דפוסי המשפחה והזוגיות בחברה הדתית-לאומית

אריאל פינקלשטיין מציג תמונה ראשונית של המגמות בעשורים האחרונים של מאפייני המשפחה והזוגיות בחברה הדתית-לאומית, ומסביר כי זו ניצבת בתווך בין החברה החרדית לחברה החילונית. מאמר המבקש להציג תמונה ראשונית של המגמות בעשורים האחרונים של מאפייני המשפחה והזוגיות בחברה הדתית-לאומית, המבוססת על ספרו של אריאל פינקלשטיין – החברה הדתית-לאומית בנתונים – שפורסם לאחרונה בהוצאת נאמני תורה ועבודה.

בשנים האחרונות גבר השיח סביב מקומה של המשפחה והזוגיות בחברה הדתית-לאומית. סוגיות כמו רווקות מאוחרת, גירושין ותכנון ילודה שלא נידונו בעבר במסגרות ציבוריות או בתקשורת הדתית-לאומית זוכות כיום לנפח לא מבוטל בשיח. יש המבקשים לקדם מגמות של פתיחות רחבה יותר בתחומים אלו לעולם המודרני בעוד שרבנים וארגונים שונים טוענים כי החברה הדתית-לאומית עוברת תהליכים של שינוי ביחס לתפיסת המשפחה הנובע מחדירה של ערכי תרבות המערב. כמו דיונים רבים בשיח הציבורי, גם השיח בנושא זה מושפע מאוד מתחושות בטן ובדרך כלל אינו מבוסס על נתונים. במאמר זה אבקש להציג תמונה ראשונית של המגמות בעשורים האחרונים של מאפייני המשפחה והזוגיות בחברה הדתית-לאומית, המבוססת על ספרי "החברה הדתית-לאומית בנתונים" שפורסם לאחרונה בהוצאת נאמני תורה ועבודה.

נישואין:

המגמה הכללית המסתמנת בנושא גיל הנישואין בחברה הדתית לאומית הוא שגיל הנישואין בקרב נשים דתיות עולה במעט בעוד שגיל הנישואים בקרב גברים דתיים דווקא יורד. כך, שיעור הנשים בוגרות החינוך הממלכתי-דתי המתחתנות עד גיל 20 ירד בתקופה של כמעט שני עשורים מ-14.3% ל-10.6% ושיעור המתחתנות עד גיל 23 ירד מ-45.6% ל-39.5%. מנגד, שיעור הגברים המתחתנים עד גיל 20 עלה, בהתאמה, מ-2.3% ל-3.5% ושיעור המתחתנים עד גיל 23 עלה מ-19.1% ל-21.2%. מגמה מקבילה של עלייה בשיעור הגברים המתחתנים בגיל צעיר לעומת ירידה בשיעור הנשים העושות זאת נרשמה גם בקרב בוגרי החינוך החרדי, ואילו בקרב בוגרי החינוך הממלכתי המגמה היא אחידה: ירידה בשיעור המתחתנים בגיל צעיר הן נשים והן גברים. המשמעות של נתון זה הוא שישנו צמצום של פערי הגילאים בקרב הזוגות המתחתנים, אך עדיין ישנו פער כזה. הבדלים משמעותי בין דתיים-לאומיים ובין חרדים ניתן לראות בגיל הנישואין: בקרב חרדים הגילאים שבהם ניתן לראות את השיעור הגבוה ביותר של מתחתנים הם גילאי 22-20, בקרב דתיים לאומיים גילאי 24-22 ובקרב חילונים גילאי 29-27.

רווקות מאוחרת:

אחד הנושאים המדוברים בשנים האחרונות בחברה הדתית-לאומית הוא סוגיית הרווקות המאוחרת, עד כדי כך שהצורך לטפל בסוגיה כיכב במצע של מפלגת הציונות הדתית בבחירות האחרונות. התחושה בקרב רבים בחברה הדתית-לאומית היא שמדובר בתופעה שמתרחבת ומתעצמת בשנים האחרונות, אך באופן מפתיע הנתונים אינם תומכים בכך. הן שיעור הגברים והן שיעור הנשים בוגרי החינוך הממלכתי-דתי, המגיעים לגיל 30 בעודם רווקים, נשאר יציב מאוד לאורך 15 השנים האחרונות ולא חלו בהם שינויי מגמה משמעותיים (כ-22% רווקות וכ-31% רווקים לאורך השנים). בשיעור הרווקים והרווקות בני 35 אף חלה ירידה לאורך השנים: שיעור הרווקות בנות 35 הגיע לשיא של 16.2% בקרב ילידות 1974 ואילו בקרב ילידות 1982 עמד שיעור זה על 13.6%, ירידה ריאלית של 16% בשיעור הרווקות; שיעור הרווקים בני 35 בקרב ילידי 1977­-1974 עמד על 19.6%-19.9%, אך לאחר מכן ירד בהדרגה עד לשיעור של 17.6% בקרב ילידי 1982, ירידה ריאלית של 13%.

