ראיון גלוי עיניים עם דנה שניצר משיח על עולמות הכתיבה והטיפול, על האופן שבו השירה עוזרת לרפא ולהתמודד עם משברים וקשיים.
דנה שניצר משיח גרה בתל אביב. נשואה ואם לשניים. פסיכותרפיסטית ועובדת סוציאלית קלינית כיום, עורכת דין בעברה. בעלת תואר ראשון במשפטים, תואר שני במנהל עסקים ותואר שני בעבודה סוציאלית קלינית. שיריה פורסמו בכתבי עת ספרותיים שונים ובאנתולוגיות שירה. בינואר 2025 פרסמה את ספר שיריה הראשון "אתם צריכים אותי אדמה" בעריכת יקיר בן משה. הספר עוסק במאבקים הפנימיים של הנפש האנושית, תוך כדי התמודדות עם אירועי חיים ואובדנים, ועם שאלות של אהבה, חופש וגבולות.
איך הפכת למשוררת? מהי מערכת היחסים שלך עם השפה מילדות ועד היום?
אני כותבת שירה מגיל בית הספר היסודי. השירים מאפשרים לי לעבד, להתמודד ולהבין את העולם ואת עצמי. כבת למשפחה עתונאים ואנשי ספר נחשפתי מגיל צעיר לעולם הכתיבה. בגיל הבגרות החלטתי להתמקד בבניית הקריירה והמשפחה והפסקתי לכתוב. בתקופת הקורונה גיליתי את הכתיבה מחדש כשהצטרפתי לקבוצת כתיבה של ד"ר מיה טבת דיין. תחילה פרסמתי שירים בקבוצה סגורה עם משובים ובהמשך התחלתי לשלוח שירים לכתבי עת שונים. למדתי בהליקון במסלול השירה ושנה וחצי לאחר מכן עבדתי על ספר שיריי הראשון.
אילו רגעים, מפגשים או חוויות עיצבו את דרכך הספרותית?
המפגש עם עולם בריאות הנפש, עם אנשים המתמודדים עם טראומות אישיות וקולקטיביות, בייחוד בתקופת המלחמה, אך גם לפניה, משפיעים מאוד על הצורך לכתוב ועל אופי הכתיבה. ההתמודדות עם אובדנה של אמי משפיעה אף היא על כתיבתי. הכתיבה מסייעת לי להיות בקשר עם האובדן והרגשות שהוא מעורר מבלי לשקוע בו.
האם היה רגע מכונן שבו השירה הפכה מאפשרות לצורך קיומי?
בתקופת הקורונה הכתיבה עזרה לי להתמודד עם המציאות המורכבת ועם חווית הבדידות והניתוק. בחודשי המלחמה הראשונים, לעומת זאת, לא הצלחתי לכתוב דבר, למרות הצורך העז.
מה מזין את הכתיבה שלך, ומהן דרכי ההתמודדות שלך עם תקופות של שתיקה יצירתית?
קריאה (פרוזה ושירה), מוסיקה, קולנוע, מפגשים עם אנשים, קבוצות כתיבה, תרגילי כתיבה.
איך הצליל, הקצב והמוזיקליות של השפה מתבטאים בכתיבה שלך?
מוסיקה היא חלק בלתי נפרד מחיי. בילדותי ניגנתי בפסנתר ושרתי במקהלה. אני מאוד רגישה למשקל ומקצב ויש לי שירים בהם שהמקצב והמשקל קודמים לתוכן, והתוכן נוצק לתוכם. למשל, השיר "לא שיר". בילדותי נהגתי להקריא משיריי לסבי העתונאי ואיש הספר והוא נהג לומר – "זה לא שיר, זו חריזה", מה שיצר אצלי רתיעה מפני חריזה בפרט וכתיבה בכלל. כיום אני חוזרת לכך בהדרגה.
איזה מקום מוקדש לזיכרונות בשירה שלך? מה מקום השכחה ביצירתך?
לכתוב את הסיפור שלי פירושו לתעד את הרגעים בהם הזכרונות הותמרו למילים הנכונות. הכתיבה היא התרפיה שלי. באמצעותה הפרטים הנפרדים של חיי מתלכדים למארג קוהרנטי. להיות בעלת הבית של הסיפור שלי. אני כותבת כדי לזכור ולא לשכוח. כדי להיות בעלת הבית של הזכרונות שלי. לפתוח ולסגור את מגירות הזיכרון.
ברגע שהשיר יוצא ממני אין לי בעלות עליו
מה קורה יותר עם כתיבת שירה אצלך – עפרון או מחשב? האם יש לך מחברת מיוחדת, עט מועדף או אפליקציה שמסייעת בכתיבה?
אני כותבת בפתקים של הטלפון. זו הדרך הכי נגישה ונוחה לי כדי לא לשכוח רעיונות שעשויים לעלות בכל רגע ביום (ולעתים אף בלילה). את שלב העריכה והליטוש אני לרוב מבצעת במחשב.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
האם קרה ששיר שלך התפרש באופן מפתיע על ידי קוראים? מה זה עשה לך?
קרה לי לא אחת וזה מזכיר לי שברגע שהשיר יוצא ממני אין לי בעלות עליו או על אופן פירושו. זה מטלטל, מאתגר, אך גם מסקרן. הבנתי שכל קורא מפרש שיר בהתאם לעולמו הפנימי, שיש נטייה לפרש שירים כפשוטם ולעתים כאוטוביוגרפיה מדוייקת ושאין טעם לנסות "להסביר" את השיר.
איזו תובנה מהמסע שלך בכתיבה היית רוצה לחלוק עם כותבים.ות בתחילת דרכם?
מצאו לכם קבוצת כותבים עם או ללא הנחיה, מקום בטוח, שבו תוכלו לשתף טקסטים שלכם מבלי שיזלגו החוצה ולזכות בעוד עיניים ועוד משובים ונקודות מבט. אם הקבוצה גם מונחית ויש בה תרגילי כתיבה – עוד יותר טוב. זו המתנה הכי גדולה שאתם יכולים להעניק לעצמכם לפיתוח שריר הכתיבה.
האם ואיך השירה שלך נפגשת עם תחומי אמנות או עשייה אחרים?
אני פסיכותרפיסטית ורואה השקה רבה בין עולמות הטיפול והשירה. ההשפעה היא דו כיוונית. שיריי עוסקים בחיבוטי הנפש האנושית, מפגשים טראומות ואובדנים משפיעים על כתיבתי. כתיבתי מסייעת לי לעבד את התכנים הקשים המגיעים לפתחי. אני מעודדת מטופלים להביא טקסטים (שלהם או של אחרים, שהתחברו אליהם) ורואה בכך ערך טיפולי רב.
מה בחייך מחוץ לשירה עשוי להפתיע את קוראיך?
הייתי עורכת דין במשך אחת־עשרה שנה ועשיתי הסבה לתחום הטיפול.
איזה ספר שירה אחרון קנית או קיבלת? ומהו הספר שעכשיו נקרא על ידך?
"יתומי חלב" הנפלא של יעל בלקינד ערן (יצא עכשיו במהדורה שניה בהוצאת קתרזיס). אני קוראת עכשיו את "המורה" (פרוזה) של אלון ארד המוכשר, שיצא אף הוא בהוצאת קתרזיס. סאטירה אפוקליפטית על מערכת החינוך הקורסת.
מה החוויה שלך מקריאת שירים בפני קהל? מה מאתגר ומה מספק?
מספק לראות את תגובת הקהל לשיריי. פחד הבמה עדיין מאתגר אותי. אני נוהגת להקריא את שיריי בקצב מהיר מדי ומנסה לעבוד על זה.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
