עד לאחרונה נדרשה כל כלה להביא אישור על טבילה במקווה, כחלק מדרישות הרבנות לתיק רישום הנישואין. החל משנת תש"ף דרישה זו נעלמה מנוהל רישום הנישואין של המשרד לשירותי דת, מה שמוביל להבנה כי הבאת האישור איננה הכרחית יותר, ובכך מתאפשרת למעשה טבילה הלכתית, באופן בו הכלה בוחרת, אולי אישית, ונאמנה יותר לרוח חז"ל.
*לקריאת נוהל רישום נישואין לשנת תש"ף.
טבילת הכלה ערב חופתה היא אירוע משמח שבעדות מסוימות אף נחגג ברוב הדר כטקס מרגש. גם בקרב עדות שאינן חוגגות מעמד זה בפרהסיה ונוהגות להסתיר את ההליכה למקווה, המעמד נחשב מיוחד ומרגש. על פי ההלכה, חיי אישות (יחסי מין) בין בני זוג נשואים מותרים רק בטהרה. וכדי שהכלה תגיע לליל הכלולות טהורה מטומאת נידה, עליה לטבול לפני חתונתה. עד כה, הרבנות הראשית לישראל, המופקדת לפי חוק על רישום הנישואין במדינה, דרשה מן הכלה לספּק לרב, כחלק ממסמכי הרישום, אישור המעיד על טבילה במקווה מוכר לעיני בלנית מוסמכת. ללא אישור זה רישום הנישואין היה מעוכב במשרד הפנים.
מעין חתום
החובה להציג אישור רשמי הִכְנִיסָה למצוקה כלות רבות, אם משום תחושת החדירה לפרטיות ואם משום הרצון להעניק משמעות לטבילה הראשונה ולא להפוך אותה למטלה ביורוקרטית. הפוטנציאל הייחודי הגלום בטבילה הראשונה התחלף אצל כלות רבות בעוגמת נפש ובמרדף אחר ניירת. חלק מהכלות היו מעדיפות לטבול במעיין או במקור מים טבעי, ואף במקווה רגיל אך ללא נוכחות בלנית לא מוכרת. מגפת הקורונה העצימה עוד יותר קושי זה והשאלה היכן לטבול הפכה לקריטית.
אחותי כלה
נזכיר כי באופן מסורתי, כבר בתלמוד נאמר שאישה נאמנת להעיד על עצמה בענייני טומאה וטהרה:
"דאמר רבי חיננא בר כהנא אמר שמואל: מנין לנדה שסופרת לעצמה, שנאמר 'וספרה לה שבעת ימים' (ויקרא ט"ו, כח')
לה – לעצמה".
בבלי, כתובות עב, ע"א
משנת תש"ף נעלמה הדרישה להציג אישור על טבילה של כלה מהפרוטוקול לרישום בני זוג לנישואים באמצעות הרבנות הראשית לישראל. מעתה, אישור זה איננו חלק מהדרישה הרשמית של הרבנות, הפועלת במסגרת הסטטוס קוו מתוקף חוק מדינה. כלומר, החל משנת תש״ף בפועל, אין חובה שהכלה תציג את האישור בפני מסדר הקידושין וכחלק מתיק הנישואין בכלל; אותו אישור שכלות רבות שמעו עליו וכאלו שנישאו אף הביאו אותו, איננו מהווה עוד דרישת חובה רשמית (ניתן למצוא כי גם לקראת תום שנת תשע״ט אין כתיבה על הצורך בהבאת האישור בנוהל הרישום לנישואין).
אמנם הדרישה הביורוקרטית נעדרת, אך החובה ההלכתית בעינה עומדת, אלא שהכלה חופשיה מעתה לבחור כיצד לחגוג את ליל טבילתה, ואיזו משמעות ותוכן להעניק לו, כחלק מהחגיגות לקראת החתונה הקרבה.
ענייני הטהרה והטומאה בנידה, והטבילה בתוכם, ניתנו בידי האישה, וזאת אפילו לפי הדעות השמרניות ביותר. היא היחידה היכולה להעיד על עצמה. בכך השינוי שחל בתקנון הרבנות הראשית, למרות שהוא לכאורה טכני, מכוון לדעת חז"ל, וחוזר לעמדתם בנוגע ליכולתה של האישה להיות בעלת סמכות על עולמה ועל גופה.
***
המדריכה לטובלת היא סדרת מאמרים מתעדכנת בנושאי שאלות נפוצות על טבילה, כולל הנחיות מעשיות. לחצי לקריאת כל הפוסטים בסדרת המדריכה לטובלת >>
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
- טבילת כלה: הכנה לקראת הטבילה הראשונה במקווה – הרבנית שרה סגל-כץ
- כ-שרררר? מהו מקווה כשר להלכה – הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
- הבלנית קוים לדמותה – הרבנית שרה סגל-כץ
- גבולות האחריות של הבלנית – הרבנית נועה לאו והרב ד"ר בני לאו
- בלנית טובה דיה: לבחור להיות דולה של טבילה – הרבנית שרה סגל-כץ
- טבילה בחלוק מחמת בושה – הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
- טבילה ללא בלנית (דיון מקוצר) – הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
- האיסור ההלכתי לרחוץ אחרי טבילה – הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
- לעמעם אורות ולהיות בעלת הבית: היכולת לבחור בלידה ובטבילה – אביה רייכנר
- דחיית טבילה במקווה: האם ומתי מותר לקיים טבילה שלא בזמנה? – הרבנית שרה סגל-כץ
- מרחב, מקום: על תהליך עיצוב מקוואות נשים מתוך מחוייבות לקהל הטובלות – לאה סולטר
- כל כך מתחשק לטבול בכנרת: טבילה בטבע – הרבנית שרה סגל-כץ
- להחזיר את המקווה לקהילה – רני חזון-וייס
- לטבול בעיניים עצומות: מערך המקוואות בישראל – מיכל אחרק-ויין ואיילת סימן
- טבילה במקווה והתגוננות מנגיף הקורונה: "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב" – הרבנית שרה סגל-כץ והרבנית ד"ר חנה אדלר לזרוביץ'
לקריאה נוספת:
- נשים, גברים ומים קרים: הוויכוח על חימום מי המקוואות מימי הביניים ועד ימינו – אביתר מרינברג
- חווית טבילה של נשים עם OCD (הפרעה טורדנית כפייתית)– מגזין נשים
