הערב ניכנס אל השנה החדשה עם רוח אחרת מכל המוכר לנו בדפוסי השנים הקודמות. יש חידוש, אבל לא זה שייחלנו לו; אנו באים אל השנה הנפתחת מבלי הרננה והחגיגיות שאופפות בדרך כלל את התאריך הזה. גם מי מאיתנו שיתפללו מבעד למחזורי התפילה ורגילים בחוויית יראה ודאגה בחג זה, לא לכך הם רגילים. ובלילה האחרון, דאגה גדולה הציפה אותנו ולא די לה.

בכל זאת, גם מי שמגיעים אל החג עם חסרון מי ששכלו בשנה האחרונה, גם מי שמגיעים שלא מביתם בשל פינוי ממקום מושבם, גם מי שאינם עם קרוביהם בשל שירות במלחמה, גם מי שמתקשים לבחור בסעודה חגיגית ובוחרים לוותר על כגון זה – כל אלו עדיין מבקשים שיהיה אחרת, מקווים שרוגע יבוא. ובמקביל, כל מילה של הרגעה מעוררת גם תחושה שאיננה מהימנה. והרי, מוקדי קושי התווספו אל חיינו בשבועות האחרונים, והחטופות והחטופים עוד לא שבו אל ביתם.

עבור השבועות הקרובים, בהם נתמודד עם ‘עונת החגים’ לצד כל מה שצברנו בשנה הזו, ומה שמצטרף עכשיו – בחרנו ליצור, ביחד עם “רשות הרבים” סדרת אסופות לחגים ולמועדים הקרבים בראי השבעה באוקטובר וההתמודדות שמלווה את כולנו בכל רגע בשנה האחרונה ועם כניסת השנה החדשה.

סדרת אסופות זו אוצרת מאות שירים תפילות שפורסמו במהלך השנה האחרונה במגזין גלויה לצד תכנים חדשים שליקטנו בכל אסופה מונחות מילים שאנו מקוות שיעזרו להחזיק יחד את הכאב הפועם, את הזיכרון של כל מאורעותינו ואת ההתעקשות והתקווה.

תודה לכל הכותבות והכותבים, תודה גם לכל מי שהסבו את תשומת ליבנו לכתיבה שלא הכרנו. תודה שלאורך השנה אתן.ם עימנו.

נניח כאן את האסופה לזמן הזה ונקווה כי נעניק זמן של התבוננות ושהייה בתוך העצב התהומי הפוגש עצב תהומי ותיק – ובכל זאת נצא מהפרדס עם שאר רוח ועם יותר כוחות נפש.