הציבור הדתי התחיל להניח את שיח המיניות על השולחן. איך זה קרה, איפה רואים שינוי ומה המחירים של השיח החדש שנוצר?
בשנים האחרונות נדמה שהעיסוק במיניות נמצא בכל מקום: אתרי אינטרנט וקבוצות פייסבוק, סדנאות וקורסים, שו"תים, הרצאות, ספרים ואווירה כללית של פתיחות ושיח כן ומשוחרר. עוד ועוד בעלות ובעלי מקצוע בתחום המיניות הבריאה ומרכזים ללימוד והכשרה בתחום נכנסים לחיינו. הפריחה הכל כך מובנת מאליה הזו, היתה רחוקה מלהיות חזון נפרץ כחמש עשרה שנה. החברה הדתית, שמאופיינת בשמרנות, נמנעה במשך שנים רבות מלעסוק בגלוי ובפומבי במיניות, נושא שנחשב לבלתי צנוע, תחום שלא מדברים עליו.
בעשור וחצי האחרונים מתחולל שינוי תפיסתי גדול, והעיסוק במרחב הדתי בתחום המיניות הבריאה גובר. זו מהפכה שנולדה מתוך שילוב של מספר גורמים:
ריאקציה דתית המבקשת מתינות לאחר שנים ארוכות של הקצנה והחמרות בתחומי האישות והנידה.
הפתיחות הכללית שמאפיינת את התרבות והשיח בעולם המערבי;
התבססותו של השדה הפמיניסטי, שנותן לגיטימציה לשיח של מיניות נשית;
השיח ברשתות החברתיות, שמאופיין בפתיחות גדולה יותר בזכות האנונימיות והבטחון (היחסיים) שמאפשרים המסכים.
הכרה בפגיעות מיניות כחלק מחיי כל חברה, גם החברה הדתית, והצורך להעניק כלים של מוגנות, שיח שבו מיניות נוכחת אבל במובנה הבריא ולא מהווה סוד או נושא שמתרחקים ממנו ולתוך הואקום הזה נכנסים פגיעות ללא הכנה מקדימה שתביא למוגנות וכן, חלילה לאחר פגיעה, ליכולות טיפול, עיבוד והתמודדות עימה.
ישנן סיבות נוספות שניתן למנות, אך בודאי אי אפשר להתווכח עם העובדה כי הנכחת תחום המיניות בחברה הדתית – כנושא שיש לשוחח עליו, להתמקצע בו ולראות בו חלק טבעי מהחיים – מביאה תקופה חדשה שמעניקה לעיתים תחושה שלא עשור או עשור וחצי חלפו אלא חצי מאה או מאה שלמה. לצד זאת עולות שאלות: האמנם התהליך מביא עימו בריאות והתפכחות או גם מחירים? ובכלל, יש שיטענו שהמהפכה היא מינורית בסופו של דבר בחיי המעשה. בין מנעד העמדות השונות, כדאי לקיים דיון על המתרחש.
מהסתרה יתרה לגילוי יתר?
השתיקה המוסכמת שאפיינה בעבר את היחס לנושאים הקשורים למיניות הושפעה מתודעה הדתית לפיה השתיקה הזאת משמעה קדוּשה. היא מנעה אפשרות לשוחח על מיניות באופן מסודר וגלוי מחד ומכבד וצנוע מאידך, ובכך לצבור ידע וכלים ולתרגמם אל חיי הבית. העדר השיח הוביל להעדר סיוע ותמיכה, והותיר אנשים רבים במצוקות מסוגים שונים:
בשיעורים בבתי הספר שכן עסקו בנושא, העיסוק היה דל והחומרים (שהועברו לרוב לתלמידות בלבד ולא לתלמידים) לא שיקפו את המציאות הקיימת אלא אידאה של המציאות. שנים אחרי, אנשים רבים חשו שהסתירו מהם מידע.
זוגות רבים שנתקלו בקושי בחיי האישות נותרו בבדידותם, או שיתפו במתרחש דמויות ללא הכשרה מתאימה ולא נבנו כיאות (ואולי אף ניזוקו). לעיתים אותם זוגות הגיעו אחרי תקופות ארוכות מדי לנשות ולאנשי המקצוע הנכונים עבורם.
נשים שחיפשו מקום לשוחח ולשתף חוויות מחשבות בנושאי הטבילה או בתחום היחסים הזוגיים; גברים שחיפשו מקום לבנות שפה רגשית לנושא שלרוב קיבל יחס קר והלכתי בלבד.
העיסוק במיניות הוא, אם כן, הרבה מעבר לעוד תחום ידע שנחמד להרחיב בו את הדעת. מתברר שעליית המודעות והשיח הפתוח מהווים הצלה של ממש למצוקות בתחום הרגיש הזה, המערב גוף, נפש ויחסים שבין אדם לחברו ובין איש לאשתו.
כתנועת־נגד לשתיקה, נוצרה תנועה רחבה שמעודדת רבים מקרב המגזר הדתי לדבר על חיי האישות שלהם, על קשייהם ואתגריהם, ולהציב לעצמם כמטרה להיות בני זוג טובים יותר גם בחיי האישות. גם לתנועה הזאת, של גילוי־יתר יש מחירים.
שיח המיניות הבריאה: יתרונות ומחירים
השיח הפתוח על מיניות בריאה לא מתמצה רק במעבר מעולם המחקר והכתיבה לנשות ואנשי מקצוע אל קריאה אפשרית באתרים, בלוגים ובנגישות לשפה גבוהה ונמוכה יחד. השפעתו חילחלה לחברה כולה, ובזכותו הנורמות החברתיות השתנו. השתיקה הופרה.
השיח על מיניות בריאה מאפשר פחות שתיקה על מין אצל משפחות. פחות ופחות משפחות בורחות מהתמודדות עם הצורך של נערים ונערות בנוכחות הורית מתווכת ומכוונת; "אַתְּ פְּתַח לוֹ", שיח מצמיח ביוזמת ההורים על מיניות בריאה. מתבגרות ומתבגרים לא נאלצים להיחשף ל"מידע הנכסף" על מין באמצעות ספרות ועיתונות נוער שטחית, ושאר דרכים מפוקפקות כסרטוני פורנוגרפיה וידיעות חדשותיות על אלימות מינית (שני ערוצי מידע המקבעים את המיניות בתודעה כדבר שלילי, הנקשר במשמעות של חטא ואיסור); ויותר הורים מרגישים בנוח לדבר עם ילדיהם ולהוות עבורם מקור ידע פתוח, נגיש ונוח.
קיימים גם מוסדות חינוך בהם הגישה השתנתה, וניתן למצוא בהם תכניות חינוך מיני עדכניות ורלוונטיות שמעניקות ידע ומרחב ללמידה, שיתוף וקשב.
בקרב מבוגרים, הרשתות החברתיות ומפגשים יעודיים מאפשרים מרחב לשיח על חיי האישות. אפשר להיחשף לחייהם של זוגות אחרים ולדעת שגם הם מתמודדים עם קשיים, וגם שאת לא היחידה שסובלת מקשיים כאלו. אפשר להתייעץ, לפרוק ולשתף, וגם לקבל המלצות על אנשי מקצוע במידת הצורך.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
המחיר שמשלמים בקבוצות האלו הוא הפרת הפרטיות של בני הזוג: פעמים רבות המידע נכתב באנונימיות בלי לדעת מי נמצא בצד השני. אבל לא פעם המידע האישי נחשף בגילוי שם ופנים – גם של בני הזוג, בדרך כלל לא בידיעתם וברצונם, ורק לעתים נדירות פוסטים כאלו נמחקים מקבוצות.
עוד מחיר של השיח הפתוח הוא דווקא קריאה על הצלחות, ואז אשמה פנימית שנובעת מהדימוי השגוי שמה שקיים בחיי הבית לא מספיק ומסביב לכל השאר מושלם.
באופן פרדוקסלי משהו, עליית השיח הפתוח גרמה לעלייה בעיסוק בייעוץ וחינוך מיני, אך הליכים אלה לא תמיד נעשים בצורה מקצועית על ידי אנשי מקצוע. עיסוק בנושא כה רגיש ועדין הוא ממש בגדר "דיני נפשות", ואם הוא נעשה בצורה בלתי-מקצועית הוא עשוי אף להסב נזק של ממש. יש מקום למשנה זהירות ולהגברת המודעות לכך שעל אף הפתיחות הרבה יש עדיין חשיבות בשמירה על גבולות הפרטיות.
אמנם תופעת הפתיחות היא עצמה הגורם המגביר את סכנת המציצנות, אך היא גם זו שמחזקת את המודעות לחשיבות שבהצבת הגבולות, על מנת להגן על האינטימי והכמוס.
כתגובה למגמה, אנשי חינוך, רבנים ורבניות, אנשי ונשות טיפול ובעלי מקצוע נוספים נקראים להשמיע את קולם ולהציע מענה רחב, קשב, סיוע ומידע רב ובהיר, עם ידיעה שישנם מחירים אפשריים נוכח התופעה החדשה.
היחס לרווקות מאוחרת קיבל גם הוא פנים חדשות: ביותר ויותר מקומות כבר לא מדובר ב"תופעה בעייתית", אלא במצב מורכב שיש מקום לדון בו בפתיחות גם מפרספקטיבה פסיכולוגית ורפואית, באופן מפוכח, מודע ומכיל, יותר ממה שהיה בעבר.
אנחנו עדיין רחוקים ממצב אידיאלי של שיח חיובי יותר, קשוב יותר ושיפוטי פחות – אבל אלו סנוניות ראשונות, והמצב הולך ומשתפר.
עוד תופעה חשובה שהתרחבה היא המודעות לפגיעות מיניות בכלל ואף בחברה הדתית ואפילו החרדית עם ארגונים כמו "לא תשתוק". גם כאן, מתוך רצון לעולם שלם ובריא יותר ניתן פתח לעיסוק בתופעה החמורה ולהעלאת המודעות להיקפיה.
בזכות המודעות הזאת, לעיתים הגורמים הפוגעים מוקעים, מטופלים ומורחקים מהחברה ועולה קול צלול יותר כנגד הפוגעים תוך הבעת אמון ותמיכה בנפגעים.
אך לצד המוגנות החברתית, החשיפה גובה מחיר כבד וקשה ממי שנפגעו, ועסוקים תמידית בפצעים ובהחלמה.
תורה היא וללמוד אנו צריכים
יש לזכור כי לתהליך מבורך של הדיבור על מיניות – על בריאותה וחולייה – יש גם מחיר של עודף דיבור, עודף מידע ובלבול ועכבות חדשות שמתפתחות.
על אף שהתמונה הכללית ששרטטנו כאן מורכבת מאור וגם מחושך, עליית שיח המיניות הבריאה היא תופעה שיתרונותיה עולים על חסרונותיה. אווירת הפתיחות היא הזדמנות לצבירת ידע וכלים שמעניקים בטחון וכוח ללמידה עצמאית של מידע מהימן, ללא תיווך אך תוך שמירה מתמדת של אצבע על הדופק והפעלת חוש הביקורת.
***
לקריאה נוספת במגזין גלויה:
- תורה היא – וללמוד צריך: התשוקה להשגת ידע על תשוקה – הרבנית שרה סגל-כץ
- לדעת לבחור נכון: מודל רב-מימדי למיניות בריאה – דינה שלו
- מיניות בריאה – מבט תיאורטי – חננאל רוס
- על פורנוגרפיה, התמכרויות ושיח חינוכי – ד״ר יניב אפרתי
- כי מרה מאד הדעת? – חורש אל-עמי
- שיח פנים-גברי בריא על מיניות – שולמית שפרבר
- שימי לב אל הגוף: היכרות עם מערכת הרבייה והמין – הרבנית שרה סגל-כץ
- הווסת הראשונה – סיון דרשן
- אנטומיה ופיזיולוגיה של יחסי אישות – טלי רוזנבאום
- איורי השראה נשיים – מיטל פאר
"בגוף אני מבינה": לפגוש את המיניות – ללא תלות בסטטוס הזוגי – טל נוימן
- מיניות גברית כמהלך חיים – כיצד לחנך נערים להתנהגות מינית חיובית? – ד"ר ירון שוורץ
- יומן נעורים: על אלימות ופגיעה בקרב נערים ועל אחריות חברתית – ד"ר ירון שוורץ
- אינטימיות, פרטיות והסודיות המסוכנת המלווה פגיעות מיניות – חננאל רוס
- בלבול השפות בין הפוגע לקורבנו: שפת הדת ושפת הפגיעה – ד"ר יהונתן פיאמנטה
- אל תשלח ידך אל הנער: התמודדות הקהילה הדתית עם עבריינות מין בקטינים – יונתן האורד
- כוחה של קהילה אידאולוגית בהתמודדות עם אירוע טראומטי – אורי שרמן
- האם ניתן להלבין חטאים אפורים ושחורים? – הרבנית שרה סגל-כץ
***
קווי החירום לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית
1202: נשים | 1203: גברים
02-6730002: נשים דתיות | 02-5328000: גברים דתיים
סיוע דרך WhatsApp ב-052-8361202 | קולמילה – צ'אט סיוע אנונימי
מענה רפואי ראשוני | הליך פלילי והליך אזרחי | סיוע וליווי בהליך הפלילי | מענה טיפולי ורגשי
איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית | רקע, חזון ומטרות להקמת האיגוד
***