מַשֶּׁהוּ מְפַיֵּס נִרְגָּשׁ לַבָּאוֹת - / רִמְזֵי אֱלוּל

יָמִים אֱלוּלִיִּים מְלֵאֵי צִפִּיַּת יְלָדִים / פּוֹתְחִים שַׁעַר בְּיַלְקוּט חָדָשׁ / מַלֵּא חֲשָׁשׁ וְתִקְוָה

יוֹם אֶחָד דָּנִיאֵל יִהְיֶה אַדְרִיכָל. / כְּשֶׁהֵבֵאתִי לוֹ עִפָּרוֹן הוּא שִׂרְטֵט עוֹלָם שָׁלֵם / מִחוּץ לְקַוֵּי הָעֹנִי שֶׁלּוֹ

קָפָאנוּ זוֹ מוּל זוֹ כַּחֲתוּלֵי רְחוֹב. / תַּעַזְבִי אוֹתִי בְּשֶׁקֶט, צָעֲקָה.

הִנֵּה, שׁוּב אֱלוּל עוֹלֵל שְׁאֵרִית סְלִיחוֹתָיו, / אֲנִי סוֹלַחַת לְעַצְמִי עַל מְחִירֵי עָבָר שֶׁנֶּאֱלַצְתִּי לְשַׁלֵּם / וּמְחַבֶּקֶת אֶת אֵלֶּה שֶׁנִּדֹּנְתִּי לָשֵׂאת.

טקס העגלה הערופה מסרב להתעלם ממוות בודד. הרבנית דפני לזר פרייס קוראת להפסיק את השתיקה סביב אובדנות ולהכיר בה כמחלה ולקחת אחריות קהילתית - במיוחד בימים אלה של טראומה קולקטיבית

בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ הֶחָטוּף הָאַחֲרוֹן יַחְזֹר הַבַּיְתָה, / נְחַבֵּק אֶת הָרֶגַע כְּמוֹ יֶלֶד אָבוּד שֶׁמָּצָא אֶת דַּרְכּוֹ.

לֹא זַכָּאִית, בֶּטַח שֶׁלֹּא נְקִיַּת כַּפַּיִם / רַק הַלֵּב מָצָא אֶת תְּשׁוּבָתוֹ.

שׁוּרוֹת־שׁוּרוֹת שֶׁל מַחְשָׁבוֹת נוּגוֹת / בְּעֵין הַסְּעָרָה, / דְּבוּקִים אֶל גַּג הַהִגָּיוֹן הַמַּר, / מְחֻסְפָּסִים מִשֶּׁמֶשׁ וּפִגְעֵי הָרְגָעִים.

יֵשׁ לִי סֶדֶק בַּקּוֹל, / וּפֶצַע קָטָן בַּחִיּוּךְ.

בית המשפט העליון קבע פה אחד כי הרבנות הראשית חייבת לאפשר לנשים להיבחן בבחינותיה ולקבל תעודות על ידיעותיהן ההלכתיות ולעצור את האפליה המתקיימת בתחום.

בּוֹאִי קָרוֹב יַלְדֹּנֶת, / אֶחְבֹּשׁ וְאַטְלִיא, / אֲרַכֵּךְ וַאֲחַבֵּק

״אי-אפשר לרפא פצע בלי להאיר אותו באור רך, אישי ומקצועי גם יחד״ - המטפלת המינית שולמית שפרבר מזמינה להצטרף למחקר שלה בנושא מיניות בראי חוויות מגילאי הילדות.

אֲנִי רוֹצָה לִחְיוֹת לְלֹא מִלְחָמוֹת / לְלֹא הַתְרָעוֹת חֲמוּרוֹת

יָבוֹא כְּאֵב אַחֵר. / כָּזֶה שֶׁאֶפְשָׁר לִישׁוֹן אִתּוֹ

פִּתְאוֹם רָאִיתִי אוֹתְךָ עוֹבֵר בַּחוּץ / עִם שַׂקִּיּוֹת / סִמַּנְתִּי לְךָ לְהִכָּנֵס פְּנִימָה

כִּי נִשְׁטַפְנוּ כֻּלָּנוּ בִּנְהָרוֹת רֵעִים וּבְאֵרִי / וְאֵין בָּנוּ הַר וְאֵין עוֹד לוּחוֹת / וְאֵין לָנוּ מֹשֶׁה וְאֵין בָּנוּ כּוֹחוֹת

הַטּוֹב נָשַׁב / הֲלֹא קָרוֹב הוּא מְאֹד

הזמנה להגשת מאמרים, שירים, תפילות, מסות, סיפורים קצרים, יצירות אמנות ועוד - המתייחסים אל ספירת העומר, כתקופה של ציפיה וייחול, על מנהגי האבלות לזכר המגפה בקרב תלמידיו של ר׳ עקיבא, כחיבור לתודעת הטבע המשתנה והציפיה לחיטה הצומחת שוב.

אסופת פיוטים, שירים תפילות ומאמרים לכבוד חג הפסח. האסופה נערכה מתוך עבודה משותפת של דוברות.י עברית וצרפתית, כקריאה משותפת לחירותם של החטופים אשר עדיין בשבי.

משפחות החטופים סובלות ייסורים נוראיים, להרגיש את החיבוק והתמיכה של כלל אזרחי המדינה ובני העם, יכול להעניק להם כוח להמשיך לפעול למענם. מהלך הוספת הכיסא הריק יזכיר לכולנו שהחירות שלנו עדיין חלקית.

בפסח הזה הוא חייב להישמע בכל בית משפחה וקהילה. לשיר, להתפלל, להתייצב, לפעול. כי לא בשמים, הלא קרובים הם אחינו כל כך, הלא פה הם, לוחשים וזועקים להצילם - עכשיו.

הַחְלֵף אֲפֵלָה בְּאוֹרָה / מַחֲנָק בְּאֲוִיר

בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיַּב אָדָם לְהָרִיחַ / אֶת נִיחוֹחַ שֶׁל צִפִּיּוֹת כָּזָב / כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְנַחֵם.