גבולות האחריות של הבלנית

את החיכוכים שבין הטובלות לבין הבלניות יש לפתור לא באמצעות סנקציות ואזהרות כלפי הבלניות, אלא בגיבוש מדיניות הלכתית שתגדיר את תפקידן ומעמדן. עיון הלכתי

הקדמה

הטבילה במקווה היא שיאו וסיומו של תהליך הטהרה שאותו עוברת אישה לאחר נידתה. ההיטהרות בנויה משלושה רבדים – פיזיולוגי, גופני ונפשי.

הרובד הפיזי הוא הפסקת הדימום, והוא אינו תלוי באישה. הרובד הגופני מתבטא בבדיקות הפנימיות שהאישה עושה, הבאות לוודא את מצבה (בהפסק הטהרה ובמהלך שבעת הימים הנקיים), ברחיצת הגוף וניקויו מכל חציצה לפני הטבילה, ובטבילה במקווה שמשלימה את התהליך. הרובד הנפשי תלוי כולו בהתכוונות האישה ובעבודתה הפנימית. באפשרותה להעניק לתהליך הגופני גם ממד רוחני של התנקות וטהרה מכעסים, ממחשבות רעות, ממתחים ומעצבנות.

כל תהליך הטהרה מתחילתו ועד סופו נתון לאחריותה הבלעדית של האישה, וההלכה סומכת עליה שהיא עושה אותו כראוי. את מילות התורה על ספירת הנקיים – "וספרה לה" – דורשים חז"ל: "לעצמה – מכאן שעד אחד נאמן באיסורין". כלומר, האישה מופקדת על תהליך הטהרה שלה ויש לה נאמנות שהיא עושה אותו כראוי, ואין שום צורך לבדוק אחריה.

הצורך בבלנית בזמן הטבילה בלבד

רק בשלב האחרון, בעת הטבילה, נדרשת התערבות של אישה נוספת. השולחן ערוך פוסק:

צריך לעמוד על גבה יהודית גדולה יותר מי"ב שנה ויום אחד, בשעה שהיא טובלת, שתראה שלא ישאר משער ראשה צף על פני המים.

 (יורה דעה סימן קצח, מ)

זהו תפקידה ההלכתי של הבלנית – לוודא שהטבילה כשרה, כאשר כל גופה של האישה נכנס בבת אחת לתוך המים.

ברבות השנים קיבלו על עצמן הבלניות סמכויות פיקוח נוספות כלפי הטובלת, כמו למשל לבדוק שאין על גופה כל חציצה, לוודא שעשתה כראוי את בדיקות שבעת הנקיים, וכן הלאה. ברור שבדורות הראשונים לא היה זה כלל מתפקידה של האישה המלווה את הטובלת. הט"ז (יו"ד קצט, ס"ק ד) כותב את הדברים הללו במפורש:

… דוקא בטבילה אמרו שתעמוד עליה אשה אחרת ולא בחפיפה ועיון. …ודבר פשוט שאם היא מעיינת ובודקת עצמה בשעת החפיפה דיה בכך ואין צריך בדיקה מיוחדת דוקא.

צריך לחזור ולומר בבירור: אין זה מתפקידה לשאול את הטובלת אף שאלה. תפקידה היחיד הוא לוודא את כשרות הטבילה, ואולי אף להשגיח על הטובלת כשהיא נכנסת למים העמוקים. כל היתר נתון לאחריותה הבלעדית של הטובלת, ואינו מעניינו של איש זולתה. יחד עם זאת, לפעמים הטובלת עצמה רוצה את תמיכתה ועזרתה של הבלנית, כדי לוודא שאכן עשתה הכול כראוי. במצב כזה תפנה הטובלת לבלנית ותבקש את עזרתה.

כדאי גם לשים לב לזהותה של הבלנית. השולחן ערוך מתאר אותה כ"יהודית גדולה", מעל גיל בת מצווה. כלומר, אין היא צריכה להיות בעלת מקצוע מוסמכת, אלא פשוט אישה בת דעת היכולה לתמוך בחברתה הטובלת. כלומר, כל אישה יכולה לשמש כבלנית – גם חברה, אחות או אמא, לפי רצון הטובלת.

בתשובה מפורסמת דן הרב יחזקאל לנדא (נודע ביהודה, מהדורה תנינא יורה דעה סימן קכב) בזוג שגר בכפר בין הגויים, ללא שום יהודים בסביבתם. במצב זה הוא פוסק שהאיש יעזור לאשתו ויראה את טבילתה, שתהיה כולה מתחת למים. לפי פסיקתו, מותר לו גם לתת יד לאשתו בירידתה למים, למרות שבשלב זה היא עדיין נידה.

בתקופה האחרונה עלה לדיון נושא יחסי הבלנית והטובלות. צד אחד של הדיון מתמקד בבלניות ובתנאי עבודתן (הכשרתן ותחומי אחריותן). הצד השני של הדיון מתמקד בטובלות ובתחושתן במקווה. יותר ויותר נשים מביעות קושי גדול לטבול בנוכחות בלנית, בעיקר כאשר מדובר באישה זרה הכפויה עליהן מתוקף מבנה המקוואות הנוכחי. הקשיים נובעים מסיבות שונות. יש נשים המתביישות לחשוף את גופן בפני אדם זר, גם אם הוא אישה. רגיש במיוחד מצבן של נשים שיש להן צלקות גופניות שונות (למשל בעקבות ניתוחי כריתת שד), או נשים שעברו פגיעה מינית, שכל חשיפה גופנית קשה מאוד עבורן. אולם גם נשים רגילות יכולות לחוש רתיעה מעצם החשיפה והעמידה בעירום, באופן שנוטל מהאישה את כל ההגנות שלה ומעלים את האסרטיביות שלה מול הבלנית. לפתחנו מגיעים מקרים רבים  שבהם מגלות הבלניות מעורבות-יתר בהכנת הטובלת, גם ללא רצונה. רוב הנשים אינן מוצאות את כוחות הנפש לעצור את הבלנית בסיטואציה הזו, כאשר הן עומדות לפניה עטופות במגבת בלבד. פתרון אפשרי הוא לפתח תודעה לקראת מצב כזה, ולא לתת להיררכיה הטבעית הנוצרת בין אדם עירום לאדם לבוש לפגוע בשיקול הדעת של הטובלת. אולם באופן בסיסי יותר, בכלל לא צריך להגיע למקום הזה. אסור לבלנית לכפות את עזרתה על הטובלת ללא הסכמתה ורצונה. ישנן גם נשים שרוצות לחוות את הטבילה כחוויה רוחנית אישית ופרטית מאוד, ללא הפרעה של גורם זר.

כחלק מהדיון הציבורי בנושא עלתה הצעת חוק של ח"כ עליזה לביא המבקשת להתרות בפני הבלניות שלא תפגענה בטובלות. כחלק מהתראה זו, מבקשת הצעת החוק להטיל קנסות חמורים על בלנית שתחרוג מתחומי אחריותה. לדעתנו הצעה זו אינה מדייקת בכתובת התלונה. הבלניות, ברובן נשים מסורות וטובות, מבקשות למלא את תפקידן כפי שקיבלו אותו מהממונה עליהם – הרב המקומי והמועצה הדתית. בכל דבר ועניין פונות הבלניות לרב המקומי, והוא מנחה אותן בעבודתן. לכן הכיוון צריך להיות קביעה ברורה יותר של הצורך בבלנית וגבולותיו של הצורך הזה. הבירור שאנו מבקשים לקיים כאן בא לסייע בהגדרה הזו.

טבילה ללא העמדת אישה על גבי הטובלת

ראינו לעיל את פסיקת השולחן ערוך המצריך אישה העומדת על גבי הטובלת ומשגיחה  שכל השיער נכנס למים.

אמנם כבר בפירוש הבית יוסף על הטור כתב המחבר שהוראה זו איננה חיוב מוחלט. דבריו מוסבים על דברי הטור (יורה דעה סימן קצח סעיף מ) המביא שתי פסקאות בזו אחר זו:

א( וכתב א"א הרא"ש ז"ל: ותעמיד אשה על גבה בשעה שהיא טובלת, שתראה שלא ישאר משער ראשה צף על פני המים.
ב) והראב"ד כתב: אם כרכה שער ראשה בדבר שאינה חוצץ, בחוטי שער, וטבלה בינה בין עצמה – עלתה לה טבילה:

מבאר הבית יוסף (שם) שהראב"ד לא בא לחלוק על הרא"ש, אלא כולם מודים שאם אישה כורכת את שערה בחוטים שאינם חוצצים, וכל השיער אסוף באותה כריכה, אין שום צורך באישה העומדת על גבה. הבית יוסף מסיים ואומר שהטור עצמו הביא את דברי הראב"ד: "ללמדנו תיקון לטבול בלא אשה עומדת על גבה". גם בשולחן ערוך הביא ר' יוסף קארו את שתי האפשרויות, אחת לכתחילה ואחת בדיעבד (אמנם לדעת הב"ח הראב"ד סבר כך לכתחילה,  וגם הפרישה שם מציין ששתי האפשרויות הן לכתחילה, אך רוב הפוסקים פסקו כשו"ע).

העצה של כריכת שיער ברשת מעוררת שאלה מצד הטובלות, כיצד לעשות זאת בלי שהרשת עצמה תהווה חציצה. פתרון לכך נמצא בדברי הרב שלמה קלוגר, המצוטט בסדרי טהרה לרבי אלחנן אשכנזי, סימן קצח ס"ק עט:

ומוהרש"ק (הרב אהרן שמואל קיידאנובר) בהגהותיו על הרא"ש, סוף מסכת נידה, כתב וזה לשונו: ומכל מקום נראה דווקא באישה שאינה זריזה ובהולה במים, אבל היכא שזריזה ואינה נבהלת במים, ותפסה שערה בידה עד שהמים עולים היטב על ראשה ואז פתחה ידיה, הוי שפיר טבילה, ובשעת הדחק יכולה לסמוך על זה. עכ"ל.

מכאן מובן שאישה בעלת שיער ארוך זקוקה להשגחה שמוודאת שכל שערה נכנס לתוך המים. ניתן להשיג ודאות זו  על ידי השגחה חיצונית, על ידי קשירת השיער ברשת או על ידי החזקת השיער ביד ושחרורו במים. ברור שאם יש לאישה שיער קצר, אין כל חשש ששערה יצוף על פני המים, וממילא מתייתר הצורך בהשגחה. כמו כן, לפי רוב הפוסקים, אם האישה יודעת שצללה עמוק ובטוחה שכל גופה היה במים, עולה לה טבילתה.

הרב עובדיה יוסף ז"ל מסכם את ההלכה (טהרת הבית, דיני חציצה סעיף מה עמ' קעב)

אישה הטובלת לטהרתה צריך שתעמוד אצלה סמוך למקווה אישה יהודיה כשרה, שתראה שבשעה שהיא טובלת שכל שערות ראשה נכנסו לתוך המים שבמקווה, ולא תשאר אף שערה אחת מראשה שצפה על פני המים, שדבר זה פוסל את הטבילה בהחלט.

ואם אין לה מי שתעמוד על יד המקווה, רשאי בעלה להסתכל היטב שכל שערות ראשה נכנסו במקווה המים.

ואם אי אפשר כגון שהוא בלילה, ואין שם תאורה מספקת, שאי אפשר לראות, תכרוך על ראשה חוטי צמר העשויים מעשה רשת כשהן רפויים ולא מהודקים בשערות ראשה, או שתקשור בגד רפוי על ראשה.

מדברי הרב עובדיה עולה שישנן מספר אפשרויות לוודא שהטבילה כשרה. הטובה שבהן מבחינה הלכתית היא טבילה בהשגחת אישה המשמשת כבלנית, אולם בדיעבד או בשעת הדחק ישנם פתרונות נוספים. במאמר זה באנו לבחון את גבולות האחריות של הבלנית, ולכן לא נרחיב בשאלה מה נכון יותר הלכתית לאישה הטובלת עצמה. אבל נעיר שמדברי הפוסקים עולה שכל קושי טכני נחשב כ"שעת הדחק" (אין לה אישה מלווה; יש חושך במקווה ועוד), וכיוון ש"שעת הדחק כדיעבד" ניתן לנהוג כבדיעבד. בימינו נוספו לקשיים הטכניים קשיים אישיים/נפשיים המצדיקים להבנתנו לטבול שלא בנוכחות בלנית, באחת מהאפשרויות האחרות. ובכל מקרה יש זכות לכל אישה לבחור כיצד היא רוצה לטבול, ולהשאיר את הבחירה באחריותה.

הצעת מדיניות הלכתית בזמננו

כמדיניות הלכתית–ציבורית אנו נדרשים לאזן בין אינטרסים שונים ואף מנוגדים של הטובלות. יש נשים המעוניינות לשמור על מסורת אמותיהן, ולטבול בנוכחות בלנית המפקחת על טבילתן ואף עוזרת להן בהכנה לטבילה. יש נשים המעוניינות לקבל את מקומה של הבלנית כמשגיחה על הטבילה, אך לא רוצות שום התערבות של הבלנית בהכנה, ויש נשים המעוניינות לשמור על פרטיותן ולטבול ללא שום עין צופה.

אם נסכם את הדרכים ההלכתיות לקיום הלכות טבילה כהלכה, נאמר כך:

מצד אחד, העמדת בלנית לפיקוח על הטבילה מאוד מקובלת ואף רצויה לטובלות רבות. מצד שני, ההוראות של המועצה הדתית והרבנות המקומית לבלנית מוכרחות להיות מינימליסטיות. על הבלנית לשרת את האישה הבאה לטבול על פי בקשתה. אם האישה מבקשת עזרה בענייני חציצה – שתבקש זאת מהבלנית. ללא בקשה זו – הבלנית לא תתנדב לתת את השירות הזה. בנוסף, אישה ששערה קצר או שאינה מעוניינת להיחשף בפני הבלנית, יכולה לבקש מהבלנית לא להיות במקווה בזמן שהיא טובלת.

אפשרות נוספת לאותן נשים היא לטבול במעיינות או בחוף הים, שבהם אין פיקוח של הממסד, בנוכחות חברה או בעלה, או לפי הפתרון שציינו לעיל.  יש לדעת שטבילה כזו היא כשרה לחלוטין, אך צריך ללמוד כיצד לעשותה נכון מבחינה הלכתית.

המשרד לענייני דת והרבנות הראשית הם המופקדים על המקוואות. חובתם לדאוג לתפקוד הנכון והראוי, אך בו זמנית חובתם לכבד את כל הטובלות שאינן מבקשות לערער על ההלכה אלא למצות בתוכה את האפשרות לטבול באופן עצמאי ופרטי. הראוי ביותר הוא שיהיה בכל עיר מקווה המאפשר טבילה בשעות מסוימות ללא בלנית. כך תוכל כל אישה לבחור את המסלול המתאים לה. נשים המעוניינות בעזרתן של הבלניות – תקבלנה את העזרה הזו, ונשים המעוניינות בפרטיות – תתכבדנה בפרטיותן.

פורסם לראשונה בכתב העת "דעות" של תנועת "נאמני תורה ועבודה", גליון 66 – על מקווה וטבילה, אפריל 2014

המדריכה לטובלת היא סדרת מאמרים מתעדכנת בנושאי שאלות נפוצות על טבילה, כולל הנחיות מעשיות. לחצי לקריאת כל הפוסטים בסדרת המדריכה לטובלת >>

לשון פסק הדין בתשובה לעתירת טובלות שביקשו לאפשר להן לטבול ללא בלנית – התקבל ב-19.9.2016 >>
הנחיות בתוך חוזר המנכ״ל של המשרד לשירותי דת (2016) על יישום פסק הדין והחובה לאפשר לכל אישה לטבול במקווה ללא בלנית, באם היא מבקשת כך >>

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• לטבול בעיניים עצומות: מערך המקוואות בישראל – מיכל אחרק-ויין ואיילת סימן
• טבילה ללא בלנית (דיון מקוצר) – הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
• טבילה בחלוק מחמת בושה – הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
• להחזיר את המקווה לקהילה – רני חזון-וייס
• בלנית טובה דיה: לבחור להיות דולה של טבילה – הרבנית שרה סגל-כץ
• מקווה בימי קורונה – מעשיות ואחריות – הרבנית שרה סגל-כץ והרבנית ד"ר חנה אדלר לזרוביץ'
• לצאת חוצץ כנגד החמרות בדיני חציצה בעת הטבילה – הרבנית שרה סגל-כץ
• נאמנות אישה להעיד על עצמה: האם כלה צריכה להביא אישור על טבילה במקווה? – הרבנית שרה סגל-כץ
• מונולוגים מהמקווה, על בתים של טהרה – אלה קנר