לדבר גלויות על ילדוּת

"מה שאני הכי רוצה לעשות זה להעז להגיד דברים שאני רואה בלי פחד" - ראיון עם המשוררת רוני אלדד גם על מקומה של השירה אצלה לאחר השבעה באוקטובר: ״העורק של השירה היה דווקא מאד דחוס ומלא תנועה״.

חִלְמִי חֲלוֹמוֹת טוֹבִים / דַּמְיְנִי שֶׁיֵּשׁ לָךְ הוֹרִים אֲבִיגַיִל / כֶּתֶר עַל רֹאשֵׁךְ

יֵשׁ רְגָעִים בָּהֶם אֵינִי זוֹכֶרֶת מִי אֲנִי / וּמָה קָרָה לִפְנֵי הַשְּׁבִיעִי בְּאוֹקְטוֹבֶּר

נָעוּף עַד שֶׁתָּבוֹא יַלְדוּת אַחֶרֶת / אָז נַחְזֹר לִהְיוֹת שׁוּב יְלָדִים.

הַשָּׁעוֹן הַיָּשָׁן לֹא נָח / אֲפִלּוּ עֲשִׂירִית הַשְּׁנִיָּה / טָס קָדִימָה בַּזְּמַן / לֹא הִבִּיט חֲזָרָה. / אַתָּה כְּבָר מֶטֶר שְׁמוֹנִים, / מְבַקֵּשׁ לִבְלֹעַ אֶת הַחַיִּים

סָבְתָא, לָמָּה בְּבֵית הַקְּבָרוֹת / הַצְּבָעִים הוֹפְכִים שְׁקוּפִים? / וְאָנוּ, שֶׁהָיִינוּ נִתְזֵי צִבְעֵי קֶשֶׁת, / כָּאן צְלָלִים נְזִילִים וּכְפוּפִים.

אֲבָל, זֶה לֹא כַּלְכָּלִי / אָמְרוּ אָז לִי, / לֹא יִקְנוּ, זֶה שׁוּלִי, / בֻּבּוֹת הֵן מֻשָּׂא לַחֲלוֹם,

״עוד פעם הוא חוזר עם חול בנעליים, שזה מוזר כי בחיים הוא לא נכנס בעצמו לארגז חול, וברכיים שרוטות שאף אחת לא יודעת להגיד לך ממה זה״. סיפור קצר מאת בלה שגיא, מתוך הספר ׳שבר ענף ירוק׳.

הַפַּעַם מַשֶּׁהוּ הִמְתִּיק וּבְכָל זֹאת הָרָעָב בַּבֶּטֶן וְהַגַּעֲגוּעַ / בַּלֵּב לֹא נוֹתְנִים לִי מְנוּחָה.

אִמָּא שֶׁלִּי אֲבוּדָה בְּנָהָר / אֲנִי מַרְכִּיבָה לָהּ סִירַת גֹּמֶא / מְצַפֶּה בְּזֶפֶת / וּמְקַוֶּה שֶׁמִּישֶׁהוּ / יוֹשִׁיט לָהּ אַמָּתוֹ

שֶׁלֹּא תֵּדַע שֶׁהוּא נִשֵּׁק אוֹתִי / שֶׁלֹּא תֵּדַע שֶׁאֲנִי נִשַּׁקְתִּי אוֹתוֹ

כָּל נְיָרוֹת הַמִּכְתָּבִים / עִם דֻּבּוֹנֵי אִכְפַּת לִי, עִם הַלֵּב הַזּוֹרֵחַ, / הֻכְתְּמוּ.

״היא חושבת שהיא לא ניצחה בשום דבר בחיים שלה, אבל לכתוב היא דווקא אוהבת, ולפי פנינה המורה לספרות, אפילו ממש יודעת״. סיפור קצר מאת בלה שגיא, מהספר ׳שבר ענף ירוק׳.

כְּמוֹ קְרוּטוֹנִים בַּמָּרָק, / כְּמוֹ הַיֶּלֶד שֶׁשָּׁרַק / בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בִּתְפִלַּת נְעִילָה

וְתָמִיד תִּפְגְּשִׁי / עֵינַיִם טוֹבוֹת / לְבָבוֹת פְּתוּחִים / וְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה

וְעֵינַיִם חוּמוֹת, יְרֻקּוֹת אוֹ כְּחֻלּוֹת, / בְּמֶרְחָק אֲוִירִי שֶׁל חֶלְקַת אֲדָמָה, / קַשּׁוּבוֹת לְהֶסְבֵּר עַל מוֹתַר הָאָדָם / מִן הַבְּהֵמָה.

תַּגִּידִי אַתְּ זוֹכֶרֶת? כַּמָּה חַד הָיָה הָאֲוִיר הַפָּתוּחַ שֶׁנִּפְעַר בְּנַפְשֵׁנוּ עַד כְּלוֹת וְלֹא הָיוּ מַחֲשָׁבוֹת קְטַנּוֹת אוֹ מַחֲשָׁבוֹת גְּדוֹלוֹת / וְלֹא הָיִינוּ אִמָּא גְּדוֹלָה וְיַלְדָּה 

נְשִׁיקוֹת בָּנָנָה לַחוֹת, / חֻלְצַת אַסְטְרוֹנָאוּט עֲנָקִיסְטִי, / מַרְגִּיעוֹת, מְאַזְּנוֹת אֶת קַו הַמּוֹנִיטוֹר

לֹא יַעֲטֹף מִלּוֹתָיו / בְּצֶלוֹפַן מְרַשְׁרֵשׁ תֵּרוּצִים, / לֹא יַחְרֹק שִׁנַּיִם / כְּשֶׁתִּשְׁאַל אוֹתוֹ

וְאַתְּ צוֹעֶקֶת בְּשֶׁקֶט וּבְקוֹל / וְרוֹצָה לְלַמֵּד אוֹתָם הַכֹּל / רַק שֶׁלֹּא יִפֹּל, / רַק שֶׁלֹּא תִּפֹּל

לִפְעָמִים גַּם בַּבְּיַחַד – / יֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה לְבַד/ וּמִלִּים, כְּמוֹ פָּנַס רְחוֹב / מוֹלִיכוֹת אוֹתָנוּ קָרוֹב.

כְּשֶׁהָיְתָה אִמִּי חוֹזֶרֶת אֵלֵינוּ מִדֵּי יוֹם / לֹא הָיָה שְׂרִיד עָפָר עַל בְּגָדֶיהָ וּבְפָנֶיהָ לֹא הָיָה זֵכֶר / לַמִּלְחָמוֹת הַנּוֹרָאוֹת שֶׁשָּׁבָה מֵהֶן

לְהַבְחִין בֵּין עֲרָכִים שׁוֹנִים / בַּעֲלֵי שֵׁם דּוֹמֶה לְ ח.ר.מ / הִגַּעְתִּי לְ רְמַ"ח מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים בָּאָדָם

בְּנִי בּוֹנֶה אוֹתִי / קוֹמָה אַחַר קוֹמָה / נְשֹׁם עָמֹק־עָמֹק אֶל הָרֵאוֹת / הַעֲמֵק רְאוֹת בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת