טקס הגירושין, הוא תמונת ראי של הנישואין והקידושין. בטקס הגירושין בצורתו המסורתית והמוסדית, לאישה אין קול. זהו היעדר שיכול לפגום ביכולת המימוש העצמי של האישה, באפשרותה לבטא את מלוא מנעד תחושותיה ורגשותיה, ובתחושת השותפות והבעלות שלה. בימינו ישנן יוזמות והצעות קיימות אשר שואפות לגשר על הפער וחוסר השוויון, או לפחות להעניק הזדמנות למרחב פעולה ותחושה רב יותר עבור האישה המתגרשת.

[לקריאת מאמר המרחיב על דינים מיוחדים הנלווים לגירושין (חליצה ויבום)]

לצד לידות וגיל מצוות, אירוסין ונישואין, טקסים הממלאים לבנו שמחה והתרגשות וקרבת הלב, ישנם במעגל החיים היהודי גם טקסים של אובדן ופרידה. כזה הוא טקס הגירושין המסמן את סוף החיים המשותפים. העובדה שהוא אינו נערך ברוב עם ונלווים אליו רגשות קשים, הופכת אותו ללא מוכר, זר ומרתיע. חשוב להכיר את מרכיביו ולהתכונן אליהם מראש, ולמצוא גם בהם מקומות לביטוי אישי.

טקס הגירושין הוא במובנים רבים תמונת ראי של טקסי הנישואין והקידושין. כמוהם, גם הוא מחולֵל, באמצעות מילים שאומר הגבר לאישה ואלמנטים נוספים, את השינוי במעמד האישי של בני הזוג ואת מידת החופש המיני, הזוגי והכלכלי שלהם. במאמר זה, מבקשת 'גלויה' לתאר את מרכיבי הטקס ודיניו, לעמוד על יחסי הכוחות המגדריים המיוצגים בו ולהאיר משמעויות גלויות ונסתרות ההופכות אותו לאירוע מכונן. לצד מאמר זה נלווה נספח המאיר צדדים נוספים, מוכרים פחות, בהליך הגירושין, ויציע דרכי התמודדות.

"וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ" – מקור הדין

המקור בתורה לדיני גירושין מובא בספר דברים:

"כִּי-יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ. וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר. וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה. לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּי תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי ה' וְלֹא תַחֲטִיא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה"

(דברים כד, א-ד)

מפרשה זו אנו לומדים כי שילוח האישה מבית בעלה נעשה על ידי 'ספר כריתות'; ושלאחר שהאישה נישאת לגבר אחר ומתגרשת או מתאלמנת ממנו, בעלה הראשון לא יכול לשאתה שנית. כמו כן לומדים שהגט ניתן באופן חד צדדי, מהגבר לאישה ולא להפך. את יתר דיני הגירושין לומדת התורה שבעל פה, בעיקר במסכת גיטין בתלמוד. אולם, הרמב"ם במשנה תורה מציין כי יש דינים נוספים הנלמדים מהפסוקים:

אין האשה מתגרשת אלא בכתב שיגיע לה וכתב זה הוא הנקרא גט. ועשרה דברים הן עיקר הגירושין מן התורה ואלו הן: שלא יגרש האיש אלא ברצונו; ושיגרש בכתב ולא בדבר אחר; ושיהיה ענין הכתב שגרשה והסירה מקניינו; ושיהיה עניינו דבר הכורת בינו לבינה; ושיהיה נכתב לשמה; ושלא יהיה מחוסר מעשה אחר כתיבתו אלא נתינתו לה [בלבד]; ושיתנהו לה; שיתנהו לה בפני עדים; ושיתנהו לה בתורת גירושין; ושיהיה הבעל או שלוחו הוא שנותנו לה. ושאר הדברים שבגט כגון הזמן וחתימת העדים וכיוצא בהן הכל מדברי סופרים.

(משנה תורה, הלכות גירושין, א)

הלכות אלו הן, לדעת הרמב"ם, מדאורייתא ונלמדות מהפסוקים: שהאיש מגרש את האישה ברצונו ולא בעל־כורחו, אך האישה יכולה להיות מגורשת גם בלא רצונה; שהגירושין יכולים להיעשות על ידי שטר כתוב בלבד, הגט^[1]; שעניינו של השטר הוא הסרת האישה מקניינו של הבעל, "כריתות" בינו לבינה; שהשטר צריך להיכתב בצורה ספציפית, המכוונת לאיש ולאישה מסוימים; ששטר הגט הכתוב אינו תקף כשלעצמו, אלא רק כאשר הוא ניתן על ידי הבעל או שלוחו בידי האישה, ובפני עדים.

מעניין לגלות כי בניגוד לטקסים אחרים שבהם חלו שינויים לאורך השנים, בטקס הגירושין כמעט לא חלו שינויים מראשית עיצובו, למעט שני שינויים מרכזיים: מיסוד הטקס וסידור הגט תחת בית הדין הרבני ולא על ידי כל אדם כרצונו; ודרישה להסכמת האישה לגירושין מכוח חרם דרבנו גרשום במאה האחת עשרה.^[2]

א. מיסוד הטקס:

התורה, ועוד יותר ממנה חכמים, ביקשו למסד את אקט הגירושין שלכתחילה היה נתון כולו בידי גחמת הבעל, לחייב בו כללים, להתנות עדים ולהעניק לבית הדין כוח מסוים שיהפוך את הטקס מאישי לציבורי. ואולם עדיין, הפעולה עצמה נעשית על ידי הבעל בלבד ומרצונו, ולא על ידי בית הדין. רגע מסירת הגט בידי האישה הוא למעשה הרגע המכונן המסיים את ההתקשרות הזוגית המחייבת בין בני הזוג. שטר הגט, ספר הכריתות, צריך להינתן לאישה בתוך רשותה – בידיה ממש, בביתה או בחצרה. פעולה זו כאמור, בדומה לקידושין ולחופה, אינה צריכה להיעשות לכתחילה בפני בית דין, שכן היא בבחינת גמירת דעת בין האיש והאישה ואינה עניינם של השלטון או הציבור.^[3] לבעל נתונה היכולת הבלעדית לגרש את האישה שנשא, כפי שרק לו הייתה היכולת לקדשה ולשאתה.^[4] שאר הגדרים לכינון הגט – התנייתו בשטר כתוב, כתיבתו המיוחדת על ידי מי שאמון ומוכשר לכך, שימוש בלשון ברורה ומובנת לכל בני האדם, בירור בעת הכתיבה והתכווננות לאישה 'זו' ולא 'אחרת' וכן הלאה – נועדו לוודא את 'גמירות הדעת' של הבעל בטקס ובהליך ההלכתי, והכרחיים לתקפותו.^[5] זאת משום שגט שאינו תקף, עלול להוביל לפסילתו ואף לסכנת ממזרות.^[6]

ב. הסכמת האישה ויצירת מנגנון עילות לגירושין:

ההלכה היהודית דנה בשאלת ההסכמה של האישה לגירושין. מדאורייתא נדרשת רק הסכמת הגבר, אך מדרבנן, בעקבות חרם דרבנו גרשום, נדרשת גם הסכמת האישה. אלבק מסביר את עמדת התורה בכך שכמו שהיא נאסרה על כל העולם בטקס הקידושין והנישואין על ידי הבעל, כך היא משתחררת מאיסור זה בגט ממנו; הוא זה שאסר אותה על אחרים ובגט הוא מפקיע את האיסור וממילא הופך אותה למותרת – גם ללא הסכמתה ורצונה. החד־צדדיות של הגט נובעת מכך שלאישה אין זיקת איסור על בעלה: הוא יכול (מהתורה) לשאת נשים נוספות או רק לקיים אתן יחסים, וילדיו מהן אינן ממזרים, לכן אין לה מה להתיר אותו.^[7]

מדרבנן, כאמור, נדרשת הסכמה של האישה בעקבות חרם דרבנו גרשם. ומה אפשר לעשות כאשר לא מושגת הסכמה של שני בני הזוג בפירוק הזוגיות? ההלכה היהודית מציעה אפיק חלופי – גירושין מכוח עילת גירושין ספציפית.

בסוף מסכת גיטין במשנה נחלקו חכמים, איזו עילת גירושין מקנה לבעל עילה לגרש את אשתו גם בניגוד לרצונה:

בית שמאי אומרים: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה, שנאמר (דברים כד) "כי מצא בה ערות דבר". ובית הלל אומרים: אפילו הקדיחה תבשילו, שנאמר (שם) "כי מצא בה ערות דבר". רבי עקיבא אומר: אפילו מצא אחרת נאה הימנה, שנאמר (שם) "והיה אם לא תמצא חן בעיניו"

(משנה, גיטין ט, י)

