כשהילדים שלכם מתארסים, התפקיד שלכם כהורים מקבל משנה תוקף ומשתנה מעט. בין אם אתם שמחים בבחירה ובין אם אתם מסוייגים או חוששים שהם עושים טעות, שיחה גלויה בין הורים לילדיהם לפני החתונה היא אחד הדברים שילדיכם המאורסים זקוקים לו, גם אם הם לא יבקשו ואתם לא תציעו.
הרגע בו הילדים שלכם מודיעים לכם "התארסנו!" הוא רגע מרגש מאוד. יכול להיות שכבר הרגשתם שהרגע הזה הולך להגיע, אולי אפילו נרמז לכם ברמזים דקים או עבים שהוא מתקרב ויכול להיות שהופתעתם לגמרי. בימינו, נהוג שבני הזוג מכריעים בעצמם על ההתאמה ועל הבשלות לאירוסין ולנישואין, והתחום איננו אחוז בידי ההורים ובהכרעתם כבעבר.
לרוב, ההורים שותפים בתהליכים המקדימים, ורואים את הצמיחה הזוגית של שלב ההכרות וההתקרבות. כבר בשלב הזה, על ההורים למצוא את האיזון שבין המבט שלהם לבין מבטם של הבן והבת, לבין דעותיהם ותפילותיהם לבין קבלת המציאות והכרת הטוב שבה.
מה אומרים אחרי "מזל טוב"?
כשהילדים מודיעים על החלטתם, הם אומרים דברים מוגמרים: אנחנו מתחתנים. אם מתוך היכרותכם הצומחת עם בני הזוג אתם סבורים שמדובר בזיווג מוצלח, רגע ההודעה ודאי מביא עמו התרגשות ושמחה גדולה. אם אתם חוששים מההחלטה שילדכם קיבלו, אתם דואגים מאוד לעתידם. אם אתם מצויים בתוך החיים ומכירים במלאותם ומורכבותם, כנראה שמתרוצצות בתוככם גם שמחה וברכה וגם חששות ושאלות.
בשלב הילדות אמנם יש להורים יותר השפעה ושליטה על צריכת הידע של הילדים, אך הנוכחות ההורית קיימת ונצרכת גם בשנות ההתבגרות והבגרות. גם הנערה המתבגרת, החיילת או הסטודנטית זקוקות לשיחות פרטיות, מבט מלווה, חומל ואוהב. למרות שהדור הנוכחי מבקש עצמאות רבה, הוא מבקש גם אישור מהוריו, מחפש אחר תחושת קבלה ורוצה בהימשכות הקשר בניכם.
ילדיכם, שהם אמנם אנשים בגירים, זקוקים לכם מאוד סביב בניית הזוגיות וההכרעה על התקדשות וכניסה לחיי נישואין. העברת הידע והניסיון, המבט המפוכח של ההורה, נושא הזוגיות והחיפוש אחריה, התנסות במפגשים ורקימת קשרים, עולם הרגש והחשק – כל אלה פעמים הופכים לשתוקים, טעונים ומביכים בין הורים לבין ילדיהם. יכול להיות שיהיה קשה מאד להיכנס אל הנושאים העמוקים והרגישים ביותר או להכניסם בכלל לשיח, ועל כן תמצאו את עצמכם מתקשרים רק מסביב לנושאים "טכניים" כמו סיוע כלכלי במימון החתונה או תמיכה כללית בהמשך חייהם המשותפים. יתכן שלשני הצדדים יהיה נח לדבר רק מבעד לצרכים ממשיים וטכניים אלו, אבל כדאי ואף צריך להתאמץ ולהשתדל למצוא פתח למפגש ולשיח עמוק יותר.
תקופת האירוסין עלולה להפוך את יחסיכם למתוחים יותר. יכול להיות שהעיסוק בצרכים לבניית הזוגיות שלהם ובהכנות לחתונה ולשינויי המתרחש בחייהם, יביא לעומס פיזי ונפשי, ידרוש הרבה כוחות וידחוק את העיסוק ברוח ובתוכן של הזוגיות. דווקא לאור כל זאת, נדרשת התגברות והתמודדות מצדכם על מנת לנכוח כהורים וכדמויות חינוכיות המהווים מודל לחיקוי, מקור לידע, לכלים ולחום הלב. נוכחות זו הכרחית גם כשיש מחלוקות, גם כשיש פערים ובחירה בנתיבי חיים לא זהים.
