כַּדּוּרִים לֹא פּוֹגְעִים בָּאֲפֵלָה, / גַּם חֲרָבוֹת בַּרְזֶל לֹא חוֹתְכוֹת אֶת הַחֹשֶׁךְ, / אִי אֶפְשָׁר לְהֵאָבֵק בְּאֹפֶל לֵב הָאָדָם.

עֵינֶיךָ נְשׂוּאוֹת הַשָּׁמַיְמָה, / מְחַפְּשׂוֹת הֶבְזֵקֵי פִּיצוּצִים, / תָּרוֹת אַחַר כּוֹכְבֵי הַתִּקְוָה.

לַיְלָה טוֹב תְּהִלָּה. / לַיְלָה טוֹב לַצַּעֲצוּעִים. / לַיְלָה טוֹב לַחֲטוּפִים.

לִהְיוֹת הָאֲנִי שֶׁלִּפְנֵי, הָאֲנִי שֶׁאַחֲרֵי מִי שֶׁכְּבָר אַף פַּעַם לֹא אֶהְיֶה.

בַּבֹּקֶר הֵקַצְתִּי מִשְּׁנָתִי / ולֹא יָדַעְתִּי אִם פַּעַם אוֹ עַכְשָׁו / אוֹ לְאָן הִגִּיעָה הַמַּשָּׂאִית שֶׁלִּי.

הַיּוֹם הַסִּיד הַלָּבָן מוֹתִיר טַעַם לְוַאי / שֶׁל בְּגִידָה / וְהַיָּם הַנִּפְתָּח בִּכְחוֹל הַפְּלָדָה / מְקוֹמֵם בִּשְׁתִיקָתוֹ

הַשָּׁעָה הָיְתָה וְתִשָּׁאֵר לְעוֹלָמִים שִׁשָּׁה בְּאוֹקְטוֹבֶּר / אַרְבַּע וְעֶשֶׂר דַּקּוֹת אַחַר-הַצָּהֳרַיִם. מֵאָז גַּם בִּשְׁעוֹן / הַמַּתֶּכֶת שֶׁלִּי קָפָא הַזְּמָן.

שֶׁהַשֵּׁמוֹת הָרְשׁוּמִים יִהְיוּ לִי זָרִים / שֶׁלֹּא יִהְיֶה זֶה אַף חָבֵר שֶׁיָּשַׁב אִתִּי פַּעַם בִּמְדוּרָה,

מִי אַחְרָאִי עַל הַנִּסִּים / וְעַל הַנִּפְלָאוֹת?

וְעַכְשָׁו זְמַן שָׁבוּר / וּבָרוּר שֶׁמִּכָּאן חַיָּבִים / לְחַשֵּׁב נְשִׁימוֹת.

יֵשׁ רְגָעִים בָּהֶם אֵינִי זוֹכֶרֶת מִי אֲנִי / וּמָה קָרָה לִפְנֵי הַשְּׁבִיעִי בְּאוֹקְטוֹבֶּר

רוֹלֵטַת הַשֵּׁמוֹת מַמְשִׁיכָה לְהִסְתּוֹבֵב, / שֶׁלֹּא תֵּעָצֵר שֶׁלֹּא תֵּעָצֵר שֶׁלֹּא תֵּעָצֵר

אַתְּ מוֹרָה שַׁכּוּלָה הֵם אוֹמְרִים לָךְ / מֻשָּׂגִים נוֹלָדִים כָּאן בִּיעָף / בֵּין מִבְצָע לְמִלְחָמָה

כִּי הַמַּסָּע שֶׁאַתְּ עוֹבֶרֶת / הָפַךְ אֶת נִשְׁמָתֵךְ לַפְּלָדָה

אַתָּה מְפַחֵד וְעַל הַכָּתֵף שֶׁל מִי אַתָּה בּוֹכֶה בַּיָּמִים הָאֵלֶּה וְאִם / אַתָּה מַצְלִיחַ קְצָת לִצְחֹק לִפְעָמִים וּמָה נוֹתֵן לְךָ כֹּחַ.

שְׁשְׁשְׁשְׁ שֶׁקֶט / שֶׁקֶט זִכְרוֹנוֹת שֶׁלִּי / שֶׁקֶט

קַו אָרֹךְ אָרֹךְ שָׁקוּף / כְּמוֹ קַו חַשְׁמַל / אוֹ מֵיתָר אָבוּד

וְשָׁטַפְתִּי אֶת הַבַּיִת / שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים, / לֹא מִלִּכְלוּךְ, / מִגַּעֲגוּעַ.

הַנֶּחָמָה, רַק צֵל / חוֹלֵף, רַק רֶמֶז דַּק

שיחה גלויית עיניים על שכול, התמודדות עם טראומה ועל מעגלים של עשייה עם רעיה אפנר המביאה אל תפקידה את תובנותיה הן כחברת קיבוץ לשעבר בעוטף והן כאם ששכלה את בנה באסון המסוקים.

שיחה גלויית עיניים עם הפעיל החברתי אבי דבוש, על אירועי השבעה באוקטובר ומה שבא בעקבותיהם - על כוחה של קהילה, חשיבותה של שותפות חוצת מגזרים, ועל מקומה של המסגרת הדתית והרוחנית.

שיחה גלויית עיניים עם הרבה ד"ר ענת שרבט על פעילותה עם משפחות החטופים, על יהדות התפוצות חוסן קהילתי בזמן משובש

אנו יודעות כי את הנעשה, אין לכסות. גם לאה יודעת שסיפורה של דינה חזקה עליו להיות מסופר. ארגוני נשים בינלאומיים חייבים, כמתבקש מעצם רוחם ודרכם, להצטרף לחיבוק, כזלפה ובילהה. בחיבוק הנשים היוצאות יחד מן האוהל, בתמיכתם האוהבת של יעקב ובניו, ייתבע דין צדק.

לֶאֱסֹף בֻּבּוֹת, / לְהִתְנַדֵּב, לְפַרְסֵם בָּרְשָׁתוֹת, / לִשׂמֹח בִּקְצִיצוֹת וְחִיבּוּקִים. / לִקְטֹף, לָלוּשׁ וְלֶאֱפוֹת, / לְהַרְבּוֹת לְמַחְזֵר, לְקַוּוֹת שֶׁעוֹזֵר.