מהי מוגנות? כשאנחנו מדברים על ״מוגנות״ למה אנחנו מתכוונים?

מושג המוגנות אוצר בתוכו פרקטיקות, הלכי רוח ודפוסי חשיבה רבים. על ידי פריטתם, אנו מבקשים להציג את האידיאל החברתי אליו אנו צריכים לשאוף, וכך להתוות את הדרך לכינון קהילה מוגנת.

אזהרת טריגר

Trigger Warning

התוכן שלפניך עשוי להיות קשה לקריאה ומעורר רגשות של עצב וכאב.
אפשר לבחור לדלג ואפשר לבחור לעצור באמצע הקריאה.
מומלץ להקשיב לעצמך בזמן הזה.

הרצון להגן על היקרים לנו

כולנו רוצים לחיות בחברה הגונה והוגנת, שדואגת ומגנה על כל אחת ואחד מאיתנו; חברה שבה נוכל להגן על הילדות והילדים שלנו מכל פגע. לכן, כאשר מתברר שחלילה הייתה פגיעה מינית באדם קרוב, כל עולמנו עובר טלטלה. "זה לא יכול להיות", אנחנו אומרים לעצמנו, מסרבים להאמין שדבר כזה יכול לקרות בקהילה שלנו, בסביבה החמימה והמגנה שיצרנו. אלא שלצערנו, המציאות לא-פעם מתגלה כאכזרית ופוגענית, כמו במקרה דינה בת יעקב: בספר בראשית מסופר כי דינה יצאה לראות בבנות הארץ,אך נחטפה על ידי  שכם בן חמור, שלקח אותה בניגוד לרצונה, אנס ועינה. דינה, שבסך הכל עשתה מעשה רגיל ויומיומי, מצאה את עצמה בסביבה שלא הגנה על גופה ועל נפשה. וכדינה אז כן אנחנו היום, שומעים שוב ושוב על מקרי פגיעה, ושוב ושוב מוצאים שהם לא מטופלים כראוי. וכך, שרשרת הפגיעות ממשיכה וממשיכה. האחריות לקטיעתה מוטלת על כולנו. יש לנו החובה להגן על חברי הקהילה, ולתמוך במי שחלילה נפגעו.

מהי מוגנות ולמה היא חשובה כל כך?

"מוגנוּת" היא כלל המעשים והדיבורים שנועדו לאפשר לנו לחיות בסביבה שאינה פוגעת מינית באף אדם – לא בילדים וילדות רכים, לא בבני ובנות נוער, לא בנשים ולא בגברים, לא בבנות ובני הקהילה ולא באורחים.

המוגנות חשובה משום שאין חברה שחסינה מפני פגיעות מיניות, ושאין אדם שחסין מהן. פגיעות שכאלה מתרחשות לצערנו בסביבות הקרובות ביותר לנפגעים, בנים או בנות. המוגנות נועדה למנוע פגיעות מיניות ככל האפשר, וגם להעלות למודעות את הכיר את הנושא עבור בפני מי שלא מכיר ושחושב ש"אצלנו דבר כזה לא יכול לקרות". זו אמנם מחשבה שבאה מרצון טוב, מהסתכלות אופטימית על החיים ועל הקהילה, וייתכן שגם מפחד להביט במראה ולהכיר בכך שגם בציבור שהוא "משלנו" תתכן זוועה גופנית ומוסרית שכזו; אך מחשבה שכזו היא "שב ואל תעשה", והיא ומאפשרת לדאבון הלב לפגיעות המיניות לשוב ולהתרחש, ולקורבנות לחוש בודדים ואשמים בפגיעה שהם נפגעו. פגעו כבהם,  כך יקשה עליהם להתקשות להשתקם ולהתמודד לבדם עם פשע הפגיעה ופשע ההשתקה והניכור גם יחד. 

המוגנות היא הדרך שלנו כחברה להתגונן מפני פגיעות מיניות, ולהגן על מי שעלולים להיות קורבנות של פגיעה (וכמובן על הקורבנות בפועל). כדי לעשות זאת יש להכיר את הנתונים העגומים ואת דפוסי הפעולה של הפוגעים;¹ אסור שנשתוק מול עוול; עלינו לפתח מודעות לקיומן של פגיעות; ואנו מוכרחים לעמוד לצד הקורבנות, לתת להם תחושה שהם אינם אשמים בפגיעה שפגעו בה, וכי יש להם על מי להישען וממי להיתמך.

המוגנות קוטעת את שרשרת הפגיעות הנסתרות, שההשתקה החברתית אפשרה במהלך הדורות. היא מציעה דרכים לרכך ולהתמודד עם המטענים העצומים שנוצרים בשעת הפגיעה, באופנים שאינם מקלים ראש ואינם מתעלמים מהמעשה. היא יוצרת סביבה שאינה מאשימה את הקורבן, ואינה מבקשת להדחיק את מה שלא נעים, ובכך להגן על הפוגעים. 

המוגנות תובעת צדק, הגנה על קורבנות ומניעת פשעים אלימים. היא נותנת מילים לתופעה האיומה של פגיעות מיניות, תופעה שלא נעלמת כאשר לא מדברים עליה, לרוב בדיוק להיפך. המוגנות היא חלק קבוע מאורח החיים, והיא מאומצת כדפוס של מניעה אישית, משפחתית וקהילתית הנובעת מהכרה ברוע שיש בעולם. אימוץ תודעה של מוגנות לא מסבה את פניה מפני הרע ומבקשת לבער את הרע מקרבה. 

המוגנות היא יישום של דברי התורה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", "וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ", ושל החיובים "עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (שמות כג, ה) "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" (דברים, ד, טו).  המוגנות היא ביטוי של הציוויים החשובים שהצטווינו בהם: להיות עם חברותינו וחברינו בצרתם ולא להתעלם מעוול, ברוח ההתחייבות של בני ישראל בכניסתם לארץ: "אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן" (דברים, כז, כד).

המוגנות נותנת כלים לקורבן, לסביבתו ולקהילה כולה להתמודדות עם פגיעה מינית שהתרחשה. היא מאפשרת לקורבן להיתמך, היא נותנת לקהילה מילים מותאמות שיעזרו לשוחח עמו ולהיטיב אתו, והיא מסייעת לקהילה להוקיע את הפושע ולחדול מלהצדיק אותו או לתת לו גיבוי שבשתיקה.

מוגנות היא ההבנה שכאשר אדם נפגע, הפגיעה היא רחבה ועמוקה, ונוגעת גם באנשים ובנשים שסביבו: מעבר לנפגע/ת, המעגל ראשון של פגיעה ישנם מעגלים נוספים של פגיעה: נפגעים ההורים של הילד/ה או הנער/ה, נפגעים בני משפחה נוספים, חברות, חברים ובני זוג של הנפגעים. לעתים נפגעים אנשי חינוך, שחשים שהיה עליהם לשים לב ולדעת את הנעשה במחשכים. כמו הנפגע/ת, גם הם עלולים לחוש אשמה על שלא מנעו את המעשה, בושה, חרדה מפני קשרים בעתיד, חרדה חברתית, פגיעה במגוון תפקודים, וצורך דחוף לסייע לקורבן. הם לעתים כלל אינם מבחינים שגם הם זקוקים לתמיכה וסיוע. בחברה שיוצרת דפוסי מוגנות יהיה מי שיושיט להם יד ולב. המוגנות היא ההבנה כי הפוגע בחר לפגוע הן בקורבנות והן במשפחתו והוא לבדו אחראי למעשיו ולחטאיו, וכי אין בשום אופן להשית אותם על קורבנותיו.

המוגנות מסייעת למרקם החיים בקהילה כי היא הופכת את הקהילה למקום שבטוח ונעים לחיות בו, למקום בו אין הסתרה והתעלמות מעוול, ולמקום בו מכירים בחשיבות של העמידה המשותפת כנגד פוגעים והגנה על החברות והחברים בקהילה. באופן הפוך, כאשר קהילה מפנה עורף לנושא ומתעלמת מחשיבות המוגנות היא מאפשרת לפוגעים להמשיך ולפגוע ולרצוח את הנפש, ככתוב "כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה" (דברים, כב, כו).    

המוגנות היא הבנה שבמציאות הנוכחית ישנן פגיעות מיניות בכל חברה וקהילה, וכי זה לא יעלם אם לא נדבר על זה. התפיסה של מוגנות מבינה כי איש לא יתחיל לפגוע מינית כי הנושא עלה על סדר היום הציבורי, להיפך. לא מדובר ב"להכניס למישהו רעיונות לראש – פוגעים מינית פועלים באופן סדרתי וממשיכים בפשעיהם במקומות שמאפשרים להם לפעול בסתר. אין מדובר בתחביב, ששיחה עליו תעורר עניין להתנסות בו – מדובר בפוגע, אדם אלים שמוצא פורקן לצרכים האלימים שלו במחשכים. 