אחרי מאות זוגות שהדרכתי לקראת נישואיהם בעשור החולף, אני יכולה להגיד שאת אחד הדברים שהם הכי צריכים מכם, הם לעולם לא יבקשו מפורשות או בעוצמה בה הם כמהים לכך. גם אתם, לפי סיפוריהם, כנראה גם לא תיתנו להם זאת מיוזמתכם: שיחה גלויה. עם האירוסין של ילדיכם מתעצם הצורך שלהם בשיחה פתוחה אתכם. שיחה שבה אתם נוכחים כהורים המבקשים ומשפיעים קרבה וחום מחד ושאליה אתם יוצקים ידע ותובנות משלכם מאידך, גם אם לא את הכל יאמצו ילדיכם בדיוק כדרככם.
לדבר גלויות לפני החתונה
הילדים שלכם למדו המון על העולם מהתבוננות בו, מקריאה, מצפיה במדיות השונות ומשיחות עם חברים. הם ליקטו ידע – באופן ישיר ועקיף, מודע ולא מודע והכל חקוק וחתום בהם. הם למדו על מין, על רומנטיקה, על זוגיות, על כסף, על שותפות ועל הגוף שלהם ממקורות רבים. חלקם חיוביים וחלקם לא, חלקם מעבירים את הערכים שאתם רוצים להקנות להם וחלקם מספרים סיפור אחר. בימנו יש הרבה יותר בוטות בעולם וייצוגים מוחשיים של מה שפעם היה כמוס או מוצנע יותר במרחב הציבורי. אולם, במקביל לחשיפה ולגילוי המתוארים, דווקא במרחב הביתי נוצרה סביב נושאים אלו שתיקה.
רגע אחרי החתונה, הרבה מהידע התאורטי הזה יקרום עור וגידים. הילדים שלכם יחזיקו משק בית, הם יגעו זה בזה, הם יריבו זה עם זה. בתור ההורים שלהם, אתם רוצים לתת להם את הכלים הטובים ביותר לחיים בעולם האמיתי. הכלים האלו כוללים את הניסיון שלכם, על הצלחותיכם וכישלונותיכם.
המסרים שהילדים שלכם קיבלו מכם הם ישירים ועקיפים. הם ראו אתכם בחיי היומיום – לטוב ולרע. כן, זה אומר שהם ראו לא רק קרבה אלא הם ככל הנראה חזו בכם ברמה מסויימת כשאתם אפילו רבים זה עם זו. האם הם ראו גם את הההתנצלות ואת הפיוס? האם הם שמעו מכם על התובנות מתוך הטוב ומתוך הקושי? האם השמעתם את תחושת התסכול בכשלונות שאתם שבים עליהם ועדיין מתפללים שיהיה אחר? האם בעצם היתה בעיקר שתיקה ביחס לכל זה?
הם שמעו מכם הערות חיוביות ושליליות על הגוף שלהם ושלכם, את התקשורת הזוגית שלכם, ראו איך אתם מתייחסים בבית לכסף, את חלוקת התפקידים בין בני המשפחה, היחס להלכה ורמת הקפדה על הרחקות. הילדים שלכם ספגו את שראו וחוו בבית גידולם, ועל כן למדו מכם, אין ספק. אבל לא פעם הנחות המוצא מוטמעות כל כך עמוק שקשה לזקק אותן. לא פעם התמונה הנתפסת על ידי ילדיכם איננה מלאה, איננה שלמה. הרי בסופו של דבר הם לא באמת ראו הכל, כי לא את הכל הראיתם להם, והם לא שמעו הכל – כי לא את הכל אמרתם להם. לפעמים ישנם פערים גדולים בין האופן בו אתם מתנהלים בפועל לבין האופן בו הייתם רוצים שילדיכם יתנהלו כאנשים בוגרים, כבעלי משפחות שמקימים בית נאמן בישראל.
ההלכה היהודית התפתחה בתקופה בה התקיים שיח אחר, גלוי ונוכח יותר בקרב המשפחה והקהילה. בדיוק בגלל אותן החששות, המרחק והשתיקה שנכנסו אל המרחב הביתי שלנו, העיסוק בתכנים הקריטיים והיסודיים ביותר של חיי זוגיות וההלכה היהודית הקשורה בהם, עברה מיקור חוץ והוצאה מרשות המשפחה לסמכות חיצונית – אל מדריכת הכלות. הכשל הגדול בתפקידה של מדריכת הכלות והזוגות, הוא שהיא (ועל כן גם אני, כמדריכה בעצמי) ממלאת תפקיד שבעבר התקיים בתוך המשפחה על ידי אם, אחות או סבתא בסביבה הקרובה של הזוג הנישא.
