אחרי הלידה הראשונה של אלכס ברגר-פולסקי, היא לא הבינה איך אין משהו ממוסד, מסודר או קבוע ביחס לחוויה החזקה שבלידה, אז היא יצרה לעצמה טקס 'סדר לידה' ומייעצת איך אתן יכולות לעשות את זה בעצמכן.
כמו הרבה נשים, חוויתי את הלידה של בני הבכור כאירוע משנה חיים. הרגשתי שהאדם שהייתי לפני הלידה הפסיקה להתקיים ובמקומה נולדה אישה אחרת – אישה עם תכונות אחרות, יכולות אחרות, אמונות אחרות.
כשניסיתי להסביר את קורות הלידה לאחרים, התקשתי להוציא מילים, התקשתי לספר סיפור במובן הרגיל של המילה: "זה התחיל ככה, אז קרה משהו, אז התגלגל משהו, ואז הגענו לסוף". לפי הזכרון שלי, בקושי היו התחלה וסוף ובטוח לא היו תחנות באמצע. הרגשתי שמהלידה שלי אני רק יכולה לספר שברירים של שירה, פרזות של מילים יפות וגדולות שאולי מתארות רגשות עצומים, תחושות עוצמתיות, מראות מוזרות, מצבי הכרה מעורפלים. אך למעשה, לא ממש זכרתי את קורות השעות הארוכות בלידה במובן הקלאסי של זכרון.
בימים שאחרי הלידה הסברתי את החוויה במונחים של מסע: "נסעתי לעולם אחר, והלוואי שיכולתי לתאר לך מה חוויתי שם". אני לא הראשונה לתאר את הלידה במונחים של עולם אחר – פאם אינגלנד, מחנכת הלידה הידועה והממציאה של הגישה "ללדת מבפנים", מכנה את העולם הזה "עולם הלידה" (”Laborland"). חזרתי מאותו עולם לידה אחרת.
כמו אחרי התגלות
אחרי התגלות ה' למשה בהר סיני וירידת משה מההר, נאמר ש"קָרַן עוֹר פָּנָיו" (שמות ל"ד, כ"ט). הזדהתי עם התיאור הזה של משה: הרגשתי שחיוותי התגלות אלוהית של ממש, שנשרפו עיני מהקרבה למעשה אלוהי כל כך ממשי, ומעשה בראשיתי של ממש שהתרחש בתוך גופי שלי. במקביל, הרגשתי הכי מקורקעת, אפילו תחושת התכנסות לתוך מערה חמימה נעימה בתוך האדמה.
הרגשתי בו זמנית גם הכי רחוקה מהעולם הגשמי המיידי, שרק אני, הנשמה שלי אי שם למעלה וישות אלוהית (וראוי לציין – נקבית) צפות ורואות את המתרחש מרחוק. הייתי בטוחה שראו את עוצמת החוויה ממש על הפנים שלי – שחוויה כזו משמעותית חייבת להשאיר רושם נראה לעין החיצונית.
במשך תקופה ארוכה אחרי הלידה, התפילות שלי היו מאוד חזקות. חוויית ההתגלות האלוהית בלידה השאירה בי רושם ברור – אם לפני תהיתי למי אני מתפללת, אחרי הלידה הרגשתי שהיתה לי חוויה מיידית ואמיתית של אותה ישות אלוהית שתמיד יכולתי לחזור אליה ולשאוב ממנה כוח, השראה ומיקוד רוחני. ראיתי אלוהים.
לידה כחווייה רוחנית
אולי החלק הכי מעניין בכל הסיפור הזה הוא שכל זה הפתיע אותי לגמרי. לפני שילדתי, לא שמעתי נשים מדברות על הלידות שלהן כחוויה רוחנית, ובמיוחד לא במונחים דתיים או יהודיים. בתור דולה, קראתי וראיתי וחוויתי הרבה על לידות לפני שילדתי בעצמי, אבל בתיאורים דומים לחוויה שלי לא נתקלתי.
ועל זה התחלתי לכעוס. איך יכול להיות שנשים חוות חוויות רוחניות כל כך חזקות יום יום מאז תחילת ההיסטוריה האנושית ולדת שלנו אין משהו ממוסד, מסודר או קבוע להגיד על זה? אין לזה שום זכר בתפילה הקבועה והכתובה שלנו, ולא שום ריטואל מפותח וקבוע שמכיר בזווית הזאת של החוויה ונותן לה ביטוי?
לקראת הלידה של בני השני, בנוסף לכל ההכנות הרגילות, החלטתי שאני גם מתכננת תוכנית לידה רוחנית. הכנתי מסמך של תחינות, תפילות אישיות שכתבתי ולקטים של פסוקים ופיוטים וקראתי לו "סדר ליולדת". ביקשתי מחברות להקליט לי ניגונים ושירים שהתאימו לאווירה שרציתי בזמן הצירים והלידה. הכנתי לי סוג של מנדלה שמורכבת מפסוקים מכל התנ"ך שיש בהם את השורש פ.ת.ח. והזמנתי חברות לצבוע אותה יחד איתי (תמונה מצורפת). המנדלה היתה לידי בזמן הלידה ועד היום היא תלויה על הקיר בחדר שינה שלנו. היה בי רצון עז ליצור ריטואל דתי-יהודי-רוחני שאיכשהו יינתן משמעות יהודית לחוויה הרוחנית העוצמתית כל כך של הלידה האנושית.
תכנית לידה רוחנית
אני לא לבד ברצון לתת משמעות רוחנית-יהודית-אישית לאירוע של הלידה. בגלל זה, אני מציעה את האפשרות של הכנת תוכנית לידה רוחנית לכל מי שמרגישה שהמימד הרוחני של הלידה מהדהד אצלה והיא היתה רוצה לתת לה מקום להשתרש ולהתגלות.
"תוכנית לידה רוחנית" היא הבקשות שלך בכל מה שקשור להיבט הרוחני של הלידה. היא יכולה להיות משהו שאת קובעת רק עם עצמך, אך רצוי יותר שתביעי את רצונותיך למלוות, חברים, משפחה – כמובן מי שרלוונטי מבחינת החזון הרוחני שלך והבקשות שלך ללידה שלך. זה אפילו יכול להיות מסמך כתוב, עם טקסטים, הוראות, הצעות, ובקשות קונקרטיות.
כדי להתחיל לפתח את החזון הרוחני שלך ללידה, את יכולה להתחיל עם לענות על שאלות כגון:
- מה המשמעות הרוחנית או הדתית של הלידה בעיניך?
אם קשה לך לבטא את זה במילים בשלב זה, או אם את מרגישה שזו שאלה גדולה מדי, את יכולה לפנות קצת זמן לעצמך ותנסי לצייר ציור שעונה על השאלה: "מה היא המשמעות הרוחנית של הלידה עבורי?" משם את יכולה להמשיך לחשוב עם עצמך, לכתוב ולדבר. - מה המשמעות התיאולוגית של לידה בעיניך?
כמו שכתבתי בנקודה הקודמת, גם כאן הכלי של ציור יכול מאוד לעזור לך להכיר יותר את האמונות שלך הקשורות ללידה. - איך את אוהבת לבטא את עצמך מבחינה רוחנית?
האם את אוהבת להתפלל, לעשות מדיטציה, לשיר ניגון, להשמיע ניגון, לומר פסוקים או תהילים, לכתוב לעצמך תפילה או לחפש תפילה קיימת ללידה, ללמוד תורה, לברך? - האם יש ריטואלים, טקסטים, ניגונים או מנהגים אחרים שאת מכירה מחברות משפחה, חברות קהילה, או מקום אחר? האם אמא שלך, סבתא שלך, אחותך, חברה שלך עשתה איזה ריטואל קשור ללידה? האם זה משהו שהיית רוצה לעשות בעצמך?
- האם יש טקסטים, תפילות, ניגונים, או ריטואלים אחרים ששאבת מהם כוחות בזמנים מאתגרים לפני זה?
- מה התינוק.ת שלך אומר.ת? מה הנשמה שלו.ה מבקשת? איזה התייחסות רוחנות היא מחפשת? איזה מרחב רוחני היא ממלאת? מה הוא הגוון והרגש של הנוכחות הרוחנית של הנשמה הזאת? את יכולה אפילו לשאול אותו.ה ישירות, לדבר איתו.ה, להתלבט וליצור יחד איתו.ה.
להורדת שאלות מנחות לתכנית ללידה רוחנית בפורמט PDF שנוח לענות עליו
תוך כדי המחשבה על תוכן סדר הלידה, את יכולה כבר גם לחשוב על נקודות בתהליך ההריון והלידה שראויות לציון:
- הגעתך לשבוע 37/38 להריון (כלומר, הגעה לגיל תקין ללידה, ותחילת התקופה להזמין את הלידה לבוא)
- ציר ראשון
- יציאה מהבית לבית החולים/הגעה של מיילדת הבית למקום המתוכנן ללידה
- בזמן הצירים
- זמן הלחיצות או זמן יציאת התינוק (שלב שני)
- מפגש הראשון עם התינוק.ת והרגעים הראשונים לחייו.ה
- הנקה ראשונה
- זמן לידת השליה
- טקס הברית או נתינת שם לתינוקת
- במעמד קבורת השליה (אם את בוחרת לקבור את השליה)
- בגיל 30 יום לתינוק.ת
כשאת מתכוננת ללידה, ובבואך ליצור לעצמך סדר לידה או טקס לקראת הלידה, תתחילי לחשוב, להרהר, ולהתבונן. תשתמשי בכלים שונים ובדרכי התבטאות שונות – ציור, תנועה, הליכה, שירה, ניגון, דיבור, קולאז', אסיפת חפצים, כתיבה. תראי לאן הלב והנשמה שלך ושל התינוק.ת שלך לוקחים אותך.
תני לעצמך זמן לעצב את התוכנית. תשתפי אחרים – בן הזוג, הדולה, ההורים, האחיות, החברות, והילדים הגדולים (אם יש) בתהליך ככל שאת מרגישה צורך. חפשי השראה במקומות הרגילים והלא רגילים לך. אל תפחדי להקשיב לעצמך ולצרכים הרוחניים העמוקים שלך ושל תונוק.ת שלך.
לאט ולאט תראי שאת מעצבת לעצמך תוכנית רוחנית ללידה, תוכנית שתעזור לך להכיל את המשמעות העצומה באירוע הלידה, תכנית שתעזור לך להנכיח את הקדושה המטורפת שיש בנחיתה של נשמה חדשה לתוך גוף חדש, לתת לקדושה הזאת מקום לא משנה את מקום הלידה או תנאי הלידה.
* השתמשתן/ם בהצעות שלנו לטקס? נשמח לקבל עדכונים ותיוגים בכתיבה שלכן/ם על הטקס – #נָחוּגָה / #נחוגה.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
***
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
- אישה חוזרת לגופהּ: השבת האמון אל הגוף – ד"ר דבורה לדרמן-דניאלי
- הריון: שינויים ברגש, שינויים בחשק והצעות מסייעות – צוות גלויה
- מיניות בעת ההיריון ואחרי הלידה – טלי רוזנבאום
- הליכה במסע הפוריות – הרבנית שרה סגל-כץ
- כולן בהריון חוץ ממני – גלויה אנונימית
- 34 מיתוסים נפוצים בנושא פוריות, נשיות, בריאות ומיניות – דפנה מאיר ז"ל
- הכל בסדר? אתגר האינטימיות בתקופת הסגר– צוות גלויה
- מה זו לידה פעילה – הלה שוורצורגן
- "בריאה": ריקוד הלידה – יעל ברמן
- סדר היולדת: פסוקים ותפילות לאמירה לפני הלידה, בזמן הלידה ולאחריה – אלכס ברגר-פולסקי
- מקומו של הגבר בלידה – שירה היימליך
- לידה מתוך הבית – אדם כ״ץ והרבנית שרה סגל-כץ
- טקס 'סגירת עצמות': לחתום את הלידה כפי שהיא חקוקה בגוף ובנפש – אור סנדרוביץ'
- "זאת תורת היולדת": מקורות, התפתחות ומעשה – הדרכה עיונית ומעשית להלכות טהרת יולדת – הרבנית שרה סגל-כץ