להתייצב עם דינה: השנה ובכל שנה - מגזין גלויה
תפריט
תפריט

״עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ״ (איכה ה׳, י״ז)
בעקבות ההתרחשויות הכואבות ומעוררות האימה בימים אלו, נאספים אל המגזין שירים, תפילות וכתיבה אישית הנכתבים בעקבות ה-7 באוקטובר 2023 נוכח ההתמודדות בעקבות התקיפה ולאורך ימות המלחמה. גם ראיונות אישיים, מתוך הכאב הגדול מתפרסמים מעת לעת.
אפשר גם לקרוא בתכנים ותיקים יותר באתר שעשויים להעניק בזמן הזה שפה וכלים להתמודדות. מוזמנות.ים לקרוא על ליווי רוחני, אבלות, יתמות, קושי, חוויה של חסרון ואמונה.
בתקווה שנתבשר בבשורות טובות! 

להתייצב עם דינה: השנה ובכל שנה | Standing with Dinah: This Year and Every Year

י״ז בכסלו תשפ״ד 30.11.2023
קו מפריד גלויה

בכל שנה נקראת פרשת ״וישלח״ כשקהילות רבות שומעות את סיפורה של דינה ובכל שנה ישנה אפשרות להתייחס לסבל של דינה, לשתיקה שלה ולתגובות של הסובבים אותה. בשנה הזו נראה שיהיה קשה במיוחד לקרוא את פרשת השבוע ולפגוש במילים ״וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ״, מבלי לחשוב על הצורך במוגנות – בכל מובן – ועל ההזדקקות בהכרה, בתמיכה ובהכרעה לעמוד לצידה של דינה בת לאה ויעקב ולצד כל ׳דינה׳ באשר היא ובאשר הוא שם.

The English version follows the Hebrew version

אזהרת טריגר

Trigger Warning

התוכן שלפניך עשוי להיות קשה לקריאה ומעורר רגשות של עצב וכאב.
אפשר לבחור לדלג ואפשר לבחור לעצור באמצע הקריאה.
מומלץ להקשיב לעצמך בזמן הזה.

דינה | אורית קלופשטוק

שְׁתִיקָתָהּ קוֹרַעַת אֶת הַיָּם
מְבַקַּעַת אֶת קִירוֹת הַבַּיִת
עוֹצֶרֶת אֶת הַזְּמַן
עוֹלָה כְּאֵד

עוֹלָה כְּהֵד
כַּדּוּר הָרַעַם בֵּין רַגְלֶיהָ
מִבֶּטֶן אִשָּׁה לְבֶטֶן אִשָּׁה
הֶדֶף שְׁתִיקָתָהּ.

שתיקתה של דינה המקראית זועקת מן השיר של אורית קלופשטוק. דינה היא 'נושאת הדגל' הלא רצוי של שתיקה והשתקה שמתקיימות פעמים רבות ביחס לטראומות של פגיעות מיניות. אולם כפי שעולה מן השיר, אותה השתיקה קורעת ומבקעת ואין ביכולתנו לעמוד אילמים ונעלמים למולה. השיר נכתב השנה, כחודש וחצי אחרי מתקפת ה-7 באוקטובר על פגיעותיה הקשות ביותר בנשים, אנשים, ילדים וילדות. במתקפה התרחשו פגיעות המכונות בדרך כלל ׳פגיעות מיניות׳ אבל המינוח הזה זועק על הצורך בהגדרה חדשה שהרי בפגיעות כאלו אין ארוטיות אלא הן מבטאות גילום יחסי כוח. ביזוי הגוף והנפש במתקפה הנוכחית וביצוע זוועות של פגיעות שמשמען טרור ופרוורסיה אנושית קיצונית – מעוררות זעזוע וטלטלה טקטונית וחוויה מרכזית היא של אובדן שפה ודרכי ביטוי נוכח ידיעות אלו.

אותו הֶדֶף של שתיקה שנותר לאחר קיומה של הפגיעה, מעיד על ההשפעה המתמשכת של האירוע ומזכיר לי שבעצם קריאת השיר המתאר משהו מהפגיעה של ׳דינה׳ המתוארת בו – הופך אותנו לעדים ומיד מעלה את השאלה מה אנו בוחרות ובוחרים לעשות עם עצם הידיעה וכיצד זה מתבטא בחיינו ובאורחותינו. נראה כי כאשר מתקיים הֶדֶף כל הדפוסים השגרתיים משתנים, ונשאלת השאלה כיצד אנו קוראים ומאזינים שנה בשנה לסיפורה של דינה ובכך מהווים עדים להֶדֶף שכבר איננו רק שלה. כלמר, בגוף ראשון הפגיעה שלה היא אישית ופרטית, ובהבאת הסיפור אל קהילה מאזינה – הסיפור נמצא גם בקרב אחרים, אף אם מדובר ב׳ידיעה׳ על פגיעה ולא בפגיעה עצמה.

