דברי פתיחה, כנס השקת מיזם "ברית אמונים"
תפריט
תפריט

״עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ״ (איכה ה׳, י״ז)
בעקבות ההתרחשויות הכואבות ומעוררות האימה בימים אלו, נאספים אל המגזין שירים, תפילות וכתיבה אישית הנכתבים בעקבות ה-7 באוקטובר 2023 נוכח ההתמודדות בעקבות התקיפה ולאורך ימות המלחמה. גם ראיונות אישיים, מתוך הכאב הגדול מתפרסמים מעת לעת.
אפשר גם לקרוא בתכנים ותיקים יותר באתר שעשויים להעניק בזמן הזה שפה וכלים להתמודדות. מוזמנות.ים לקרוא על ליווי רוחני, אבלות, יתמות, קושי, חוויה של חסרון ואמונה.
בתקווה שנתבשר בבשורות טובות! 

דברי פתיחה, כנס השקת מיזם "ברית אמונים"

ט״ז בסיון תשפ״ג 5.6.2023
קו מפריד גלויה

את ההתכנסות הראשונה של מיזם ״ברית אמונים״ פתחו מילים ממעמקי הכאב, יחד עם כמיהה גדולה לתיקון. הרי כאן מילות מנהלי הכנס, לשנת תשפ״ג

אזהרת טריגר

Trigger Warning

התוכן שלפניך עשוי להיות קשה לקריאה ומעורר רגשות של עצב וכאב.
אפשר לבחור לדלג ואפשר לבחור לעצור באמצע הקריאה.
מומלץ להקשיב לעצמך בזמן הזה.

צביקי פליישמן: בשנת 2011 שימשתי כמדריך בישיבה לנערים צעירים בברוקלין ניו יורק. הנערים אותם הדרכתי, היו נערים שהתקשו לעמוד בעול של מוסדות שונים מהם הם נפלטו שוב ושוב, עד שהגיעו לישיבה המדוברת, שהייתה בעצם התחנה האחרונה לפני הרחוב. כל כך אהבתי את הנערים הללו. אהבתי לראות את העיניים שלהם, שהיו מלאות בתקווה לעתיד טוב יותר עבורם למרות כל קושי שצברו בעודם נערים רכים ושבריריים. באחד הימים, הודיעו לי ששערי הישיבה נסגרו והמוסד בעצם נסגר. למגני הרב, הסתבר שמנהל הישיבה ניצל את מעמדו באשר לאותם נערים וגורלם, ופגע מינית בצורה חמורה בכמה מהם. הידיעה הזו גרמה לי למשבר גדול שלווה בתחושה של צער עמוק על הנערים המתוקים שפגשתי שם. בשבועות אלו, החלו הזכרונות הקשים של מקרי פגיעה מינית בילדות לעלות למודעות שלי. הבנתי שהנושא הכואב הזה הקיף את כל כולי כבר בילדות וגם בהמשך. מאז ועד היום, אני עוסק בנושא המוגנות והמודעות לפגיעות מיניות בקטינים. אני עוסק בו בחרדת קודש, כיוון שאני מודע לכך שמדובר בדיני נפשות של ממש. נשמות טובות וטהורות שלנו. של אחינו ואחיותנו. של הורינו וסבינו. כולם, לאורך השנים האלו צללו לתהומות של צער עצום, אותו הם נשאו לבדם. בשתיקה והכנעה. העשייה בתחום הזה היא הצהרה רבתי: לא תשתוק. לא עוד שתיקה, הסתרה ובושה. לא עוד חיי קהילה שלא שמים בראש סולם העדיפויות את תחום המוגנות והביטחון האישי והנפשי של כל אחד ואחת מחברי וחברות הקהילה. ביום זה, בו התאספו אנשים יקרים מכל קצות הארץ, כולי תפילה כי נצליח לקדם יחד את הנושא ולשאוף לכך שהעולם יהיה טוב ומתוקן יותר.

