כשאישה שאני ביחסי עבודה טובים איתה שואלת "הכל בסדר איתך?" כשאני לא מתנהלת כרגיל – למדתי שהרבה יותר קל להגיד לה את האמת.
כשאני עם כאבי מחזור וחברה שואלת מה שלומי, או למה אני נראית רע כל כך, אני עונה את התשובה הקבועה שלי: את האמת: "אני עם כאבי מחזור כרגע". כשאני שואלת חברות שלי, לעתים נדירות מאוד התשובה שלהן תהיה דומה לשלי. לפער הזה יש שלושה הסברים אפשריים:
- חודש אחרי חודש, חברה אחרי חברה, אני מפספסת בעקביות את הימים בהם חברות שלי סובלות.
- אני סובלת מכאבי מחזור יוצאי דופן לעומת החברות שלי, שלא סובלות מכאבים בכלל ולא מושפעות בכלל מהמחזוריות ההורמונלית.
- נשים סביבי מסתירות את הסיבה האמיתית למצבן ומתרצות את זה במשהו אחר לגמרי.
מחזוריות של שתיקה
השתיקה שסביב המקווה וסביב ליל הטבילה מתחילה עוד קודם: בשתיקה על המחזור, הווסת והביוץ. שנים חשבתי שהייתי הראשונה מחברותי שקיבלה מחזור. אני זוכרת שהופתעתי מאוד כששנים אחר כך שתי חברות טובות אמרו לי שהן קיבלו לפני, וקצת כעסתי עליהן שהן לא אמרו. שלא היה לי עם מי לדבר על הכאבים ועל מצבי הרוח, או ממי לבקש כדור או תחבושת במידת הצורך.
שנים אחר כך אנחנו עדיין כמעט ולא מדברות עם חברות על המחזור שלנו. אנחנו מועצמות לעילא, נרשמנו לקורסים על מיניות בריאה ועל חיבור לגוף, קראנו את הספר על השמ"פ, אנחנו משתמשות במוצרי וסת רב פעמיים, אנחנו דוגמניות רצפת אגן, אנחנו חברות בקבוצות שיח בפייסבוק, אבל המחזור נכנס למרחב "המועצם", למעגלי השיח הנשיים, ולא מגיע כמעט למרחב היומיומי.
חסר לי השיח עם חברות על טיפים להקלה בכאבים, על שינויים לא רק במצב הרוח וברמת הרעב אלא גם בתפקוד הקוגניטיבי. כשאישה שאני ביחסי עבודה טובים איתה שואלת "הכל בסדר איתך?" כשאני לא מתנהלת כרגיל – למדתי שהרבה יותר קל להגיד לה את האמת. כל אחת מאיתנו חווה אחרת את המחזור, על כאביו וההשפעות שלו על התפקוד; אבל אני מעריכה שהיא לא תתייחס לזה כאל חשיפת יתר כי גם היא אישה וגם היא יודעת איך זה לעבוד במחזור, אז אני נותנת בשואלת מספיק אמון ועונה לה שכואב לי אני לא בשיא החדות שלי. שעוד כמה שעות, או מחר, יעבור לי.
יחס מנרמל ונונשלנטי
לעתים קרובות, המחזור זוכה ליחס של אחת מהפרשות הגוף אחרות. המחזור, ובעיקר דימום הוסת, מתקשרים ללכלוך, להסתרה ולבושה. אבל המחזור היא לא "הפרשת גוף" במובן של פסולת שהגוף מסלק כדי להתנקות. הווסת היא תהליך הורמונלי מורכב שמלווה אותנו במשך בערך 40 שנה מהחיים שלנו ומשפיע על התפקוד שלנו בכל חזית. הדם הוא לא פסולת מלוכלכת שהגוף מנקה החוצה, אלא ריפוד שסיים את תפקידו. הוסת גורמת לכאבים, המחזור משפיע על התפקוד ויש תקופות שהוא מתקשר אצלנו לכשלון להרות כך שנוסף על הכאב הפיזי הוא מביא איתו כאב נפשי גדול.
כשאנחנו נישאות, המחזור מתקשר גם לדברים אינטימיים שבין איש לאשתו. אבל הרבה לפני שהיה בן זוג בתמונה, וגם ללא קשר אליו – לפני שהמחזור מתקשר לאינטימיות זוגית, הוא מתקשר לאינטימיות שלנו עם הגוף שלנו. הדיבור הפתוח על המחזור לא צריך להיות פלישה לאינטימיות לא־לנו. הוא כן יכול להוביל לכנות, לשיתוף ולנורמליזציה של הדבר הזה שכל אחת מאיתנו חווה. כמו בכל נושא, גם לא כולם צריכים לדעת הכל. אבל בין "לא כולם צריכים לדעת הכל" לבין "לאף אחד אסור לדעת כלום" יש פער גדול מאוד.
