במעלות הנשברות של זהר האדם, מאמר מאת הרבה תמר אלעד־אפלבום - מגזין גלויה
תפריט
תפריט

״עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ״ (איכה ה׳, י״ז)
בעקבות ההתרחשויות הכואבות ומעוררות האימה בימים אלו, נאספים אל המגזין שירים, תפילות וכתיבה אישית הנכתבים בעקבות ה-7 באוקטובר 2023 נוכח ההתמודדות בעקבות התקיפה ולאורך ימות המלחמה. גם ראיונות אישיים, מתוך הכאב הגדול מתפרסמים מעת לעת.
אפשר גם לקרוא בתכנים ותיקים יותר באתר שעשויים להעניק בזמן הזה שפה וכלים להתמודדות. מוזמנות.ים לקרוא על ליווי רוחני, אבלות, יתמות, קושי, חוויה של חסרון ואמונה.
בתקווה שנתבשר בבשורות טובות! 

במעלות הנשברות של זוהר האדם

לקראת שבת ״וישלח״ - להתייצב לצד דינה
קו מפריד גלויה

דבריה של הרבה תמר אלעד-אפלבום על הטראומה הלאומית שעברנו בשבעה באוקטובר.
אלו הם דברי הפתיחה לאירוע ההתכנסות לקראת שבת ״וישלח״ כהתייצבות לצד דינה וביוזמת ״ברית אמונים״:
״…התורה, היא יומן קולקטיבי על טראומה והחלמה. יומן שכתבו האבות והאמהות שלנו. היא משלחת עדות להריסות האדם ולזוהר שבאדם. לכן שפת התורה כמו שפתם של הנפגעים, היא לא בהכרח קוהרנטית. לא רציונלית. לא סדורה. היא עדות שבורה ועמוקה. שפת התורה ובעקבותיה שפת התפילה הן שפות-קודש כי הן משוחחות עם האדם במקום שבו נשברו ונגמרו לה / לו המילים…״

אזהרת טריגר

Trigger Warning

התוכן שלפניך עשוי להיות קשה לקריאה ומעורר רגשות של עצב וכאב.
אפשר לבחור לדלג ואפשר לבחור לעצור באמצע הקריאה.
מומלץ להקשיב לעצמך בזמן הזה.

קוראים לזה פשע מבוסס מגדר | הרַבָּה אסנת אלדר

לְכָל הַיּוֹשְׁבוֹת לָבֶטַח
בַּמִּשְׂרָדִים הַמְּמֻזָּגִים
מְצַקְצְקוֹת בִּלְשׁוֹנָן, מְסָרְבוֹת לְהַאֲמִין
לְכָל הַבּוֹחֲרוֹת לְהַכְחִישׁ
לְהִתְעַלֵּם
לְהַעֲלִים.

לְכָל הַדּוֹרְשׁוֹת עֵדוּת סְדוּרָה:
וְרָאוּ אוֹתָן
וַיִּקְחוּ אוֹתָן
וַיַּעֲנוּהֶן.

וּבֵין מִלָּה לְמִלָּה- דִּמְמַת מָוֶת
בֵּין מִלָּה לְמִלָּה- שִׁבְרִי סִפּוּרִים רַבִּים מִסְּפֹר
זוֹ בְּבֵיתָהּ
זוֹ בַּמְּסִבָּה
זוֹ עַל הַשְּׁבִיל
זוֹ בְּפֶתַח הַמְּכוֹנִית הַמֻּתְנַעַת
כֻּלָּן לְנֶגֶד עֵינַיִם שֶׁנִּכְפָּה עֲלֵיהֶן לְהַבִּיט
פְּעוּטוֹת
יְלָדוֹת
בָּנוֹת
אִמָּהוֹת
סָבְתוֹת
כֻּלָּן נֶאֶנְסוּ בְּאוֹתָהּ הַשַּׁבָּת.

הֵן לֹא תְּסַפֵּרְנָה סִפּוּר סָדוּר
רֶצֶף הַזְּמַן שֶׁל מִי שֶׁשָּׂרְדָה
נִקְטָע בְּאוֹתָן הַשָּׁעוֹת
עָבָר וְעָתִיד אִבְּדוּ מַשְׁמָעוּת וַאֲחִיזָה
רַק הֹוֶה מִתְמַשֵּׁךְ שֶׁל אֵימָה
אַגַּן שָׁבוּר
כִּתְמֵי דָּם גְּדוֹלִים עַל יְרֵכַיִים
עֵינַיִם חֲלוּלוֹת
וּנְשָׁמָה מִסְתַּתֶּרֶת
הֵן עֵדוּת זוֹעֶקֶת:
רָאוּ אוֹתָן
לָקְחוּ אוֹתָן
שָׁכְבוּ אוֹתָן
וַיַּעֲנוּהֶן

                             נוֹפְלוֹת הֵן פֶּתַח בֵּיתֵנוּ
                             יְדֵיהֶן עַל הַסַּף
                             וְאֵין לָהֶן מוֹשִׁיעַ

מאז ה7 באוקטובר אין לי מילים. זה נכון שאני מדברת, זה נכון שאתם מקשיבים עכשיו למילים, אבל האמת האמיתית היא, שבאותו יום הפכתי לאילמת. אולי יש פה עוד אנשים ונשים שמרגישות ככה. אין לי מילים, כל מילה תגמד את הזוועה. יש בי סירוב להשתמש באוצר המילים שלפני כל זה. וסירוב שמילים ינרמלו את מה שאסור שיהיה לו רשות בשפה האנושית. האילמות שלי היא החרם הפרטי שלי נגד הרוע. יותר ויותר אני מבינה את דינה בפרשת וישלח, של השבת הקרובה, שאחרי מה שעברה, לא שומעים ממנה עוד. אני חושבת, שהתורה היתה החברה הכי טובה, היחידה של דינה, ששיתפה איתה פעולה בזעקה בהוקעה בסירוב לתת לפשע שחורג מכל אנושיות, מילים. ב7 באוקטובר כאן בארץ הזאת היו מאות ואלפי דינות, נשים וגברים, בהתקפה של מפלצות-אדם, חלק מהנפגעות והנפגעים שרדו, רבות ורבים כבר לא כאן בינינו כדי לספר, זו טראומה שיש לה מעגל שני ושלישי של עדים משפחה מטפלות מטפלים שבורים, זו גם טראומה שפותחת בברוטליות מחדש בו זמנית לעוד אלפים של נפגעות ונפגעים פצעים של הטראומות הפרטיות שלהם, וזו גם טראומה לאומית מול שתיקתן הרועמת של ארגונים הומניטרים ופמינסטים בכל העולם. מי שהיו אמורות להיות החברות הטובות שלנו והפנו אלינו גב, והעצימו את הטראומה בנטישה מוסרית שעומדת כנגד כל האתיקה של הדאגה וההתייצבות לצד הנפגעת שהן פיתחו, באותן כלי הכחשה שהן גינו: מוסר כפול, דה- לגיטימציה, דה הומניזציה. ואיך אפשר מול כל זה למצוא מילים: נוֹפְלוֹת הֵן פֶּתַח בֵּיתֵנו / יְדֵיהֶן עַל הַסַּף / וְאֵין לָהֶן מוֹשִׁיעַ.

העניין הוא שגם המילים עצמן – שהן פיסה ושאר רוח של צלם האדם – עברו פגיעה. הן יצירה אנושית שהותקפה, יצירה של חיבורים, של אמון שמישהו ישמע אותי, יבכה איתי, יתאבל איתי, ידאג וישאל: מה שלומך אחות, מה שלומך אח, ימתין לתשובה, הן יצירה של קשר, שמבטאת תקשורת של כבוד גבולות וזהות, מסמנת רשות לגשת ורצון להקשבה, אנושיות והחלמה. העניין הוא, שאותן המילים, אוחזים בהם גם כוחות החיים. עדות עדינות וערבות ותמיכה. וכל שנה, בפרשת וישלח, התורה – שהיא החברה הכי טובה היחידה של דינה – שולחת לנו את השתיקה ההיא המתריסה, ומחכה שמישהו ישאל סוף סוף: מה שלומך אחות שלנו. מה שלומך דינה.

במעלות הנשברות של זהר האדם, מאמר מאת הרבה תמר אלעד־אפלבום והרבנית שרה סגל כץ - מגזין גלויה
צילום: the blowup

לקראת שבת ״וישלח״ השנה, בחיים שאחרי ה-7 באוקטובר, הרגשנו – קהילת ציון, וברית אמונים בהובלת גלויה ורבנות ישראלית – שזה מה שאנחנו צריכות לעשות. לגשת ולקחת אחד מששים מהאלם, להשתתף בצער, לאבד את המילים, להושיט לב ונוכחות, לנפגעות, לעדים, למטפלות, לראשי ארגונים, לרבני קהילות, למשפחות, לחברים, לשאול אותנו מה שלומנו. ולשאת עלינו תפילה להכרה, שיקום והחלמה של כל יחיד ויחידה ושלנו כחברה. תורה, היא מלשון תורנות. ישראל היא עכשיו הרבה סוגי בתים ביחד, בית אבלים ובית חולים ובית לפגועות ופגועי נפש ורוח וגוף ובתים שנחרבו, וכולנו בתורנות במלאכת שיקום הבית. ולא יוכל להיות שיקום בבית, בלי שקהילה וחברה תכיר עכשיו – כי אין זמן אחר – בזעקתן של דינה והתורה. השפת אמת מלמד: חנוכה, מלשון כנות, הכנות לומר שהעולם חשוך, שהאדם חשוך, שאנחנו לא מדליקות נר בעולם מואר, אלא בעולם שבור, הוא מלמד שלא יהיה חנוכה בלי הכנות הזאת, ולא נוכל להדליק נר בלי שנכיר בחושך. הערב הזה הוא הזמנה לכנות, לאומץ לשבת בחושך לצד מי שנלכדו בו ב7 באוקטובר, ולשאת משהו ממנו יחד, רק מתוך הכרה ושותפות נוכל לפנות בעדינות משהו מההריסות הנפשיות שלצד הישובים ההרוסים ולעשות חלל פנוי לאור.

התורה, היא יומן קולקטיבי על טראומה והחלמה. יומן שכתבו האבות והאמהות שלנו. היא משלחת עדות להריסות האדם ולזוהר שבאדם. לכן שפת התורה כמו שפתם של הנפגעים, היא לא בהכרח קוהרנטית. לא רציונלית. לא סדורה. היא עדות שבורה ועמוקה. שפת התורה ובעקבותיה שפת התפילה הן שפות-קודש כי הן משוחחות עם האדם במקום שבו נשברו ונגמרו לה / לו המילים. שם הן מתחילות לטפס במעלה המדרגות הנשברות. לכן לבית התפילה ובית התורה יש מקום חשוב בתורנות של שיקום הבית. הן שפות שמתחילות בתהום ובמקום שבו העולם נשבר ומעפילות משם. בזה קדושתן. וכך מסמנת התורה בפרשת וישלח באומץ מילה שמתחילה בחושך. כִּֽי־נְבָלָ֞ה עָשָׂ֣ה בְיִשְׂרָאֵ֗ל. נבלה, מלמד רשר הירש, נבילה, אפיסת כחות מול שחרור הלב מחוקי המוסר. התורה תשתמש במילה הזאת גם בעינוי פילגש בגבעה: אַל אַחַי…. אַל תַּעֲשׂוּ אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת" (שופטים יט), גם בסירוב תמר לאמנון: אַל אָחִי…. אַל תַּעֲשֵׂה אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת (שמואל ב יג). ובמעשה קהילתי, שנים אחרי כן, בבית המדרש למילים, ילמד בעל המאור ושמש איך ובאיזה תנאים תוכל המילה נבלה להיחלץ מהחושך אל אפשרות עדינה של אור: כי נבלה – הוא כותב – הוא גם אותיות לבנה. עבודת ההחלמה, אסור לה להיות הבטחות משיחיות של שמש גדולה, אלא מלאכה של ענוה עדינות ושותפות בהשבת האור, מלאכה שראשיתה בהכרה בנבלה ובחושך, שמסוגלת לשהות בהתרוקנות המלאה מצלם האדם, ורק לאט, לפתוח אפשרות לעבור מנבלה ללבנה. ממש כמו חנוכה, שהוא חג לא מכבי, לא משיחי, אלא ציון התפר העדין שבין עור לאור, בין אור לחושך, בין נבלה ללבנה, שבו מנר אחד, בענוה ויראת קודש, נבנית מלאכת האור וההחלמה. הערב הזה הוא הזמנה להתכנס ולכאוב יחד, לא לחכות לזמן אחר, להתכנס לשפות הקודש, לתפילה ותורה של מילים נשברות. אנחנו מבקשות לציין שיש פה מי שיוכל לתמוך למי שיצטרך הערב רגע של עזרה, מבקשות שנקשיב פנימה ונצא אם צריך, מבקשות להתיישב לידכן דינה ותורה וכל דינות שבינינו, לשאול לשלומכן ולשלומנו.

