תפקיד הבלנית עתיק כמו בתי המרחץ, אך בגלגולו הנוכחי הוא שונה מאוד ממה שהיה כשהופיע לראשונה. על מקצוע הבלנות ועל התפקידים והסמכויות שיש לבלנית כיום
הִנְנִי
שְׁלִיחָה מְמֻנָּה לְפָנַיִךְ
מֵיטִיבָה רְאִיָּתִי
מְהַדֶּקֶת מִדּוֹתַי
…
מְצַמְצֶמֶת הֱיוֹתִי לְפָנַיִךְ.יְהִי רָצוֹן שֶׁמַּבָּטִי יֻפְנֶה לְלֵבָב
סַיֵּעַ בַּעֲדִי שְׁמֹר אוֹתִי שְׁקוּפָה
לְסַיָּעָהּ לִטְבֹּל בַּשִּׁבְעַת הָעוֹלָמוֹת…מְצָרֶפֶת לַחֲשִׁי לְלַחֲשֵׁךְ
מתוך: תפילת הבלנית מאת: תמר רוטשטיין
הוֹמָה,
שֶׁתַּעַל לְרָצוֹן
שֶׁרְצוֹנְךָ לִרְצוֹנוֹ
בְּרַחֲמִים
יְהִי.
עולם הטבילה והמקוואות מזוהה אצלנו אוטומטית עם נשים. אך למעשה הטבילה מופיעה בתורה כדין המוטל על הטמאים מכל הסוגים, לשם סיום תהליך היטהרותם. כפי שבשאר המצוות כל אדם אחראי על גופו שלו, כך גם בטבילה: זו מצווה אישית, שהחובה לקיים אותה מוטלת על הפרט. על פי דיני הטבילה, המים אמורים לעטוף את הגוף כולו בבת אחת, ואם חלק מן הגוף מחוץ למים או אם קיימת חציצה – הטבילה אינה עולה, כלומר אינה נחשבת.
כיום רק נשים טובלות טבילת מצווה, כלומר טבילת חובה ולא רשות. חכמים תיקנו שבטבילת מצווה תלווה את הטובלת אשה שתוכל לסייע לה, בכך שתוודא שכל הגוף אכן במים ואין תקלות ומניעות. להלכה, זו יכולה להיות כל אשה יהודיה בוגרת (מעל גיל 12), שמסוגלת לראות ולהשגיח על קיום המצווה. ואכן, ישנן קהילות בהן נהגו שהטובלת הולכת אל המקווה בליווי בת משפחה, לצורך סיוע בקיום מלא של המצווה.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
תפקיד הבלנית
המילה "בלן" מגיעה מן היוונית ומופיעה לראשונה אצל חז"ל. משמעותה: איש-בית-המרחץ. לפני המצאת מערכות המים והחימום המודרניות, היו בעולם העתיק ובימי הביניים בתי מרחץ ששימשו את הציבור. בבתי המרחץ היו מגוון תפקידים: תפעול, ניקיון, סיוע לרוחצים, תחזוקה ועוד, והאנשים שמילאו תפקידים אלה נקראו בלנים. ממצב שבו תפקיד הבלן והבלנית היה הסקת העצים המיועדים לחימום המים, התרחב תפקידם למעשה גם לפיקוח על ההתרחשות בבית הטבילה.הבלניות כיום ממלאות מגוון רחב של תפקידים במקווה, מדאגה לתפעול ולניקיון ועד ליווי הטובלות וסיוע לכל צרכיהן. ישנה מסירות רבה בתפקיד זה, שבו נדרשת זמינות בשעות הלילה ועבודה רבה, גם ברמה הפיזית. גם העובד הדואג לתברואת המים ולניקיון המקווה בשעות היום, כאשר המקווה סגור לקהל, מכונה בלן ולא איש תחזוקה. הדבר מעיד על הכבוד והחשיבות שבמילוי תפקידים אלה.
בלניות רבות ממלאות את התפקיד בשכר נמוך למדי (וחלק אף בהתנדבות), מתוך תחושת שליחות ומסירות עמוקה לסיוע ותמיכה בקיום מצווה זו. הן רואות עצמן כמי שמסייעות ומי שבקיאות בהתרחשות. לעיתים הדבר נעים עבור הבאות בשערי בית הטבילה, אך לעיתים תפיסה זו של התפקיד לא נוחה לטובלת.