דברי פתיחה של הרבנית שרה סגל-כץ, צביקי פליישמן והרבה תמר אלעד-אפלבום, לכנס השקת מיזם "ברית אמונים"
צילום: הילה שילוני

הרבנית שרה סגל-כץ: לפני כמה שנים ממש כמו עכשיו, באיזה יום שני הכל התחיל היטב. הספקתי הכל בזמן ואפילו הקדמתי לחברותא, אז נכנסתי לבית קפה והתיישבתי לספל קפה. ואז, התרסק לי שוב הלב, התבאסה לי שוב הנשימה – ראיתי פרסום של פעילות מהשדה הרוחני של דמות, שכמות סיפורי הפגיעה שאני מכירה ביחס אליה ארוכה כאורך הסוגיה הסבוכה. המכניזם הזה של צייד-נחש של נשמות המבקשות גובה ועומק, היודע לדבר בשפת הפיתוי והמתרגם נוכחותו הכריזמטית לא למתת-אל כי אם למתת-האופל – כל זה גזל ממני את החמצן. יותר מדי פעמים במרחב הרוחני-לכאורה יש ניצול של בעלי סמכויות. הניצול מתקיים על ידי שימוש בשפה ובעולם מושגים פואטיים ומיסטיים כדי לחצות גבולות במילים, במגע על הבגדים ומתחת. סיפורים שונים ששמעתי כוללים מכנה משותף של עיוות שפה על מנת להגיע למקום שהפונים כלל לא ביקשו. כואב לגלות את שיתופי הפעולה והחיפוי של המקורבים לפוגעים, וכואב לגלות עד כמה אלו שהיו צריך להיות המגנים, המתמידים בגינוי – בוחרים שוב ושוב להיות המגנים – הנותנים גב לפשעים אלו. מה יש לעשות? להזהיר, לבנות כלים למוגנות, להתפלל ולקדם הגדרות לאתיקה נצרכת מסמכויות דתיות ורוחניות. אילו היה לי כוח הייתי יוצאת אל השוק, ואומרת לכל אישה ואיש, לכל ילד וילדה, שאמנם לא ראינו ולא היינו עדים, אבל קודם כל אנחנו מאמינות ומאמינים להם. יחד עימם נבער את הרע מן המחנה, כי הבושה מושתת על כולנו. מה נותר לנו אם לא להציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו, ממי שגזל מהנפגעות ומהנפגעים את האמון באדם ובסמכות? מה נותר לנו אם לא להושיט יד למי שנשמתם נבזזה באותה העת ופגיעתם פועמת בהם ומששמענו – גם בנו? עלינו לשאוף לחברה שבה לא רק השחור משחור ברור, אלא ישנה הכרה שהמעשים בתחום האפור משחירים את כולנו. 

כנס ״ברית אמונים״
מנהיגים.ות ראשי.ות בתי מדרש בהקראת שירה שנכתבה בעקבות פגיעה הרבנית מלכה פיוטרקובסקי הרב ד״ר בני לאו הרבנית ד״ר אסתר פישר הרבנית שירה מרילי מירוויס הרב בצלאל כהן הרב סיון מלכין מס הרב ארי חסיד חפצי כהן-מונטגיו הרב אהרן ליבוביץ׳. מתוך כנס ״ברית אמונים״.
צילום: הילה שילוני-רוזנר

רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם

הרבה תמר אלעד-אפלבום: לית אתר פנוי מיניה. כשהייתי קטנה, המורות בחב"ד לימדו, לית אתר פנוי מיניה, אין מקום פנוי מהאלהות. וכמה נקרעה לי הנשמה, כל פעם מחדש, כשגיליתי שלא רק האלהות, גם פוגעים ופגיעות, לית אתר פנוי מהם. במכינות, בישיבות, בבתי מדרש, בקהילות, בתי ספר, בתי כנסת, אצל כולם, כל סוגי הקהילות, ללא יוצא מן הכלל, חרדיות, מזרחיות, חילוניות, רפורמיות, אורתודוקסיות, קונסרבטיביות, בכל צורה, בכל מסווה, בכל ערמה, בכל ניצול, לית אתר פנוי. לא דיברו על זה, לא בבית, לא בבית הספר, לא בבית המדרש, ולא בלימודי רבנות, כמעט אפשר לומר להיפך, הערכים מיסכו, ואולי אפילו יצרו קרקע נוחה לניצול והשתקה: עין טובה, טוב לב וחמלה, לא לדבר לשון הרע, לדון לכף זכות, להיות ותרנים וגומלות חסדים. כך שקהילות של קשר ערכים ואמון מכל הסוגים הן שדה אידיאלי לטורפים. מי שלימדו אותי אמת גבורה והתייצבות, מול כל המסכות והמיסוכים, היו נשים ואנשים, שורדות וניצולים, שמישהו שבר את אמונם וריסק את חייהם, והם מצאו מילים במקום שאין בו. מה שלימד אותי להיות חזקה בתוך אימת הערמה האנושית, ולקבל עזרה ותמיכה אנושית, זה שאני עברתי פגיעה, ויודעת איך מרגיש להיות לכודה, איך מרגיש כשאין מילים, כשהלב מושפל, כשהגוף מנוצל, איך מרגיש כשנלכדים בבוץ, איך מרגיש כשזועקות לעזרה. יותר מדי בני ובנות אדם ממשיכים הלאה, יותר מדי שותפים לשתיקה או האשמה, מעט מדי מתייצבים בתוך עובי המיסוך, מתערבים, ערבים, לוקחים סיכון לעשות, נכונים לשלם מחיר, לעשות אפילו טעויות, העיקר להושיט יד בבוץ. מי שהושיטו לה יד בבוץ, לעולם לא תשכח. וזאת העבודה, בבוץ. היום הוא לא כנס חגיגי, אין בו גאולה, הוא הזמנה להיכנס לבוץ יחד, הזמנה לוידוי ציבורי ותשובה, ובעיקר – הזמנה לענוה של תהליך משותף. יושבות ויושבים פה, נפגעות ונפגעים, נשות ואנשי מקצוע מסורים, ארגונים שעשו תהליכי למידה ועומק, מנהיגים ומנהיגות מכל ההשקפות הקהילות והזרמים שכן בחרו שוב ושוב להושיט יד. ואנחנו מזמינים אותנו להיפגש בענוה. להקשיב זה לזה, ללמוד זו מזו, לרדת יחד אל השאול – מקום של שאלות ודילמות. מזמינים אותנו – כמו שלימדה אותנו פרופ' טובה הרטמן – להחזיק כאן ידיים בבוץ. ולית אתר פנוי מיניה. אין מקום ואין מוסד שפנוי מכאב שגרמו בו פוגעים, כולל כאן. אין כאן אדם שבמהלך רצון אמיתי לעזור לא עשה טעויות, אנחנו לא מושלמים, אנחנו בני אנוש שמשתדלים. היום הוא התחלה של תהליך משותף, ליצור תשתיות מוסכמות למודעות וזיהוי, כלים לליווי, אמנות לקהילות, קורסים בבתי המדרש מכל ההשקפות, קוד אתי לרבנים רבות רבניות, תשומת לב ציבורית ותמיכה קהילתית בריפוי לנפגעים/ות, ניסוח הלכתי רציני של תהליך התשובה שנדרש מפוגעים. וכל אלה דווקא במרחב הקהילתי – זה שבין הפרטי לציבורי – כמקום שיכול (בשונה מהקליניקה הפרטית, בניגוד לרף הנמוך במשטרה ובמערכת המשפטית) לדרוש רף מוסרי ראוי, מקום שיש לו את הכוח החברתי לסרב להתנהגות לא הולמת ופגיעה בזולת, מקום שיכול לשמש מרחב אנושי תומך ומוגן לנפגעים/ות, בשפה מרפאת של אמונה, ואולי גם מקום תשובה לאותם פוגעים מעטים שיקחו אחריות.

צביקי פליישמן: אחרי דברי הברכה שאחרינו, מפי הרב דניאל הרטמן נשיא מכון הרטמן, מפי לימור רובין ראשת קרן האני ומפי יותם ברום ראש ארגון פנים, מושב הבוקר ייפתח בסיפורם של נפגעות ונפגעים, זה המקום שבו אנחנו רוצים להתחיל, בעדות והקשבה. שימו לב, שבמהלך הכנס ולאורך היום לא נציין שמות של פוגעים. אחריהם, יעלו רבניות ורבנים, מנהיגים ראשי וראשות בתי מדרש, להקריא שירים של נפגעים בזה אחר זה, ובשעה 11 נצא להפסקה. בשעה 11:15 נחזור לפאנל המקצועי של נשות ואנשי מקצוע שמלווים פגיעות בקהילה. אחריהם, יעלה פאנל ראשות וראשי בתי מדרש לרבנות, על קוד אתי לרבנים ולכל בעלי הסמכות בקהילה ועל הכנסת תחום המוגנות והאתיקה הרבנית לכל בתי המדרש לרבנות בכל הזרמים, ואחריהם פאנל על מודלים יישומיים שפותחו בקהילות שונות להעלאת מודעות למוגנות וליצירת מערכת לטיפול וליווי במקרי הצורך. מיד אחרי ארוחת הצהריים, נצא למושבים עפ"י ההרשמה שנעשתה הבוקר. יהיו שני סבבים של מושבים, ובסופם נתכנס יחד לסיום היום בפאנל מסכם על ריפוי ובתפילה לשלום הקהילה. 

דברי פתיחה של הרבנית שרה סגל-כץ, צביקי פליישמן והרבה תמר אלעד-אפלבום, לכנס השקת מיזם "ברית אמונים"
צילום: הילה שילוני

הרבנית שרה סגל-כץ: זה יום בלתי אפשרי. הוא מלא. הוא קשה. אולי טעינו, ואם כן אנחנו מתנצלים על זה עכשיו. הרגשנו שאם כבר כולנו מתכנסים, אנחנו רוצות לתת מקום לכל כך הרבה נשים ואנשים שעוסקים בזה במסירות – במודעות, זיהוי, ליווי נפגעות ונפגעים, כלי תמיכה והכרה, הוקעת פוגעים, התמודדות עם מעגלי השתקה והאשמת הנפגעת, מרחבי ריפוי לנפגעות, כוח הקהילה בתהליך הריפוי, כוח שפת האמונה בתהליך הריפוי, שאלת התשובה של הפוגעים ועוד. לכן, אנחנו נשתדל מאד לעמוד בזמנים. כל זה – לא קל. יש בחוץ מרחב לנשום, לאכול ולשתות, ואנחנו מבקשים מאד מכולןם לעשות מה שאתם צריכים כדי לשמור על הכוחות ולצאת מהפרדס הזה בשלום. זה יום טריגרי, אנחנו מבקשות לציין, שיש בינינו מטפלות ומטפלים שהתנדבו להיות זמינים למי שמתמודדות/ים עם קושי רגשי. לעתים, וזו תופעה מוכרת לצערנו, מגיעים ביום כזה פוגעים או מעגל תומך של פוגעים, וכל מי שמרגישים לא בטוח, מוזמנים בבקשה לפנות לנאמנות/י המוגנות, שנושאים צמידים בצבעי שחור לבן. במהלך היום, בשולחן הכניסה, יושבת הרבה סגלית אור, ואנחנו מזמינים את כל מי שרוצים ומוכנים, לחתום על נכונות אישית או ארגונית, להיכנס יחד לתהליך משותף, ולהפוך את הארגונים שלנו מוגנים יותר מתוך עבודה משותפת. 

ברית אמונים - לוגו

הרבה תמר אלעד-אפלבום: לסיום, אנחנו מבקשים ומבקשות להודות למי שטורחים ותומכים בכולנו לאורך היום: לגדעון מג'די צחי אמיר יניב יואב ודבורה ממכון הרטמן, לחורש, עדן, פלג וכל צוות גלויה. תודה למכון ונשיאו הרב ד"ר דניאל על האכסניה. תודה למדרשה באורנים. תודה לראשות הקרנות שבזכותכן היום כולו. תודה לרבנות הישראלית – לשרגא ואורית סגלית ויעל לצופיה ויניב, לר"מים ולכל המחזורים שכאן. תודה לשותפות/ים יקרים שבזכותכם אנחנו כאן היום. תודה לכל מי שעשו את המאמץ ובאו והביאו נסיון, אומץ לב מוסרי ומסירות נפש. תודה אישית מיוחדת לקהילת ציון ומנהיגותיה – חפצי ציון מוזס שותפתי כיו"ר הקהילה בעשור האחרון, ד"ר יעל עשור מובילת נושא המוגנות בועד, הרבה שני בן אור פרויקטורית המוגנות בציון, איציק פשקוס מנכל ציון, נריה רפאל כנפו מצוות המוגנות, דפנה ובן-נון נאמנ/ת המוגנות בציון היו"ר הנכנסת לאה סולומון ונשיאתנו אליס. ולנשות המקצוע – יונינה פלנברג, מירי צדוק, עלמה מיכל ושני מהמרכז לנפגעות/י תקיפה מינית, שלומית מהמרכז לטראומה, עו"ד קרן בר יהודה – שלימדו אותנו כל כך הרבה בדרך. אני מבקשת להודות לשותפיי, הרבנית שרה סגל כץ והרב צביקי פליישמן שעבדו לילות כימים באמת. הכנס הזה מושך אליו הרבה אש, הנושא הזה מושך אליו הרבה אש, השכפצים שלכם מרוססים מאש, ואתם כאן. תודה שלא הלכתם לשום מקום, שנשארתם ונשארנו יחד באש ובבוץ, כי רק הנושא – שהוא דיני נפשות – רק הוא, עמד לנגד עינינו. והתודה היקרה מכל: אנחנו בצוות מבקשים להודות למשפחותינו, ילדינו ילדותינו, לאדם ויוסי היקרים, שכל מה שקורה כאן היום, הוא ברית אמונים, שצמחה וצומחת מכם אתכם ובזכותכם. ואנחנו מבקשות/ים לסיים את דברי הפתיחה ולפתוח את הכנס בתפילה. כשמשה רבינו אומר: והם לא יאמינו לי. הקדוש ברוך הוא עונה: כי אהיה עמך. אנחנו מתפללות/ים, שלכל בת ובן אנוש במרחב שלנו, בחברה ובעולם השבור הזה, לכל אחת ואחד שזועקים: והם לא יאמינו לי, ולאלה שהתייאשו וכבר לא זועקות/ים, כולכם ראויים שיגידו לכם: אנכי אהיה עמך. שתצא מכאן היום קריאה והתחייבות מעשית משותפת: אנכי אהיה עמך

דברי פתיחה של הרבנית שרה סגל-כץ, צביקי פליישמן והרבה תמר אלעד-אפלבום, לכנס השקת מיזם "ברית אמונים"
צילום: הילה שילוני

רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם

קווי החירום לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

שאלון זיהוי למצבי סיכון

שאלון אנונימי של משרד הרווחה שנכתב עם מומחים לטיפול
כדי לזהות את מצבך או את מצב הסיכון של בן או בת משפחה ובסביבתך הקרובה.

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

מובילת קהילת ׳ציון: קהילה ארצישראלית׳ בירושלים, מייסדת וראשת בית-המדרש לרבנות ישראלית של מכון הרטמן, וממייסדי מיזם "ברית אמונים".

לקריאת ראיון עם הרבה תמר, במדור גלוית עיניים, היכנסו>>  "המטרה שלי היא לא ללוות מישהו, אלא שהמישהו הזה ילך וילווה מישהו אחר"

פסיכולוג בשירות הציבורי. ממייסדי עמותת "לא תשתוק" למלחמה בפגיעות מיניות בחברה החרדית, וממנהלי מיזם "ברית אמונים".

היוזמת והמנהלת של מרכז גלויה ושל מגזין גלויה.
מורת הלכה, מדריכת כלות וזוגות ובלנית.
חברה בארגון הרבנים והרבניות ״בית הלל״, עמיתה ב״רבנות ישראלית״ במכון הרטמן ומנהלת מיזם ״ברית אמונים״.
עמיתה בכולל ההלכה של ישיבת מהר״ת.
אקטיביסטית בתחום של יחסי דת ומדינה.
מנחה קבוצות לימוד בית מדרשי וכתיבה יצירתית.

שרה נשואה לאדם ואם לשלושה, גדלה וחיה כמעט כל חייה בירושלים. מתגוררת עתה בניו יורק.

לאתר האישי של הרבנית שרה>>
לקריאה נוספת על הרבנית שרה במגזין גלויה>>
לעמוד הפייסבוק של הרבנית שרה>>
ליצירת קשר עם הרבנית שרה>>

פוסטים נוספים מאת הרַבָּה תמר אלעד-אפלבום

לקראת שבת ״וישלח״ - להתייצב לצד דינה
מאמר מאת
הרבה תמר אלעד־אפלבום
...התורה, היא יומן קולקטיבי על טראומה והחלמה. יומן שכתבו האבות והאמהות שלנו. היא משלחת עדות להריסות האדם ולזוהר שבאדם. לכן שפת התורה כמו שפתם של הנפגעים... היא עדות שבורה ועמוקה. שפת התורה ובעקבותיה שפת התפילה הן שפות-קודש כי הן משוחחות עם האדם במקום שבו נשברו ונגמרו לה / לו המילים...
כ"ז באלול תש"ף 16.9.2020
מאת
טלי"ה – טקסים לנשים יהודיות
מוֹדִים אֲנָחְנוּ לָךְ כִּי הִרְוֵית נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וְכָל נֶפֶשׁ דָּאֲבָה מִלֵּאת; לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ
י״ג בכסלו תשפ״ד 26.11.2023
תפילה מאת
הרבה תמר אלעד-אפלבום, הרב ד״ר שרון כהן-אניספלד, הרבה אנג'לה בוכדל
״יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יי אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ (וְאִמּוֹתֵינוּ) שֶׁתְּנַחֵם וּתְרַפֵּא אֶת לִבֵּנוּ הַשָּׁבוּר...״ - תפילה בעברית ובאנגלית שחיברו שלוש רבות מרכזיות בעולם היהודי בישראל ובארה״ב עם בוא השבר של מתקפת ה-7 באוקטובר
ט״ז בסיון תשפ״ג 5.6.2023
מאת
צוות ברית אמונים
את ההתכנסות הראשונה של ״ברית אמונים״ פתחו מילים ממעמקי הכאב, יחד עם כמיהה גדולה לתיקון. הרי כאן מילות מנהלי הכנס, לשנת תשפ״ג
ג׳ בניסן התשפ״ד 11.4.2024
תפילה מאת
הרבה תמר אלעד-אפלבום והרבנית שרה סגל-כץ
Therefore, Compassionate One Reveal our torment to the world and for all time And from one end of the earth to the other May the silenced voices utter:
חדש
כ"ז באלול תש"ף 16.9.2020
מאת
טלי"ה - טקסים לנשים יהודיות
הצעה למשתה גמילה מהנקה מאת טלי"ה - טקסים לנשים יהודיות.
ט״ו בכסלו תשפ״ד 28.11.2023
מאמר מאת
צביקי פליישמן
בעצה אחת שמעון ולוי החליטו לקחת את הפגיעה של אחותם ולעשות בה כטוב בעיניהם. מהטקסט ניתן ללמוד כי הם התעלמו לחלוטים מדינה ומהשבר שלה והתרכזו בכאב הפרטי שלהם. הם לא חשבו אף לרגע אחד, להיכנס אל דינה בדחילו ורחימו, לשבת מולה להישיר אליה מבט ולהיות איתה שם בכאבה.
ט״ז בסיון תשפ״ג 5.6.2023
מאת
צוות ברית אמונים
את ההתכנסות הראשונה של ״ברית אמונים״ פתחו מילים ממעמקי הכאב, יחד עם כמיהה גדולה לתיקון. הרי כאן מילות מנהלי הכנס, לשנת תשפ״ג
י"ב באב התש"ף 2.8.2020
מאת
הרבנית שרה סגל-כץ
הגמרא במסכת נדרים מציגה כביכול דברים והיפוכם בשאלת הרצוי והנכון במעשה המיני. חז"ל דנים בסוגיה תלמודית בדבר המותר, הרצוי והמענג ועל החיבור בין בני הזוג בעת קיום היחסים
ט"ו באב תש"ף 5.8.2020
מאת
הרבנית שרה סגל-כץ
מעמדו הלא־פורמלי של טקס החלאקה מאפשר לרוצים בכך לפתח את יסודותיו לביטוי סימבולי של שלב המעבר הייחודי בחייו של הילד.
כ״ד בכסלו תשפ״א 10.12.2020
מאת
הרבנית שרה סגל-כץ
רצון וחשק הם מושגים שמלווים את כולנו בחיי היומיום. מושג הרצון מהווה שיקול דעת בקיום מצוות עונה וביצירת מרחב שבו ההלכה מחייבת אבל גם מאפשרת קשב לרצון של שני בני הזוג.
ד' בטבת תש"ף 1.1.2020
מאת
הרבנית שרה סגל-כץ
בזוגיות מעורבת כאשר אחד הצדדים שומר מצוות והשני לא, שמירה על הלכות נידה יכול להיות עניין רגיש במיוחד. הצעות לגישור על הפערים.
א׳ באייר תשפ״א 13.4.2021
מאת
הרבנית שרה סגל-כץ
הצעות קריאה מתוך מאגר המאמרים והשירים שבמגזין גלויה, עבור ימי זכרון אישיים (יארצייט), ימי זכרון ממלכתיים ועבור תקופת אבלות והחוויה המתמשכת בעת אובדן.
כ' באייר תש"ף 14.5.2020
מאת
הרבנית שרה סגל-כץ
מְנַתֶּבֶת צְעָקוֹת אַגַּב כְּאֵב שֶׁנִּקְלָע בָּהּ. / מַשֶּׁהוּ נִפְתָּח.

