מועד הטבילה במקווה נחשב קשיח ולכאורה אין לדחותו. אלא שמצבים שונים עשויים להקשות על טבילה בזמנה – שאלות של ניהול זמן, תכנון, הגעה לטבילה, לצד מחויבות חברתית, מקצועית וכדומה. בימי הקורונה נוספים לכך החששות המלווים את הטבילה, התמודדות עם הנחיות מיוחדות, עם חובת בידוד ותקופת סגר כללית. במאמר זה אבקש לברר את סוגיית הטבילה בזמנה אל מול אפשרות של דחיית טבילה, ולבסוף אציע הצעות מעשיות.
שילוב ליל הטבילה בסדר יומה של האישה מעלה מצבים רבים הדורשים פתרונות בניהול הזמן, בתכנון הטכני מול מחויבויות חברתיות, מקצועיות וכדומה. פעמים שאין קושי לקיים את הטבילה לצד מחויבויות אלה ופעמים שהדבר נראה בלתי אפשרי אך לאחר מאמץ יצירתי נמצא מוצא. ועדיין, יש מקרים שבהם אין בנמצא דרך שתאפשר לאישה לטבול במועד. יש נשים שהקונפליקט הזה מלווה אותן תכופות, למשל נשים העובדות במשמרות לילה או שיש להן אילוצים קבועים אחרים. עידן הקורונה העלה ביתר שאת ורגישות את הדילמה, מה עושים במקרים שבהם אי אפשר לקיים את מצוות הטבילה במועדה.
רק בשני לילות בשנה המקוואות סגורים, ואלו הם ליל ט׳ באב וליל יום כיפור. חוסר ההזדקקות למקווה נובע מאיסורי היום המלווים את הצום ולכן, אין הכרח שתרחץ האישה את גופה במים כדרך הטהרה אם ממילא תשמיש המיטה אסור בין בני הזוג. על כן, בתום הצומות המקוואות נגדשים בנשים שזהו ליל טבילתן ובנשים נוספות שליל טבילתן חל ביום האתמול ועתה – גם עבורן זהו ליל הטבילה האפשרי והראוי לביצוע. כדאי לשים לב כי המקוואות עמוסים יותר בקהל ופתוחים אף מעבר לשעות הרשמיות, ככל שהבלניות יכולות לאפשר זאת. אלו שני לילות – צאת ט׳ באב וצאת יום הכיפורים – שהטבילה דורשת גם סבלנות במרחב המקווה.
הדברים ברשומה כאן מתייחסים לדחיית טבילה באשר היא. המענה המירבי הוא עבור אישה שדחיית הטבילה מגיעה מיוזמתה, מיוזמתם כזוג או בשל אילוצים אחרים. כך או כך, המידע עשוי לסייע לכל אישה שטבילתה נדחתה, מכל סיבה שתהא.
על אף הדרישה ההלכתית לקיים את הטבילה במועדה, המרחב ההלכתי מתאפיין בהיותו רחב, קשוב ומגיב לתנאי המציאות. זוהי סוגיה מורכבת וההכרעה בה אינה פשוטה. המידע המובא כאן נועד להעניק לטובלת קומת ידע בסיסית ולהקנות לה – בין אם היא מכריעה לעצמה ובין אם היא פונה לסמכות הלכתית – היכרות עם אבני היסוד של מצב עדין, רגיש ושכיח זה.
מעלתה של הטבילה בזמנה
זמן הטבילה נקבע לפי המועד שבו התקיימה בדיקת 'הפסק טהרה'. כלומר, רק בתום ימי הדימום (ארבעה ימים לספרדיות, חמישה ימים לאשכנזיות ויש גם יוצאים מן הכלל) והבדיקה, יכולה האישה להתחיל לתכנן את ליל הטבילה שלה שיתרחש כעבור ספירת שבעה ימים נקיים (שאני מציעה לכנותם 'ימי התנקות').