בית המדרש לרבנות ישראלית ומכון הרטמן, במסגרת יוזמת ברית אמונים, מציעים לראשי קהילות לקיים דיון ושיח קהילתי בפרשת השבוע הקרובה, פרשת 'וישלח', הכוללת את סיפור דינה ופגיעתה. 

קבוצת הרבות 'בנות דינה', שמקדמת שיח יהודי בנושא אלימות נגד נשים ופגיעה מינית בנשים וגברים, העניקו שם לשבת המכילה פרשה זו: שבת דינה. ואכן, ראוי להעניק לדינה מקום ולהדהד את סיפורה מסוף העולם ועד סופו. אנו מבקשים לחזק את פועלן של קבוצת 'בנות דינה' ולהרחיב את הקהלים והמעגלים בהם מצוינת שבת דינה, עד כדי שעניין זה יהיה המובן מאליו  – ולא יוצא הדופן. 

בשנה זו, השבת ממוקמת בסופו של שבוע שתחילתו בתאריך 25/11, שהינו היום הבינלאומי למניעת אלימות כנגד נשים. התלכדות התאריכים השנה חשובה וקריטית להדהוד הנושא, אף יותר מבכל שנה אחרת. סיפור דינה, מכיל בתוכו פגיעה, אלימות, שתיקה והשתקה. הטקסט המקראי מהווה גם בימות 'חול' טקסט הדורש ומזמן דיון ושיח חברתי על סוגיות כואבות אלו, ובצוק העיתים, לצערנו הרב, הדיון הזה כאוב וחזק מתמיד.

אל מול השתיקה הרועמת של הקהילה הבינלאומית על הפגיעות המיניות שהתרחשו במהלך הטבח של ה-7 באוקטובר, התגייסות של קהילות רבות בארץ ובעולם לציין את שבת פרשת וישלח ואת סיפור אונס דינה, היא דרך להביע סולידריות ותמיכה בנפגעים ובנפגעות – אלו שנפגעו בתקיפה הברוטלית שהתרחשה ואלו שנפגעו בכל מקום, עת ומרחב שהם.

שבת דינה, לצד האסון הנורא שחווינו וההשלכות הרבות שלו, הם גם הזדמנות קדושה ליצירת שיח קהילתי משמעותי וחיוני על שימור כללי מוגנות מינית בכל הגילאים. יצירת מרחב מוגן ובטוח היא משימה מאתגרת בפני עצמה, וכל שכן כאשר נוספים אתגרים הקשורים בשיבוש שגרה, שינוי מקום מגורים, שיבוש מסגרות חינוך, טלטלות רגשיות וכן הלאה.

יש הטוענים כי דינה זכתה בתקומה ותיקון. עמדה זו מתבססת על קו המדרשי-פרשני אשר דורש כי אסנת בת פוטיפרע, אשת יוסף, היא לא אחרת מבתה של דינה, כך שלדינה יש המשכיות, שושלת.

"ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע כהן און לאשה. ולכאורה מה שייך הענין נתינת אסנת לו למה שקרא לו צפנת פענח, ואכן הכל מורה על הנאמר כי לכאורה קשה איך לקח יוסף אשה במצרים שהיא מבנות חם המקוללין… ואכן הנה נודע מאמר חז"ל (בפרקי דרבי אליעזר פרק ל"ח מובא בילקוט רמז קל"ד) שאסנת בת דינה היתה וירד מיכאל המלאך ונטלה והורידה למצרים לביתו של פוטיפרע שהיתה אסנת ראויה ליוסף… יוסף בחכמתו הגדולה הכיר בה שהיא מזרע יעקב וראויה אליו ועבור זה לקחה לו לאשה…" (באר מים חיים, בראשית מ״א, מ״ה:ב׳)

הצאצאים והמשכיות השושלת נתפסים לכאורה כמעין נחמה והחלמה. אנו מבקשים לצאת כנגד עמדה זו. שושלת צאצאים, מכובדת כמה שהיא, איננה בהכרח נחמה או ראיה לה. לא ניתן להעלים את הפגיעה. לא ניתן 'לרפא' לחלוטין את הכאב.  יש צורך להכיר בכאב ולהבין שזה מסע ארוך שאין לו סוף. אי אפשר להציע ריפוי והחלמה מהירים או כפתרון בתסריט.