אהבתם? מוזמנים לשתף

במילון המונחים של מגזין גלויה כבר ביקרת?

אל״ף בי״ת גלויה – האינדקס שיוביל אותך לנושאים נוספים
שנכתב עליהם במגזין.

גְּלוּיָה היא מגזין מקוון המתקיים כספריה צומחת ומטרתו לְדַבֵּר גְּלוּיוֹת עַל מָה שֶׁכָּמוּס באמצעות הנגשת ידע על זוגיות, הלכה ומיניות, מוגנוּת, טקסי חיים עבור שלבים שונים בחיי היחידאות והיחד. כל זאת לצד שירים, ראיונות אישיים, תפילות, מסות ופרוזה המעניקים שאר רוח בנוסף למאמרים שבאתר.
במגזין גלויה רשומות רבות מאת כותבות וכותבים מגוונים השותפים לקול הרחב במרחבי הדעת.

אפשר להתעדכן במה חדש בגלויה ובאגרות שנשלחו, לצד הקולות הקוראים למשלוח תכנים אל צוות המגזין.

תמיד אפשר לקרוא הַכֹּל מִכֹּל כֹּל ברצף.

Scroll to Top

תודה שנרשמת

קו מפריד גלויה

עכשיו אפשר לגלות לך עוד

אייקון קול קורא

קול קורא במגזין גלויה
׳גְּלוּיָה׳ מזמינה אתכם.ן לשלוח טקסטים ויצירות אחרות לגליון בנושא אירועי ה-7 באוקטובר. מה אפשר להגיש? איך עובד התהליך?
כל זאת ועוד – במרחק הקלקה מכם.

מגזין גלויה
אצלך במייל

קו מפריד גלויה

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח מאמרים מהמגזין מפעם לפעם

הפניה נשלחה בהצלחה

קו מפריד גלויה

נחזור אליך בהקדם