בואו נכתוב את הדברים בצורה ברורה, שחור על גבי לבן: הורים יקרים – בחברה היום, ובאופן ספציפי בחברה הדתית, יש נורמות של שתיקה ומבוכה בין הורים לילדים סביב נושא חיי הזוגיות על כל שאלו כוללים: חיי אישות, תכנון משפחה וילודה, התנהלות כלכלית, תקשורת זוגית ורגשית וכן הלכות טהרת המשפחה. כאמור, הילדים שלכם סופגים כך או כך, תרצו או לא תרצו, מסרים רבים וידע רב עוד יותר מן החוץ ומן הפנים. לכם יש חובה, ולילדים שלכם יש צורך, במעורבות פעילה בחיים שלהם בילדותם ובבגרותם, ועליכם לשאת באחריות ההורית גם כשהיא מביכה או נדרשת להתמודד עם נורמות שיח קלוקלות. הדבר נכון ומתעצם פי כמה עם בשורת האירוסין, כשהילדים שלכם עומדים בפני מימוש חיי זוגיות וניצבים ברגע רגיש וקריטי בחייהם. שיחה גלויה לפני החתונה ובשלבי עיצוב ובניית הזוגיות שלהם, היא חשובה ובעלת ערך לא יתואר מבחינת חייהם האישיים, יחסיכם כהורים וילדים, והעתיד הרצוי והצפוי שאתם והם מבקשים לעצמם.
החשש משיחה גלויה בין הורים לילדים הוא הדדי. כלות וחתנים לא יבקשו מההורים את הידע, וההורים מצדם לא ינדבו אותו, בין אם בעקבות מבוכה, בין אם מכיוון שהם לא יודעים עד כמה הוא חשוב ובין אם בעקבות הנורמה הנהוגה ש"על זה לא מדברים". הרבה כלות וחתנים לא ישאלו כי הם חוששים משיפוטיות הוריהם כלפי אורח החיים שלהם, או כי הם לא יודעים איך לדבר בחיק המשפחה על נושאים שכל החיים שתקו עליהם.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
לשבור את השתיקה : איך לדבר עם הילדים שלנו?
ראשית, עליכם לרצות בשיחה הזאת. הרצון אינו מבטל כהוא זה את המבוכה שכנראה קיימת, אך ניתן להתנער ממבוכה זו ולתפוס את המעמד כהזדמנות חיובית ומקרבת שבידה לגשר על פערים. מטבעם של גישורי פערים, מדובר במאמץ, אבל זהו מאמץ שעלינו לבחור בו מתוך רצון להיות הורים פעילים ומעורבים לטובת ילדנו.
אם תגידו "היא לא תקשיב לי" או "הוא יכעס עלי שהתערבתי" – אתם אולי צודקים. אבל חייבות להיות דרכים בהם אתם יכולים להגיע לילדים שלכם ולדבר איתם, גם אם כדי לעשות זאת יש לעבור מכשולים או התנגדויות רבות יותר. גם אחרי שהוגדרו הרצון והמטרה, יש לשקול את נקודות המבט השונות ולראות את הילד או הילדה שלכם בכללותם, על מנת להכריע על הדרך הנכונה ביותר לפנות אליהם.
הדיבור הגלוי, השיחה הכנה, היא המעשה ההורי הנדרש מכם כעת. העזו ליזום את השיח, היו אלו שפונים ראשונים ומתחילים לדבר על הדברים לאשורם, ואל תיכנעו לקולות המבוכה או להבניות המוכרות שמנעו מכם לדבר על נושאים חשובים אלה עד כה.
לסביבת השיחה ישנה חשיבות בהיבט של תחושת הנינוחות והפתיחות. יש לפעול מתוך היכרות עם הילד הספציפי שלכם, עם מטעני העבר הביתיים והפרטיים. שימו לב שדווקא בתקופת האירוסין בה ילדיכם עוסקים בחתונה המממשת ובאה, בזוגיות שלהם ובעוד מטלות החיים, יתכן ויהיו לחוצים ומתוחים. נסו להזמין לשיחה בסביבה רגועה ושלוה ככל האפשר, ולא להניח ללחץ הזמן לנהל אתכם. אפשרות טובה היא להזמין את הילד או הילדה שלכם לבית קפה, וליהנות מהניטרליות שמציע מקום ציבורי. עם זאת, זכרו שאינכם שולטים במרחב הציבורי הזה, ביושבים בשולחנות לצדיכם או בעוברים ושבים הניגשים לומר שלום. אם מרחבים את דעתכם, ניתן להזמין את ילדכם לטיול בחיק הטבע, או פשוט לסיבוב הליכה בעיר, כדי ליהנות מסביבה יותר מבודדת ומרוחקת מן הציבור.