קל לזכור זאת באופן הבא: באותו יום בשבוע שבו האישה עושה 'הפסק טהרה', יחול ליל הטבילה בשבוע שלאחריו, שכן מיום זה ועד לטבילה יחלפו בפועל שמונה ימים. היום שבו מתקיימת הבדיקה המפסקת נחשב כְּיוֹם מס' 0 ורק ממחרת מתחילים לספור שבעה ימים נקיים. כך, מי שבדקה 'הפסק טהרה' ביום ראשון לפני השקיעה, תטבול בראשון הבא אחרי צאת הכוכבים.
החשיבות שניתנת לטבילה בזמנה נובעת מהיותה מצווה מדאורייתא הכרוכה במצוות דאורייתא נוספות:
א. התורה מצווה לרחוץ במים בתום ימי הטהרה: "וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ… וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ … וְאַחַר תִּטְהָר" (ויקרא טו). בהלכות נידה משולב דין הנידה יחד עם דין הזבה כך שבפועל, ימי האיסור וההרחקה מתארכים ובמובן מסוים הטבילה "נדחית". המגמה לכתחילה היא שלא לעכב קיום חובה האמורה בתורה ולכן ההעדפה ההלכתית היא לטבול בזמן הראשון שבו ניתן לקיים את המצווה.
ב. הטבילה היא המעשה המשיב אישה אל איש ואל קרבת הגוף הזוגית. לאמור, בטבילה כרוכה גם מצוות עונה שאף היא מצווה מדאורייתא.[1] שני עניינים אלה כרוכים זה בזה שכן הטבילה מהווה לא רק חתימה לזמן הנידה אלא אות הפתיחה לקיום מצוות עונה.
שתי הסיבות הללו נובעות מדיני דאורייתא, ועל כן הקפידו לאורך הדורות על קיום הטבילה בזמנָה, ונמנעו ככל האפשר מדחייתה. אך כאמור, היו יוצאים מן הכלל.
הבעייתיות בדחיית הטבילה
לכאורה יכולה האישה לטבול גם למחרת, באור יום, כיוון שמלאו שבעה ימים נקיים (הנספרים כיממות מלאות, מצאת הכוכבים עד צאת הכוכבים שלמחרת) אך אחד השיקולים ההלכתיים המרכזיים בכך הוא החשש המכונה "סרך בִּתָּהּ"[2]. כלומר, החשש שהבת תבחין שהאֵם טובלת באור יום, ותסיק מכך שניתן לטבול ביום השביעי לפני צאת הכוכבים. אף שבימינו נדיר שבת תדע מתי אִמָּהּ טובלת, שיקול הדעת ההלכתי נותר על כנו.
שיקול נוסף במערך זה הוא עניין הצניעות: "יש שכתבו שיש לאישה להיות צנועה בליל טבילתה, וכן נהגו הנשים להסתיר ליל טבילתן"[3], אבל הפסיקה האשכנזית והספרדית בעניין זה אינן זהות. בקרב בנות עדות המזרח נהוג שבנות המשפחה באות עם האם הטובלת ואילו בקרב בנות אשכנז נעשה מאמץ מיוחד להסתיר את הטבילה מכל דמות שהיא. לכן נראה שבמסורת הפסיקה האשכנזית, היכן שהקפידו להימנע מפרסום הטבילה, החמרה בנוגע לאפשרות דחיית הטבילה ליום בעוד במסורת הפסיקה הספרדית ניתן למצוא יותר מקרים בהם הקלו בכך.
כאשר דוחים את הטבילה מליל שישי (חמישי בערב) לליל שבת (שישי בערב) נוצרת מורכבות נוספת: כאשר מועד הטבילה המקורי נופל על ליל שבת, אין לדחותו[4], וזאת למרות הבעיות ההלכתיות הכרוכות בחפיפה ורחצה בשבת[5], בחימום המים [6] ועוד. אבל כאשר מועד הטבילה דחוי, יש קושי להתיר בעיות הלכתיות אלה[7].
מתי אפשר לדחות טבילה?
ההלכה דנה בסיטואציות מורכבות ויוצאות דופן שבהן יש קושי לטבול במועד, ויש מקרים שבהם נפסק כי ניתן לדחות את הטבילה. בדרך כלל מלווה לכך התנאי שבני הזוג מוחלים זה לזה על הדחייה בקיום מצוות עונה הנגזרת מכך. עניין ה׳מחילה׳ איננו דבר שבנימוסין אלא נדרש ממש בתוך חיי הלכה, על מנת שההכרעה על הדחייה תתקבל במשותף בשל המשמעות של הלכות נידה ושל הארכת תקופת הנידה על שני בני הזוג[8].
כל מקרה הוא ייחודי, ומגוון שיקולי הפסיקה רחב ומורכב. על מנת להדגים את המורכבות, נתבונן במספר דוגמאות מוכרות ושכיחות למדי:
עַל הָאִישׁ הַשָּׁב הַבַּיְתָה מִן הַמֶּרְחַקִּים: היעדרות האיש
בימים עברו רווחה התופעה שגברים יצאו למסעות ארוכים למטאות מסחר ושבו לביתם רק לאחר שבועות או חודשים רבים. גם בימינו זוגות רבים מתמודדים עם שירות צבאי או מילואים של בן הזוג או לחלופין נסיעות עסקיות לחו"ל שנקבעו זמן רב מראש. במקרים אלה דנה ההלכה בשאלה, האם צריכה האישה להקפיד על טבילה בזמנה, גם כאשר הגבר אינו בבית וברור כי מצוות עונה לא תתקיים.
מקובל בקרב הפוסקים, בעבר ובהווה, להסתייג מדחיית טבילה גם בהיעדרו של האיש, זאת משום שתמיד ייתכן שינוי בלתי צפוי שיגרום לשיבתו במפתיע (הקדמת הטיסה, 'אַפְטֶר' מהמילואים וכדומה), וההלכה רוצה להימנע ממצב שבו האיש שב לביתו כשאישתו עודנה בטומאתה, אף שיכלה כבר להיטהר. חומרת מצוות עונה מדאורייתא גבוהה יותר במקרה זה, של "השב מן הדרך" ויש עדיפות לקיים אותה לאלתר (תלוי כמובן ברצונה ונכונותה של האישה)[9].
שלום, אני נוסעת: היעדרות האישה
בימינו, גם היעדרות של אישה מהבית היא שכיחה (עבודה, נסיעה לחו"ל, מילואים וכדומה), וגם כאן תקף השיקול של חזרה מוקדמת ולא צפויה הביתה. מתוך הבנה שדחיית הטבילה תקשה על הרצון להתקרב אחרי מרחק, ובכלל על תשוקות בני הזוג.
נציין לדוגמה אישה השוהה בחו"ל במסגרת כנס מקצועי, ושוקלת לדחות את הטבילה בשל הקושי לטבול בניכר, ובהתחשב בכך שהיא ממילא אינה צפויה לחזור הביתה בקרוב. במקרים כאלה, אם יש לה היכן לטבול – עדיף שתעשה זאת גם אם היא בחו"ל; אם אין לה היכן לטבול היא יכולה לנסות לטבול מיד לאחר הנחיתה, גם באור יום (מן היום השמיני ואילך) בסמוך לשדה התעופה או לבית, אם כי ברור שפתרון זה קשה ובעייתי מבחינה רגשית, ברגע המפגש של שני בני הזוג בעת הנחיתה.
'כיצד מרקדין?': שמחות בליל הטבילה
כשהאישה (או שני בני הזוג) מוזמנת לאירוע שמתקיים בליל הטבילה, רצוי תחילה לבחון את כל האפשרויות העומדות בפניה: לטבול בסמוך לאירוע ולהגיע אליו באיחור קל (בעיקר בשעון חורף); לצאת מוקדם מהאירוע ולטבול במקווה תורן הפתוח עד חצות, או במקווה פרטי הפתוח לעתים עד השעות הקטנות של הלילה (בעיקר בשעון קיץ). פתרונות כאלה אפשריים ברוב המקרים, אך לעתים מדובר באירוע של אדם קרוב במיוחד, שלאישה יש בו תפקיד מרכזי וקשה לה לשלב בסדר היום את הטבילה (כגון ליווי חתן/כלת השמחה, איפור וסידור שיער מקצועיים וכדומה). במקרים כאלה, גם טבילה בתום האירוע עלולה להידחות לשעות מאוחרות שבהן אין כל מקווה פתוח. ובמקרה שכזה, הטבילה תידחה[10].