כיצד ניתן להסביר את הפער בין הנתונים הללו ובין התחושות של התחזקות התופעה? ייתכן שהדבר נובע מכך שהתופעה זוכה כיום לנראות ציבורית גבוהה יותר, כך שגם בעבר היו בחברה הדתית-לאומית לא מעט רווקים מעל גיל 30 ו-35, אך הם לא התרכזו באזורים ספציפיים כמו ירושלים וגבעת שמואל, אלא "נבלעו" בתוך החברה באופן שלא הבליט את התופעה.

נתון נוסף שעולה מנתונים אלו שמצוי בניגוד לאינטואיציה הוא העובדה שיש שיעור גבוה יותר של רווקים דתיים מבוגרים מאשר רווקות. הנתון הזה מפתיע לאור התחושה של רבים שהם מכירים הרבה יותר רווקות מבוגרות מאשר רווקים, והתחושה שלרווקים המבוגרים יש הרבה הצעות בעוד שלרווקות יש מעט הצעות. לכאורה היה ניתן להסביר את הנתונים לאור שיעור גבוה יותר של חילון בקרב גברים, אך ממצאי המחקר מלמדים שלהפך, שיעור הגברים בוגרי החינוך הממלכתי-דתי המגדירים את עצמם דתיים גבוה יותר משיעור הנשים המגדירות את עצמן כדתיות.

גירושין:

כמו בתחום הנישואין, גם בתחום הגירושין מצויים בוגרי החינוך הממלכתי-דתי בתווך, בין בוגרי החינוך הממלכתי ובין בוגרי החינוך החרדי. כך, בטווח של 20 שנים מעת הנישואין עומד שיעור הגירושין בקרב בוגרי החינוך הממלכתי על 20%, בקרב בוגרי החינוך הממלכתי-דתי על 11% ובקרב בוגרי החינוך החרדי על 6.6%., בהשוואה לאורך השנים נמצא כי אין שינוי משמעותי בשיעור הגירושין בקרב בוגרי החינוך הממלכתי-דתי, בעוד שהן בקרב בוגרי החינוך הממלכתי והן בקרב בוגרי החינוך החרדי שיעור זה עלה במידה משמעותית. כך, למשל, בהשוואה בין המתחתנים עד גיל 23 ילידי 1975­-1973 לילידי 1984-­1982 ניתן לראות שהייתה ירידה קלה בשיעור הגירושין בקרב בוגרי החינוך הממלכתי-דתי (מ-7.5% ל-7.4%), בעוד שבקרב בוגרי החינוך הממלכתי הייתה עלייה משיעור גירושין של 16.1% לשיעור גירושין של 20.2% – עלייה ריאלית של 25.5%; ובקרב בוגרי החינוך החרדי הייתה עלייה משיעור גירושין של 4% לשיעור גירושין של 5.5% – עלייה ריאלית של 37.5%.

תובנה מעניינת נוספת שהיא שבציבור החרדי שיעור ניכר מבין המתגרשים עושה זאת בשנים הראשונות לאחר הנישואין, ואילו בקרב חילונים ודתיים תופעת הגירושין מפוזרת יותר לאורך השנים. כך למשל, מבין המתגרשים בטווח של 20 שנים מעת הנישואין, בקרב חרדים 76.6% התגרשו בעשור הראשון שלאחר הנישואין ורק 23.4% התגרשו בעשור השני, ואילו בקרב דתיים-לאומיים 56.7% מהמתגרשים עשו זאת בעשור הראשון לעומת 43.3% שהתגרשו בעשור השני. למעשה, שיעור הגירושין בטווח של שנה מהנישואין בקרב חרדים עומד על 1.5%, נתון הזהה לשיעור הגירושין בטווח של שנה בקרב חילונים, וגבוה מזה של דתיים-לאומיים (1.2%). בטווח של שנתיים שיעורי הגירושין של חרדים ודתיים-לאומיים משתווים (2.2%), ורק כשלוש שנים מעת הנישואין עולה שיעור הגירושין בקרב בוגרי החינוך הממלכתי-דתי על זה של בוגרי החינוך החרדי.