לאנשים שמתקשים בשיחה פנים מול פנים, אפשר לכתוב מכתב ולהגיש אותו פיזית או בדוא"ל. באפשרות זאת זכרו שהמחסור בטונציה קולית ודקויות אלו ואחרות בכתב, עשויים להשפיע מאוד על הנימה ועל האופן בו הדברים יתיישבו על ליבם של ילדכם. לכן בכתב חשוב להקפיד כפל כפליים על הניסוח והרגישות.
מה אם הם עושים טעות?
אם אתם חושבים שהילדים שלכם לא בחרו בני זוג בחכמה, השיחה הזאת נחוצה על אחת כמה וכמה. שימו לב, ומדובר בדיני נפשות ממש, שאין להגיע לשיחה שכזאת עם שיפוטיות כלפי בני הזוג הנבחרים. ילדכם בחרו לקשור את חייהם בחיו של אדם אחר, ולרוב ינטו לדבוק בבן הזוג כמאמר הפסוק "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד".
לכן, אם אתם מעוניינים לשתף את ילדכם בחששות מבחירתו הזוגית, חשוב שהדבר יעשה מתוך עמדה של הקניית כלים. מתוך התבוננות בחשיבות של ערכים, דגשים או התנהגות ראויה במסגרת זוגית. חלקו מניסיונכם ומטעויותיכם, היו פתוחים, ולעיתים גם היו מוכנים לשמוע ביקורת חוזרת באופן שקול ומתון ולא מתוך סערה רגשית.
זכרו כל העת, שאף אם אתם סבורים שבחירתם לא נכונה להם, אל לכם להגיע לכדי הרחקת ילדכם מהתמיכה שמשפחתו מעניקה לו או ניתוק הקשר. זהו המקום להגדיל את הילד או הילדה, להעשיר אותו מתוך הקניית הכלים הטובה ביותר שתוכלו לספק להם. משום שהם יצטרכו את הכלים הכי טובים שיש בנמצא.
זוהי רק תחילת הדרך
התפקיד ההורי לא נגמר כשהם גדלים ומתחתנים. דווקא מתוך השיחה, דברים שעד עתה זרמו מתחת לפני השטח בבית פנימה – יכולים להיפתח ולהפוך גלויים ומטופלים. לפעמים מקומם של ההורים הופך עוד יותר חשוב דווקא בעת היציאה מהבית ומהקן המשפחתי. ה'יציאה' הפיזית אין משמעה יציאה מתחומי השפעתכם או הפסקה של הידרשות ילדיכם לתמיכה.
תופעה שאני עדה לה רבות, היא כיצד, עם ההכנה הנכונה, עם השיחה הנכונה, נוצר סוג של תיקון עולם בתפיסת הילדים את הוריהם. ילדים רווקים, לרוב, רואים ותופסים רק צד אחד של הוריהם. הם יכולים להעיד על הצלחה או כישלון של הוריהם, אולם הם לא מסוגלים לשפוט את "מאחורי הקלעים" של הזוגיות של ההורים שלהם, או את ההורות שלהם. לפעמים, מתוך אותה השיחה נוצרת התבוננות מחודשת שמגיעה לכדי השלמה לאחר תקופת נישואין מסוימת. ילדים שעתה מבינים מקרוב את המורכבות של חיי הנישואין, מוצאים בתוכם לעיתים השלמה עם ילדותם ויחסיהם עם הוריהם. דבר שלעיתים אף פותח שיח חדש ובריא בין ההורה לילדו, וכן מאפשר לילד לראות בהורה מקור לסמכות, ניסיון וידע מחודש.
***
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
- 10 עצות לתקשורת עם ההורים בזמן תכנון החתונה – הרבנית שרה סגל-כץ
- חולייה שמחברת שלוש משפחות – קרן חדד טאוב
- דברים שכתבתי לבן שלי – אורית גידילי
- גם ציפור מצאה בית: מאב לבן ולכלה תחת החופה – יונדב קפלון
- אמא, סבתא, דודה, מדריכת כלות – מיכל מינצר
- שמחת אם החתן-הכלה: טקס נשי לקראת חתונת הבת/הבן – הרבה הדס רון זריז
- איך הנחות המוצא שהבאנו מהבית משפיעות על הבית שאנחנו בונים – נוגה דודסון
- מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת – טקס חנוכת הבית – צוות גלויה
- למה קשה לדבר מיניות בעברית פשוטה? – חננאל רוס