עַד קַצְוֵי הָעֶרֶב: עבודה במשמרת לילה
לעתים הטבילה נמנעת בשל משמרות לילה ארוכות ויש פוסקים שמתירים לבעלות תפקידים חיוניים (אחיות, רופאות שוטרות וכדומה) שמועד טבילתן נופל על זמן המשמרת שלהן, לטבול בשעות הבוקר שלאחר המשמרת. במקרים אלה רצוי לבדוק בהתאם לקו ההלכתי של בני הזוג, אם אפשרות זו היא פתרון קבוע או משתנה.
בעניין זה יש להביא בחשבון שעל פי רוב מערך המקוואות אינו ערוך לטבילה בשעות היום. בשעות אלה מנקים את המקווה, מרוקנים אותו, וייתכן שאין ביטוח אישי לטובלת ולבלנית. ביישובים כפריים וקיבוצים דתיים קל יותר לתאם טבילה בשעות היום.
'בְּמַכְאוֹב עַל-מִשְׁכָּבוֹ'
אישה חולה, רצוי כי לא תגיע כלל למקווה מחשש שתדביק אחרות, מפני שמבנה המקווה סגור, מחומם וטחוב. במקרים אלה על בני הזוג לקבל בהבנה את דחיית הטבילה, מתוך אחריות לכלל הציבור. יחד עם זאת, יש מקוואות שמאפשרים לאישה חולה לטבול בסוף שעת הפעילות, לפני ריקון המים וניקיון שמתקיימים בדרך כלל בבוקר המחרת)[11].
כאשר האישה מרותקת למיטת חולה אחר שבו היא מטפלת, בבית או בבית חולים, ומתקשה לעזוב אותו לצורך טבילה, לא מדובר בסכנת הדבקה אלא בקושי טכני בלבד שאפשר למצוא לו, לעתים במאמץ רב, פתרון ולדאוג לה למחליף בשמירה וסיוע לחולה. אפשר למצוא מקוואות סמוכים לבית החולים.
פעמים רבות נשים חשות חיוניות ונחוצות במטלות שונות אך ברוב המקרים, אפשר למצוא פתרונות. רק במצבים קיצוניים שבהם תנאי המחלה והטיפול לא מאפשרים לאישה להגיע לטבילה, נתיר טבילה שלא בזמנה, לעתים גם לאורך זמן.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
נֶגֶף לְמַשְׁחִית: מגפה וקשיים קולקטיביים
במצבים חריגים נוצר קושי קולקטיבי לטבול במועד, הכרוך בסכנה וחשש בריאותי, כגון שלג כבד, אסון טבע חלילה או כפי שאנו חווים בימים אלה – התפרצות מגפה. רבים נוהגים להמעיט בקשיים אלה ולומר שאימותינו הקדושות בגולה טבלו גם בתנאים קשים יותר, ללא תחבורה, חימום ותנאים סניטריים מתוך מסירות נפש ויגיעה גדולה, ומה לנו כין נלין…
אך אמירה זו איננה מבוססת; לאורך ההיסטוריה נשים דחו את טבילתן בנסיבות שונות ולא היה זה בבחינת 'תיהרג ובל תעבור'. הרב ברהם צבי הירש אייזנשטט מן המאה התשע־עשרה, בעל ה'פתחי תשובה', מעיר לגבי מצבי אונס, כגון מזג אוויר קשה או גנבים: "לכאורה נראה דלא מהני אונס, אלא אם האונס לכל הנשים שבעיר"[12]. כלומר, מצב 'אונס' החל על כל נשות העיר, נחשב כעילה מוצדקת לדחייה.
זמנים אלה שלהתגוננות מנגיף הקורונה, מציבים גם לנו אתגרים קולקטיביים, כגון, כאשר אישה צריכה להיות בבידוד עקב חשיפה לחולה מאומת, ובמצב זה היא עלולה להדביק נשים אחרות אם תטבול במקווה; או כאשר מוטל סגר כללי או מקומי על כלל הציבור. מעבר לזה, סכנת ההידבקות מרחפת באופן מוחשי ויש נשים שבוחרות להימנע מקיום הטבילה במועדה, אם משום שהן עצמן בקבוצת סיכון, אם בשל חשש למצב ההיגיינה במקווה הקרוב, והאיסור להתרחק מהבית בעת סגר. ברם, יש לדעת כי גם בנושא זה אפשר למצוא פתרונות הלכתיים, במנעד שבין חומרא לקולא. מצד אחד, אין שאלה שעל פי חוק ואף להלכה אישה שנמצאת בבידוד אסור לה יכולה לצאת מן הבית, – גם לצורך טבילה. מצד שני, אין שאלה שאישה שבסגר ובעצמה לא נחשפה לחולה מאומת, יכולה גם יכולה לצאת מן הבית לצורך טבילה במקווה, גם אם הוא רחוק מהטווח המותר לנסיעה (החרגה מיוחדת בחוק). יש נשים המעדיפות להימנע ממקוואות בנויים ולטבול בטבע בים, אך בחירה זו לא תמיד אפשרית כי בעת סגר למשל, הכניסה לים אסורה.
נגיף הקורונה ייחודי בכך שהוא נמשך זמן רב בחוסר ודאות לגבי העתיד, ועל כן דחיית הטבילה בגינו יכולה לארוך שבועות ואולי גם חודשים. היו שהתעקשו לאסור דחיית טבילה מהטעמים שהובאו לעיל[13], אבל להלכה, אישה יכולה לבחור לדחות את הטבילה מסיבותיה. יש שיעשו זאת לאחר קבלת אישור מרב או רבנית ויש שיכריעו לבדן. כך או כך, יש לזכור כי לאורך כל זמן ההמתנה לטבילה נמשכת תקופת הנידה, על כל המשתמע מכך להלכה.
הנחיות מעשיות לטבילה שנדחית
אישה הנאלצת לטבול שלא במועד צריכה להקפיד ולהשלים את ספירת ימי ההתנקות ולעשות הפסק טהרה כרגיל. לאחר בדיקה ביום השביעי היא לא נדרשת להמשיך את הבדיקות כולל לא ביום הטבילה [14] וכן היא רשאית לשוב להלבשה תחתונה צבעונית ולא נדרשת ללבנה דווקא. כל ההכנות לקראת הטבילה נעשות כרגיל.
אם האיש מחוץ לעיר, וישנו סיכוי ולו הקטן ביותר שישוב מוקדם, תטבול האישה בברכה, למעט במקרים שבהם הטבילה נופלת על ליל שבת, ואז הטבילה תידחה בלילה נוסף[15]. כאשר האיש רחוק וודאי שלא ישוב לביתו במשך מספר חודשים, והאישה מעוניינת לטבול – תטבול בברכה[16] אך לא בשבת.
דין הכלה שונה במקצת, משום 'דם חימוד'. כלה מחויבת לטבול במועד הסמוך ביותר לחתונתה (ואף אם כבר אין לה אורח כנשים, או שלא דיממה מאז הפעם האחרונה שטבלה) בתלות כמובן בסיום שבעת ימי ההתנקות. אולם אם היא לא יכולה לטבול בלילה שלפני חתונתה היא יכולה להקדים את הטבילה, בתנאי שתקפיד לעשות בדיקות ביום שבין הטבילה לחתונה בפועל. גם כאן ההכנות לקראת הטבילה והטבילה עצמה זהות לחלוטין לטבילה בזמנה.
עת לעשות לה'
סקרנו כאן את מקורות ההלכה בעניין דחיית טבילה ועמדנו על החשיבות הרבה של טבילה בזמנה. עם זאת, תורתנו תורת חיים היא, והיא מגיבה למציאות המשתנה בחיינו. דחיית טבילה נתפסת לעתים בצורה שלילית, כעצלנות ודחיינות. חשוב להדגיש כי המשמעויות הנלוות לכך, וכן הביקורת כנגד דחיית טבילה דורשות ריסון. כל אישה המקיימת אורח חיים של הלכות נידה ושגרת טבילה, ממילא רואה את עצמה מחויבת למערכת ההלכתית. הנחת היסוד היא אפוא שכל אישה רוצה לקיים את המצווה כהלכתה, ואם הטבילה נדחית, הנסיבות כנראה מוצדקות. כל ביקורת ושיפוטיות בנושא מוסיפים קושי שאינו במקומו, בסיטואציה רגישה זו.