ברגעי מעבר רבים בחיים, ובפרט במעגל הטקסים, ישנן דמויות דתיות-רוחניות שמלוות אותנו הן פרקטית והן רוחנית. גם הטבילה היא טקס קטן, רגע פרטי של מעבר מטומאה לטהרה. פעמים הרבה הבלנית משמשת גם כמעין דמות של מלווה רוחנית המסייעת בביצוע המעבר בצורה משמעותית ומוצלחת, בעיקר אם הטובלת חפצה בכך.
המפגש בבלנית
הטבילה היא אירוע מאוד רגיש, שמגיע לאחר תקופה לא קצרה של ציפייה והתכוננות. סביב הטבילה עשויים לעלות רגשות רבים, החל מהתרגשות, שמחה ותחושת התעלות, ועד מתח, דחייה ואף חרדה. אכן, אין הרבה מצבים דומים בחיים, המורכבים משלבים רבים של הכנה והתקנה המובילים אל רגע אחד, בו הגוף חשוף כל כך והנפש דרוכה. האישיות וסיפור החיים הפרטי של כל אחת, משפיעים עד מאוד על התחושות והמטענים איתן אנו מגיעות לרגע הזה. כאמור, כל מהות תפקידה של הבלנית הוא להיות לסיוע ותמיכה בקיום המצווה.
יש קשת רחבה של תפקידי סיוע שהבלנית יכולה לספק לטובלת, ועל כל טובלת להציב לעצמה את גדרי הסיוע שנוחים ומתאימים לה. במקוואות רבים לא נהוג שהבלנית בודקת את הטובלת לפני הבדיקה, ואם הטובלת מעוניינת בכך עליה לבקש זאת. במקומות אחרים נהוג שהבלנית שואלת ומתזכרת בנוגע לשלבי ההכנה: ניקיון האוזניים, הסרת תכשיטים וכדומה (יש טובלות המציינות כי ללא תזכורת זו הן עשויות לשכוח דברים חשובים מן ה"עיון").
רוב הבלניות נוהגות בטובלות בנימוס ובצניעות. הן נוהגות להסב את המבט מהטובלת בירידתה אל בור הטבילה ובעלייתה ממנו, ומכבדות את המרחב האישי. גם ההכרזה "כשר" לאחר כל טבילה מכוונת ליידע את הטובלת שהטבילה עברה בהצלחה, ולהעניק לה ודאות ובטחון בקיום המצווה ללא ספקות (מבחינה הלכתית, הכרזת "כשר" פעם אחת בלבד בתום כל הטבילות מסכמת את המצווה כולה, אך נהוג להכריז זאת לאחר כל טבילה על מנת לאשר לטובלת בזמן אמת שטבילתה עלתה כיאות).
במקוואות רבים רווח המנהג שהבלנית מברכת את הטובלת ביציאתה מן המים. הברכות מבטאות רובד נוסף בתפקידה של הבלנית, שאינה מהווה רק תמיכה טכנית לטובלת, אלא גם יכולה לשמש כמלווה רוחנית הרצויה על ידי הטובלת עצמה. יש טובלות המחבבות זאת, בעיקר כאשר האיחול אינו ברכת פריון המקפלת בתוכה הצבת ציפייה, אלא ברכה כללית, ויש טובלות שמעדיפות לסיים את טבילתן ללא כל אמירה בסופה.
רוב הבלניות מבצעות את עבודתן במסירות מלאה אל הטובלת, ומתוך כוונות טובות וטהורות. ישנן בלניות שהפנימו דרך נעימה פחות לשאילת השאלות או שחשות שהאחריות על הטבילה ועל ה"כרת" המרחף ברקע כשייך להן במקום לאחריותה של הטובלת עצמה. על כל טובלת מוטלת האחריות להיות מודעת לעצמה ולרגישויותיה, ולהנחות את הבלנית בכל אחד משלבי הליווי בהתאם. אין חובה לענות לשאלות הבלנית או לציית לכל הוראותיה. מותר לבקש שתימנע מלשאול או לתשאל, ומותר לא לחבב את הברכות והאיחולים.
