האם אַת שׁוֹמַעַת אֶת הַרוּחַ / חֲרִישִׁית מְזַמֶרֶת לַסְּתָיו, / האם אַת שׁוֹמַעַת אֶת הַרוּחַ / קוֹרֵאת לִי לָשוּב מִמְּחוֹזוֹת לֹא לִי

׳גְּלוּיָה׳ מזמינה אתכם.ן לשלוח טקסטים ויצירות אחרות לגליון בנושא קריסה וגאולה.

מְצִיאוּת חַיֵּינוּ הָיְתָה עֲזוּבָה / נִשְׁכַּחַת בְּצִדֵּי כְּבִישִׁים

שׁוּרוֹת־שׁוּרוֹת שֶׁל מַחְשָׁבוֹת נוּגוֹת / בְּעֵין הַסְּעָרָה, / דְּבוּקִים אֶל גַּג הַהִגָּיוֹן הַמַּר, / מְחֻסְפָּסִים מִשֶּׁמֶשׁ וּפִגְעֵי הָרְגָעִים.

צוות מגזין גלויה מזמינות לשלוח אלינו מאמרים, שירים, תפילות, מסות, סיפורים קצרים, יצירות אמנות ועוד - המתייחסים אל חשבון נפש.

הזמנה להגשת מאמרים, שירים, תפילות, מסות, סיפורים קצרים, יצירות אמנות ועוד - המתייחסים אל התמודדות עם אבלות ומפגש בהזכרת הנשמות בתפילות במועדי ישראל ובתאריכי הזכרון. עיבוד האובדן, תהליכים מתמשכים, נשיאת היומיום ומבט על החיים הנמשכים לצד התהומות, המבוכה של מי שפוגש אותנו בעת אבלנו, השאלות, השברים, התעצומות והגם וגם וגם - כל אלו מעניינים אותנו וחשוב לנו לתת לכך מקום בגלויה.

הזמנה להגשת מאמרים, שירים, תפילות, מסות, סיפורים קצרים, יצירות אמנות ועוד - המתייחסים אל מושג החירות והמפגש בחג הפסח.

שמחת תורה, החג שלא ישוב להיות כשהיה. חג שבו נהוג לבקש על הגשם, והשנה, אחרי המבול הגדול, אנו בבקשה לגשם מרווה שיצמיח את שדותינו. האסופה שלפניכן.ם מנסה בעדינות רבה לאסוף מילים ומחשבות מאותו יום ארור ולהציע קריאה שיש בה מימד של כאב, אבל, ואבדן אך גם תקווה שמבצבצת ממעבה האדמה.

אסופה שניה, לציון יום הזכרון למתקפת השבעה באוקטובר. אסופה זו היא חלק מסדרת אסופות שיצרנו ב״מגזין גלויה״ יחד עם "רשות הרבים". האסופות משקפות את ההתמודדות בשנה החולפת בכאב ובצער, מהשבעה באוקטובר 2023 ועד אוקטובר 2024.

וּשְׂפָתִי כּוֹפֶרֶת בִּשְׁתִיקָתְךָ / כְּקוֹל שַׁאֲגַת הָאַרְיֵה בַּמֶּרְחָב

אסופת שירה שפורסמה בחודשים האחרונים באתר, ושירה ותיקה יותר. באסופה - מקבץ שירה המתייחסת לשואה ולסוגיית הזכרון וחקיקת אירועי העבר, לצד שירה שנכתבה שלא בהקשר לשואה ומקיימת בכל זאת שיחה עם ההתמודדות ביום הזכרון לשואה ולגבורה בשנה זו.

שׁוֹאֵל הַאֻמְנָם / עוֹד יָבוֹאוּ / יָמִים שֶׁעוֹד / נָכוֹנוּ לָנוּ

לֹא הוֹלְכִים לְשׁוּם / מָקוֹם כְּשֶׁהוֹלְכִים / לְשָׁם

בַּיָּמִים אֲחָדִים אֲנִי מְנַצֵּחַ / וּבַאֲחֵרִים מַפְסִיד, / וְכָךְ חוֹזֵר חָלִילָה.

רַעַשׁ תּוֹתָחִים / הַלְמוּת תֻּפִּים וַחֲצוֹצְרוֹת / אֲנִי צוֹעֵד קָדִימָה

כָּל יוֹם אֲנִי שׁוֹקֵעַ / וּמֵגִיחַ מֵהַחוֹל

אֵין יוֹתֵר טַעַם / לְהַעֲמִיד פָּנִים, / אוֹ לְהַסְתִּיר

בִּגְלַל הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁחָשַׁבְנוּ / וְלֹא הֵעַזְנוּ / לְהַבִּיט אַחַר כָּךְ בָּרְאִי

זֶה מִצְטַבֵּר אֶצְלוֹ בַּסַּרְעֶפֶת. מִצְטַבֵּר בַּלֹּעַ, בָּעֹרֶף, בַּטַּבּוּר. / זֶה שׂוֹרֵף לוֹ בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת הַנְּטוּשִׁים

כְּמוֹ לוֹחֵשׁ לִי, / גַּם בַּחֲנָיָה אֶפְשָׁר לִגְדֹּל.

זוֹ תְּקוּפָה / שֶׁקָּשֶׁה לְדַבֵּר בָּהּ / עַל אֹפֶק, / נִדְמֶה שֶׁאֵין כָּזֶה בָּאֹפֶק.

לְאַט לְךָ רוּחַ / לְאַט לְךָ עִם זֶה

נִסּוּ לְהַרְגִּיעַ, לְמַלֵּא אֶת הַחֹרִים, / כְּשֶׁבַּחוּץ הַפְגָּזוֹת מַרְעִידוֹת אֶת הָאֲדָמָה.

רֶגַע לִפְנֵי לַהֲבוֹת הַאֵשׁ הַמְרַקְּדוֹת, שֶׁאַתְּ יוֹדַעַת שֶׁאִם רַק תִּתְקָרְבִי / עוֹד קְצָת, יִשָּׂרֵף לָךְ הַלֵּב.