כיצד להדריך כלות וזוגות שנמצאים יחד פרק זמן ארוך לפני החתונה? על הדרכה לקראת כלולות שעשויה להתאים לזוגות עם וותק ועל התכנים הרלוונטיים דווקא להם

פערים. בואו נדבר על פערים. ישנם פערים שבני הזוג נושאים יחד; לא פעם זוגות הרוצים מצד אחד לשמור הלכה ומצד שני נמצאים במערכת יחסים מחוייבת וארוכה ניצבים בפני מתח בין המחוייבות ההלכתית לרצון הזוגי. הקושי הגדול המוביל אותם למספר אפשרויות:

אפשרות אחת היא ההחלטה לוותר על הממד ההלכתי, או לשים אותו בבוידעם לבינתיים. החלטה זו משמעה שבשלב זה המציאות, האהבה והרצון להיות יחד גוברים על עמדת ההלכה ויש תחושה שהתורה אינה בת קיום במצב הנוכחי.

אפשרות שנייה היא מתח מתמיד. שאיפה למחויבות הלכתית מלאה, ובפועל – תחושת אשמה, "נפילה" ותסכול מתמשך מהפער העצום שבין הרצוי והמצוי. תחושות אלו מקשרות בין מגע למצפון, בין חשק לאשמה ובין מיניות לנפילה וכישלון.   

אפשרות שלישית היא האצת ההחלטה להינשא על מנת להימנע מאתגר זה וחס וחלילה לנפילה שתגיע בעקבותיה. 

איני שוללת את המציאות שקיימים זוגות שמקפידים על הלכות ייחוד ונגיעה לפני החתונה, אך מכיוון שבין עשרות הכלות והזוגות שפגשתי הם היו מיעוט שבמיעוט, דבריי יתמקדו במציאות הרווחת אותה אני פוגשת.

הצורך בשיח גלוי

כשעברתי את הדרכת הכלות שלי, שאלתי את מדריכת הכלות שאלה על יחסי אישות. היא נתנה בי מבט חודר ואמרה לי "אני רואה שנושא זה מאוד מעניין אותך". השפלתי מבט במבוכה ולא ידעתי איך לענות. מה לומר? – שכן, זה מעניין? או לשקר ולהגיד מה פתאום, בכלל לא, הרי זה בכלל פיכס? האופן שבו השמיעה את השאלה לא פתח שער שיכולתי להניח בפתחו שאלות גדולות וקטנות שהטרידו אותי, שסיקרנו אותי  ושאפילו מילאו אותי בהתרגשות מהולה בחשש.
צורת השאלה גרמה לי להבין שהעניין הזה שהפגנתי הוא לכאורה לא מתאים בכלל ונשאלת השאלה: אם לא בהדרכה לפני החתונה, אז אימתי?

כיום במרחבים רבים, גם בציבור הדתי, הדיבור על מין איננו טאבו כשם שהיה וגם ההתייחסות להלכות נידה אינן רק כתרופת פלא לשימור הזוגיות. במפגשי הדרכת הכלות והזוגות אפשר ורצוי לדבר בחופשיות וללא שיפוטיות על מיניות, זוגיות, כל הטוב הצפוי והקשיים והאתגרים הצפויים. מהמקום הזה, להדרכת כלות יכולים להגיע בני זוג, גם דתיים, שהיו יחד או גרו ביחד לפני החתונה. באתגר של הדרכה של זוגות שחוו את המתח שבין ההלכה למערכת היחסים הארוכה שלהם אני רואה ברכה גדולה: ברכה על הבריאות של החיים ועל הרצון להיות בשני מקומות בעת ובעונה אחת. ברכה על המשיכה ועל הרצון לממש את התשוקה, וברכה על הרצון לקיים זאת במסגרת הלכתית ובמסגרת נישואים.

מול עיני ניצבת המשאלה לייצר תיקון לרגע שלי עם מדריכת הכלות: לאפשר שיח פתוח ולא שיפוטי. שיח בו הדיבור גלוי ומפורש על מנת לאפשר לקבל את הידע הנחוץ, ומעבר לכך – לקבל את ה'אש הלבנה' – את האווירה שבה נאמרים הדברים, את ההבנה, הקבלה, האמפתיה והידע. הידע החשוב, המפורט, המכבד ולא זה שמנסה להסתיר.

זהו שיח רצוי וחשוב ויש בו לא רק הקניית ידע 'טכני' לכאורה כי אם אפשרות עצומה למשב רוח משמעותי עבור כלל חיי האישות של בני הזוג והענקת שפה לאינטימיות שביניהם – גם בטוב ובשיאים וגם בהחמצות ובפערים.

האפשרות ליצור קשר חיובי בין עולם המיניות ועולם ההלכה

המפגש עם בני הזוג טומן בחובו את האפשרות ליצור קשר חיובי בין עולם המיניות ועולם ההלכה, לפתח שפה וכלים שעד לרגע זה לא נרכשו באופן מסודר. במפגשי הדרכת הכלות נוצרת הבנה כי הלכות טהרת המשפחה היא שם רחב בהרבה מעבר להרחקות והגבלות בלבד. הדרכת הכלות כוללת בתוכה את כל ה׳כן׳ ולא רק ה׳לא׳. היא כוללת את הקרבה, הנתינה, העונג והחשק.

ההחלטה מה יהיה אחרי החתונה אינה תלויה במידת ההקפדה שהייתה לפניה, שכן אחרי החתונה נפתח דף חדש לחלוטין בחיי בני הזוג. אם כך, בתוך עת ההכנה לתקופה החדשה בחייהם – לזוגיות מתוך היתר, לנישואין מוסדרים ולנשימה ללא רגשות אשמה – יש להעניק כלים מרובים על מנת שהטוב ישרור ביניהם ביתר קלות.

ההנחה שלי היא שבני הזוג הנישאים הם מלאי בינה ויודעים מה טוב להם, אבל גם שאוזן קשבת ואפשרות להביט על הזוגיות מהצד או לתאר אותה לאדם שלא מכיר אותך ואת בן הזוג יכולים להיטיב, וגם, אם מעוניינים בכך, לפתוח אפשרויות חדשות.

גם אם לא נדרשת בהכרח הדרכה טכנית על האנטומיה והפיזיולוגיה של יחסי האישות, לימוד המיניות הוא חלק חשוב מהלימוד שלפני החתונה: פערים בעולם יחסי האישות, מידע ושיח על אמצעי מניעה, על מחויבות ועל הבאת ילדים.

הכרה אמיתית וכנה באתגר

גם אחרי הנישואין, המתח בין ההלכה לזוגיות ימשיך להתקיים. הוא לא כאן כדי להיעלם. בעת הדרכת הכלות, המטרה היא להעניק אמפתיה לקושי של הזוג ולתת כלים להתמודדות עם האתגר, ועם אתגרים אחרים שיצוצו בחיי בני הזוג.

לא למסמס אותו או להציע פתרון, כי הרי סך האפשרויות כבר ידוע לזוג. ודאי לא להשליך עליהם ביקורת או תוכחה, וגם לא עצות או טריקים שמנסים לגשר על הפער. 

הכרה אמיתית וכנה באתגר ודיבור על מציאות בה יכולה להיות הרמוניה בין עולם ההלכה למיניות על כל רבדיה היא ההזדמנות שיכולה להתפתח במפגשים אלו.

הלואי ונדע להעניק להם את צרכיהם על מנת שיצאו למסע מתוך בטחון, אמון ומבט צלול קדימה.

***

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• לקראת כלולות: הדרכה פרטנית או הדרכה זוגית? – הרבנית שרה סגל-כץ
  
• ביחד, ביחד: להתייחס אל הדרכת חתנים כאל חובה – יהושע ברלין
  
• הדרכת כלות: מה זה ועל מה זה – הרבנית שרה סגל-כץ
  
• בין הדרכה, טיפול וייעוץ – הרבנית שרה סגל-כץ
  
• לא דיברנו עוד על האהבה – על מחירי שיח הצניעות – אפרת ביגמן
  
• דיאלוג במפגש משפחות לפני החתונה – עו״ד שירה לב-ציון
  
• קודם אישות ואז נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
  
• חירות על הגוף: עיון בסוגיה תלמודית על המותר והאסור בחיי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ
  
• הרהורים מותרים על חופה וקידושין – איך לקיים טקס הקרוב ביותר לעולמם של בני הזוג?– הרבנית שרה סגל-כץ
  
• "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם" – אירוסין אז והיום – צוות גלויה