כמו כן מותר לבקש מהבלנית שתצא מהחדר ותאפשר טבילה ללא עין בוחנת. זהו הישג משמעותי של בג"ץ המקוואות וכן, בג"ץ קודם שאוסר כל שאילת שאלה פרטית על חייה של הטובלת. האחריות על טבילה שלמה ללא חציצות ותקלות היא אחריותה האישית של הטובלת ולא של הבלנית. ברוב מוחלט של המקוואות תגובה מנומסת של טובלת, ברגישות המתבקשת, תתקבל בהבנה.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
שמירה על גבולות
עם כל זאת, עלולים להיות מקרים לא נעימים. בשל הרגישות הגבוהה בעת מעמד הטבילה, תחושת חוסר הנעימות נוטה להיות מועצמת ומוגברת. חובתה האישית של כל טובלת לשמור על עצמה, ועל גבולות החוויה הנפשית וגם הפיזית. בכל טובלת מתעוררות תחושות ותגובות לפי מידת הרגישות האישית. התחושות הפרטיות של כל אחת הן לגיטימיות, וחשוב לתת להן ביטוי ולשמור שלא להיפגע. תפקידה של הבלנית אינו כולל מגע פיזי בטובלת, וגם אם יש בלנית שעושה זאת בתום לב ומתוך דאגה לקיום המצווה – אם הדבר אינו נעים לך כטובלת, את לא צריכה לקבל זאת.
על טובלת שעברה חלילה חוויה פוגעת או בלתי נעימה מול בלנית, לפנות ולהשמיע תלונה. את התלונה ניתן להפנות למקווה עצמו, למועצה הדתית או לארגון עתים – המרכז לסיוע בשירותי דת בישראל. לא תמיד פשוט לנקוט בהליך זה, וניתן להשהות זאת מעט, להירגע ולאזור כוחות. ניתן גם לשתף חברה קרובה על מנת לקבל תמיכה ואף סיוע בהגשת הפנייה. כדאי מאוד להתעקש ולהשמיע קול, על מנת שטובלות נוספות לא ייחשפו לאותה תופעה או התנהגות. חשוב לדעת כי המערכות כולן ערוכות גם לקבלת משובים שליליים וביקורות מעין אלה. הפניית תלונה מאפשרת הפקת לקחים ומסייעת למנוע הישנות של מקרים בעייתיים בעתיד.
כאמור, הבלנית הינה גורם מסייע, אך האחריות למצווה היא של הטובלת עצמה ולא של אף אישה או איש אחרים. אין כל סיבה להסס לבקש מהבלנית לאפשר לטובלת לפעול על פי מנהגיה, ולאפשר לה את המרחב הנדרש לתהליך הפנימי מבלי לחוש טרדה או הפרעה. "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים – וּטְהַרְתֶּם".
***
המדריכה לטובלת היא סדרת מאמרים מתעדכנת בנושאי שאלות נפוצות על טבילה, כולל הנחיות מעשיות. לחצי לקריאת כל הפוסטים בסדרת המדריכה לטובלת >>
לשון פסק הדין בתשובה לעתירת טובלות שביקשו לאפשר להן לטבול ללא בלנית – התקבל ב-19.9.2016 >>
הנחיות בתוך חוזר המנכ״ל של המשרד לשירותי דת (2016) על יישום פסק הדין והחובה לאפשר לכל אישה לטבול במקווה ללא בלנית, באם היא מבקשת כך >>
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
- בלנית טובה דיה: לבחור להיות דולה של טבילה – הרבנית שרה סגל-כץ
- על חווית הטבילה – אלה קנר
- גבולות האחריות של הבלנית – הרבנית נועה לאו והרב ד"ר בני לאו
- לעמעם אורות ולהיות בעלת הבית: היכולת לבחור בלידה ובטבילה – אביה רייכנר
- הקלות והחמרות בהלכות נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
- למה אני הולכת למקווה כל חודש? – בלהה אריכא-קריצר
- תן לי דקה להתרגל אליך שוב – הרבנית שרה סגל-כץ
- מרחב, מקום: על תהליך עיצוב מקוואות נשים מתוך מחוייבות לקהל הטובלות – לאה סולטר
- אחריות אישית והתמודדות קהילתית: מערך המקוואות באפרת בימי קורונה – אלישבע רוסמן סטולמן
- מונולוגים מהמקווה, על בתים של טהרה – אלה קנר
- מתח זוגי בקיום הלכות נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
- לא תבואי שישי שבת? טבילה ביום שישי כשאין מקווה קרוב – הרבנית שרה סגל-כץ
- האהבה מקלקלת את השורה, לעתים גם זה לטב עביד – הרבנית שרה סגל-כץ
- להכיר במורכבות של ליל הטבילה – ד"ר מיכל פרינס
- הלכות נידה לא נועדו להרחיק אותךְ מגופךְ – הרבנית שרה סגל-כץ
- בין שפת הרוך לשפת החוק – חננאל רוס
- נידה כהלכתה – רחל רייכנר
כלות וזוגות ממליצים על מרכז גלויה
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם