מדוע דווקא בתקופה של תחילת חיי הנישואים קיים פוטנציאל פגיעה גדול? ואיך מתוך הרצון במרחב בריא ושאיפה להפחתת החשש לפגיעה – ניתן לקיים שיחות וחיים זוגיים בלב פתוח.

שיח המוּגַנוּת עוסק במצבים מסוכנים וגבוליים בהם אנו עלולים להיות פגיעים ופגיעות, ומעניק כלים להתמודדות, להימנעות ולזיהוי של מצבים פוגעניים. מטרתו להקטין את מרחב הפגיעה או למנוע אותה כליל על ידי פיתוח נורמות של בריאות, רכישת כלים והעצמה אישית שמעניקים בטחון ושמירה. בסיטואציות מסוימות פוטנציאל הפגיעה מובהק, וברור מדוע יש צורך לשוחח על 'מוּגַנוּת'. אך במקרים אחרים פוטנציאל הפגיעה לא צפוי ולא הכרחי, למשל בסביבה לא מוכרת, בעלת נורמות או הרגלים זרים: בעבודה חדשה, בסביבה חברתית חדשה ועוד.

מתוך עקרון המוגנוּת, המילים הבאות מבקשות לעסוק בתקופה מלאת התרגשות ושמחה: תקופת ראשית חיי הנישואין של בני זוג שומרי הלכה. מרחב הזוגיות בראשית הנישואין לכאורה אינו כזה שמכיל גם פוטנציאל פגיעות, שהרי בני הזוג מכירים זו את זה ובחרו לחיות יחד. אלא שכיום עלתה המודעות, וידוע כי פגיעות קורות לא רק במכוון, אלא גם בשגגה. לא רק במקומות אפלים, אלא גם בין אוהבים. לצד זאת ניצבת העמדה ההלכתית הוותיקה לפיה, למשל, אסורה כפייה במסגרת יחסי אישות. כל אלה מעידים לצערנו על כך שפוטנציאל הפגיעוּת קיים. 

מתיאוריה לחוויה

בתקופת ראשית חיי הנישואים של בני זוג שומרי הלכה, יש מרחב לא מובחן של פגיעות פוטנציאליות. בעולם הערכים והנורמות ההלכתי, מקומם של חיי האישות וכל שמגיע עמם מצוי בחיי הנישואין. כתוצאה מכך, המפגש עם מיניות פעילה וקיום יחסי אישות מתרחשים רק לאחר שבני הזוג בחרו לתת תוקף דתי ופורמלי לזוגיות שלהם. בעולם שיסודו היא ההלכה היהודית, פעילות מינית מלאה ומימוש החשק המיני מתרחשים בחיי הנישואים.

לכל אחת ואחד מטען שונה של ידע והיכרות עם נושא המיניות ועולם יחסי האישות, כאשר חלקו נצבר בוודאי במהלך החיים – מהסביבה אליה אנו חשופים וממעגלי המשפחה וחיי החברה, וחלקו נובע ממפגשי ההדרכה לקראת כלולות. גם אם קיימת ידיעה מוקדמת של הנושא, לא מובטח שבני הזוג עצמם ניהלו זו עם זה שיח מעמיק ותיאום ציפיות לקראת קיום יחסי האישות. קשה לערוך תיאום ציפיות שכזה, או לדבר על חיי האישות, בשלב בו נקודת הגישה היחידה אל התחום היא תיאורטית בלבד. ניתן ורצוי לשוחח לפני בוא חיי האישות וחשוב לא פחות לשוב ולשוחח על כך בתוך חיי הנישואין. חווית הגוף היא ייחודית, ומעשים שתיאורטית מצאו חן יכולים להיחוות כמגע לא נעים וכן להפך – מה שנשמע כזר ומשונה, מתגלה כמענג ונעים מכיוןן שאת למידת חוויית העונג ניתן ללמוד רק מתוך ניסיון. 

הפער במעבר אל המימוש

המעבר אל הממשי עלול לגלות פער גדול בין רבדים שונים בזוגיות. קיום יחסי מין או מגע מיני אינם דבר פשוט גם לנשים ולגברים בעלי ניסיון מיני. החוויה האינטימית מגלמת בתוכה נקודת מפגש רגישה ומשמעותית של גוף ונפש ומאגדת לתוכה את שלל הרגשות והמחשבות שיש לנו על עצמנו ועל השותף לחוויה. בנוסף, הגוף שלנו משתנה תדיר, מגיב בצורה שונה למגע ולאינטרקציה בהתאם למצב הנפשי והפיסי שלנו, וחווה תחושות וחשקים משתנים ומגוונים בתקופות שונות לאורך החיים או אפילו במחזור השנה. המימוש עלול להיות קשה עוד יותר כשמדובר בבני זוג ללא ניסיון החווים את ההתנסות המשותפת זה עם זו וזו עם זה לראשונה. 

בני הזוג יכולים לחוות מצבים של ציפיות אישיות המתגלות כשונות או שאינן מקבלות מענה, רצון עז או לחץ לְרַצּוֹת את בן או בת הזוג, הבדלים בידע או היעדר ידע מוחלט, חוסר הבנה הדדי או חוסר ניסיון בתקשורת כנה ופתוחה על הגוף, תחושותיו, הנאותיו והתשוקות שיש לכל אחד ואחת. הנושא עדין כל כך מכיוון שמדובר על הנקודה האינטימית ביותר שבין אדם לעצמו, בין אישה לעצמה ובתוך בחיי הזוגיות שלהם. זהו מרחב שנהוג להתייחס אליו כאל נפרד ומנותק מהחיים שבחוץ – ולא כך הדברים שהרי חוויות של גוף, נפש ולב שזורות זו בזו ויכולות להשפיע ולהיתרגם לכיוון חיובי או שלילי ולמרחב שביניהם.

פְּגִיעוּת ומוּגַנוּת

תקופת ראשית הנישואין יכולה גם להיות תקופה נפלאה לגילוי, להתנסות משותפת שאמנם מאתגרת – אך מהווה הזדמנות לחוויה זוגית מרגשת, חדשה וייחודית. אך בשל הפערים שתארנו, והיות שהמרחב המיני והגופני כה רגיש ואינטימי, ישנו פוטנציאל לתחושת פגיעות בין בני הזוג.

העדר ידע ומודעות, מאפיינים אישיים שונים והעדפות שונות, עלולים ליצור חוויה של אילמות לצד אחד בזוגיות, או אפילו חוויה של כוחניות. סביר מאוד כי הפגיעה אינה מכוונת בעליל, וללא כל כוונת זדון, אך עדיין התרחשה. גם תחושת חוסר ביטחון או זרות אל מול החוויה המינית, עלולה ליצור תחושת פגיעה. 

הזהירות הנדרשת לא מחייבת חוסר פעולה או ספונטניות, אך היא דורשת תקשורת פתוחה, כדי לוודא שלא קיים מחסום בין בני הזוג, שמפריע לבטא את התחושות והרגשות ובו זמנית לתקשר את החוויה הפיזית בזמן אמת או בדיעבד עם קיום שיחה על הנושא. מתוך פערי הציפיות והאכזבה יכולים בני הזוג לעיתים להעניק פרשנויות מחמירות או לא מדויקות להתרחשות, פרשנויות שנובעות מחוסר ידע והבנה של המתרחש, או מתחושות של פחד או חוסר ביטחון. 

חשוב להבחין בין מקרים: מתי מדובר בקשיים בין-אישיים טבעיים שניתן לפתור על ידי תקשורת זוגית ושיחה, ומתי יש לפנות סיוע של הדרכה, טיפול ומעבר לכך. מתי מדובר במצבים בלתי תקינים שביחס אליהם כדאי להציב גבול ברור ומתי הגבול הברור צריך להיות מוצב בחיבה. ההבדל בין המקרים טמון ראשית כל בחוויה האישית: האם את או אתה חווים מצוקה רגשית סביב הקושי? האם הוא משפיע על שאר תחומי הזוגיות והחיים? ושנית, במשך הזמן שעימו אתם מתמודדים עם הקושי. לא דומה חוויה מורכבת אחת, לשרשרת חוויות כאלה, ובחווית ההשתנות – האם הקושי מחמיר או משתפר? פניה לטיפול יכולה להיות גם פנייה ממוקדת שתכלול מספר מועט של פגישות, ולא בהכרח תהליך ממושך.