בית שמאי מאפשרים לפרק נישואין רק לאחר הפרת המחויבות לאקסקלוסיביות מינית של האישה לבעלה. בקוטב הנגדי, רבי עקיבא מצדיק פירוק נישואין מכל סיבה, גם במקרה שהאישה פשוט אינה מוצאת חן עוד בעיני בעלה. מה עומד מאחורי דעות אלה?  כיצד משתקפת דרכן מהות הקשר בין בני הזוג הנשואים? נדמה שלדעת בית שמאי, בבסיס הקשר עומדת מעין "מחויבות חוזית" שיש לשמר, אלא אם התקיימה הפרה יסודית שלה. לעומת זאת, לדעת רבי עקיבא, נדמה שבבסיס הקשר עומדת מערכת היחסים האינטימית בין בני הזוג, המבוססת על חיבה הדדית.

לאורך השנים, המגמה הבולטת בפסיקה הייתה שאין לגרש את האישה ללא הסכמתה, למעט מקרים מוכחים שקיימת בהם עילת גירושין.^[8] ואולם, לדעת אבישלום וסטרייך, לצד מגמה זאת התקיימו קולות במסורת הפסיקה שהמשיכו את דרכו של רבי עקיבא, ואפשרו גירושין ללא אשם ואף גירושין לפי דרישה,^[9] בין היתר בשל טענת 'מאיס עלי', שאפשרה, עוד מימי התלמוד, כפיית גט לפי דרישה לאחר זמן המתנה של שנים־עשר חודשים.^[10]

מעמד הגירושין – אז והיום

במדינת ישראל, הדרך היחידה העומדת בפני בני זוג יהודים הרוצים להתגרש, היא לפנות לבית הדין, וזאת מתוקף חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) התשי"ג, 1953.^[11] אף שמבחינת דין ההלכה גרידא, ניתן כאמור לבצע את טקס הגירושין בכל מקום, תוך הקפדה על כתיבת השטר כראוי, נוכחות עדים וכדומה –  לבתי הדין הרבניים במדינה יש סמכות בלעדית בכל ענייני הנישואין והגירושין, וכיוצא בכך נוספו פרמטרים וקריטריונים סביב טקס הגירושין וסידור הגט. כך למשל, בית דין יכול לעכב גירושין בטענת שלום בית, גם אם שני הצדדים הביעו את הסכמתם המלאה להתגרש,^[12] ואף  ביכולתו לפסול גט שכבר ניתן.

העמדה השלטת היום בבתי הדין הרבניים היא שלא ניתן לפרק את קשר הנישואין ללא עילת גירושין. לפי תפיסה זו, נדרש אשם של אחד מבני הזוג לפירוק הנישואין. עמדה זו מנוגדת לתפיסה הרווחת כיום בעולם המערבי, המזכירה יותר את תפיסתו של רבי עקיבא המאפשרת גירושין ללא אשם ואף לפי דרישה. פער זה מייצר חיכוך בין הנורמה ההלכתית ובין תפיסות ליברליות המבקשות לקדם זכויות אדם ושוויון.^[13] עם זאת, קיימים גם קולות נוספים בבית הדין הרבני, הקוראים להכרה ב-"מות הנישואין" או "קרע בלתי ניתן לאיחוי" כעילת גירושין מוצדקת.^[14]

טקס סידור הגט – ישראל 2020

להלן סיכום תמציתי של שלבי סידור הגט במדינת ישראל בימינו. לתהליך הגירושין כולו ראו באתר "עיתים" שעליו נסמך תקציר זה^[15]:

א. בירור שמות: שלב זה נעשה לפעמים בנפרד מהשלבים הבאים ויכול לארוך זמן. הוא כרוך בהבאת עדים המכירים אישית את בני הזוג המתגרשים (עד יחיד לכל צד) ומטרתו בדיקה מפורטת, קפדנית ומדויקת עד לפרטים הקטנים ביותר של השמות כדי לוודא תוקף וסופיות של הגט. בני הזוג והעדים נשאלים על שמותיהם ושמות הוריהם, קשרי כהונה, מעמד אישי ואימות הנישואין כדת וכדין. כיצד נקרא האב בפי חבריו, כיצד הוא נקרא כשהוא עולה לתורה או בתור לקופת חולים, וכדומה. בסיום הבירור יוודא בית הדין את הרצון החופשי של בני הזוג בגירושין ואת מודעותם להשלכות ולמשמעויות של הגט.^[16]