השערה המסבירה אולי את השיעור הגבוה יחסית של בוגרי החינוך החרדי המתגרשים בטווח זמן קצר מעת הנישואין היא שהדבר קשור בכך שבחברה החרדית ההיכרות בין בני הזוג ומשפחותיהם לפני ההחלטה על חתונה דלה יחסית, כך שפרטים על בן הזוג, שלא היו ידועים קודם, מתגלים זמן קצר לאחר החתונה, או שבני הזוג פשוט מגלים כי הם מתקשים להסתדר. מנגד, לאחר שעוברת תקופת ההסתגלות של השנים הראשונות ובני הזוג נשארו יחד, הסיכויים שבני זוג חרדים יתגרשו הוא נמוך מאוד ביחס לשאר האוכלוסייה.

גירושין לפי גיל נישואין:

בבדיקת ההבדלים בשיעורי הגירושין בין הנישאים לפי גיל נישואיהם נמצא כי בקרב בוגרי החינוך הממלכתי-דתי, שיעור הגירושין של המתחתנים בגיל 17 או 18 גבוה מאוד ויורד בהדרגה עד שמגיע למינימום בקרב המתחתנים בגיל 24-22. לאחר מכן עולה שיעור הגירושין באופן הדרגתי ומתון, ורק באמצע שנות ה-30, סביב גיל 35, הוא מגיע לשיעור הגירושין של המתחתנים בגיל 18-17. כך, למשל, שיעור הגירושין בטווח של 10 שנים מעת הנישואין בקרב המתחתנים בגיל 17 עומד על 17.6%, ובקרב המתחתנים בגיל 18 הוא עומד על 13.5%; השיעור ממשיך לרדת משנה לשנה ומגיע למינימום בקרב המתחתנים בגיל 24-22, שם הוא מתייצב על 7%. לאחר מכן שוב עולה בהדרגה שיעור הגירושין, ובקרב המתחתנים בגיל 33 מגיע ל-12.9%, מעט פחות משיעור הגירושין של המתחתנים בגיל 18. ממצאים אלו מלמדים כי שיעור הגירושין הנמוך ביותר הוא בקרב המתחתנים בגיל 22­-24, שהם הגילאים שבהם השיעור הגבוה ביותר של מתחתנים בוגרי החינוך הממלכתי-דתי. ככל שמתרחקים מגיל הנישואין המקובל בחברה הדתית-לאומית, הן כלפי מטה והן כלפי מעלה, שיעור הגירושין עולה. בקרב בוגרי החינוך החרדי גיל הנישואין המתואם עם שיעור הגירושין הנמוך ביותר הוא 22-20 ובקרב בוגרי החינוך הממלכתי גיל 29-27. הדבר מלמד שגם בקרב החרדים והחילונים שיעור גירושין נמוך מתואם עם נישואין בגילאים שבהם ישנו השיעור הגבוה ביותר של מתחתנים, אלא שבחברה החרדית גיל הנישואין המקובל מוקדם יותר מאשר בחברה הדתית-לאומית, ובחברה החילונית הוא מאוחר יותר.

ניתן להעלות מספר השערות המסבירות תופעה זו: מחד, ניתן לטעון שחתונה בגיל פחות סטנדרטי לחברה מתואמת עם אישיות "פורצת" יותר ופחות מקובעת, תכונה שסביר להניח שמתואמת גם עם שיעור גירושין גבוה יותר. באופן ספציפי, לגבי נישואין בגיל מאוחר יחסית בחברה הדתית-לאומית ניתן לטעון שאורח חיים מערבי יותר – המתואם עם שיעורי גירושין גבוהים יותר – הוא זה שגורם לאדם להתחתן בגיל מאוחר יחסית. לפי טיעון זה אין בהכרח קשר סיבתי בין גיל הנישואין ובין שיעור הגירושין, אלא גיל הנישואין הוא רק סימן לסוג האישיות ולאורח החיים, שמתואמים גם עם שיעור גירושין מסוים. מנגד, ניתן לשער שהקורלציה בין שיעור גירושין לבין גיל הנישואין מצביעה על קשר סיבתי: כך, למשל, בהקשר הדתי-לאומי ניתן לטעון, שחתונה בגיל צעיר היא תוצאה של נישואי בוסר פזיזים, ולפיכך הדבר מביא לשיעור גירושין גבוה, ומהצד השני שיעור הגירושין הגבוה של המתחתנים בגיל מאוחר נובע מכך שבני הזוג נפתחו קודם לחתונתם לאורח החיים המערבי, הטומן בחובו שיעור גבוה יותר של גירושין.

ילודה:

מספר הילדים הממוצע של נשים דתיות מצוי במגמת עלייה לאורך השנים. הוא היה במינימום בשנים 1983-1981 שבהן הוא עמד על 3.6, ולאחר מכן בסוף שנות ה-90 הוא עמד על 3.7. מאז שנת 2003 הוא עומד באופן יציב במשך תקופה ארוכה על 4.3-4.2 ילדים, ובשנים 2019-2017 הוא עמד על 4.3 ילדים, נמוך יותר מאשר נשים חרדיות (6.6), אך גבוה מנשים מסורתיות (3), נשים מסורתיות לא כל כך דתיות (2.4) ונשים חילוניות (2.1). המעניין הוא שהעלייה בהיקף הילודה בחברה הדתית התרחשה דווקא לאחר הקיצוץ בקצבאות הילודה בשנת 2003, בתקופה שבה היקף הילודה בקרב נשים חרדיות ירד באופן משמעותי. 

בחינת הנתונים על פני ארבעה עשורים מלמדת כי על אף הגידול במספר הילדים של נשים דתיות ישנה דחייה הדרגתית של גיל הילודה, שהתרחשה בעיקר בשנות ה-90. נשים דתיות יולדות כיום 0.6 ילדים בממוצע עד גיל 25 לעומת 0.9 ילדים בסוף שנות ה-80, וגם במספר הילדים עד גיל 30 ישנה ירידה קלה (מ-2.2 ל-2). מנגד, ישנה עלייה משמעותית במספר הילדים שנשים דתיות יולדות בגילאים 45-30. תופעה דומה של דחיית הגיל שבו נשים יולדות ניתן למצוא גם בקרב נשים מסורתיות ונשים חילוניות.

קשה להסביר את דחיית גיל הילודה של נשים דתיות בדחייה המינורית בגיל הנישואין שעליה הצבעתי מקודם. לכן נראה שמדובר על קבלת החלטות מודעת של בני זוג על דחיית ילודה. נושא זה כרוך בדיון הלכתי: רבנים רבים מתנגדים מבחינה הלכתית לשימוש באמצעי מניעה על מנת לדחות ילודה, אך נראה שישנו בנושא זה שינוי מסוים לאורך העשורים האחרונים בחברה הדתית-לאומית. אם עד לפני עשורים בודדים, התפיסה הרווחת הייתה שאין סיבה ואף אסור למנוע הריון מיד אחרי החתונה, הרי שכיום התופעה מדוברת ורווחת בהרבה, ומשתקפת ככל הנראה גם בנתונים. המעניין הוא, שבניגוד לחששות שהדבר יביא לצמצום במספר הילדים של נשים דתיות הרי שהנתונים מלמדים שתהליך זה דווקא מלווה בעלייה קלה בשיעור הילודה בקרב נשים דתיות. לעומת זאת, בקרב נשים חרדיות לא ניתן לזהות תופעה של תכנון ילודה, כך ששיעור הילדים הממוצע שאישה חרדית יולדת עד גיל 25 ועד גיל 30 נשאר יציב לאורך השנים.

