״דווקא ממקומות החוסר ניבטת נצחיותה של התורה, כי מתוכם היא מתחדשת בכל דור״ – ראיון עם הרבנית שלומית פיאמנטה

שיחה גלויית עיניים עם הרבנית שלומית פיאמנטה על חינוך, על לימוד תורה ושו"ת, ועל מקומן של נשים בקודש – עם כניסת לתפקיד מנכ״לית ארגון רבני ורבניות בית הלל.

הרבנית שלומית, ספרי לנו על עצמך.

אני נשואה ואם לארבעה, מתגוררת במצפה נטופה שבגליל. אני מוסמכת כמורת הלכה מטעם תכנית ההלכה בעין הנצי"ב, ובנוסף עובדת סוציאלית מוסמכת וגם מורה למתמטיקה. כיום, אני עובדת כר"מית ומלמדת במדרשת עין הנצי"ב. לאחרונה נכנסתי לתפקיד מנכ"לית ארגון רבני ורבניות בית הלל.

איך הגעת לתפקידך כמורת הלכה? האם תמיד היה ברור לך שבזה תעסקי?

אחרי השנים הראשונות בעולם בית המדרש בסמוך לשירות הצבאי (מלפניו ומאחריו), הרגשתי שעלי להיות במקומות שבהם זקוקים לי ביותר. התנגדתי לעולם הסטרילי של בתי המדרש ותורתם היפה, והלכתי ללמוד עבודה סוציאלית, בשאיפה להאיר מציאויות חשוכות. לאחר כמה שנים כעובדת סוציאלית, בעיקר עם נוער בסיכון, עברתי להוראת מתמטיקה מתוך רצון לעבוד בתנאים יותר טובים (למעשה, פחות גרועים) עם אותה אוכלוסיה. לימדתי מתמטיקה בכפר נוער וזה היה מאתגר ונפלא, אבל התורה קראה לי כל הזמן. כך, מצאתי את עצמי מכניסה לחיי את הדף היומי ולאחר מכן גם את לימודי ההלכה, ללא תכנית מוגדרת לעסוק מכך כפרנסה עיקרית, אלא רק לשם עונג הלימוד. בסופו של דבר, התורה גם הפכה לתעסוקה העיקרית שלי.

אילו תחנות בדרך היו משמעותיות עבורך?

היו תחנות משמעותיות רבות, כל נקודת מעבר היתה משמעותית ושינתה אותי. אספר על אפיזודה קצרה שרק ממרחק השנים הבנתי את גודל משמעותה: הייתי ילדה, בת 10 לערך.

תחנה גדולה נוספת היתה הכניסה לתפקידי בבית הלל ובמשיבת נפש. זו היתה הזדמנות גדולה לקחת חלק בעשייה ציבורית שאני מאמינה בה, ולהיות חלק משינוי מציאות נחוץ מאוד.

איך נראה יום טיפוסי בחייך המקצועיים?

כר"מית במדרשת עין הנצי"ב אני מתחילה את היום בפגישות עם תלמידות על כל מה שכרוך בשנה האינטנסיבית שהן עוברות. המפגש עם התורה בשילוב עם חיי המדרשה והריחוק מהבית יוצרים רשמים חזקים בנפש, צמיחה מואצת שבאה לפעמים עם כאבים, וצורך במבט מרגיע ומכווין.

לצד יום העבודה במדרשת עין הנצי"ב, תופס מקום גם התפקיד שלי בניהול אתר משיבת נפש לצד הרבנית רחל ריינפלד וכטפוגל – אנו מפנות שאלות אל המשיבות המתאימות, עורכות טיוטות של תשובות ומתייעצות לגבי מורכבויות הלכתיות. בנוסף, כמנכ"לית אני אחראית על העשיה השוטפת בארגון רבני ורבניות בית הלל. זה אומר לעקוב אחר התקדמות הפרויקטים השונים של הארגון, ליזום עשייה לפי הערכים שלנו, ליצור שיתופי פעולה ולתרגם חלומות לשפת המעשה.

אילו אירועים יוצאי דופן את פוגשת בתפקידך מעת לעת?

בתפקידי כמנהלת אתר משיבת נפש, מגיעים כל מיני סוגים של שאלות. חלקן פשוטות ונענות בפשטות, אחרות מורכבות ודורשות חשיבה רבה ומעמיקה. יש מקרים שהמענה הנכון לשאלה מערב גם את הרבנית המשיבה, גם אשת מקצוע נוספת – טיפולית, משפטית וכדומה – וגם רבנים נוספים עמם אנו מתייעצות כדי לוודא שנוציא תשובה נכונה ומכוונת. בתהליך הזה השואלת או השואל נכנסים ללב, אני קוראת את מילותיהם בדקדקנות והולכת איתם במחשבותי, ונוצר בינינו קשר עלום אבל עוצמתי.

