שיחה גלוית עיניים עם אורי שרמן קנוהל על פגיעות מיניות בגברים, על הטיפול במרכז אורשינא שהוא שותף להקמתו, ועל האחריות של הקהילה הדתית. זהו ראיון נוסף כחלק מסדרת הראיונות לכבוד מיזם "ברית אמונים" וכנס ההשקה שהתקיים בט״ז בסיון ה-5.6, בירושלים.
אזהרת טריגר
Trigger Warning
התוכן שלפניך עשוי להיות קשה לקריאה ומעורר רגשות של עצב וכאב.
אפשר לבחור לדלג ואפשר לבחור לעצור באמצע הקריאה.
מומלץ להקשיב לעצמך בזמן הזה.
את אורי שרמן-קנוהל פגשתי ב"אורשינא", מרכז לטיפול בנפגעי תקיפה מינית, אותו הוא מנהל. המרכז פונה לבנים בגילאי 13-23. פגישתנו התקיימה יום לאחר פטירתה של יעל גרינברג (קורבן האונס בשומרת). על קיר המרכז מופיעה תמונתה של יעל ז"ל ולצד התמונה דולק נר זיכרון. המון כוח יש למיצג הצנוע והעצוב הזה, מסר שמעבר למילים – כאן יש מקום לכולם, כאן לא צריך להסתתר. שרמן, עובד סוציאלי בהכשרתו, נשוי להדס, השניים הורים לארבעה ילדים ומתגוררים בכפר עציון. בעשר השנים האחרונות עוסק אורי בתחום של טראומה מינית. במהלך לימודיו לתואר השני הצטרף למרכז סיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית.
"כולם נפגעים ביחד"
"לא ידעתי אז שיש מקום לגברים בתחום ושאלתי בהיסוס אם, כגבר, אוכל להתנדב במרכז. לא הכרתי את הנושא אבל המקום נראה לי מאוד מקצועי. בפועל, דווקא חיפשו גברים שינחו סדנאות לנערים. הקורס וההתנדבות במרכז הסיוע שינו לי את החיים. זה היה כמו להרכיב משקפיים ולגלות כמה עיוור היית, עד כמה אלימות מינית נוכחת בחברה שלנו. נחשפתי לראשונה לחוויה הנשית שהיתה זרה לי, חווייה יום יומית של הפחד ללכת ברחוב, תודעה שמושרשת ומבוססת מציאות על טראומות של נשים. כנער דתי לאומי זה היה לי חדש. פחד לא היה חלק מהחוויה שלי".
אתה מתאר מפגש ראשון שלך עם נפגעי תקיפה מינית מפגש ראשון עם שיח על מיניות. מה קורה לבני הנוער שאתה פוגש לראשונה?
"זה בהחלט מבהיל בהתחלה. גיליתי שברגע שאני מגיע ומדבר איתם בגובה העיניים, תוך כבוד ומקצועיות, הם מתעניינים, מחכים למפגש, הם רוצים את המפגש. ברגע שאתה לא נבהל ואתה איתם קורים דברים חשובים ומשמעותיים. לאחר שנתיים במרכז לסיוע עברנו לצפון והתחלתי לעבוד בעל"ם בעפולה. בעל"ם נותנים מענה לנערים שנפגעו וגם לנערים שפגעו. פעם זה היה מאוד יוצא דופן לטפל בפוגעים, היום זו כבר הנחיית משרד הרווחה. עבדתי בתהליכים ארוכי טווח גם עם בנים וגם עם המשפחות, הם מגיעים כילדים צעירים, לעיתים אפילו מגיל שש. כבר שם שמתי לב שבשלב מסויים, ככל שמתקרבים לגיל ההתבגרות, הנערים מפסיקים להגיע. על כל שמונה נערות שמגיעות לטיפול מגיע נער אחד, על אף ששיעורי הפגיעה בילדות דומים. העסיקו אותי השאלות מה קורה שם, ולמה זה קורה, מה קורה עם הילדים הללו כשהם הופכים לגברים?"
קיבלת תשובות לשאלות שהעלית? היכן נמצאים הנערים הללו כשהם מתבגרים? האם הם מצליחים לנהל חיים נורמטיביים, חיי משפחה, קהילה עבודה?