כפי שמצווה לטבול בזמן, כך גם מצווה לדחות טבילה בנסיבות מסוימות, ולטבילה זו יש ערך לא פחות מטבילה בזמנה. גם אם נלווים לטבילה דחויה נטל ומועקה, אך "לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא" (אבות ה, כג) – כגודל הצער כן גודל השכר. הקב"ה, והוא בלבד, בוחן כליות ולב.
"וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתָךְ" (מסכת אבות, ב, טז).
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
- הלכות נידה לא נועדו להרחיק אותךְ מגופךְ – הרבנית שרה סגל-כץ
- לא תבואי שישי שבת? טבילה ביום שישי כשאין מקווה קרוב – הרבנית שרה סגל-כץ
- עֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק: איך להודיע על ביאת ימי הנדודים? – הרבנית שרה סגל-כץ
- מצוות עונה על מענה ותדירות קיום יחסי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ
- לדבר גלויות על מצוות עונה בפודקאסט ״בגוף ראשון״ של מרכז יהל – ד״ר מיכל פרינס והרבנית שרה סגל-כץ
- חירות על הגוף: עיון בסוגיה תלמודית על המותר והאסור בחיי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ
- תורה היא – וללמוד צריך: התשוקה להשגת ידע על תשוקה – הרבנית שרה סגל-כץ
- אבחון וטיפול באי פריון הלכתי – הרבנית ד"ר חנה אדלר לזרוביץ'
- שותפות בהלכות נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
- מתח זוגי בקיום הלכות נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
- קודם אישות ואז נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
- יש לך שאלה – הרבנית שלומית פיאמנטה
- ארבעה סוגי שאלות הלכתיות – אלישב רבינוביץ'
- בגוף ראשון, בקול שונה? להורות הלכה גם על-ידי מורות הלכה – הרבנית שרה סגל-כץ
- מוזמנות ומוזמנים לקרוא עוד שירים על נידה, טבילה ומאמרים נוספים המתייחסים לקורונה במגזין גלויה
הפניות
[1]ט"ז יו"ד קצז, ב
[2] שולחן ערוך יורה דעה, קצז, ג.
[3]רמ"א, על יורה דעה קצח, ח.
[4] שולחן ערוך, אורח חיים שכו, ח.
[5] בבלי, נידה סח, ע"א; שולחן ערוך, יורה דעה, קצט.
[6] שולחן ערוך, אורח חיים שכו, א.
[7] רמ"א על יורה דעה קצז, ב.
[8]ראו למשל את תשובתה של יועצת ההלכה תרצה קלמן, אשר מדגישה את חשיבות הסכמת בני הזוג בנוגע לדחיית הטבילה ראו גם ס' 1.א. בתשובתם של הרב גבריאל גולדמן והרב מנחם בורשטין.
[9]ראו למשל את ס' 1.ב. בתשובתם של הרב גבריאל גולדמן והרב מנחם בורשטין, אשר מדגישים את שיקול החזרה הפתאומית המוקדמת של הבעל לעניין דחיית הטבילה בעת נסיעת הבעל ראו גם את תשובתה של יועצת ההלכה יהודית בטיש.
[10]ראו למשל את תשובתה של יועצת ההלכה יהודית בטיש, המורה לדחות את הטבילה במקרה בו יש אירוע מיוחד במועד הטבילה.
[11]ראו למשל את תשובת רבני מכון פועה, המדגישים את שיקול הקרבה בין בני הזוג שעלולה להיפגע כתוצאה מדחיית הטבילה. זאת, אפילו במקרה בו בני הזוג לא יוכלו לקיים יחסי אישות בליל הטבילה בשל מחלה מדבקת.
[12]פתחי תשובה, יורה דעה קמז, ד.
[13]ראו למשל את פסיקתו של הרב אליעזר מלמד בנושא.
[14]וראו בעניין זה למשל את תשובתה של יועצת ההלכה יהודית בטיש.
[15]רמ"א, על יורה דעה, קצז, ב.
[16]שו"ת מעין אומר, ח"ז הלכות נִדה, סי' קנט.
