"לִשְׁבוּיִים דְּרוֹר בְּשִׁיר וּמִזְמוֹר"
(מתוך הפיוט מה נאוו, מאת שמעון בן רבי נסים שמעון)

כְּשֶׁתָּשׁוּב, אִם תָּשׁוּב אֵלַי
רֵיחַ לֶחֶם חַי יִצְמַח
עַל שֻׁלְחָנִי לְעוֹלָמִים.
וַעֲצָמוֹת לְחָיֶיךָ הַשּׁוֹקְעוֹת
יִזְרְחוּ, כִּפְקָעוֹת שֶׁנִּפְקְחוּ
מֵאֶלֶף יָמִים
לְחַיֵּךְ.

אִם תָּשׁוּב, כְּשֶׁתָּשׁוּב אֵלַי
גּוּף יְגוֹנוֹתַי שֶׁנִּטְבַּע עַד מְצוּלָה
יַעֲלֶה, בְּכֹחַ הָאֲוִיר הַנִּסְתָּר, הַמִּתְמַלֵּא.
אִישׁוֹנֵי הַפֶּחָם, וְהַמֵּיתָר הַמְּאֻיָּם שֶׁל צַעֲקָתְךָ
הַתַּת קַרְקָעִית, יִרְחֲפוּ מִן הַיֵּאוּשׁ בְּאֵד קָלוּשׁ
וְהֵד נִגּוּנָם יַעֲטֹף בְּדִידוּתְךָ כְּמַלְבּוּשׁ.

כְּשֶׁתָּשׁוּב, אִם תָּשׁוּב אֵלַי
צִפּוֹר תַּרְדֵּמָה רְעוּבָה תְּהוֹמִית
תִּצְבֹּט אֶת כְּנָפֶיהָ, פְּדוּיָה פִּתְאוֹמִית
בָּרוּךְ אַתָּה, בְּרוֹךְ. בָּרוּךְ אַתָּה קַיָּם.
פָּנִים יִנְהֲרוּ אֵלֶיךָ כִּנְהָרוֹת צִפִּיָּה
וְאֶת פָּנֶיךָ יִשְׁטְפוּ כְּמוֹ יָם בְּדָכְיָם.
אֲאַלְחֵשׁ כְּמַמְתִּיק, הַטּוֹבוֹת הַבָּאוֹת
לִקְרָאתְךָ, אֶהְיֶה חוֹף הִקָּווּת הַדְּמָעוֹת.

הָאוֹר הַגָּנוּז הַבָּהִיר, יַחֲזֹר וְיָאִיר
בְּהֶרֶף עַפְעַף, אֲשֶׁר לֹא עָצַם לַיִל.
אִם תָּשׁוּב כְּשֶׁתָּשׁוּב אֵלַי,
אַנִּיחַ אֶת נְשִׁיקוֹתַי רְטִיָּה
עַד יִבְלוּ שִׂפְתוֹתַי.
אָסִיר אֶת כְּבָלַי, וְאָרִים אֶת יָדַי
כְּנִכְנָע עַד בְּלִי דַּי
לָשׁוּב וְלִהְיוֹת אָסִיר
הַתִּקְוָה