תקופת ראשית הנישואין איננה אפלה, ועיסוקנו כאן בפגיעות אינו משקף מצב רווח בהכרח. אך חשוב להעמיד בבהירות ובכנות את האתגרים האפשריים, את הפוטנציאל הסמוי-גלוי של הפגיעה, את הפערים האפשריים ומה שהם עלולים להביא עמם. ההכרה באלה מאפשרת לעסוק בהעצמת תחושת המוגנות והביטחון ובמרכיבים הדומיננטים שמקדמים אותה.

כדי לגשר על פערים, להעלים את הפְּגִיעוּת ולהגביר את המוּגַנוּת, יש צורך ביסודות של תקשורת ושל קשב פנימי. בלעדיהם קשה לגשר על הפער ואתגריו. השיחה המשותפת יכולה להתקיים בכל שלב: לפני יחסי האישות, במהלכם ולאחריהם. ניתן לדבר על הפחד עצמו, על החששות והציפיות, לחלוק את הידע שיש לכל צד בזוגיות ואף לגלות ביחד את המקומות של היעדר ידע משותף. קשב פנימי זוגי יכול ללמד אותנו מה עושה לנו טוב, מה נעים ומה לא, מה רצוי ומה פחות, וכך הידע האישי הופך למשותף והופך לחלק פעיל בהתנסות המינית. זוהי מיניות בריאה. הצד ההופכי של המיניות הבריאה נובע ראשית כל מחוסר תקשורת, שהרי בזוגיות מיטיבה אין כוונות רעות, אלא שגגות שיוכלו להפתר בשיחה שיש בה קשב, הבנה ואינטימיות. 

במובן מסוים הפְּגִיעוּת והמוּגַנוּת בין בני זוג הן שני צדדים של אותו מטבע: החשיפה והשיתוף מול בן או בת הזוג, ברובד הנפשי וברובד הפיזי, מציבים אותנו בעמדה פגיעה. ההיחשפות הגופנית היא כה אינטימית, ובה פוטנציאל הפגיעות מועצם. אבל, בזוגיות בריאה ובחיי מיניות בריאים עמדת הפְּגִיעוּת מייצרת דווקא תחושת המוּגַנוּת. החשיפה האישית והכנה, כשהיא נעשית מול בן או בת זוג תומכים ומכילים, מולידה חוויה חיובית של מוגנות, בטחון עמוק ואמון מלא.

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• לדעת לבחור נכון: מודל רב־מימדי למיניות בריאה – דינה שלו
• מודל הרמזור: לתקשר את גבולות המגע –שולמית שפרבר
• מעגל ההסכמה – אביגיל חדד-דגן
• מיניות בריאה – מבט תיאורטי – חננאל רוס
• כללים ותמרורי אזהרה לטיפול – סיון דרשן
• אינטימיות, פרטיות והסודיות המסוכנת המלווה פגיעות מיניות – חננאל רוס
• המפגש של נשים נפגעות מינית עם הטבילה במקווה – רחל שי
• בין הדרכה, טיפול וייעוץ – הרבנית שרה סגל-כץ
• מיניות בריאה בחברה הדתית – הרבנית שרה סגל-כץ
• מיניות גברית כמהלך חיים – כיצד לחנך נערים להתנהגות מינית חיובית? – ד"ר ירון שוורץ

• שעת רצון: על קיומו של הרצון בתוך המפגש הזוגי – הרבנית שרה סגל-כץ
• קודם אישות ואז נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
• לדבר לקראת ביאת חיי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ
• תורה היא – וללמוד צריך: התשוקה להשגת ידע על תשוקה – הרבנית שרה סגל-כץ
• חירות על הגוף: עיון בסוגיה תלמודית על המותר והאסור בחיי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ
• בלב פתוח: מיניות ותחושת מוגנות בראשית חיי הנישואין – הרבנית שרה סגל-כץ
• האהבה מקלקלת את השורה, לעתים גם זה לטב עביד – הרבנית שרה סגל-כץ