ב. ביטול המודעות: "מודעה" היא הצהרה מחייבת של אדם על כוונות עתידיות ויש לה כוח משפטי. הליך 'ביטול מודעות' הוא ביטול כל התחייבות קודמות של הבעל בפני בית הדין והעדים, כדי למנוע כל מצב של התניית הגט או ביטולו לכתחילה על ידי התנסחות שהיא בגדר "מודעה". והרי נוסח הביטול:

"שִׁמְעוּ אֵלִי! אַתֶּם עֵדִים שֶׁאֲנִי מְבַטֵּל לִפְנֵיכֶם כָּל מוֹדָעָה וּמוֹדָעָה שֶׁיָּצְאָה מִמֶּנִּי, וְכָל דְּבָרִים שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁאִם יִתְקַיְּמוּ יִגְרְמוּ לְבִטּוּל הַגֵּט. וְכֵן פּוֹסֵל אֲנִי כָּל עֵדִים שֶׁיּוֹדְעִים שֶׁאָמַרְתִּי כָּל דָּבָר הַפּוֹסֵל אֶת הַגֵט וכולי".

ג. כתיבת הגט על ידי סופר בית הדין המשמש כשליח הבעל: שלב זה נעשה בחדר נפרד והאישה אינה נוכחת בו וגם כאן יש הקפדה יתרה על כל היבט וממד של המעשה: האיש המגרש צריך להיות הבעלים של כלי הכתיבה שבהם נעשה שימוש, ועליו להיות נוכח באופן רציף בעת כתיבת השטר. גם עדיו צריכים להיות בנוכחות מסוימת, ואף שני עדים נוספים מטעם בית הדין. הגט נכתב ברצף וכל אות נקראת בקול טרם כתיבתה. העדים חותמים על הגט לאחר קריאה מדוקדקת, בית הדין מקריא את הגט וחוקר את הסופר ואת עדי בית הדין כדי לוודא שוב את קיום הגדרים והכללים. פעמים רבות החובה לכתוב את הגט בַּמקום על ידי סופר בית הדין גורמת לעיכובים במתן הגט, כי אם הסופר איננו או סיים את יום עבודתו, הזוג יצטרך לבוא שנית בתאריך אחר.

שטר הגט נכתב בצורה ייחודית: תריסר שורות שוות היוצרות צורת מלבן, לסמל את הגימטרייה של המילה 'גט'  והמילה 'זה' (12), הפותחת את הפסוק "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם" (בראשית ה, א). מתחת לשורות אלו, נכתב שורה נוספת המחולקת לשניים, עליה חותמים שני העדים את שמותיהם, זה תחת זה. הגט עצמו נכתב בגוף ראשון, בשם האיש המגרש את האישה העומדת לפניו. לשון הגט היא ארמית, וניסוחו זהה לרוב. את הפרטים האישיים של בני הזוג כותבים לפי עניין, זמן וזהות ספציפיים.

נוסח שטר הגט בתרגום לעברית:^[17]

ב ____ בשבת ב ____ יום/ימים לירח __ שנת חמשת אלפים ושבע מאות ו _____
לבריאת העולם למנין שאנו מונים כאן בעיר/מקום ________________ היושב/ת
על נהר _________ ועל מי מעינות אני פלוני בן פלוני המכונה ______________
העומד היום ב _________________ היושב/ת על נהר ________________ועל
מי מעינות חפצתי ברצון נפשי מבלי שאני אנוס ועזבתי ופטרתי וגירשתי
אותך לך את אשתי פלונית בת פלונית העומדת היום בעיר/מקום ________­­­_____
היושב/ת על נהר __________________________ ועל מי מעינות שהיית אשתי
מקודם לכן ועתה פטרתי ועזבתי וגירשתי אותך לך
שתהיי רשאית ושולטת בנפשך ללכת להינשא לכל גבר
שתרצי ואיש לא ימחה בידך מיום זה ולעולם והרי את מותרת לכל אדם
וזה שיהיה לך ממני ספר גירושין ואגרת עזיבה וגט פיטורין
כדת      משה      וישראל
____ בן ____ עד
____ בן ____ עד

ד. מסירת הגט: זהו החלק הטקסי והעיקרי ועניינו מסירת הגט פיזית על ידי האיש המגרש לידי האישה המגורשת – האקט המחולל את הגירושין בפועל. בתום כתיבת השטר האישה מוזמנת להיכנס לאולם בית הדין. עליה להסיר כל טבעת או גורם המהווה חציצה אפשרית בינה לבין הגט. בשלב זה עדי החתימה הופכים, לבקשת הדיין, לעדי מסירה. האישה מונחית לפתוח את שתי ידיה כשכפות הידיים מופנות מעלה, ולהצמידן זו לזו כך שנוצרת צורת קערה. קלף הגט מקופל בצורה מיוחדת מספר פעמים על ידי הדיין ונמסר לבעל, שמוסר אותו לאישה תוך כדי אמירת המילים:

"הָרֵי זֶה גִּיטֵךְ וְהִתְקַבֵּל גִּיטֵךְ זֶה וְהָרֵי אַתְּ מְגֹרֶשֶׁת בּוֹ מִמֶּנִּי מֵעַכְשָׁו וְהָרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם".

