מעבר למסך הברזל - סיפור קצר מאת בלה שגיא, מתוך הספר ׳שבר ענף ירוק׳ - מגזין גלויה
תפריט
תפריט

״עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ״ (איכה ה׳, י״ז)
בעקבות ההתרחשויות הכואבות ומעוררות האימה בימים אלו, נאספים אל המגזין שירים, תפילות וכתיבה אישית הנכתבים בעקבות ה-7 באוקטובר 2023 נוכח ההתמודדות בעקבות התקיפה ולאורך ימות המלחמה. גם ראיונות אישיים, מתוך הכאב הגדול מתפרסמים מעת לעת.
אפשר גם לקרוא בתכנים ותיקים יותר באתר שעשויים להעניק בזמן הזה שפה וכלים להתמודדות. מוזמנות.ים לקרוא על ליווי רוחני, אבלות, יתמות, קושי, חוויה של חסרון ואמונה.
בתקווה שנתבשר בבשורות טובות! 

מעבר למסך הברזל

י״ד באלול תשפ״ג 31.8.2023
קו מפריד גלויה

״היא חושבת שהיא לא ניצחה בשום דבר בחיים שלה, אבל לכתוב היא דווקא אוהבת, ולפי פנינה המורה לספרות, אפילו ממש יודעת״. סיפור קצר מאת בלה שגיא, מתוך הספר ׳שבר ענף ירוק׳

את ההיסטוריה כותבים המנצחים אמר היום הרצל המורה להיסטוריה. לא קוראים לו באמת הרצל אלא דודו אבל בגלל הזקן הארוך שלו כולם קוראים לו הרצל. לינה יושבת על גדר אבן נמוכה בגינה השכונתית ומביטה מעלה אל צמרות העצים. אם עוצמים עין אחת העצים רוטטים ואולי אפילו משנים מקום. היא חושבת שהיא לא ניצחה בשום דבר בחיים שלה, אבל לכתוב היא דווקא אוהבת, ולפי פנינה המורה לספרות, אפילו ממש יודעת. היא לא יודעת איך להסכין בין הסתירות הללו ומעדיפה לחשוב על השורשים, כמה עמוק הם צריכים לרדת בתוך האדמה כדי שהעץ ייצמח כל כך גבוה. האם באותו הגובה של צמרת העץ כך גם השורש מבקע את האדמה? היא יודעת שאין לה שורש כל כך ארוך וחושבת עכשיו שזה בטח אומר שחייה יהיו קצרים. היא מחליטה לשאול את ולדימיר המורה לביולוגיה, שגם מבין בשורשים קצרים כי הוא עולה חדש מרוסיה ואומרים שהשאיר את משפחתו מעבר למסך הברזל. גם המשפחה של אמא שלה מעבר למסך הברזל. היא מדמיינת את מסך הברזל ככבד, אפור וחורקני, נטוע במקומו, וכשאנשים מצליחים להימלט בעדו הוא נסגר אחריהם בטריקה עצומה עם נקישות בריח מהדהדות וקולות נביחה של כלבי זאב אימתניים.

מעבר למסך הברזל, סיפור מאת בלה שגיא - מגזין גלויה
צילום: Fr. Daniel Ciucci

לפני שבוע אמא לקחה אותה כשהלכה לדואר המרכזי ברח' יפו כדי להתקשר למשפחה שמעבר למסך הברזל. לינה הלכה איתה כי אמא הבטיחה שאם תגיד לסבתא פניה – בבושקה יא לובלו טיבה, היא תקבל ברבית חדשה מחנות הצעצועים ברח' חבצלת. לינה אהבה את החנות הזו כי היתה בה "סחורה מאמריקה" כמו שכתוב בשלט ליד דלת הכניסה. היו שם שורות אינסופיות של ברביות אמיתיות, יקרות ממש, אבל גם היו המזויפות, ולפי מצב הרוח והכסף של אמא היא יכלה לבחור בין האמיתית למזויפת. האמיתית תמיד היתה הדמות המרכזית בעלילה של משפחת הברביות שלה, כמו דיאנה ואן, והמזויפת תמיד היתה דמות צדדית וקראו לה סינדי (כמו הכיתוב על הקופסה) או אסתר. למזויפת השיער היה פחות מסתרק והרגליים לא התקפלו. לאמיתית התקפלו הרגליים, אבל הידיים לא התקפלו באף סוג. לברביות המזויפות לא קרו דברים ממש מעניינים בסיפורים והן גם לא זכו לתלבושות היפות באמת שהיו שייכות רק לאמיתיות. אבל עדיין, לכל סיפור טוב צריך גם דמויות צדדיות, או דמויות משנה, בשפה של פנינה המורה לספרות. את האהבה שלה לברביות לינה הבינה שהיא כבר צריכה להסתיר, היא היתה בת 11 וחצי ולפי העולם מסביב בגיל הזה היא כבר לא אמורה לשחק בברביות.