סיכום

אם נבקש להתייחס לנתונים באופן כוללני ממבט על הרי שניתן לציין שדפוסי הזוגיות והמשפחה בחברה הדתית-לאומית משקפים את מקומה בתווך בין החברה החרדית לחברה החילונית. הדבר משתקף בגיל הנישואין, באחוזי הגירושין ובשיעור הילודה בחברה הדתית-לאומית. בבחינת המגמות לאורך השנים ניתן לראות יציבות גבוהה בדפוסי המשפחה והזוגיות בחברה הדתית-לאומית: שיעור הרווקות המאוחרת נשאר יציב ואפילו מצוי בירידה קלה, שיעור הגירושין נשאר יציב לעומת עלייה משמעותית בשיעור הגירושין בחברה החילונית ובחברה החרדית וגם הילודה מצויה במגמת עלייה קלה. במובן זה, קשה לראות השפעות מערביות וחילוניות על דפוסי המשפחה והזוגיות בחברה הדתית. עם זאת, בתחום תכנון הילודה ניתן לראות שינוי משמעותי בין החברה הדתית-לאומית לחברה החרדית: בעוד בקרב נשים דתיות-לאומיות ניתן לזהות דחייה של הגיל שבו נשים יולדות ילדים – כמו בחברה החילונית והחברה המערבית – בקרב נשים חרדיות שיעור הילודה בגיל צעיר נשאר יציב למדי.

***

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

רווקות –

• אשה מגיעה לפרקה: מסה על הרווקות – הדר משיח
• רווקות או יחידאות – הרבנית שרה סגל-כץ
• לחיות ברווקות מאוחרת – סיון דרשן
• רווקוּת כחיים מחוץ למפה – גיא צבירן
• מָה אֶעֱשֶׂה – על שירה מתוך משא הרווקות – הרבנית שרה סגל-כץ
• ויותר מכולם, ירושלים מחבקת אותי במסע הזה – רעות גמליאל
• על קשרי חברות רומנטית וידידות לפני הנישואין – הרבנית רחל קרן

נישואין –

• המרה רוחנית לא מדוברת – מרווקות לנישואים – הרבנית שרה סגל-כץ
• "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם" – אירוסין אז והיום – צוות גלויה
• הרהורים מותרים על חופה וקידושין – איך לקיים טקס הקרוב ביותר לעולמם של בני הזוג? – הרבנית שרה סגל-כץ
• הרהורי כלולות: מחשבות עם פרספקטיבה על הכניסה בברית הנישואין – הרבנית ד"ר חנה פרידמן
• קפיצת גדילה: השנה הראשונה לנישואין – איך לצמוח ולשמוח – הרבנית שרה סגל-כץ
• בלב פתוח: מיניות ותחושת מוגנות בראשית חיי הנישואין – הרבנית שרה סגל-כץ
• אילו הסכמי קדם נישואין קיימים היום? – עו"ד אלה סקעת

גירושין –

• "זמן להתחיל מבראשית": על הגירושין וטקס סידור הגט – צוות גלויה
• דינים מיוחדים הנלווים לגירושין – צוות גלויה
• הגרושה השקופה – בקשה לפתח מודעות ורגישות לגרושים ולגרושות – רבקה בן ששון
• האתגר: חיי גירושין של שומרי ההלכה – רחלי אייזדורפר
• יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא את הכל: על הצורך בטקס ובתפילה המיועדים לעת הגירושין – רות חסין
• טקס גירושין חברתי – רבקה בן ששון

הריון ולידה –

• מושגי יסוד על אמצעים למניעת הריון – דפנה מאיר ז"ל
• פתוח סגור פתוח: על אמצעי מניעה – המגוון והמבט ההלכתי – הרבנית שרה סגל-כץ
• מ"תכנון ילודה" ל"מניעת הריון" – הרבנית שרה סגל-כץ
• הריון: שינויים ברגש, שינויים בחשק והצעות מסייעות – צוות גלויה
• הגשר שבין הרחם למציאות – רבקה ויצ'נר
• 'ההכנה הכֵּנָה ללידה': נשים מדברות לידה – קרן בויקו
• חגיגות לידה : ברית הבן וברית הבת – צוות גלויה

חיי משפחה –

• אומנות בניית המשפחה – הרבנית מלכה פיוטרקובסקי
• ללמוד להיות אבא, לא "מסייע במעגל השני" – ד"ר עדי שרצר-דרוקמן
• אוצר סמוי של סבים וסבתות – מיכל מינצר
• לטקס את החיים: מבוא ל"נָחוּגָה" – צוות גלויה
• זמנים וטקסים לששון: הצעות לשילוב טקסיות בחיי הזוגיות, לצד ספונטניות – צוות גלויה