מוגנות היא הבחירה להישיר מבט גם כאשר הפוגע הוא אדם מוערך ומוכר, לבחור לעמוד לצד קורבנות בפועל וקורבנות פוטנציאליים. מוגנות היא הכרה בכך שאדם יכול לפעול ולעשות טוב במישורים פרטיים וציבוריים ולמרות זאת להיות רוצח נפש ופוגע מינית.  מוגנות היא ההכרה הכואבת כי לעתים אנשים בעלי מעמד ינצלו את מעמדם לפגוע בחלשים מהם ביודעם כי הם זוכים להגנה של הקהילה וכי שמם הטוב יעמוד לצידם ואיש לא יאמין לקורבן החלש מהם מעמדית וחברתית. אמירות כמו "זה לא יכול להיות. הוא תרם כל כך הרבה. איזה איש יקר" הן ההגנה של פוגעים רבים. מוגנות היא פעולה של תקווה גם כשהיא כואבת ומאלצת אותנו להביט אל החלקים המנוולים שבנפש האדם והידיעה כי למרות הכאב, זהו מקום של צמיחה, של אמת ושל תיקון עוול.  

המוגנות יוצאת מתוך הבנה כי "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ" (משלי כ״ב, ו) וכי בכל גיל ניתן ללמד ילדות וילדים להגן על עצמם, ולאפשר להם לשוחח על מקרים שעלולים להתגלות כפגיעה מינית. לשם כך אנשי ונשות מקצוע יצרו מערך של הצעות לשיחה לפי גילאים במטרה ללמד צעירים ובוגרים להימנע מפגיעה ככל האפשר, לזהות פגיעה, לאפשר שיחה עם מי שנפגע, וליצור ולאפשר תמיכה בקורבן לאורך הדרך הקשה שמחכה לו. 

מוגנות היא הכוונה לחינוך למיניות בריאה, שכן חינוך כזה מאפשר לצעירים ולצעירות בקהילה להבין מהם הגבולות של קשר בריא, כיצד אפשר לזהות פגיעה מינית, ולהבדיל באופן ברור בין השניים. חינוך למיניות בריאה מבהיר כי פגיעה מינית היא אלימות, והיא לא נובעת מיצרים מיניים בריאים ובוודאי שלא מאהבה ומרצון ברומנטיקה. פגיעה מינית הינה אלימות לכל דבר, אך היא אינה מתבטאת בהכרח בהתפרצות פתאומית: הפוגע מתכנן את צעדיו בסבלנות, וטווה רשת מתוחכמת להפיל את קורבנותיו ברשתו. חלק מחינוך למיניות בריאה היא ההיכרות עם דרכים להתגונן בפני אלימות מינית, זיהוי שלה וטיפול בה אם חלילה התרחשה.

מוגנות דואגת לבסס קהילה מוסרית ואכפתית, שרואה מעבר לחוק היבש ולסטנדרטים החוקיים. החוק למניעת פגיעות מיניות נחקק בשנת 1988 ומאז נוספו לו תיקונים ותוספות. החוק הוא אמנם חשוב ביותר, אך רוב הקורבנות אינם מעזים לפנות למשטרה ולהתלונן רשמית, בין אם בשל הפחד כי לא יאמינו להם, בין אם בגלל הצורך להיחשף או בשל מסע הייסורים שהוא מנת חלקו של המתלונן, החקירות ואובדן הפרטיות, הזמן הרב, ולעתים הנזק הכספי. הרצון להשתקם ולהניח את הדברים מאחור, והידיעה המנקרת שרוב רובם של התיקים נסגרים מחוסר עניין לציבור או בשל העדר ראיות מספיקות להרשעה מרתיע את הנפגעים מפניה לרשויות החוק. לכן, מוגנות היא ההבנה כי לקהילה ישנה אחריות מוסרית נפרדת, וכי יש להפעיל רגישות מוסרית העולה על החוק היבש. יש להפנים כי הפנייה לרשויות לא תסייע בטיפול השורש הנצרך במקרה של פגיעות מיניות. המוגנות עוסקת במניעה ולא רק באכיפה, בתמיכה נפשית ומוסרית בקורבנות, ובביעור הרע המאיים על החברות והחברים בקהילה, נושא שהחוק אינו עוסק בו. 

מוגנות היא האמונה, המעשה והתקווה כי בידינו הדבר לעשותו כי בנפשנו הדבר. למעננו, למען הילדות והילדים הרכים, למען הצעירים והבוגרים, למען החפים מפשע, למען משפחות הקורבנות הנקרעים מכאב, למען כל מי שעלול להירצח נפש. 

* צוות גלויה מודה רבה למיכל ברגמן על סיועה בהכנת מאמר זה

1. אחת מכל חמש ילדות עוברת פגיעה מינית; עד גיל 12, שיעור הבנים הנפגעים מינית זהה לשיעור הבנות; מעל 85% מכלל מקרי התקיפה המינית מבוצעים ע"י אדם המוכר לקורבן; אחת מכל שבע ילדות עוברת גילוי עריות. כך גם לגבי בנים; אחת מכל שלוש נשים עוברת פגיעה מינית במהלך חייה; אחת מכל חמש נשים עוברת אונס.
   הנתונים מבוססים על נתוני איגוד ומרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. פירוט הנתונים ומקורותיהם באתר האיגוד. ↩︎