עלינו ללמד וללמוד על השתיקה, הפגיעה ועל אדוות הטראומה. חווית הטראומה נוכחת בחיי אנשים ונשים והיא קולקטיבית וסובייקטיבית בו זמנית. היוזמה הקוראת לקהילות ולאלו אשר מובילים ומובילות אותן לעסוק בדינה ובסיפורה בשבת זו – היא יוזמה הנעשית מתוך הכרה במורכבות הנושא בכלל, וכעת יותר מתמיד. לכן, נמצאים גם מאמרים ומאגרי ידע שמטרתם לעזור למי שרוצה להכין דרשות ושיעורים בנושא, למי שמבקשים לקיים טקס של תמיכה וחיזוק או בקשה להחלמה וריפוי.

פרשת השבוע מהווה תמיד תורת חיים. בחרנו להנגיש דרכי התייחסות לסיפור אונס דינה בבחינת ״תורה מונחת בקרן זווית וכל הרוצה ליטול, יבוא ויטול״, מתוך ידיעה כי הפצעים האישיים ביותר עדין טריים, שפריעת הסדר החברתי מזמנת אתגרים גדולים במובן זה ומתוך הבנה ששתיקה אופפת בדרך כלל את נושא הפגיעות המיניות.
אנו מבקשות ומבקשים להציע דרך מתונה להנכחת הכאב ולהענקת תחושת ביטחון מצד הקהילה ובו זמנית, כאמור, ליצור סולידריות של אמת והתייצבות חסרת פשרות לצד הנפגעות והנפגעים. לצד דינה.

קווי החירום לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

שאלון זיהוי למצבי סיכון

שאלון אנונימי של משרד הרווחה שנכתב עם מומחים לטיפול
כדי לזהות את מצבך או את מצב הסיכון של בן או בת משפחה ובסביבתך הקרובה.

רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם

Standing with Dinah: This Year and Every Year | Rabbanit Sarah Segal-Katz

Each year, we read Parshat Vayishlach as many communities listen to Dinah's story and each year, an opportunity is given to relate to Dinah's suffering, to her silence, and to the reactions of those around her. This year, it seems that it will be especially difficult to read this Parsha and to encounter the words "He… took her and lay with her and disgraced her" without thinking about the need for all aspects of protection and safeness and about the need to acknowledge, to support a decision to stand alongside Dinah bat Leah and Yaakov and alongside every 'Dinah' wherever and whoever she is.

Trigger Warning

The content here may be difficult to read and may evoke feelings of sadness and pain.
You can choose to skip it or to stop reading in the middle.
Try to listen to yourself at this time.

Dinah | Orit Klopstock

Her silence splits the sea
Breaches the walls of the home
Stops time
Rises like steamRises like an echo
The ball of thunder between her legs
From one woman's belly to another
The force of her silence.

The silence of the biblical Dinah screams out from Orit Klopstock's poem. Dinah is the unwanted "flag bearer" of silence and silencing that frequently exist in relation to the trauma of sexual assault. However, as the poem reveals, that same silence rips asunder and breaches, leaving us unable to remain mute and invisible in response. The poem was written this year, about six weeks after the October 7 attack, about the horrific assaults on women, men, and children. The attack included what are generally known as "sexual assaults" but this term screams out for the need of a new definition – after all, there is no eroticism involved in such assaults. Rather, they express the embodiment of power relations. The degradation of the body and soul in the recent attack and the perpetration of assaults representing extreme terror and human perversion evoke shock and tectonic turmoil. The primary experience involved in hearing accounts of the assaults is one of loss of language and means of expression.

That same shock wave left behind after the assault testifies to the event's ongoing impact and reminds me that the very reading of the poem describing part of Dinah's assault transforms us into witnesses and raises the question as to what we choose to with that knowledge and how it is expressed in our lives and lifestyles. It would seem that such turmoil causes all the regular patterns to change and the question arises as to how we read and listen to Dinah's story year after year, thereby becoming witnesses to an experience that is no longer exclusively hers. In other words, in the first person, her assault is personal and private, but by bringing the story to an audience of listeners, it also exists among others, even if only in the "knowledge" of the assault rather than the assault itself. 

The Beit Midrash for Israeli Rabbis at the Hartman Institute, as part of the 'Brit Emunim' initiative, proposes that community leaders conduct a communal discussion and dialogue around the upcoming parsha – Parshat Vayishlach – that includes the story of Dinah and her assault.
The group of women rabbis 'Bnot Dinah' ('Daughters of Dinah'), that promotes Jewish dialogue around violence against women and sexual assault of women and men, named the shabbat containing this parsha: Shabbat Dinah. And indeed, Dinah is worthy of a place and of having her story resonated from one end of the world to the other. We are seeking to bolster the efforts of 'Bnot Dinah' and to expand the audiences and circles in which Shabbat Dinah is commemorated, until it is taken for granted – and not the exception. 

This year, the Shabbat falls at the end of the week that begins with November 25 which is the International Day for Prevention of Violence Against Women. The coinciding of the dates this year is important and critical for resonating the subject, even more so than any other year. The story of Dinah includes assault, violence, silence, and silencing. On "weekdays", the biblical text also constitutes a text that demands and invites social discussion and dialogue around these painful issues and, unfortunately, in difficult times, this discussion is more painful and intense than ever. 

In the face of the international community's deafening silence about the sexual assaults that occurred during the October 7 massacre, the mobilization of numerous communities from around Israel and worldwide to mark Shabbat Parshat Vayishlach and the story of Dinah's rape, is a way to express solidarity with and support for the victims – those assaulted in the brutal attack and those harmed anywhere and at any time.  

Shabbat Dinah, alongside the horrific events that we experienced and its numerous ramifications, is also a sacred opportunity to create a meaningful and critical communal dialogue about maintaining principles of sexual safety at all ages. Creating a safe and protected space is, in of itself, a challenging task, even the more so when it is accompanied by additional challenges related to a change in routine, an enforced move from home, disruptions to educational frameworks, emotional upheaval and more. 

There are those who claim that Dinha has achieved revival and rehabilitation, a stance based on the midrashic-interpretive approach which determines that Asnat bat Poti-phera – Joseph's wife – is none other than Dinah's daughter, so that Dinah merits continuity, a dynasty. 

"And he gave him for a wife Asnat, daughter of Poti-phera, priest of On. And there is seemingly no connection between the giving to him of Asnat and him being called Zaphenat-paneah. And all agree that it is difficult to understand how Joseph took a wife in Egypt who is from the cursed daughters of Ham… and indeed, we know of what the Sages of blessed memory wrote (in Pirkei d'Rabbi Eliezer, Chapter 38, cited in Yalkut 134), whereby Asnat was Dina's daughter and the Angel Michael descended and took her down to Egypt to the house of Poti-phera and she was Asnat who was worthy of Joseph…who in his great wisdom recognized that she was from the seed of Yaakov and was worthy of him and for this reason he took her for his wife…" (Be'er Mayim Chaim, Breishit 41).

The descendants and continuity of the dynasty are supposedly perceived as a kind of consolation and healing. We seek to oppose this view. A dynasty of descendants, however respectable, is not necessarily a consolation or evidence of it. The assault cannot be concealed. The pain cannot be totally "healed". There is a need to acknowledge the pain and to understand that this is a long journey that has no end. There is no instant recovery or scripted solution. 

We need to teach and learn about the silence, the wound, and the trauma. The trauma experience is present in the lives of men and women and is simultaneously collective and subjective. The initiative that calls on communities and those leading them to address Dinah and her story on this Shabbat is an initiative undertaken out of acknowledgement of the issue's complexity in general, now more than ever. There are therefore articles and databases the objective of which is to assist those who want to prepare drashot and classes on this topic, for those wanting to hold a ceremony of support and encouragement, or as a request for healing and recovery. 

Any Parshat Hashavua is always part of a living Torah. We have chosen to offer ways of relating to the story of Dinah's rape in the spirit of "Torah is wrapped and placed in the corner, anyone who wishes to study can come and partake", out of the knowledge that the most personal wounds are still fresh, that disturbing the social order entails enormous challenges in this regard, and out of an understanding that the subject of sexual assault is usually shrouded in silence. 

We seek to offer a measured means of providing space for the pain and of granting a sense of security from the community and, at the same time, as mentioned above, for creating genuine solidarity and uncompromising support for the victims. For Dinah. 

רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם

היוזמת והמנהלת של מרכז גלויה ושל מגזין גלויה.
מורת הלכה, מדריכת כלות וזוגות ובלנית.
חברה בארגון הרבנים והרבניות ״בית הלל״, עמיתה ב״רבנות ישראלית״ במכון הרטמן ומנהלת מיזם ״ברית אמונים״.
עמיתה בכולל ההלכה של ישיבת מהר״ת.
אקטיביסטית בתחום של יחסי דת ומדינה.
מנחה קבוצות לימוד בית מדרשי וכתיבה יצירתית.

שרה נשואה לאדם ואם לשלושה, גדלה וחיה כמעט כל חייה בירושלים. מתגוררת עתה בניו יורק.

לאתר האישי של הרבנית שרה>>
לקריאה נוספת על הרבנית שרה במגזין גלויה>>
לעמוד הפייסבוק של הרבנית שרה>>
ליצירת קשר עם הרבנית שרה>>

פוסטים נוספים מאת הרבנית שרה סגל-כץ

כ"ז בכסלו תש"ף 25.12.2019
מאת
הרבנית שרה סגל-כץ
אחרי הטבילה והמעבר מהאסור למותר, הריחוק שנוצר בשבועיים שחלפו לא בהכרח מתהפך לקירבה בין רגע
כ״ד בכסלו תשפ״א 10.12.2020
מאת
הרבנית שרה סגל-כץ
עבור נשים רבות הטובלות במקווה החשש מחציצה ופסילת הטבילה מולידים הקפדה יתרה מעבר לכוונת הפוסקים. כאן, רשומה הסוקרת של מקורותיהם של דיני חציצה, מטרותיהם, ודקויות במקרים נפוצים בזמננו.
י״ז באדר תשפ״ג 10.3.2023
גלויה מראיינת את
אהרלה אדמנית
מדור ״גלוית עיניים״ שמח להביא ראיון עם המשורר אהרלה אדמנית על השפעות של דמויות לאורך חייו, על החיפוש התמידי אחר כנות ואותנטיות ועל תהליכים של התאהבות איטית בספרות ובשירה, שרק עם בוא טלטלה לחייו ופצעים שנפתחו הביאו לפרץ כתיבת שירים משלו.
כ״ט באלול תשפ״א 6.9.21
מאת
הרבנית שרה סגל-כץ
אוסף והצעות של טבילות מנהג וטבילות עצמאיות שנשים בוחרות לקיים, לצד הזמנה להפיכת הטבילה לחגיגה אישית.
ד' בכסלו תש"ף 2.12.2019
מאת
הרבנית שרה סגל-כץ
⏱️ 4 דקות קריאה
למן שיחתנו הראשונה רקמנו חלום: להעניק לילדינו העתידיים ולנו לידות טבעיות, בבית.
כ' בניסן תש"ף 14.4.2020
מאת
הרבנית שרה סגל-כץ והרבנית ד"ר חנה אדלר לזרוביץ'
מה חשוב לברר ביחס לתפקוד המקוואות, כשאת שוקלת להגיע לטבול בימי ההתנגוננות מנגיף הקורונה?

אהבתם? מוזמנים לשתף

במילון המונחים של מגזין גלויה כבר ביקרת?

אל״ף בי״ת גלויה – האינדקס שיוביל אותך לנושאים נוספים
שנכתב עליהם במגזין.

גְּלוּיָה היא מגזין מקוון המתקיים כספריה צומחת ומטרתו לְדַבֵּר גְּלוּיוֹת עַל מָה שֶׁכָּמוּס באמצעות הנגשת ידע על זוגיות, הלכה ומיניות, מוגנוּת, טקסי חיים עבור שלבים שונים בחיי היחידאות והיחד. כל זאת לצד שירים, ראיונות אישיים, תפילות, מסות ופרוזה המעניקים שאר רוח בנוסף למאמרים שבאתר.
במגזין גלויה רשומות רבות מאת כותבות וכותבים מגוונים השותפים לקול הרחב במרחבי הדעת.

אפשר להתעדכן במה חדש בגלויה ובאגרות שנשלחו, לצד הקולות הקוראים למשלוח תכנים אל צוות המגזין.

תמיד אפשר לקרוא הַכֹּל מִכֹּל כֹּל ברצף.

Scroll to Top

תודה שנרשמת

קו מפריד גלויה

עכשיו אפשר לגלות לך עוד

אייקון קול קורא

קול קורא במגזין גלויה
׳גְּלוּיָה׳ מזמינה אתכם.ן לשלוח טקסטים ויצירות אחרות לגליון בנושא אירועי ה-7 באוקטובר. מה אפשר להגיש? איך עובד התהליך?
כל זאת ועוד – במרחק הקלקה מכם.

מגזין גלויה
אצלך במייל

קו מפריד גלויה

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח מאמרים מהמגזין מפעם לפעם

הפניה נשלחה בהצלחה

קו מפריד גלויה

נחזור אליך בהקדם