המילה 'אחותנו' מבטאת את התביעה שהיא אחת מאיתנו, ואיננה הפקר. היא מסייעת לתבוע חזרה גם את ערכה, הצהרה לעולם שהיא איננה חסרת ערך. שהיא חייבת להפוך לאחריותנו.

לִפְתֹּחַ אֶל אֲוִיר הָעוֹלָם אֵיזֶה קֵפֶל / שֶׁנֶּחְבָּא אֶל הַבַּדִּים.

אֶצְבְּעוֹתַי מְשַׂרְטְטוֹת אִי בָּטוּחַ וּשְׁמוֹ "מָחָר".

עַכְשָׁו אֲדָמָה רוֹעֶדֶת הִיא שֶׁטַח שֶׁאֲנִי מְהַלֶּכֶת בּוֹ בְּנִנּוֹחוּת.

בָּרְכֵן בְּאוֹר פָּנֶיךָ, וְשָׁמְרֵן כְּאִישׁוֹן בַּת עַיִן, בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵן.

לא זו בלבד שלא העניקו לדינה את האפשרות ללמוד תורה, צעירה ככל שתהיה גם לא היו באמתחתה הכלים הנאותים שיכשירוה להתמודד עם מצבי חיים משתנים ומתחלפים. אפילו דרך ארץ הקודמת לתורה, לא היה בידה; היא לא ידעה לחוש חשדנות כלפי זרים, ולא חינכוה לגלות במידת הצורך התנגדות.

סיפור סדום כמו סיפור אמנון מדגישים כי אונס הוא ביטוי קיצוני של אלימות והעיסוק בהם מזכיר לנו כי עיסוק באונס אינו עיסוק במין אלא עיסוק בכפייה ובכח.

טראומה יכולה להפוך להיות פוסט טראומה, אבל לפעמים היא הופכת להיות כוח העל שלך.

ביכולת של קהילה לרפא את השברים האישיים. מתוך שותפות גורל ולא מתוך רחמים.  ריפוי היא דרך פתלתלה, ארוכה וכואבת, בימים רגישים אלה ניכר שהארץ כולה זקוקה להתמלא במעגלים שכאלה שידליקו לפיד בחשכה ויספרו את סיפור השבר. 

וְהִיא שֶׁעָמְדָה כְּשֶׁכָּל רמ"ח אֵיבָרֶיהָ וּפְרוֹזְדּוֹרֵי לִבָּה בִּקְּשׁוּ שׁוּב לִפֹּל

כֵּן./ גַּם / כְּשֶׁסְּפִינוֹת טְרוּפוֹת / מִן הֶעָבָר / שׁוֹעֲטוֹת / אֶל / מֵזַח הַהֹוֶוה.

רחל רז בשיחה אישית מאוד עם מוריה אשכנזי - אמנית רב תחומית זמרת, פסלת וציירת המציגה בתערוכות ברחבי הארץ.  בימים אלה יצא לאור ספר שירים שכתבה "קומי", הספר מביא שירים וקטעי זיכרון מתוך הפגיעה שחוותה. זהו ראיון נוסף כחלק מסדרת הראיונות לכבוד מיזם "ברית אמונים".

שיחה גלוית עיניים על פגיעות, כוחה של קהילה ותפקידה בתהליך הריפוי וכינון מרחב מוגן ועל הבעירה הפנימית להפוך אותנו לטובים יותר. ראיון נוסף, כחלק מסדרת הראיונות במסגרת מיזם "ברית אמונים".

לֶחֶם הַפָּנִים לַכֹּהֵן / וּבֹשֶׁת הַפָּנִים לְנִפְגַּעַת / וְהַקְּבִיעָה: "סוֹטָה!" / הִיא מִנְחַת הַחוֹטֵא

שֶׁכְּשֶׁהִפְסַקְתְּ לְעַשֵּׁן אָמַרְתְּ שֶׁהֲכִי קָשֶׁה זֶה בֵּין חֲבֵרִים, כְּשֶׁיּוֹצְאִים בָּעֶרֶב, בְּהַפְסָקוֹת בָּעֲבוֹדָה, אֲבָל נִשְׁבַּרְתְּ כְּשֶׁהָיִית לְבַד. שֶׁהַמִּלָּה "צַמְרִירִי" מַעֲבִירָה בָּךְ צְמַרְמֹרֶת. שֶׁאֶת מָה שֶׁקָּרָה סִפַּרְתְּ לַחֲבֵרָה אַחַת וְלֹא דִּוַּחְתְּ לַמִּשְׁטָרָה. שֶׁאַתְּ מְפַחֶדֶת מֵחַדְרֵי מַדְרֵגוֹת וּמִמִּי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהַכֹּל קוֹרֶה לְטוֹבָה.

מָה עוֹד אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת / כְּשֶׁאֲנִי מֵתָה וְנִרְקֶבֶת(...) עַד שֶׁיִּמְצְאוּ גּוּפָה

את ההתכנסות הראשונה של ״ברית אמונים״ פתחו מילים ממעמקי הכאב, יחד עם כמיהה גדולה לתיקון. הרי כאן מילות מנהלי הכנס, לשנת ה׳תשפ״ג

שיחה גלוית עיניים על פגיעות מיניות בגברים, על השיח הדתי בחדר הטיפול, ועל ההשפעה של המבנים הקהילתיים על ההתמודדות עם פגיעות מיניות.

שיחה גלוית עיניים עם אורי שרמן קנוהל על פגיעות מיניות בגברים, על הטיפול במרכז אורשינא שהוא שותף להקמתו, ועל האחריות של הקהילה הדתית.

יוזמת הכנס נולדה על רקע מקרים רבים של מנהיגי קהילות שניצלו את מעמדם למעשים שפגעו עמוקות בבנות ובני הקהילה "אחריותה של כל קהילה היא להיות מרחב מודע ובטוח". מאמר מאת יאיר שלג, בעיתון מקור ראשון.

'ברית אמונים' הוא מיזם שמטרתו גיבוש קוד אתי וכללים שיימנעו מקרי ניצול מיני מצד בעלי סמכות בתוך הקהילה וכן לתת כלים לטיפול באירועי משבר

"לא רק הביטחון של הנפגעות והנפגעים עומד כאן על הכף, ולא רק תחושת הנוחות של נשים במוסדות שלנו. כבודה של היהדות עומד כאן על הכף, כבודו של המוסד הרבני, של ההנהגה הרוחנית". אילה דקל, תלמידה ברבנות הישראלית ונפגעת בעצמה, מספרת על מעגל ההדף של הפגיעות המיניות

שיחה גלוית עיניים עם הרבנית אביטל אנגלברג על אהבת התורה, על חינוך, על הבית וגם על רווקות מאוחרת.

אַף פַּעַם לֹא שִׁקַּרְתִּי / שֶׁתָּמִיד אָמַרְתִּי אֱמֶת: / שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ הָפְכָה שָׁחֹר / צְלָלִים רָקְדוּ בַּחַלּוֹן / וּבָרֶוַח שֶׁבֵּין הָרִצְפָּה לַדֶּלֶת, כְּשֶׁיֵּשׁ אוֹר בַּמִּסְדָרוֹן