שיחה גלוית עיניים עם המשורר אורי פרץ על תהליך ההתפתחות שלו כמשורר, הבחירה לכתוב בלשון נקבה, ועל העבודה שלו כמטפל.

״עוד פעם הוא חוזר עם חול בנעליים, שזה מוזר כי בחיים הוא לא נכנס בעצמו לארגז חול, וברכיים שרוטות שאף אחת לא יודעת להגיד לך ממה זה״. סיפור קצר מאת בלה שגיא, מתוך הספר ׳שבר ענף ירוק׳.

הָיִיתִי יְכוֹלָה לֶאֱהֹב אוֹתְךָ

מָה שֶׁהֲכִי עָצוּב בָּעֶצֶב הוּא שֶׁבַּסּוֹף הוּא נִגְמַר וְתָבִינִי / אֶת כַּמּוּיוֹת הַבִּזְבּוּז, אֶת הַגְּשָׁרִים הֲכִי טוֹבִים שָׂרַפְתְּ / וְשֶׁיֵּשׁ יוֹתֵר עָצוּב מִזֶּה.

לְכֻלָּנוּ דָּחַף / לְהִתְקַמֵּר וְלִשְׁמֹר / אוֹצָר בִּלְתִּי נִרְאֶה.

קַוִּים כִּרְגָשׁוֹת / שֶׁחֲצוּבִים בְּסֶלַע / שִׂמְחָה וְגַעְגּוּעַ / עֶלְבּוֹן וְאַכְזָבָה

הַאִם אֵינֵךְ מִתְגַּעְגַּעַת פֹּה לַשֶּׁמֶשׁ? / אֶל הַחַגִּים הַמְּחַבְּקִים אָבִיב וּסְתָו / בְּחַלּוֹנִי נוֹתְרוּ חֲנֻכִּיּוֹת מֵאֶמֶשׁ / מָה אַתְּ חוֹגֶגֶת שָׁם? וּמִי אִתָּךְ עַכְשָׁו?

אֶל הַלּוֹחֲשִׁים בַּחֲשָׁשׁ זֶה אֶל זֶה. / אֶל הַחוֹרְטִים אֶת אַהֲבָתָם עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת. / אֶל הַמְּאַחֲרִים. אֶל אֵלֶּה שֶׁבּוֹהִים

כָּרוֹז קוֹרֵא בְּכֹל יוֹם / וְקוֹצְרֵי הַשָּׁדֶה מְעַטִּים הֵם / וְהֵם בְּשׁוּלֵי הַכֶּרֶם

יֵשׁ הִזְדַּמְּנוּת / לַחֲזוֹר בְּדִיּוּק / עַל מָה שֶׁקָּרָה / קֹדֶם לָכֵן

זְמַן קָצַר אַחֲרֵי שֶׁנֶּעֶלְמוּ צַבֵּי הנינג'ה / מִתַּחַת לָרַגְלַיִם, / עָמַדְתִּי בַּמִּטְבָּח, קוֹלֶטֶת אֶת הַיֶּלֶד, יָשָׁר מִן הֶחָצֵר

בְּהִתְלַהֲבוּת וּבֶאֱמוּנָה / מְדַמְיֶנֶת, אוּלַי הֵם יַצְמִיחוּ צְמָחִים מִנִּשְׁמָתִי / עֲנָפִים חֲסוֹנִים מֵעָצְמָתִי

תָּו וְעוֹד תָּו, / תָּוֶיהָ שֶׁלָּהּ / בְּכָל הַתַּחֲנוֹת

לֶחֶם הַפָּנִים לַכֹּהֵן / וּבֹשֶׁת הַפָּנִים לְנִפְגַּעַת / וְהַקְּבִיעָה: "סוֹטָה!" / הִיא מִנְחַת הַחוֹטֵא

אֲפִלּוּ הַקָּרוֹב / לוֹ בְּיוֹתֵר מְטֻשְׁטָשׁ עַד בְּלִי הַכֵּר

אֲנִי מֵרִים אֶת הָאֶצְבַּע / וּמוֹרִיד אֶת הָרֹאשׁ

אֵיךְ מִכָּל טֶכְנִיקַת הַצַּיִד - כּוֹחַ עַז / מִתְפָּרֵץ, טִפּוּס קָלִיל אוֹ זָנָב / לְאִזּוּן - נוֹתְרוּ בְּנֵי הָאָדָם רַק עִם יְכֹלֶת זוֹ: / לָנוּעַ בְּשֶׁקֶט, בְּלִי קוֹל.

לְכָל אֶחָד יֵשׁ סֻלָּם / שֶׁעָלָיו לְטַפֵּס.

אֲנִי כּוֹתֶבֶת בֵּינוֹנִית עַל חַיִּים בֵּינוֹנִיִּים / שֶׁאֵין בָּהֶם סְעָרָה

אִם הָיִיתִי רוֹצָה לְצַיֵּר אוֹתָהּ, לִרְשֹׁם אֶת דְּמוּתָהּ עוֹבֶדֶת כָּךְ, / לְיַד דֶּלְפֵּק הַמִּטְבָּח, הָיָה עָלַי לְהַתְחִיל בַּצֵּל שֶׁמְּטִילִים הַשַּׁרְווּלִים / הַמֻּפְשָׁלִים עַל זְרוֹעוֹתֶיהָ, בַּצֵּל שֶׁמֵּטִיל סַנְטֵרָהּ עַל הַצַּוָּאר,

הַיּוֹם חוֹסָה אֲנִי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת / תַּחַת טַלִּיתוֹ שֶׁל אָבִי, הִיא טַלִּיתִי. / מְבַקֶּשֶׁת מְחִילָה מִזִּכְרוֹנוֹ וּמֵאֱלֹהָיו / עַל שֶׁרָצִיתִי אָב אַחֵר תַּחְתָּיו.

הַיָּם מָלֵא פְּלַסְטִיק וַאֲנִי יוֹשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא כֶּתֶר / מַלְכָּה בְּעוֹלָם מְשֻׁנֶּה, רֵיקָה מִמַּחֲשָׁבָה, עֲרֻמָּה כְּחַיָּה, לוֹמֶדֶת דָּבָר

הַכָּחֹל יוֹדֵעַ לְהַקְשִׁיב / גַּם שְׁתִיקָה הוּא שׁוֹמֵעַ

זוֹ טְבִיעָה אִטִּית מְאוֹד. אֶת הַשִּׂיחוֹת שֶׁל אֲרוּחַת הָעֶרֶב לֹא נִתַּן יוֹתֵר לִשְׁמֹעַ. / כְּשֶׁאַתְּ פּוֹתַחַת אֶת הַמַּיִם הַחַמִּים בַּמִּקְלַחַת, לְאֵדִים יֵשׁ רֵיחַ שֶׁל שְׁקֵדִים מָרִים. / תִּתְקַשְּׁרִי כְּבָר לְשֵׁרוּתִי הַחֵרוּם. יֵשׁ צְלִיל חִיּוּג, אַתְּ דּוֹחֶפֶת חֲזַק עִם הָרַגְלַיִם