יבמות

מעידין לאור הנר ולאור הלבנה, ומשיאין על פי בת קול. (יבמות קכב.)

בָּאתָ פַּעַם שַׁעַר מָוֶת 
נָא סַפֵּר מַרְאֵהוּ 
כִּי יִכְאַב – וְיָד אוֹהֶבֶת 
אַט תַּעֲבִירֵהוּ

הוּא נִמְצָא בַּיָּם, בַּחֹשֶׁךְ, 
בְּלַהַב מְדוּרוֹת 
בְּפֻנְדָּק עַל אֵם הַדֶּרֶךְ 
וּבְעֹמֶק הַבּוֹרוֹת.

הוּא קוֹל, הוּא בָּבוּאָה שֶׁל צֵל 
מוֹתֵחַ הַגִּידִים 
מִמִּכְמַרְתּוֹ לֹא יִנָּצֵל 
הַטּוֹב בַּצַּיָּדִים

בָּנוּי כִּפָּה מֵעַל כִּפָּה 
שַׁיִשׁ מַעֲשֵׂהוּ 
וְחוּט בַּדֶּלֶת יַקִּיפָהּ 
קַו דַּקִּיק שֶׁל תֹּהוּ

תְּסַפֵּר עַל שַׁעַר מָוֶת 
מִמְּקוֹם אֲשֶׁר הִנְּךָ 
אָז אַבִּיט אֶל כּוּר מַחְצֶבֶת 
וַאֲחַיֶּה בִּנְךָ

כתובות

בשעת פטירתו של רבי / אמר […] / נר יהא דלוק במקומו / שולחן יהא ערוך במקומו / מטה תהא מוצעת במקומה / (כתובות קג.)

הַמִּטָּה, הַשֻּׁלְחָן, וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה
בִּמְקוֹמָם הֵם יוֹשְׁבִים עֲדַיִן.
כְּמוֹ יָשׁוּב עוֹד הָרַב, עוֹד יָשׁוּב מְהֵרָה
וּדְמוּתוֹ תִּתְהַוֶּה מֵאָיִן

עוֹד יָבוֹא כְּמִנְהַג תַּלְמִידֵי חֲכָמִים,
בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת עוֹנָתוֹ.
מֵעוֹלַם הַבָּרוּר, מִמְּנוּחַת עוֹלָמִים,
יֶחֱצֶה שַׁעַר מְעוֹנָתוֹ

כְּבָר הָלַךְ לְדַרְכּוֹ אַף רוּחוֹ נֶעֱלַם 
אֶת זִכְרוֹ עוֹד אֶנְצֹר וְאָחֹק
אֵיךְ סִבְלוֹ הוּא נָשָׂא אֶל מוּל זֶה הָעוֹלָם
וַאֲנִי אֶתְיַצֵּב מֵרָחוֹק.

אֵיךְ בְּעֵת הִתְכַּנֵּס עָם בְּיוֹם תַּעֲנִית
קוֹל סָבוֹ יִשָּׁמַע וְיִתְבַּע:
הֵן אֶבְלִי וּמְשׂוֹשִׂי לֹא יַשְׁכִּיחוּ מִמֶּנִּי,
לֹא יַשְׁכִּיחוּ מִמֶּנִּי אֶת 'שְׁמַע'.

הֵד קוֹלוֹ שֶׁל הַסָּב יַעֲלֶה בְּאָזְנָיו:
אַף פָּטוּר אֶת עַצְמוֹ מְחַיֵּב.
בִּתְפִלִּין אָז הָרַב נֶאֱחַז בְּקַרְנָיו –
בְּעוֹדוֹ נֶאֱנָק מִכְּאֵב.

אָנֹכִי הַנִּצֶּבֶת כָּל יוֹם אֶחֱזֶה
בַּהֲלֹךְ נְפָשׁוֹת אֶל מוֹתָן.
בְּשָׁלוֹם לֵךְ רַבֵּינוּ, נֹאמַר לוֹ בְּזֶה
הַחִתּוּם שֶׁל הַשָּׁ"ס הַקָּטָן.

נדרים

אמר רב נחמן עיניה נתנה באחר ולית בה מששא במלה (נדרים צא:)

לֹא תַּעֲטִי שַׂלְמַת מִלִּים
מִיָּד הֵן נִפְרָמוֹת.
לְאָכְלָן אַתְּ לֹא תּוּכְלִי 
הֵן נִשְׁאָרוֹת שְׁלֵמוֹת.

מַה כְּבָר תִּצְּרִי מֵהַמִּלִּים
שָׁמַיִם לֹא יַקְשִׁיבוּ
כָּל דִּבּוּרַיִךְ מִתְכַּלִּים
הוֹלְכִים וְלֹא יָשׁוּבוּ

אָדָם אָמַר יְהִי הַקַּו
אָסוּר הוּא הַמֻּתָּר
הִנֵּה נִכְנַס אַחֵר בַּסַּף
וְהַנָּחָשׁ נִסְתָּר

אָדָם אָמַר הַחוּץ הוּא חַיִץ
מִבְצָר יְהֵא בֵּיתֵךְ
עָבַר קָצִיר כָּלָה הַקָּיִץ
נָכְרִים רָאוּ דְּמוּתֵךְ

נזיר

אמר ליה רב לחייא בריה חטוף ובריך (נזיר סו.)

יַעֲזֹב בֵּית אָב וָאֵם
וְקָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יִקְרָא
עוֹמֵד בָּדָד הוּא לְהָתֵם
עֲווֹן קִנּוּי וְחֵטְא סְתִירָה.