על האישה לקבל את הגט לידיה, לסגור עליו את אגרופה לאחר שהאיש עוזבו ולהגביה את הידיים בכ-30 סנטימטר לשם קניין. כעת עליה לשים את הגט תחת בית שחי שמאל, ליד הלב, וללכת כך כמה צעדים קדימה ואחורה. מדובר במעשים פיזיים המסמלים את בעלותה של האישה על הגט, את סיום הנישואין והכרזתה בפומבי על גירושיה.

ה. לאחר מסירה – 'חרם שתיקה', קריעת הגט ווידוא מחודש של קיום התנאים והבנת ההשלכות: בשלב זה מוטל 'חרם שתיקה' על כל הנוכחים בטקס מסירת הגט, שנועד להבטיח שלא ניתן יהיה לערער על הגט בעתיד ולעולם. 'חרם השתיקה' משמעו שבועה שלא להוציא לעז על הגט ולוודא שאין כל ביקורת עליו. לאחר מכן קורע הדיין את הגט בשתי וערב, כך שלא ניתן לזהות בו טעויות אם נעשו, ומוודא שוב עם שני הצדדים כי הם מודעים להשלכות הגט ומשמעויותיו. מטרת שלב זה היא למנוע לעז על הגט לאחר שהתממש, כי גט שייחשב לא כשר הוא מקור לבעיות רבות ועלול למנוע מהאישה להמשיך בחייה.

ו. כתיבת 'מעשה בית דין': לאחר קריעת שטר הגט, כותב בית הדין אישור לכך שהוא ניתן כדת וכדין. האישור מכונה 'מעשה בית דין' ומשמש ראיה לתוקף הגירושין. על 'מעשה בית דין' חותמים שלושת הדיינים. העתק ניתן לגרוש ולגרושה.

לעומקה של פעולת מתן הגט

לאחר הצגת מהלך העניינים של הטקס ומבנה סידור הגט, נעבור לרובד מעמיק יותר, ונתבונן בעיניים בוחנות, המזהות מוטיבים ומאפיינים חוזרים במעמד זה ועומדות על היסודות החיוביים והבעייתיים המגולמים בטקס.

ראשית, בולט האופי הריטואלי והסקרמנטי של הטקס: מעשה כתיבת הגט ומסירתו. לפעולות ולמילים יש חשיבות יתרה והן מחוללות שינוי של ממש במציאות. מאפיין זה מופיע גם בטקס הקידושין, ואף בטקסים נוספים כמו ברית מילה או טקסי אבלות, אך אין ספק כי בטקס הגירושין, אולי משום שהוא אינו מלווה בקהל ובאלמנטים נוספים של חגיגה אלא ניצב לבדו במרכז, מאפיין זה בולט במיוחד ומהדהד את עצמו לאורך המהלך. 

מאפיין שני הוא ההקפדה היתרה, הדיוק ומשנה הזהירות בכל תג ותג בטקס. הביטוי 'קוצו של יו"ד', מהפואמה המופתית של יל"ג, מתאר זאת במדויק. יש חשש כבד שאכן, ייפול ויקום דבר על 'קוצו של יוד', וכל טעות עלולה לבטל את ההליך. לפיכך טקס הגירושין אפוף כובד ראש הלכתי, הן בשל הצורך לקיים דין תורה כהלכתו, והן משום שביטולו מכל סיבה שהיא, עלול להשליך על חיי האישה והקהילה. דוגמה מובהקת לכך הוא מעמד בירור השמות שמתקיים לפני סידור הגט עצמו, שנעשה כדי למנוע כל טעות שעלולה לפסול את הגט, למנוע בלבול בין מתגרשים אלה למתגרשים לאחרים בעלי שם זהה, ולהכין את התשתית למודעות וההתכוונות לכתיבת השטר עבור הזוג הספציפי ולא בצורה כללית.

מאפיין שלישי בטקס הוא עיצובו והוראות הבימוי המוקפדות בו: מי פועל ומי מופעל, מי פעיל ומי סביל. במובנים רבים, הדיינים, כמפעילי מריונטות, מפעילים את הבעל והאישה: תעשה כך, תאמר כך, תרימי, תלכי קדימה ואחורה וכדומה. מיסוד הטקס והצבתו תחת ניהול ופיקוח, משמעו כי השניים נכנסים למרחב מאוד מוקפד ומדוקדק, שבו הם אינם חופשיים לעשות כרצונם אלא נתונים למרותם ולהנחייתם של הדיינים. יחד עם זאת ברור כי מדובר באקט חד צדדי של הגבר כלפי האישה, הוא הפָּעיל בטקס והיא במעמד סביל. במהותו וביסודו, הטקס מותנה בגמירת הדעת של הגבר ובפעולה הפיזית של נתינת השטר לאישה. החלק שלה הוא רק לקבל את השטר ולבצע בו קניין. קולה לא נשמע מתחילת הטקס ועד סופו, בעוד קולו של הגבר נשמע במילים המחוללות את הגירושין. אכן מדובר בטקס עתיק שנוצר בעולם היררכי ולא שוויוני שבו האישה הייתה קניינו של בעלה. אל מול שינוי הנורמות והתפיסות השוויוניות של ימינו, לא ניתן שלא לחוש חוסר נוחות ואף כאב סביב מעמד האישה בטקס זה. הפער המעמדי ויחסי הכוחות המשתקפים בו מחדדים פער כואב זה.

טקס הגירושין הוא אכן תמונת מראה לטקס הקידושין: על ידי מעשה של קניין בטבעת או שטר שביצע החתן כלפי הכלה, הם נקשרו זה לזו בקשר מחייב, והיא יוחדה לו בלבד; ועל ידי מעשה של נתינת גט על ידו מתפוגג הקשר. הגבר בקולו ובמילותיו יוצר את הפעולה המשפטית ומשנה את המעמד האישי שלו ושל האישה – בקידושין כמו גם בגירושין. בשניהם אמנם נדרשת הסכמתה של האישה, אך היא איננה באה לידי ביטוי כהצהרה מילולית בטקס וקולה אינו נשמע: לפיכך, כמו שבטקס הנישואין יש קולות הקוראים לשינוי ולהגברת נוכחות האישה בו, כך גם בטקס הגירושין יש קולות המבקשים שינוי כזה שיאפשר ביטוי גם לאישה.

קול אישה: הרי זה גיטי

מעבר לחוויות הקשות של פרידה, סיום ואובדן הכרוכות בגירושין – טמונות ברגע זה גם אפשרויות של שחרור וחופש, התחלה חדשה והשגת עצמיות ומעמד אישי. רות קלדרון מעירה כי בגט ישנו דגש על חופש המעשה, הודאה ברצון לעזוב, לפטור ולגרש בלא אונס. מדובר בהרשאה לחופש, כרשות לשלוט בנפש וכרשות האישה לבחור מחדש בגבר אחר אם תרצה. לטענתה, חוכמת הגט היא בכך שהוא מחייב את האיש לומר בפה מלא שהוא משחרר את האישה שהייתה שלו, אך מוטיב החופש אינו מתיישב במעמד הגירושין עצמו, בו מורגש מאוד מוטיב הבעלות.^[18] בעת ובעונה אחת אפשר לחוות רגע זה ככישלון, נטישה ואובדן יחד עם קריאת כיוון חדשה ומעוררת, הזדמנות לשינוי ובחירה מחודשת במרחב האישי והחברתי.

אכן, בטקס הגירושין המסורתי קול האישה איננו נשמע והיעדר זה עשוי לפגום ביכולת המימוש העצמי של האישה, באפשרותה לחוות את מלוא מנעד התחושות והרגשות הכרוכים בטקס, ובתחושת השותפות והבעלות שלה על המתרחש. מתבקש וראוי ליצור בימינו דרכים לאשרור והעצמת נשים במעמד זה, כדי לתווך עבורן את החוויה והרגע.

כמה יוזמות והצעות עלו במטרה לגשר על הפער וחוסר השוויון, ולהעניק הזדמנות למרחב פעולה ותחושה אקטיבית יותר של האישה המתגרשת.

פעולות הנכחה ושותפות האישה בעת מעמד סידור הגט

הענקת כתב גט סמלי לגבר – כפי שישנן כלות שבוחרות להעניק טבעת לחתן מתחת לחופה, כמעשה סמלי ולא כמעשה מייחד של קניין, כך יש נשים הבוחרות להעניק לאיש שממנו הן מתגרשות כתב גט סמלי.

עדות אישית, כנה וחשופה למעשה זה, נותנת רות קלדרון בתיאור מעמד גירושיה. היא מספרת כי ערב לפני מעמד סידור הגט היא קראה את נוסחו והופתעה לגלות כי הוא כתוב בלשון יפה ביותר. היא העתיקה את נוסח הגט על נייר חגיגי, בשינוי הלשון המגדרית, עיטרה את הנוסח שכתבה, ולאחר שקיבלה היא עצמה את הגט ב"יד רועדת" ותוך ביצוע "הכוריאוגרפיה" שהכירה ממסכת גיטין, היא ביקשה מהדיין להעניק את כתב הגט שיצרה לאיש ולהגיד באותן מילים את המשפט שאמר הוא לה בעת שמסר לה את גטה. הדיין היסס אך הסכים, והיא נתנה את הגט שלה בידי האיש שהיה בעלה ואמרה:

"חפצתי ברצון נפשי מבלי שאני אנוסה ועזבתי ופטרתי וגירשתי אותך לך…והרי אתה מותר לכל אישה".^[19]

מענה מילולי של האישה בעת מסירת הגט – גם כאן, במקביל לאמירות שאומצו בחופות רבות שאומרת הכלה לחתן כתגובה לקידושין, התעצבה הצעה לביטוי מילולי של האישה לאחר קבלת גיטה: "הרי זה גטי"; "הנני מקבלת גט זה מידך" או כל נוסח אחר המבטא את רצון האישה וחלקה במעמד הטקס.

טקס 'מעבר' לאחר קבלת הגט

טקס פרטי (לאישה או לאיש) – הטקס יכול להיעשות בצורה פרטית של האישה עם עצמה, או עם מעגל נשים וחברות, קרובות וקרובים שבהם חפצה האישה. הצעות ממשיות לטקסים כאלו הוענקו ברוחב לב למגזין 'גלויה' ומופיעות בקטגוריית 'נחוגה'. למשל:

• טקס מעבר חברתי – הצעתה של רבקה בן ששון, אשר יצרה טקס מעבר חברתי והתייחסה לסוגיית הגירושין בחברה הדתית. ההצעה נוצרה מתוך רצון לסייע לגרושות טריות להביע את רגשותיהן ולקדם שינוי ביחס החברה הדתית לגרושים וגרושות בתחילת דרכם.
  
• לקט מקורות ותפילות לאישה לאחר גירושיה – הצעתה של רות חסין, שבאה מתוך הצורך בטקס שיתקף את תחושותיה ואת שאיפתה לתפילה במעמד מכונן זה בחייה. היא יצרה לקט מקורות ותפילות ובקשות לטוב.
  
• תפילה לאישה לאחר קבלת גט – נוסח תפילה שחיברה ד"ר יעל לוין, עבור אישה שפנתה אליה לפני גירושיה. התפילה מיועדת לכל אישה באשר היא ומכל רקע למתן הגט, וניתן להתאימה אף לגבר. במרכז התפילה עומדת גישה חיובית במעמד זה לצד הכרה בקושי ובמורכבות הנלווית לגירושין.

טקס 'זוגי' לפני או אחרי מעמד בית הדין

יש זוגות שמבקשים להתגרש בכבוד, לתת מקום לחלקים הטובים שהיו בנישואיהם, ולסיים אותם בצורה הדדית. ניתן ליצור טקס אלטרנטיבי לצד הטקס המסורתי, שיעוצב כך ששני הצדדים יהיו פעילים בו וישמיעו את קולם ואמונותיהם בצורה שווה.

אנו מאחלות לכל העומדים לקראת סיום נישואיהם למצוא את הדרך לבטא את מעמד הגירושין באופן המלא ביותר, שיכיל בתוכו את העצבות והשמחה, הקושי וההקלה, האובדן והבחירה בחיים, וייתן מרפא לכאב הקריעה והפירוק. אנו מזמינות אתכן ואתכם לשתף אותנו ברעיונות נוספים, מחשבות ותחושות סביב מעמד מורכב זה של טקס הגירושין.

***

* השתמשתן/ם בהצעות שלנו לטקס? נשמח לקבל עדכונים ותיוגים בכתיבה שלכן/ם על הטקס – #נָחוּגָה / #נחוגה.

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• הגרושה השקופה – בקשה לפתח מודעות ורגישות לגרושים ולגרושות – רבקה בן ששון
  טקס הגירושין החברתי – רבקה בן ששון
  דינים מיוחדים הנלווים לגירושין – צוות גלויה
• האתגר: חיי גירושין של שומרי ההלכה – רחלי אייזדורפר
• יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא את הכל: על הצורך בטקס ובתפילה המיועדים לעת הגירושין – רות חסין

• תפילה להתרת עגונות ומסורבות גט – ד״ר יעל לוין
• תפילה לאישה לאחר קבלת הגט – ד״ר יעל לוין
• מי שברך לאשה היוצאת לחופשי – טלי"ה – טקסים לנשים יהודיות: הרבה גלית כהן קדם, הרבה נעמה דפני-קלן, הרבה תמר אלעד-אפלבום וד"ר תניא ציון-וולדקס
• מי שחרב עליה ביתה – רות חסין
• תלינו את שטר הגט – אסנת אלדר
• שכינה – רות חסין

• נָחוּגָה: תוכן העניינים
• לטקס את החיים: מבוא ל"נָחוּגָה" – הרבנית שרה סגל-כץ וחורש אל-עמי
• "חברים מקשיבים לקולך" – היבטים מגדריים בטקסי חיים – חגית אקרמן והרבנית דבורה עברון
• לבחור לבנות את טקסי חיינו – מיכל יחיאלי קופנהגן

הפניות ביבליוגרפיות והצעות לקריאה נוספת:

^[1] הגט הוא השטר – מסמך הלכתי כתוב בדיו על קלף ובו נוסח המלל המביע את גירוש האישה על ידי הבעל והתרתה לכל אדם. המילה 'גט' מקורה במשנה ובתלמוד, והיא בדרך כלל מייצגת את שטר הגירוש. אולם, במקרים מסוימים נעשה שימוש במילה 'גט' כדי לייצג שטר כלשהו, לאו דווקא שטר גירושין. למשל בפרק 'גט פשוט' במסכת בבא בתרא העוסקת בדיני ממונות.

^[2] אבישלום וסטרייך, הזכות לגירושין: גירושין ללא אשם במסורת היהודית, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2014, עמ' 9. וראו גם: חיים ה. כהן, המשפט, ירושלים: מוסד ביאליק, 1996, עמ' 588.

^[3] שלום אלבק, יסודות דיני הנישואין בתלמוד, תל אביב: הוצאת אוניברסיטת בר אילן, 2010, עמ' 129.

^[4] ועל זכות זו והדיון התלמודי בשאלה, אימתי עומדת לבעל הזכות לגרש את אשתו, ראו כהן (לעיל, הערה 2), עמ' 587–588.

^[5] אלבק (לעיל הערה 3), עמ' 134–135.

^[6] יהודה אייזנברג. אישות ומשפחה, רמת גן: אוניברסיטת בר אילן, תשנ"ח, עמ' 72.

^[7] אלבק (לעיל הערה 3), עמ' 129, 131.

^[8] ראו וסטרייך (לעיל, הערה 2), עמ' 15.

^[9] שם.

^[10] להרחבה ראו: משה שפירא, 'גירושין בגין מאיסה', דיני ישראל, ב (תשל"א), עמ' 121.

^[11] סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953.

^[12] ראו כהן (לעיל, הערה 2), עמ' 588.

^[13] שוקי פרידמן, שחיקתו של הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2019, עמ' 67.

^[14] בהתבסס על שיטת רבינו ירוחם ועל שיטת ר' חיים פלאג'י. להרחבה ראו: שי זילברגר ועמיחי רדזינר, 'תחייתה של עילת "מות הנישואין": שיטת רבינו ירוחם בבית הדין הרבני', משפטים, מט (2019), עמ' 113.

^[15] את תיאור מהלך סידור הגט ראו גם אצל רות קלדרון, אלפא ביתא תלמודי: אוסף פרטי, תל אביב: משכל, 2014, עמ' 69–70.

^[16] הליך זה הוא מעין בבואה של הליך רישום הנישואין ברבנות. כך למשל, על בני הזוג להראות כתובות מנישואי הוריהם ולזמן עדים שיעידו על רווקותם.

^[17] התרגום מובא על ידי רות קלדרון בספרה (לעיל, הערה 15), עמ' 72.

^[18] שם, עמ' 71.

^[19] שם, עמ' 72.