כותבת כנרת סמואל פולק מקיבוץ סעד:

* (שוב לא אומר לילדיי) | כנרת סמואל-פולק

שׁוּב לֹא אֹמַר לִילָדַי: "כָּאן מָקוֹם בָּטוּחַ. נִגְמְרָה הַסַּכָּנָה".
כָּתְנוֹת הָעוֹר הוּסְרוּ.
נוֹתַרְנוּ חֲשׂוּפִים. אֵין הַבְטָחוֹת אֵין מִיגּוּנִים.
נוֹתַרְנוּ עִם בְּחִירָה אַחַת, חַיָּה וִיחִידָה
לָתֵת לִכְתֹנֶת אוֹר לִצְמֹחַ מִבִּפְנִים.

במעלות הנשברות של זהר האדם, מאמר מאת הרבה תמר אלעד־אפלבום והרבנית שרה סגל כץ - מגזין גלויה
צילום: Jan Canty

רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם

במעלות הנשברות של זהר האדם

׳אל מלא רחמים׳ – בעולם שלא היו בו רחמים: תפילה לזמן הזה ועל הזמן הזה | הרַבָּה תמר אלעד-אפלבום והרבנית שרה סגל-כץ

אֵל מָלֵא רַחֲמִים
בְּעוֹלָם שֶׁלֹּא הָיוּ בּוֹ רַחֲמִים
הַמְצֵא מְנוּחָה עֲדִינָה
תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה

בַּמַּעֲלוֹת הַנִּשְׁבָּרוֹת שֶׁל זֹהַר הָאָדָם
לְנִשְׁמַת כָּל מִי שֶׁנִּפְגְּעוּ
וְנִפְרְעוּ פְּרָעוֹת וְכָל זְוָעוֹת
בְּ-7 בְּאוֹקְטוֹבֶּר

עַל הָאֵימָה
אֲשֶׁר פָּקְדָה אִישׁ וְאִשָּׁה
זְקֵנִים וּבְנֵי הַנְּעוּרִים וִילָדוֹת וִילָדִים
שֶׁאֵין פִּינוּ יוֹדֵעַ כֵּיצַד לִזְעֹק וּלְאמְרָהּ

בַּעֲבוּר שֶׁאָנוּ מְקוֹנְנוֹת וּמְקוֹנְנִים
בַּעֲבוּרָן, בַּעֲבוּרָם, בַּעֲבוּרֵנוּ
עַל זֶה הָיָה דָּוֶה לִבֵּנוּ
עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ
אוֹי לָנוּ כִּי נִשְׁבַּרְנוּ
אוֹי כִּי בָּתֵּינוּ שֻׁנּוּ
כִּי נִשְׁמוֹתֵינוּ וְגוּפֵנוּ עֻנּוּ
וּפָנֵינוּ חָשְׁכוּ

לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים
יְגַלֶּה סִבְלוֹתֵינוּ לְעוֹלָמִים
וּמִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ
יִישְׁמְעוּ הַקּוֹלוֹת הַנֶּאֱלָמִים

וְיִשְׁמֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים נִשְׁמָתֵנוּ
הַחַיִּים הֵם נַחֲלָתֵנוּ
וְנָבוֹא בְּשָׁלוֹם לְהַחְלָמָתֵנוּ

אַל נָא רְפָא נָא לַנִּפְגָּעוֹת וְלַנִּפְגָּעִים
אַל נָא רְפָא נָא לַמִּשְׁפָּחוֹת וְלַמְּטַפְּלִים
אַל נָא רְפָא נָא לָנוּ כֻּלָּנוּ
וְנֹאמַר אָמֵן

במעלות הנשברות של זהר האדם, מאמר מאת הרבה תמר אלעד־אפלבום והרבנית שרה סגל כץ - מגזין גלויה
צילום: Michael Held

רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם

קווי החירום לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

שאלון זיהוי למצבי סיכון

שאלון אנונימי של משרד הרווחה שנכתב עם מומחים לטיפול
כדי לזהות את מצבך או את מצב הסיכון של בן או בת משפחה ובסביבתך הקרובה.

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

מובילת קהילת ׳ציון: קהילה ארצישראלית׳ בירושלים, מייסדת וראשת בית-המדרש לרבנות ישראלית של מכון הרטמן, וממייסדי מיזם "ברית אמונים".

לקריאת ראיון עם הרבה תמר, במדור גלוית עיניים, היכנסו>>  "המטרה שלי היא לא ללוות מישהו, אלא שהמישהו הזה ילך וילווה מישהו אחר"

פוסטים נוספים מאת הרַבָּה תמר אלעד-אפלבום

י״ז בכסלו תשפ״ד 30.11.2023
תפילה מאת
הרבה תמר אלעד-אפלבום והרבנית שרה סגל-כץ
לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים / יְגַלֶּה סִבְלוֹתֵינוּ לְעוֹלָמִים / וּמִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ / יִשְׁמְעוּ הַקּוֹלוֹת הַנֶּאֱלָמִים
לקראת שבת ״וישלח״ - להתייצב לצד דינה
מאמר מאת
הרבה תמר אלעד־אפלבום
...התורה, היא יומן קולקטיבי על טראומה והחלמה. יומן שכתבו האבות והאמהות שלנו. היא משלחת עדות להריסות האדם ולזוהר שבאדם. לכן שפת התורה כמו שפתם של הנפגעים... היא עדות שבורה ועמוקה. שפת התורה ובעקבותיה שפת התפילה הן שפות-קודש כי הן משוחחות עם האדם במקום שבו נשברו ונגמרו לה / לו המילים...
ט״ז בסיון תשפ״ג 5.6.2023
מאת
צוות ברית אמונים
את ההתכנסות הראשונה של ״ברית אמונים״ פתחו מילים ממעמקי הכאב, יחד עם כמיהה גדולה לתיקון. הרי כאן מילות מנהלי הכנס, לשנת תשפ״ג
ג׳ בניסן התשפ״ד 11.4.2024
תפילה מאת
הרבה תמר אלעד-אפלבום והרבנית שרה סגל-כץ
Therefore, Compassionate One Reveal our torment to the world and for all time And from one end of the earth to the other May the silenced voices utter:
חדש
כ"ז באלול תש"ף 16.9.2020
מאת
טלי"ה – טקסים לנשים יהודיות
מוֹדִים אֲנָחְנוּ לָךְ כִּי הִרְוֵית נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וְכָל נֶפֶשׁ דָּאֲבָה מִלֵּאת; לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ
כ"ז באלול תש"ף 16.9.2020
מאת
טלי"ה - טקסים לנשים יהודיות
הצעה למשתה גמילה מהנקה מאת טלי"ה - טקסים לנשים יהודיות.

אהבתם? מוזמנים לשתף

במילון המונחים של מגזין גלויה כבר ביקרת?

אל״ף בי״ת גלויה – האינדקס שיוביל אותך לנושאים נוספים
שנכתב עליהם במגזין.

גְּלוּיָה היא מגזין מקוון המתקיים כספריה צומחת ומטרתו לְדַבֵּר גְּלוּיוֹת עַל מָה שֶׁכָּמוּס באמצעות הנגשת ידע על זוגיות, הלכה ומיניות, מוגנוּת, טקסי חיים עבור שלבים שונים בחיי היחידאות והיחד. כל זאת לצד שירים, ראיונות אישיים, תפילות, מסות ופרוזה המעניקים שאר רוח בנוסף למאמרים שבאתר.
במגזין גלויה רשומות רבות מאת כותבות וכותבים מגוונים השותפים לקול הרחב במרחבי הדעת.

אפשר להתעדכן במה חדש בגלויה ובאגרות שנשלחו, לצד הקולות הקוראים למשלוח תכנים אל צוות המגזין.

תמיד אפשר לקרוא הַכֹּל מִכֹּל כֹּל ברצף.

Scroll to Top

תודה שנרשמת

קו מפריד גלויה

עכשיו אפשר לגלות לך עוד

אייקון קול קורא

קול קורא במגזין גלויה
׳גְּלוּיָה׳ מזמינה אתכם.ן לשלוח טקסטים ויצירות אחרות לגליון בנושא אירועי ה-7 באוקטובר. מה אפשר להגיש? איך עובד התהליך?
כל זאת ועוד – במרחק הקלקה מכם.

מגזין גלויה
אצלך במייל

קו מפריד גלויה

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח מאמרים מהמגזין מפעם לפעם

הפניה נשלחה בהצלחה

קו מפריד גלויה

נחזור אליך בהקדם