹ כָּל אַחַת אַחֶרֶת / שֶׁרַק רָצְתָה לָצֵאת / לְחַפֵּשׂ אֶת עַצְמָהּ וְאוּלַי לִמְצֹא

לִרְאוֹת סֻלָּם וְלִבְחֹר שֶׁלֹּא לַעֲלוֹת בּוֹ, אוֹ לָרֶדֶת. / לְקַוּוֹת שֶׁאוּכַל לָשׁוּב בְּחֶסֶד וּבְמִשְׁפָּט לָאֹהֶל, / כִּי בָא מוֹעֵד.

רָחֵל, אֵם הַבָּנוֹת,/ מֵאֲנָה,/ וְגַם בָּנוּ אֵין מַעֲשִׂים לְנֶחָמָה.

אוּלַי בַּשָּׁנָה הַבָּאָה / תִּהְיֶה לָנוּ פִּרְצָה לְהַכְנִיסֵךְ

שֶׁיָּדְעָה לְרוֹצֵץ אוֹיְבִים / וּלְנַגֵּב דְּמָעוֹת בִּקְרָבוֹת אֲבוּדִים

מִמַּעֲמַקֵּי מִנְהָרוֹת, מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת, עֵינֵינוּ בְּךָ תְּלוּיוֹת, מְיֻסָּרוֹת.

כְּשֶׁמַּבָּט נִכְבָּשׁ בְּטַלִּית מִי מַבְחִין / בְּיֶלֶד זוֹהֵר

מֵהֵיכַל לְהֵיכַל יָדַעְתִּי שֶׁלֹּא לוֹמַר "מַיִם, מַיִם"./ נִכְנַסְתִּי וְיָצָאתִי בְּשָׁלוֹם.

בָּנֹה בָּנִיתִי בֵּיתִי לָךְ / עִם טֵלֵוִיזְיָה, וִידֵאוֹ, סְטֵרֵאוֹ, / טוֹסְטֶר־אוֹבֶן בַּמִּטְבָּח

הָלַכְנוּ בֵּין שְׁבָרֶיהָ כְּמִי שֶׁמּוֹעֲדִים