כשהן הולכות לדואר המרכזי הן מחכות הרבה זמן בתור. אמא מסבירה שרק מכאן אפשר להתקשר לבית של סבתא בעיר ריגה, בה לינה נולדה, ולינה מרגישה שיש קדושה במקום הזה. התקרה הגבוהה ונקישות הצעדים שגורמות לאנשים ללחוש, מזכירות לה את הטיול ההוא לבית לחם, כשהן נכנסו לכנסיה ואמא התרגשה אבל הסתירה את זה, והחברה הנוצרייה של אמא בכתה והתפללה על הברכיים. לינה כל הזמן פחדה שיכריחו גם אותה לשבת על הברכיים וזה נראה לה כואב, והיא חשבה שהחברה של אמא בוכה בגלל זה. לא הכריחו, אבל כשקנו לה סנטה קלאוס משוקולד הן רמזו שתגמור אותו מהר, לפני שהן מגיעות הביתה, ולינה הבינה שזה משהו שאבא לא צריך לדעת ממנו.

מעבר למסך הברזל, סיפור מאת בלה שגיא - מגזין גלויה
צילום: Blake Weyland

בתוך הקולות המהדהדים בין הקירות של אולם הדואר הן נצמדות לתא טלפון ציבורי. אמא מחזיקה את השפופרת ביד רועדת ומחכה שהמרכזנית תחבר אותה לבית של סבתא פניה מעבר למסך הברזל. לינה לא רגילה לראות את אמא שלה כל כך נרגשת והיא גם כבר לא רגילה להיות קרובה כל כך לאמא שלה. היא דחוסה איתה בתא הטלפון, קרובה מספיק כדי לראות את השערות הקטנות על הסנטר. קולה האדיש של המרכזית בטלפון מתחלף בפתאומיות ונראה שאמא המוכרת לה נעלמת. אמא מתחילה לבכות, היא מנסה לדבר, קולה נסער, היא כמעט צועקת, לינה זזה ממנה קצת, נבהלת. הצעקות הללו מפרות את הקדושה השקטה של המקום ולינה נבוכה, מסתכלת מסביב, אבל מרבית האנשים לא מסתכלים. אמא בוכה ממצ'קה ממצ'קה ומנסה לדבר. השיחה מתנהלת בצעקות ובכי משני הצדדים. לינה מפחדת מהרגע שתצטרך להגיד את המשפט שלה, והיא כבר מוכנה לוותר על הברביות.

לינה מושכת בשולי החולצה של אמא, מנסה לרמוז שילכו משם, אבל מה שהצליח כשהיתה קטנה פתאום לא עובד, גם אמא נראית זרה לה ולינה מתחילה לפחד שהיא לבד. פתאום אמא אומרת –

בואי, תגידי לסבתא שלום והיא נותנת לה את השפופרת. לינה משותקת לרגע ואז דוחפת ממנה את הזרוע המושטת, לא רוצה, היא אומרת, לא רוצה! אמא מפצירה – נו, לינצ'קה, סבתא מחכה לשמוע את הקול שלך, היא מתגעגעת, מתוך השפופרת נשמעות זעקות מעבר למסך הברזל לינצ'קה מאלינקייה, מאליושה, לינה גם בטוחה ששומעת כלבים נובחים שם. לא רוצה! צורחת לינה מבוהלת ומתרחקת מהתא. אמא מסתכלת עליה בהפתעה, ולוחשת לסבתא פניה ברוסית – היא מתביישת.

מעבר למסך הברזל, סיפור מאת בלה שגיא - מגזין גלויה
צילום: Олександр К

אחרי הטלפון הן הולכות בשתיקה, לינה יודעת שאין לה מה לבקש ללכת לחנות הצעצועים של רח' חבצלת. המחשבה על המילה חבצלת מזכירה לה את שיעור בוטניקה כשולדימיר המורה לביולוגיה הסביר על חבצלת החוף. הוא אמר שזה פרח שמצליח לשרוד בניגוד לכל הציפיות, בבית גידול לא טבעי עבורו, קרוב מאוד לחוף הים. הוא פיתח הסתגלויות מיוחדות שעוזרות לו לשרוד את הרסס של מי המלח. ולדימיר אמר – רק מינים מעטים מסוגלים לכך.