"לגברים נפגעי תקיפה מינית יש לעיתים ניתוק רגשי וקושי בהחזקת קשרים. אחת מדרכי ההתמודדות שלהם היא וורקהוליות, שקיעה בעבודה או בישיבה. הם מצליחים לתפקד ולמסך את הרגשות שלהם, מה שמאפשר להם לנהל אורח חיים תקין. הקורונה הקריסה את כל מערך ההגנה הזה, הצורך להיות סגור בבית עם המשפחה יצרה הצפה גדולה. באותה תקופה עשיתי שינוי והייתי שותף להקמת יחידה לטיפול במעגל האלימות במשפחה בגוש עציון, ליוויתי אנשים מבוגרים שנפגעו בצעירותם. שם נסגר לי המעגל, הבנתי מה קורה כשנערים לא מטופלים, רוב הגברים האלימים שפגשתי היו פוסט טראומטיים או מאלימות במשפחה או מפגיעות מיניות.
אחרי שעזבתי את על"ם ניהלתי קו סיוע לגברים דתיים וחרדים שעברו פגיעה מינית, שם עשיתי עבודה ניהולית ואירגונית. פגיעה מינית היא אירוע רב נפגעים מי שבמרכז סופג את הפגיעה הישירה אבל המשפחות גם של הנפגע וגם של הפוגע, החברים, הקהילה, כולם נפגעים ביחד, כמו בפיצוץ גרעיני. עסקנו בהסברה ובהדרכה, השתלמויות לרבנים ולמדריכי חתנים על מנת לתת מענה ראשוני לחתנים שנפגעו. היתה היענות מדהימה לתכנית הזו.
"פוסט בפייסבוק יכול לשנות מציאות"
לפני שנה וחצי התקשר אלי אמיר מעמותת על"ם והציע לי להיות שותף להקמת מרכז טיפולי ייעודי לבנים שעברו פגיעה מינית. כך נולד מרכז 'אורשינא'".
'אורשינא' הוא הביטוי בארמית לעוף החול, עוף החול הוא סמל המופיע במסורת היהודית ובמגוון תרבויות. ומבטא את היכולת לצמוח מתוך טראומה ולבנות חיים טובים יותר.
"הההחלטה לעזוב את העבודה בגוש עציון היתה לא פשוטה, אבל המקום הזה הוא מבחינתי הגשמה של חלום, במובן החברתי, מתרחש פה משהו ששנים קיוויתי שיקרה והנה ניתנה לי ההזדמנות".
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
מהו החלום שאתה מדבר עליו? מה קורה במרכז אורשינא שלא קרה עד עכשיו?
"החדשנות של המרכז היא באמירה שהמענה לטראומה מינית חייב להתרחב, לא ייתכן שהמענה הוא במפגש אחד על אחד עם פסיכיאטר, רופא או פסיכולוג. יש כאן אירוע שמשפיע גופנית, רגשנית ורוחנית. לאירוע הזה יש השפעות גם על המציאות החברתית של הנפגעים והמענה חייב לכלול גם את הפן החברתי. יש לנו קבוצות טיפוליות וגם מרחבים אישיים שבהם ניתן לדבר על הפגיעה. חשוב שהנפגע ירגיש שהוא לא לבד, שיפגוש אנשים אחרים שחוו טראומה מינית. אחד האירועים המכוננים במרכז קרה בעקבות אירוע חיים ולדר.
חבר שלי, שעבר פגיעה בעצמו, כתב בפייסבוק: 'כולם מדברים על המשפחה של ולדר אבל מי ינחם אותנו הנפגעים?' עניתי לו בתגובה: 'מי יעשה סוכת אבלים לנפגעים?' אחת המגיבות כתבה: 'אנחנו'.
בעקבות המילה האחת הזו 'אנחנו', פניתי לאמיר מעל"ם שהסכים להרים את הכפפה, התארגנו ביחד מספר ארגוני סיוע בירושלים ותוך זמן קצר ממש נרשמו 250 מטפלים ומטפלות מתנדבים. פתחנו אוהל ליד העיריה בירושלים. הזמנו כל מי שמרגיש שהנושא הזה מטלטל אותו לבוא לקבל תמיכה. בהתחלה ישבנו בחדר ריק בהמשך התחילו להגיע אנשים שישבו במעגל ושיתפו בתחושות שלהם. מה שהיה חזק במעגל הזה שמי שהגיע לשם לא ידע מי מטפל ומי מטופל, זה היה מדהים. פתאום המתנדב פותח סיפור שלו כנפגע, היתה הרגשה מאוד חזקה של שותפות גורל".
מי האנשים שהגיעו לאוהל?
"כולם. גברים, נשים, צעירים, מבוגרים. בסוף הערב מישהי אמרה שהיא הגיע בתחושה שהיא מאוד לבד ולמשך כמה שעות הרגישה ביחד. האוהל היה פתוח ארבעה ימים. היו רגעים שהיו בו מאה איש. האוהל הזה לימד אותי שאפשר לחלום, פוסט בפייסבוק יכול לשנות מציאות. נוצרה שם הבנה איך דברים צריכים לקרות, שנפגעים צריכים הכרה חברתית, היה משהו בדיבור בגובה העיניים שגרם לי לשנות את תפיסת המטפל-מטופל. אחד המשתתפים אמר שם: 'נמאס לי להתפשט מול אנשים עם חליפות."
"היום אני יודע שאפשר להתמודד"
הנערים שמגיעים אליכם מצויים במצב רגיש במיוחד. שתף אותי בצורת העבודה איתם.
"זה לא פשוט. יש קושי להגיע לנערים ולקבוע איתם, אבל אנחנו רואים את הנערים שמגיעים ולא מוותרים, אפילו בגמר המונדיאל הם הגיעו. מרגישים את הגרעין שנוצר, זה דורש כל הזמן עבודה, להלחם על זה".
"עבור נער יש איום בטיפול פרטני. חלקם לא חווים את עצמם כנפגעים או לא מבינים שהם בטראומה. הצורך להיות' גבר', להיות חזק, מייצר ניתוק מהטראומה ולא מאפשר לתת אמון באדם מבוגר בסיטואציה של אחד על אחד. ההבנה שלנו היתה שצריך לשנות את שיטות הטיפול. לא בהכרח כל אחד צריך לדבר, אנחנו מציעים רשת של שיטות טיפול. יש כאן קבוצות נערים שמשלבים שתי תפיסות במקביל – עבודה קלינית קלאסית ועבודה בלתי פורמלית. יש מודולריות, יכולת בחירה, יכולת להביע את עצמי באופנים שונים, אפילו בבישול או בניקיון".
איך הם מגיעים אליכם?
"מגיעים דרך העבודה שלנו ברשתות החברתית וברחוב, לעיתים גם דרך הורים ואנשי חינוך. אנחנו עובדים בשני מרחבים משמעותיים בנוסף ל'אורשינ'א, אנחנו מעלים תכנים לכל הרשתות במדיה החברתית. המרחב השני הוא "אורשינא בעיר", אנחנו יוצאים בימי שני בערב לכיכר ציון יושבים סביב שולחן עם כיבוד ומזמינים את מי שרוצה לבוא להתייעץ איתנו לשיחה פרטנית, לשיח במעגל, לשאול שאלות".
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
בוא נדבר רגע עליך, כאדם, כאיש משפחה. אתה פוגש רוע על בסיס יומיומי, איך אתה חוזר הביתה בסופו של יום?
"כשאתה מטפל אתה נכנס לאירוע לעומק, אתה חווה את החרדה. בתחילת הדרך זה היה מאוד מציף. באחת החופשות המשפחתית אשתי העירה לי שאני לא נותן לילדים לזוז ממני. אמרתי לה שלא שמתי לב, הייתי מלא חרדות.
יש שאלות שאתה שואל את עצמך כגבר מטפל, האם יכול להיות שהייתי אי פעם בצד הפוגע? חרדה על הילדים שלך והמפגש עם העובדה שהעולם הוא מקום לא בטוח והאנשים לא אמינים. במפגש הדרכה קבוצתית במרכז אתה חווה דיסוננס שנע בין 'לא יכול להיות' ומנגד, 'הכל יכול להיות'".
אורי נרגש כשהוא מתאר את הסיטואציה המורכבת.
מה מאפשר לכם לשרוד את זה?
"הדרכה קבועה של איש מקצוע. פעם בשבוע איש טיפול מומחה יושב איתך ומאפשר לשתף ולשחרר ולהתמודד עם ההצפה הזו ולבנות את עצמך. יש פה צמיחה פוסט טראומטית גם למטפל. היום אני הרבה יותר מחובר מודע לגוף למיניות, הקשר שלי עם הדס הרבה יותר רגיש. בסופו של דבר עברתי תהליך של צמיחה. אני הרבה פחות חרדתי. אני יודע שאין דרך להגן על הילדים שלנו, אבל אני יודע שיש דרך לצמצם את ההשלכות של הפגיעה ולצמוח ממנה. הלוואי שנוכל למגר את האלימות המינית או לפחות לצמצם אותה אבל היום אני יודע שאפשר להתמודד".
מה שמייחד את העבודה שלך היא העובדה שאתה מטפל גם בפוגעים. אפשר לשרטט פרופיל של דמות הפוגע?
"כשאני שואל את השאלה הזו נערים דתיים הם עונים שהגבר החילוני הוא דמות הפוגע. נערים חילוניים חושבים שדמות הפוגע היא אדם דתי. כל אחד יש לו הסבר למה זה האחר. לכולם קשה להאמין שזה קורה אצלם. בעקבות המהפכה הפמיניסטית נשים התחילו לדבר והציפו את ההבנה שפגיעות מיניות קורות בכל מקום ובכל חברה, הן השמיעו את הקול הנשי. השיח על גברים נפגעים הוא שיח חדש יחסית, והשלב הבא שצריך לקרות הוא לדבר על הפוגעים. מהיכן מגיעה הפגיעה ומה הם המענים הטיפוליים שיאפשרו שיקום".
המטרה שלנו כחברה היא לייצר מרחב קהילתי בטוח שלא מאפשר פגיעות מיניות. יש בעיניך דרך לעשות את זה?
"מנקודת המבט שלי צריך לשנות את תפיסת הקהילה. אנחנו חושבים שבקהילה שלנו אין פגיעות. אין דבר כזה! קהילה מוגנת היא קהילה שמדברים בה על פגיעות, זה השינוי שאנחנו צריכים להוביל. אצלנו הנושא הזה מדובר, יש מי שאפשר לפנות אליו. אנחנו יודיעם שקהילה היא דבר חשוב וכשקהילה תומכת בנפגע היא הופכת גורם שמייצר תיקון. מה שמאפשר פגיעה זה הסוד, אם האדם הפוגע היה יודע שיש סיכוי שהנפגעת תדבר על זה הוא היה עוצר, מה שמחזיק אותו זה הסוד. הדרך לתיקון היא לייצר מערכות עזרה ראשונה, רנטגן. להפוך קהילה שבה הפגיעות מדוברות ומטופלות ובכך לצמצם את הפגיעות אבל לא תהיה קהילה בלי פגיעה. מקווה לדוגמא הוא מרחב שמאוד מאפשר פגיעה, בעיקר מקווה גברים, צריך להנכיח את זה. האם כאשר אני נכנס למקווה יש שלט שאומר 'במקרה של הטרדה מינית נא להתקשר למספר…'? עצם הקיום של השלט גורם לי להבין שאם קרה לי משהו אני לא לבד, הפוגע יודע שפה במקווה הזה, יש מספר טלפון שמתקשרים אליו. המוגנות נוצרת מתוך נראות של הנושא. אפשר בהמון דרכים טכנולוגיות לטפל בפגיעות אבל בסוף מה שקורה במרחב שבין שני אנשים לא ישתנה בלי שיח וביקורת ואפשרות של שיח".
כאשר אנחנו מדברים על קהילות דתיות, מתעוררת מורכבות, התנגשות בין ערכים כמו לשון הרע, אמת ושקר, כבוד, צניעות, הערכים הללו ואחרים עלולים לפגוע בשיח הפתוח שאתה מציע.
"נכון. הרבה שנים הלכנו לקצה של הכבוד למבוגר, נגד חילול השם. בחסות המנגנונים האלו נוצר כר נרחב לפגיעה. אנחנו צריכים ללכת עם השאלה הזו שאין לה פתרונות קלים. מה שבטוח שאדם שעבר פגיעה צריך לדעת שיש לו מקום להגיד נפגעתי".
ומה הדרך לייצר מרחב כזה?