בְּפִיו יֶחְמַץ אָז טַעַם יַיִן
לוֹ יִדְמֶה כְּמֵי מָרָה
מֶלַח דֶּמַע, אֹדֶם עַיִן
לוּ יְהִי הוּא כַּפָּרָה.

טְהוֹר־עֵינַיִם מֵרְאוֹת רַע
וְיֵין הַלֵּל הוּא יְלָלָה
וְרֹאשׁ נִזְרוֹ לְלֹא מוֹרָה
גִּבּוֹר כְּבַעַל דְּלִילָה

עָבְרוּ שְׁבוּעַיִם, הַכְּאֵב
וְהַסְּלִידָה מִן הַשּׁוּרָה
טֻשְׁטְשׁוּ וּכְבָר יָעֵף
מִשְּׂאֵת עוֹד נֵטֶל־גְּעָרָה

תִּגְלַחַת טֻמְאָה
תִּגְלַחַת טַהֲרָה

וְאָז יַחְטֹף כּוֹסוֹ יִשְׁתֶּה
גִּבּוֹר חַיִל מְצֹרָע.

סוטה

בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס. בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות (סוטה מט.)

לָהּ קָשַׁרְתָּ כְּתָרִים בְּיָמִים רִאשׁוֹנִים
וּבַלַּיְלָה תִּרְקֹם חֲלוֹמוֹת
וְאַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֶת קוֹל הַבּוֹנִים
כִּי הַכֹּל אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת

וּכְשׁוֹר אֶל הַדֶּלֶת לֹא קָרַב שְׁאִיָּה
בְּכָל עֵת שֶׁתֵּצֵא מִבֵּיתֶךָ
הֵן לֹא תֵּצֵא מִבֵּיתְךָ בְּלֹא לְוָיָה
שֶׁל חֵן־רַעְיָה עַל רֹאשֶׁךָ

בָּרְאוּ עוֹלָמוֹת רוּחַ פִּיךָ וּפִיהָ
בִּשְׂמֹאל וּבְיָמִין לָהּ קֵרַבְתָּ
בִּבְרִית עֻבָּרְךָ הַגָּדֵל בְּמֵעֶיהָ
לְךָ הַצִּוּוּי "וְאָהַבְתָּ"

וַתֹּסֶף לַעֲשׂוֹת וַתֵּרֶב בַּנַּחַל
וְהִתְפּוֹרֵר הַשֵּׁם לְמַיִם
וַתַּשְׁלִיכְךָ עַל־פְּנֵי שָׂדֶה בְּגֹעַל
וְאָז יְבַכּוּ הַשָּׁמַיִם

גיטין

אִם לִבּוֹ לְגָרְשָׁהּ וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחְתָּיו וּמְשַׁמַּשְׁתּוֹ מַהוּ קָרֵי עֲלֵיהּ אַל תַּחֲרֹשׁ עַל רֵעֲךָ רָעָה וְהוּא יוֹשֵׁב לָבֶטַח אִתָּךְ (גיטין צ.)

אַתְּ צוֹעֶדֶת אֶל תּוֹךְ עֲרָפֶל
לְעוֹלָם אֵינֵךְ יוֹדַעַת
אֵימָתַי מִתְעַוֵּת וְנוֹפֵל
הַדָּבָר אֲשֶׁר בּוֹ אַתְּ נוֹגַעַת

אֵימָתַי הוּא יֹאמַר אִי אֶפְשִׁי
וּמָתַי יִפָּרְדוּ דְּרָכֵינוּ
וְאֵלֶיךָ נָשָׂאתִי נַפְשִׁי
וּמַה כְּבָר מַחְזִיק אֶת שְׁנֵינוּ

הַדָּבָר הַמְחַבֵּר, שַׁבְרִירִי
הָאָדָם שֶׁנִּקְשָׁר בְּחֶבֶל
קִרְבָתוֹ שֶׁתַּדְלִיק לִי אוֹרִי
כַּאֲשֶׁר אֶתְהַלֵּךְ בְּאֹפֶל

אֵימָתַי הוּא יִפֹּל, הַדָּבָר,
וּמָתַי יִפָּרֵם הַקֶּשֶׁר?
וְאֵדַע: הוּא חָמַק עָבָר
וְאֵדַע: הוּא מֵעֵבֶר לַגֶּשֶׁר

הֲיֵדַע אֶת לֶכְתֵּךְ בַּמִּדְבָּר
הֲיִזְכֹּר לָךְ חִבַּת נְעוּרַיִךְ
הַאִם אָז זִכְרֵךְ בּוֹ יִגְבַּר –
לֹא תֵּדְעִי, אֵין לִבּוֹ לְפָנַיִךְ

קידושין

אמר רב חסדא האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר ואי הוה נסיבנא בארביסר הוה אמינא לשטן גירא בעיניך (קידושין כט:)

הַמֶּלֶךְ צוֹפֶה בָּךְ בַּקְּרָב 
וְהִבְטִיחַ בִּתּוֹ לָתֵת 
אֵלֶיךָ הוּא טֶרֶם יִקְרַב
וּכְבָר יָרִיתָ וּתְמוֹתֵת.

זָכִיתָ בַּבַּת וּבְכַסְפּוֹ 
אַךְ לֹא בִּגְלָלָם תִּלָּחֵם 
לַצָּר רַק תֹּאמַר מַה לָּךְ פֹּה 
וְלָעָם – עִצְמוּ עֵינֵיכֶם

נִצַּחְתָּ, הָיִיתָ צָעִיר
לֹא תֵּדַע שֶׁהוּא יִתְעוֹרֵר
יִתְחַפֵּשֹ וְיָבוֹא בָּעִיר
וְלֹא יִתֶּנְךָ לְכַפֵּר.