לדבר על הוסת עם חברות, לציין שזאת הסיבה שאת נראית לא טוב או נשמעת רע במקום להמציא משהו, להתייחס למחזור ולתופעות (החיוביות והשליליות) שהוא מביא איתו באופן נורמלי ונונשלנטי מנרמל את המחזור כחלק מהחיים שלנו.
להודות בקושי בעבודה
מהפן המקצועי, להודות בפני נשים אחרות (ובפני עצמנו) שאנחנו מושפעות הורמונלית יכול לגרום לחשש שמא ייתחסו אלינו כאל רציניות פחות, ולהחזיר לשולחן תפיסות על נשים שאנחנו כל כך מתאמצות לטאטא מתחת לשולחן – בעיני הסביבה ובעיני עצמנו. אבל לפחות מהחווייה שלי בעולם, הנשים שעובדות איתי מכירות את יכולותי המקצועיות. לדבר על המחזור ועל איך הוא משפיע על התפקוד שלי לא אומר שאני עובדת פחות טובה. עם זאת, אני נוהגת להשאיר את הדיון הזה במרחב הנשי – וגם לזה יש סיבה.
בספר "לפרוץ קדימה" (Lean In) שריל סנדברג מדברת על בכי בעבודה וכותבת שהיא מייחלת ליום בו נשים ירגישו יותר בנוח לבכות במשרד, ומייחלת שזה יוביל ליום בו גם גברים ירגישו יותר נוח לבכות במשרד. ההודאה שקשה לנו לא בהכרח מעידה משהו עלינו ביחס לעמיתינו הגברים או לעמיתותינו האחרות. הודאה בקושי, על אחת כמה וכמה כשאת ותיקה או מוערכת או בכירה, יכול לעודד אחרות ואחרים סביבך להודות בקשיים שלהם בעצמם.
בשלב בתיכון בו היה ברור שכולנו כבר קיבלנו, שאלתי את החברות שלי למה הן לא סיפרו לי שהן כבר קיבלו מחזור אפילו אחרי שאני דיברתי בחופשיות על המחזור שלי. הן ענו שזה פרטי, שזה משהו שלא מדברים עליו ושזה מביך. שתיקה היא הכרחית ליצירת מבוכה וגילוי הוא הכרחי ליצירת אמון ואינטימיות. הידיעה שאני לא לבד והחברות שלי מבינות את החוויה שלי לא היתה יכולה להקל על הכאבים או על הדימום של הנערה שהייתי, אבל היא היתה יכולה לעזור מאוד עם תחושת הבדידות. שני-שליש חיים אחר כך, אני יודעת שכל החברות שלי מתמודדות עם המחזור ועם הוסת, ואני מוכנה ומזומנה להפסיק לשתוק על זה איתן.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
***
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
- 34 מיתוסים נפוצים בנושא פוריות, נשיות, בריאות ומיניות – דפנה מאיר ז"ל
- תבונת הגוף: המחזור החודשי – דפנה פלר
- הווסת הראשונה – סיון דרשן
- טיפים להפחתת כאבים בזמן הווסת – סיון דרשן
- וגיניטיס אטרופית של גיל המעבר – הדר גלוסקא
- שיטת המודעות לפוריות – הרבנית שרה סגל-כץ
- בחזרה אלייך: שיבה אל הגוף באמצעות שיטת שרמן – מירב שרמן
- מושגי יסוד על אמצעים למניעת הריון – דפנה מאיר ז"ל
- איורי השראה נשיים – מיטל פאר
- שימי לב אל הגוף: היכרות עם מערכת הרביה והמין – הרבנית שרה סגל-כץ
- החשש מהלא נודע: מידע נהיר וגלוי על קרום הבתולין – צוות גלויה
- לדעת לבחור נכון: מודל רב-מימדי למיניות בריאה – דינה שלו
- למה קשה לדבר מיניות בעברית פשוטה? – חננאל רוס
- חירות על הגוף: עיון בסוגיה תלמודית על המותר והאסור בחיי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ
- לקבל את הווסת: על קבלת וסת ראשונה כרגע מכונן וראוי לציון בחיי האישה – צוות גלויה
- ימי גוף, ימי נפש – עדינה בן-דוד
