הבחירה כיצד לקרוא לשימוש באמצעי מניעה משפיעה על ההתנהלות שלנו סביב הנושא. הקריאה לשינוי השיח מכילה בתוכה את הרצון לבחור אמצעי מניעה באופן שקול ומתוך ידע ואוטונומיה
בעולם הדתי, שאלת אמצעי המניעה עולה בדרך כלל כאשר זוג מתמסד ובא בברית הנישואין. עם הקמת הבית המשותף והכניסה הרשמית אל חיים משותפים מתוך אהבה ומחויבות, עולה גם נושא הקמת המשפחה.
מ"תכנון ילודה" ל"שימוש באמצעי מניעה"
עד לפני עשורים בודדים, התפיסה הרווחת הייתה שאין סיבה ואף אסור למנוע הריון מיד אחרי החתונה, שהרי לשם כך נכנסו בני הזוג לחופה. הביטוי הרוֹוֵחַ היה "תכנון ילודה", שכן המיקוד היה על מניעת הריון לאחר מספר ילדים, או המתנה בין לידה ללידה בשל בריאות האישה.
ביסוד התפיסה ההלכתית עומדת הנחת היסוד שילודה היא מצווה, ומכאן שהימנעות ממנה היא בגדר עבירה. אמנם, התקיים שיח הלכתי סביב שימוש באמצעי מניעה, אך הוא ניצב תחת הכותרת "תכנון ילודה", שמגלמת את התפיסה שמטרת המניעה היא הסדרת הילודה, ולא חלילה התחמקות מקיומה של מצווה כה יסודית ורבת-משקל. הפוסקים עסקו בעיקר בשאלת הרווח בין היריונות, והסתייגו ביותר משאלות כגון דחיית היריון ראשון וכיוצא בה.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
עם עליית המחקרים והתרחבות הידיעות בתחומי הגניקולוגיה, המיניות, הפסיכולוגיה ובפרט היחס בין גוף לנפש, צמחו בעולם הדתי הבנות אחרות. השאיפה לשלוט בילודה, לדחות את הכניסה להיריון ראשון ולמנן את הילודה קיבלה הכרה ולגיטימציה רחבה יותר.
פוסקים בני דורנו אימצו את הידע החדש אל תוך השיח ההלכתי, ומצאו עוגנים משמעותיים לכך בתורתם של פוסקים ראשונים ואחרונים. כך, לצד השיקולים המוּכּרים נגד שימוש באמצעי מניעה, עלו שיקולים אחרים, בעד אמצעים אלה: סכנה או אִיוּם בתחום התפקוד הפיזי, הנפשי, הכלכלי ועוד, הן של בני הזוג והן של הילוד הפוטנציאלי, הוטמעו כשיקול בשיח ההלכתי.
אחוז ניכר מקרב הזוגות הנישאים כיום, מבקשים להשתהות ולא להיכנס להיריון מיד לאחר החתונה. גם בקרב פוסקים המסתייגים נחרצות משימוש באמצעי מניעה, מוסכם כי אין להימנע מלהינשא רק בשל החשש מפני כניסה להיריון. מציאת זוגיות ומיסוּדָהּ על ידי חופה וקידושין הן מצווה בפני עצמה ושמחה בפני עצמה. הרצון להשהות את הכניסה להיריון ולפנות לאמצעי מניעה הוא טבעי ושכיח, וזוגות רבים מאוד נעזרים באמצעי מניעה באופן קבוע. השימוש במושג הנגטיבי 'מניעה' מכסה על מגמה הפוכה: לא למנוע כי אם לאפשר. לאפשר חיי זוגיות בריאים ומתונים, לאפשר את מימוש הציווי "וחי בהם – ולא שימות בהם": חיי תורה ומצוות שלמים ושלווים, בלי סכנות ואיומים.
איך בכלל ניגשים לנושא?
כדי לגשת לנושא מניעת ההריון, ראשית כל, חשוב לשים לב ולהכיר בעצם מושג הבחירה. זה דבר לא מובן מאליו, שכאמור לא היה נחלתם של אבותינו עד לפני עשורים בודדים בלבד. הבחירה כרוכה באחריות, והכרתנו בכך מביאה לידי הכרת תודה לזכות שנפלה בחלקנו, ולקיחת אחריות מלאה מתוך מודעות וכובד ראש. כמו בשאלות רבות בחיי הזוגיות, גם כאן הצעד הראשון הוא קיום שיח זוגי מעמיק בשאלת בחירת אמצעי המניעה.
מאחר ורובם המוחלט של אמצעי המניעה בכלל, ואלה המותרים הלכתית בפרט, מצויים באחריותה הכמעט בלעדית של האישה, חשוב לקיים שיח פתוח סביב הנושא. כדאי להקדיש תשומת לב לא רק לשורה התחתונה – ההחלטה הפרקטית – אלא גם לתחושות או תסכולים סביב הנושא. השיח על תחושות ותסכולים חשוב גם במקרים בהם הסיטואציה הזוגית הקיימת לא מאפשרת בחירה ממשית. ההתעלמות מן ההשפעות של אמצעי המניעה על האישה עצמה עשויה להיות נוחה עבור שני בני הזוג.
כל עוד המניעה מתקיימת על ידי שינויים לכאורה-בלתי-נראים (הכנסת הורמונים לגוף), אפשר להכחיש את קיומם של השינויים ולהניח שלאמצעי המניעה אין השפעות במציאות. שנים ארוכות היה נוח להניח כי אם יחסי האישות מתקיימים על פניו באותו האופן, ולמראית עין לא ניתן להבחין בשום שינוי – אזי הכל הוא כשגרה ומותר להלכה. ברם, בימינו שיקול הדעת ההלכתי מכיר כאמור במתרחש 'מאחורי הקלעים' ובהשפעות של הכנסת הורמונים על הגוף ועל הנפש. היום ישנה הבנה כי קיום יחסי האישות כולל בתוכו גם את מה שלא נראה לעין, ועל אודות זאת יש לדבר.
לא מטעמי יעילות בלבד: על שיקולי הבחירה
השיקולים המנחים בבחירת אמצעי מניעה הם רבים, אך הבולט שבהם הוא שיקול היעילות, ולא בכדי. סביר והגיוני ביותר שהכוונה למניעת הריון היא-היא שתנחה את הבחירה באמצעי המניעה הרצוי. עם זאת, חשוב לקחת בחשבון שיקולים נוספים. כך למשל, שאלת תדירות קיום היחסים היא שאלה שיכולה להשפיע רבות על הבחירה, שכן תדירות נמוכה יכולה להוביל לבחירה באמצעי מניעה לא-הורמונלי שאין צורך להשתמש בו מדי יום אלא רק בעת קיום היחסים. כאשר מדובר בקיום יחסים עם יותר מבן זוג אחד, או שבני הזוג טרם נבדקו ויש חשש למחלות מין, יש לקחת בחשבון גם הגנה ממחלות אלה, ולא רק מהריון. נושא נוסף שחשוב לקחת בחשבון הוא אורח החיים. אם הנכם חיים באופן בריא ונמנעים ככל האפשר מתרופות ואוכל מעובד, ונמנעים מהכנסת הורמונים סינתטיים לגוף באופן יומיומי עשויה לסתור את אורח החיים וליצור תסכול וכעס סביב הנושא, מעבר לתופעות הלוואי הידועות.
מבחינה הלכתית, אמצעי המניעה המותרים נעים על רצף, בין המותרים לכתחילה (גלולות ואמצעים הורמונליים הדומים להן, על פי רוב הפוסקים), דרך המותרים בדיעבד (התקנים, על פי רוב הפוסקים, ולאחריהם דיאפגרמה וקוטלי זרע שונים. לאחרונה פסק הרב בוצ'קו כי אף קונדום מותר בדיעבד. לעיון ראו מאמרו בכתב העת צהר, גליון מג) ועד אסורים לפי כל הפוסקים (משגל נסוג).
מניעה לאחר מעשה
חשוב לדעת שאם קיימתם יחסי מין לא מוגנים מכל סיבה שהיא: בטעות, מתוך שכחה, או כי אמצעי המניעה זז או נפגם במהלך קיום היחסים, ניתן לקחת את 'גלולת היום שאחרי' שמיועדת בדיוק למקרים כאלה ומונעת את הביוץ. את הגלולה ניתן לרכוש ללא מרשם בבתי המרקחת, אך קופות החולים יסבסדו אותה במקרה שיש בידך מרשם. מוטב לקחת גלולה זו בסמוך ככל האפשר למפגש המיני.
שלושת סוגי הגלולות הקיימים הם פוסטינור, נורלבו ואלה; את שתי הראשונות ניתן לקחת עד 72 שעות לאחר קיום היחסים ואת 'אלה' עד 120 שעות אחרי כן. חשוב לבצע כשבועיים לאחר נטילת הגלולה בדיקת הריון, כדי לוודא שאכן הגלולה עבדה כראוי. נטילת גלולה זו מלֻווה פעמים רבות בתופעות לוואי קשות יחסית (בהשוואה לגלולות הרגילות למניעת הריון), ולכן יש לצמצם ככל האפשר את השימוש בה ולא להסתמך עליה כדבר שבשגרה.
אופן הפעולה של גלולת היום שאחרי הוא דחיית הביוץ באמצעות הורמונים, וכך לא תוכל להתרחש הפריה. ולכן היא אינה יעילה במאת האחוזים, שכן אם כבר התרחש הביוץ, אין יכולת למנוע את ההפריה. זו הסיבה שאין מניעה הלכתית להשתמש בה, ולכן גם חשוב לבצע בדיקת הריון כשבועיים לאחר השימוש בה.
לראות את נקודת המוצא
אפשר להכיר בכך שכשאנו דנים בתכנון ילודה או במניעת הריון לכאורה אנו דנים על אותו הנושא. ברם, כזוג ברור לנו שהמבט בו עימו אנו מתבוננים בסוגיה וזה המניע אותה לכדי הכרעה הינו שונה בשל נקודות המוצא. חשוב להאזין היטב האם שני בני הזוג מגיעים אל הסוגיה עם אותה נקודת המבט או עם שוני ומתוך המודעות הזו לשוחח ולהגיע יחד להכרעה בשיחה פתוחה ובנועם, לצד הידיעה כי אין הדבר פשוט הן מצד כובד התוכן והעמדות הנלוות והן מצד הסיפור הרגשי הפשוט בדבר על מי אנו מדברים, על ילודה או על היולדת הפוטנציאלית? עם מי אנו מדברים, עם חברותא ובר-פלוגתא או עם בן ובת הזוג האוהבים? עיניים פקוחות בדבר שינוי השיח ובדבר נקודות המבט השונות, יסייעו לקיים דיאלוג פורה יותר בתוך חיי הזוגיות.
***
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
- מושגי יסוד על אמצעים למניעת הריון – דפנה מאיר ז"ל
- אמצעי מניעה: המגוון והמבט ההלכתי – צוות גלויה
- שימי לב אל הגוף: היכרות עם מערכת הרביה והמין – הרבנית שרה סגל-כץ
- ואז התחיל הנימוּל: על הצורך לדבר גלויות על סכנת החיים הגלומה בגלולות – גלויה אנונימית
- 34 מיתוסים נפוצים בנושא פוריות, נשיות, בריאות ומיניות – דפנה מאיר ז"ל
- שיטת המודעות לפוריות – הרבנית שרה סגל-כץ
- תבונת הגוף: המחזור החודשי – דפנה פלר
- להכיר במורכבות של ליל הטבילה – ד"ר מיכל פרינס
- אישה חוזרת לגופהּ: השבת האמון אל הגוף – ד"ר דבורה לדרמן-דניאלי
- בגוף ראשון, בקול שונה? להורות הלכה גם על-ידי מורות הלכה – הרבנית שרה סגל-כץ
- לדבר לקראת ביאת חיי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ
- איורי השראה נשיים – מיטל פאר
- חירות על הגוף: עיון בסוגיה תלמודית על המותר והאסור בחיי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ
- בין שפת הרוך לשפת החוק – חננאל רוס
- אבחון וטיפול באי פריון הלכתי – הרבנית ד״ר חנה אדלר לזרוביץ׳
- זכו שכינה ביניהם – אילן סופר
קריאה נוספת של דיונים הלכתיים והיתר להשתמש בדיאפרגמה כאמצעי מניעה:
- הרבנית נועה לאו – שו״ת משיבת נפש
- אתר נשמת – יועצות הלכה
- הרב אליעזר מלמד – פניני הלכה
- המדריך המלא לדיאפרגמה: התאמה, הלכה ושימוש מיטבי – לי מלר