"אין כלל אצבע. צריך להתקיים שיח פנים קהילתי. הקהילה צריכה לייצר לעצמה סטנדרטים בתחום הפגיעות המיניות. עצם השיח משנה מציאות. צריך להיות צוות מוגנות, שיחשוב, שישב עם הנפגעים. הערך של השם הטוב של האדם הוא לא ערך עליון. בריאות נפשית של נפגעים חשובה יותר. אין לנו אלא להיות בתוך המורכבות הזו ולפתור כל סיטואציה בפני עצמה.
בסוף קשר זה לא מתמטיקה, יש פה מורכבות סובייקטיבית וגם התיקון הוא סובייקטיבי , זה מורכב, זה מתיש".
הילדים שלך יגדלו לעולם טוב יותר?
"קודם כל ולמרות הכל אני אופטימי. את האופטימיות קיבלתי מסבתא יפה שהאמינה בחיים ובכוח שלנו כבני אדם. זה האורשינא, מתוך האפר, מהמצבים הכי קשים אנשים יכולים לצמוח, זה לא קורה בחלל ריק. אני מאמין שנוצר שינוי חברתי, זה שיעל שרר הדליקה משואה זה מעודד אותי, גבורה זה לא רק חיילים בקרב. השיח הפתוח שיש לי עם הבת שלי, לא היה לי שיח כזה עם ההורים שלי. האופטימיות היא שמאפשרת לי לעשות את מה שאני עושה"
לפעמים נדמה שנושא הפגיעות המיניות מציף את העולם שלנו, שהוא חזות הכל.
"מדובר במהפכה מאוד גדולה, לפעמים נדמה שזה הולך לקצה. המציאות הקיימת היתה גם לפני כן, פשוט לא היינו מודעים. אני מקווה שנגיע לאיזון, שנחייה במציאות ללא חרדה שלא רואה כל מגע כמסוכן. אי אפשר לחזור אחורה. אדם שעבר פגיעה צריך לדעת שהוא יכול לדבר על זה. בסוף השתיקה היא מה שיוצר את הפוגענות. אין לנו אלא לעבור את התקופה הזו בתקווה שהשיח הפתוח הבריא והמאפשר ייצר מציאות אחרת".
טלפונים לפנייה למרכז:
אוהד, רכז איתור: 0549773320
אורי, מנהל המרכז: 0506524139
ראיונות נוספים ב״גלוית עיניים״:
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
כתבות נוספות במגזין גלויה:
- כוחה של קהילה אידאולוגית בהתמודדות עם אירוע טראומטי – אורי שרמן-קנוהל
- איזהו גיבור? הפוגש את יצרו – אורי שרמן-קנוהל
- בלבול השפות בין הפוגע לקורבנו: שפת הדת ושפת הפגיעה – ד"ר יהונתן פיאמנטה
- אתיקה של סמכות רבנית בגלוי ובמחשכים – הרבנית שרה סגל-כץ
- האם ניתן להלבין חטאים אפורים ושחורים? – הרבנית שרה סגל-כץ
- אל תשלח ידך אל הנער: התמודדות הקהילה הדתית עם עבריינות מין בקטינים – יונתן האורד
- רב מעללים: ניצול מיני בחסות עיוות תורת הקבלה – ד״ר רות קרא-איוונוב קניאל
- איזהו גיבור? הפוגש את יצרו – אורי שרמן
- להיות גבר: על אלימות גברית כתופעה תוך מגדרית – חננאל רוס
- יומן נעורים: על אלימות ופגיעה בקרב נערים ועל אחריות חברתית – ד"ר ירון שוורץ
- שתלטנות קיצונית בזוגיות: "את הצלקות שלי אי אפשר להסתיר עם מייק אפ" – ד"ר אילנה קוורטין
- נפגעות תקיפה מינית ועומק בדיקות בנידה – אלומה פלורסהיים דור
- המפגש של נשים נפגעות מינית עם הטבילה במקווה – רחל שי
- חומרת עבירת אונס והטרדה מינית ביהדות – הרבנית רחל קרן
- הגנה עצמית מעצימה – אמונה לפיד
- "יום אחד זה יקרה" – המסע אחר השקט – עדיאל בר שאול
קווי החירום לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית
שאלון זיהוי למצבי סיכון
שאלון אנונימי של משרד הרווחה שנכתב עם מומחים לטיפול
כדי לזהות את מצבך או את מצב הסיכון של בן או בת משפחה ובסביבתך הקרובה.