מה המשמעות של היותך אישה בתפקיד ניהולי בארגון רבני, בתחום שנחשב גברי מאוד באופן מסורתי?

בית הלל הוא באמת ארגון יוצא דופן ויחודי בשדה הרבנות האורתודוכסית. ההחלטה שרבניות הן שותפות בכל העשיה של הארגון מעניקה עושר מתחדש לעשיה שלו, ולדעתי גם הרבניות וגם הרבנים נהנים מכך. למשל, בזכות הרבניות הארגון נכנס לפני מספר שנים לקואליציה למאבק בזנות; ובזכות הידע התורני העמוק של רבים מהרבנים הוא יכול לקיים לימוד רציני ולהוציא פסקי הלכה גם בתחום הכואב של הזנות ובכך להיות שותפים לקול שעולה מהחקיקה שהתקבלה בנושא. הפסקים של רבני ורבניות בית הלל נוגעים גם בתחומים רבים אחרים כגון נושא האקלים והאחריות לטבע; משברי חיים והזדקקות לליווי רוחני וכל זה מעבר לפסיקות הנוגעות לחיי ציבור תוך מודעות למקומם של הגברים והנשים בו.

אנו חשים ממש את "פקיחת העין השניה" בעבודה השוטפת, אותה העין שהיתה כנראה חסרה בבית המדרש וביקשה קול, דעת והנכחה של נשים בתוך הדיונים ההלכתיים כחברותא וכפלוגתא. ומעל לכל תהליך השותפות בין רבנים לרבניות, אנו הנשים חדשות יחסית במרחב הלמדני ואין מה להתכחש לעובדה שיש לנו חוסר משמעותי לעומת האתוס המפותח והמסורת החזקה של לימוד תורה גברי. אלא שאנו לא נותרות בצד ולא נותרות בדממה. שיתוף הפעולה מצמיח אותנו מאוד לצד העובדה שאנו עמלות בלימוד תורה ובהרחבת ׳תיבת הכלים׳ ההלכתית. כולם יוצאים מכך ברווח עצום ונצרך.

לצד כל זה, אני שוכחת לעיתים קרובות להיות "האישה בתפקיד" ואני פשוט אני ופועלת בתור עצמי – וזה מאוד פמיניסטי בעיני, להיות בעשיה לא מתוך הזהות המגדרית אלא בטבעיות כאדם על כל המכלול.

מי המורות והמורים המשמעותיים שהיו לך בחייך?

מעניין שמשנות בית הספר לא זכורה לי אף דמות של מורה משמעותי/ת. אבל אחר כך, וואו – הרבנית אסתי רוזנברג בבית המדרש במגדל עוז, שהציבה לי מודל ראשון לאישה למדנית ובלתי מתפשרת. שתיתי בצמא את אהבתה היוקדת לתורה ששזורה במחויבות גדולה לעמל, והם התיישבו לי בעומק הנפש.

הרב ברוך גיגי לימוד אותי הלכה בצורה שהפכה את ההלכה לאהבת חיים. בשיעוריו הרגשתי את רוח א-להים מתחבטת בין המילים ובין דורות החכמים ומביאה לעולם את היופי של ההלכה.
הרב בני הולצמן לימד אותי הלכה שבע שנים עד ההסמכה, ופתח בפני עולם מופלא של רוחב דעת, חכמה ויראת שמיים. אצלו כל הלכה היא כמו שיר – יש לה את המקצב שלה, את המנגינה שלה ואת המילים.

זכיתי ב"ה גם לחברותות שלימדו אותי רבות, ומעל כולן האיש שלי יהונתן שלימד אותי הכי הרבה על עצמי.

מה היית מציעה שיהיה שונה בחינוך הדתי, מתוך הפרספקטיבה המקצועית שלך?

יש שינויים רבים שהייתי שמחה לראותם קורים, אבל בראש ובראשונה: השוואת שעות לימודי הקודש של בנים ובנות מהיום הראשון במערכת החינוך ועד האחרון. מזעזע בעיני שעדיין יש הבדל, שבנות מקבלות פחות לימודי קודש, ובאיכות פחותה. בנעורי חשבתי שהתורה היא דבר מטופש, כי לימדו אותי תורה שטחית ומלאכותית שתתאים לשעות הלימוד המצומצמות ולהשכלתן הדלה של המורות. אסור שהיום יהיה כך.

אני מקווה שבתפקידי כר"מית אני תורמת לגידול דור נשים שהתורה אהובה עליהן ויסייעו לשנות את המציאות הזו לגבי בנותיהן; גם בעבודתי בבית הלל, שאינה חינוכית, אנו עמלים להנכיח את הקול הרבני שאומר שאין עוד הצדקה להרחקת נשים מן הקודש ומן ההנהגה. אני מאמינה שככל שתפיסה זו תתפשט, היא תשפיע על חינוך ילדות מהיסוד.

מהו לדעתך האתגר הגדול של זמננו?

האתגר הגדול הוא ליצור את השיחה בין התורה כפי שנמסרה לנו לבין ההתחדשויות הגדולות שה' בירך אותנו בהן. בראש ובראשונה המקום החדש והחיוני של נשים בעולם, "התובנה הרדיקלית שנשים הן בני אדם", אבל גם חידושים רבים אחרים הדורשים המשגה והצמחה של השיחה ההלכתית איתם.

בתהליך הזה ישנם מקומות בהם התורה נראית לנו חסרה חלילה או לא מספקת. נדמה לפעמים שאין לה תשובות לשאלותינו ואין לנו על מה שנסמוך. אבל האתגר הגדול של הדור שלנו הוא לראות את המקומות הללו לא כחסרונות של התורה אלא כמחויבות שלנו לחדש בה, לדרוש מתוכה את המדרש שהדור שלנו זקוק לו. כלומר, דווקא מקומות החוסר הם המקומות מהם ניבטת אינסופיותה ונצחיותה של התורה, כי מתוכם היא מתחדשת בכל דור.

מהו ה'אני מאמין' שלך ביחס לעולם הלימוד?

אספר על משפט שמנחה אותי. כששמעתי שעומדת להיפתח תכנית הלכה בעין הנצי"ב, השגתי את הטלפון של הרבנית רחל קרן והתקשרתי אליה לשמוע פרטים. הרבנית רחל אמרה לי: "נהדר, בואי ביום ראשון." "יש מבחן?" שאלתי בחשש. הרבנית רחל ענתה: "אצלנו המבחן הוא בסוף." מאז סיימתי את הלימודים, אבל המשפט הזה ממשיך ללכת איתי. המבחן הוא בסוף; כולן יכולות להצטרף ללימוד – המבחן הוא האם תעשי עם זה משהו אחרי הלימודים, אחרי ההסמכה, ביציאה אל החיים עצמם.

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• נשים כדוברות הלכה – הרבנית מלכה פיוטרקובסקי
• בגוף ראשון, בקול שונה? להורות הלכה גם על-ידי מורות הלכה – הרבנית שרה סגל-כץ
• מאמרה של הרבנית שרה סגל-כץ על נשים המשיבות בהלכה – מקור ראשון, מוסף שבת – 17.7.2020– הרבנית שרה סגל-כץ
• יש לך שאלה – הרבנית שלומית פיאמנטה
• ארבעה סוגי שאלות הלכתיות – אלישב רבינוביץ'
• אתיקה של סמכות רבנית בגלוי ובמחשכים – הרבנית שרה סגל-כץ
• "אצלנו נשים אינן מספידות" – המאבק נגד הדרת נשים בבתי העלמין – טו״ר רבקה לוביץ
• "חברים מקשיבים לקולך" – היבטים מגדריים בטקסי חיים – חגית אקרמן והרבנית דבורה עברון
• תנועות הגוף הנשי והלכות צניעות – תניה רגב
• קולה של אשה מתפללת – ד"ר רבקה נריה בן שחר
• וּלְדִינָה אָמַר: כרטיס קריאה לאישה העולה לתורה– הרב[נית] לאה שקדיאל
• בנחת רוח: בית תפילה יקרא לכל המתפללות והמתפללים– נורית יעקבס-ינון

המלצות לקריאת שירים על פמיניזם, תורה והלכה במגזין גלויה:

• בת חכמה – הרבנית שרה סגל-כץ
• במניין המשתף – אסתר שקלים
• מי שענה לאמהות – ד"ר יעל לוין
• מותרים – דעאל רודריגז גארסיה
• כטוב בעיניך – אילה גליק מגיד
• טבילה – ד"ר רות קרא איוונוב-קניאל

המלצות לקריאה נוספת על נשים בתפקיד מורות הלכה:

• אישה פוסקת הלכה (פסק בית המדרש ההלכתי) – בית המדרש של ארגון הרבנים והרבניות, בית הלל
• הנשים שבחרו במסלול התורני – תמר רותם, ׳הארץ׳
• הפוסק, הרב ויועצת ההלכה – טובה גנזל, רבנות: האתגר
• זה אמיתי: גם נשים פוסקות הלכה – יקי אדמקר, וואלה
• המהפכה כבר כאן: פוסקות הלכה – מאירה וולט-מארק, ynet
• "ייקח עוד הרבה זמן עד שקהילה תסכים לקחת רבנית ולא רב" – אלישיב רייכנר, מקור ראשון