מתוך הספר: ׳שבר ענף ירוק' ('שתים', 2021) – קובץ סיפורים קצרים

מעבר למסך הברזל - סיפור קצר מאת בלה שגיא - מגזין גלויה

רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

לקריאה נוספת על 

בלה שגיא, ביבליותרפיסטית, PhD בלימודי מגדר. ראשת התוכנית לתואר שני בביבליותרפיה ומרצה במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין ובתכנית לפסיכותרפיה של האוניברסיטה העברית, ירושלים.
ירושלמית, נשואה ואמא לשלושה בנים. עוסקת במפגש המתמיד בין כתיבה לטראומה, הן ככותבת, הן כחוקרת והן בעבודתה הקלינית בטיפול בנפגעות ונפגעי טראומה.

׳שבר ענף ירוק' ('שתים', 2021) – קובץ סיפורים קצרים, זכה בשבחי הביקורת ובפרס שר התרבות לספרות ביכורים. סיפורים קצרים נוספים פורסמו בכתבי העת הספרותיים 'מאזניים', 'צריף', 'המוסך', 'אררט' ובמקומות נוספים. בקרוב יצא לאור ספרה השני.

פוסטים נוספים מאת ד״ר בלה שגיא

כ״ח באלול תשפ״ג 14.9.2023
גלויה מארחת
בלה שגיא
⏱️ 5 דקות קריאה
״עוד פעם הוא חוזר עם חול בנעליים, שזה מוזר כי בחיים הוא לא נכנס בעצמו לארגז חול, וברכיים שרוטות שאף אחת לא יודעת להגיד לך ממה זה״. סיפור קצר מאת בלה שגיא, מתוך הספר ׳שבר ענף ירוק׳.
י״ד באלול תשפ״ג 31.8.2023
גלויה מארחת
בלה שגיא
יָד קְטַנָּה בְּיָד גְּדוֹלָה / שַׁיָּירוֹת שֶׁל אִימָּהוֹת / נִדְחָסוֹת בַּיְּצִיאָה
י״ד באלול תשפ״ג 31.8.2023
גלויה מארחת
בלה שגיא
הוּא מרִים אֵלַי מַבָּט עייף מִמְסַךְ הַמְּחַשֵּׁב (מִמֶּנִּי הוּא עייף) / זֶה לֹא אֲנִי (אוֹמֵר בְּקוֹלוֹ שֶׁכְּבָר הִתְחַלֵּף)
י״ד באלול תשפ״ג 31.8.2023
גלויה מארחת
בלה שגיא
⏱️ 4 דקות קריאה
״היא חושבת שהיא לא ניצחה בשום דבר בחיים שלה, אבל לכתוב היא דווקא אוהבת, ולפי פנינה המורה לספרות, אפילו ממש יודעת״. סיפור קצר מאת בלה שגיא, מהספר ׳שבר ענף ירוק׳.

אהבתם? מוזמנים לשתף

במילון המונחים של מגזין גלויה כבר ביקרת?

אל״ף בי״ת גלויה – האינדקס שיוביל אותך לנושאים נוספים
שנכתב עליהם במגזין.

גְּלוּיָה היא מגזין מקוון המתקיים כספריה צומחת ומטרתו לְדַבֵּר גְּלוּיוֹת עַל מָה שֶׁכָּמוּס באמצעות הנגשת ידע על זוגיות, הלכה ומיניות, מוגנוּת, טקסי חיים עבור שלבים שונים בחיי היחידאות והיחד. כל זאת לצד שירים, ראיונות אישיים, תפילות, מסות ופרוזה המעניקים שאר רוח בנוסף למאמרים שבאתר.
במגזין גלויה רשומות רבות מאת כותבות וכותבים מגוונים השותפים לקול הרחב במרחבי הדעת.

אפשר להתעדכן במה חדש בגלויה ובאגרות שנשלחו, לצד הקולות הקוראים למשלוח תכנים אל צוות המגזין.

תמיד אפשר לקרוא הַכֹּל מִכֹּל כֹּל ברצף.

Scroll to Top

תודה שנרשמת

קו מפריד גלויה

עכשיו אפשר לגלות לך עוד

אייקון קול קורא

קול קורא במגזין גלויה
׳גְּלוּיָה׳ מזמינה אתכם.ן לשלוח טקסטים ויצירות אחרות לגליון בנושא אירועי ה-7 באוקטובר. מה אפשר להגיש? איך עובד התהליך?
כל זאת ועוד – במרחק הקלקה מכם.

מגזין גלויה
אצלך במייל

קו מפריד גלויה

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח מאמרים מהמגזין מפעם לפעם

הפניה נשלחה בהצלחה

קו מפריד גלויה

נחזור אליך בהקדם