התורה ניתנה לבני האדם והיא מיועדת לחיים המעשיים שלהם. ההלכה צומחת ונבנית מתוך שאלות החיים; כל הלכה כתובה היתה פעם שאלה.
יש לך שאלה. את מרגישה שאת צריכה לשאול מה ההלכה בנושא או במקרה מסוים, שכן את חשה חוסר ביטחון וחווה תחושה עזה של חוסר ידיעה. אני רוצה רגע להתעכב על המצב המתואר. מה בדיוק קורה בו?
יש לך שאלה. אם יש לך שאלה, המשמעות היא שאת כנראה שומרת הלכה, לפחות את ההלכה הספציפית הזו. את מחויבת להלכה ומבקשת לשמור אותה, אבל יש פער בין הרצון הזה לבין רמת הידיעה שלך כרגע. פער, שעל-מנת לסגור אותו יש צורך לשאול שאלה. מה יקרה כשתשאלי את השאלה? מה תהיה התחושה?
גבולות הפנים והחוץ מופרים
הסיטואציה של שאלה הלכתית היא לא שוויונית: מצד אחד הרב או הרבנית, מי שבידו הידע ומי שהידע שלו יקבע את המצב שלך. מצד שני, את- שלא יודעת, שנדרשת לפתוח את סיפורך, את סגור ליבך, ואולי אף לשתף בפרטים האינטימיים שלך ועליך. הסיטואציה הלא-שוויונית הזו מזמנת תחושות אי-נוחות. היא בקלות מעוררת חששות, כמו גם תחושת קטנות וחולשה, חוסר אונים, מבוכה או התנגדות.
כשמדובר בשאלה אינטימית, תחושות אי הנוחות והחשש יכולות להיות מועצמות אף יותר. למשל שאלה על פרטי ההלכה שנוגעים לגוף שלך או שאלה שדורשת ממך לתאר פרטים ולתת נתונים על המחזוריות שלך; לתאר את ההפרשות שלך. במצב של שאלה כזו הכל מועצם: יש יותר מבוכה, יותר תחושת חולשה, יותר התנגדות ויותר אי שוויון: הרבנית לבושה היטב, האינטימיות שלה לא תצטרך להיפתח ולהיפרש בפני עיניים חיצוניות. את ורק את נחשפת. ואם את שואלת גבר, רב, אז עוד יותר: אפילו ההגנה של הסולידריות או ההזדהות הנשית לא נמצאת לצידך. נוצר ביניכם פער גדול עוד יותר, בעת שהפרטים האישיים כל כך נמסרים ונפרטים. המילים הנאמרות יוצרות תחושת פלישה, גם כשהן נאמרות בנועם ובכבוד; גבולות הפנים והחוץ מופרים.
זה לא חייב להיות כך. כמובן; לא חייבת להיות תחושה לא-נעימה בשאילת השאלה. אבל קורה שזה כן ככה. אז אולי נוצרת התחושה שעדיף שלא לשאול; שעדיף להסתדר לבד. לחפש באיזה ספר או לשמוע משכנה או חברה; להקל או להחמיר אפילו, רק לא להיקלע למצב הזה של שאילה. תחושה והרגשה שעדיף לשמור על גבולות האינטימיות, על הסוד שלך או שלכם, גם על חשבון הדיוק ההלכתי. התפיסה הנפוצה היא שההלכה היא מה שכתוב בספרים ושם היא נכונה ומושלמת. השאלות נוצרות כתוצאה מכך שאנו האנשים הפשוטים לא יודעים מספיק ולא מבינים. כך, כשאני באה לשאול שאלה אני באה מראש מעמדת חולשה, ההלכה נמצאת "בצד השני" ואני עצמי מרוחקת ממנה. אני רוצה להציע מבט מכיוון אחר.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
לקבוע את ההלכה בזכות הידע שלך
האמת היא בדיוק הפוכה. ההלכה האמיתית איננה הספרים ואין היא מסתתרת בתוך דפיהם. ההלכה האמיתית היא החיים. כל התורה שבעל פה מתבססת על העובדה הזו: התורה ניתנה לבני האדם והיא מיועדת לחיים המעשיים שלהם. ההלכה צומחת ונבנית מתוך שאלות החיים; כל הלכה כתובה היתה פעם שאלה. זה כוחה וזה יופיה. לכן, ההלכה שבספרים היא לא ההלכה עצמה; היא צילום שלה, כעין קובץ שמור אך לא פתוח לשיתוף, שמתאר משהו שעוד עתיד להמשיך ולגדול. ואיך יגדל? בזכות השאלות.
מה שנוצר בין השואלת למשיבה בזמן תהליך הבירור – זוהי ההלכה עצמה. אם קודם תיארנו את חוסר השוויוניות שבמצב הזה בגלל ההבדלים בין הפוזיציות ובגלל התפיסה שהידע ההלכתי נמצא רק אצל המשיב/ה – נביט עכשיו גם לצד השני. את, השואלת, את יודעת את הסיטואציה ורק את. את מכירה את החיים שלך, את יודעת מה הבעיה מולה את ניצבת. את היא בעלת הידע כאן. הידע שלך, הגוף שלך והמודעות שלך לעצמך, הם המרחב בו ההלכה מתקיימת כרגע. כשאת באה לשאול, את בעצם באה לקבל את המידע ההלכתי שבעזרתו תוכלי לתת להלכה מרחב מחיה בתוך הפרטיות שלך. ההלכה היא שלך, היא תשכון בגופך. אם השאלה היא שאלה זוגית, אז גם הזוגיות שלכם היא מרחב שבו ההלכה חיה כעת. ההלכה היא שלכם, היא תואמת למידתכם והיא תשכון באהבתכם.
הרב או הרבנית הם אלו אשר זקוקים לידע שלך. הם ידעו לקבוע מה ההלכה בזכות הידע שלך. אבל יתרה מזו: ההלכה עצמה צומחת וגדלה בזכות הידע שלך. במקומות בהם את חולקת את הידע – שם גם נמצאת ההלכה עצמה. ברגע הזה ממש היא מתרחשת, שכן ההלכה היא לא רק מערכת כללים: היא התרחשות שמתחדשת תמידית. זו הסיבה הטובה מכל לגשת ולהתייעץ. יש עוד סיבות: כדי שלא תטעי, כדי שלא תחמירי סתם, כדי שתדעי שיש לך על מי לסמוך וכדי שתרגישי שאת חלק מדבר גדול. אבל התשתית היא שההלכה היא לא "שם" ולא "שלו" ולא "שלה". ההלכה היא כאן, עכשיו, שלך.
***
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
- ״דווקא ממקומות החוסר ניבטת נצחיותה של התורה, כי מתוכם היא מתחדשת בכל דור״ – ראיון עם הרבנית שלומית פיאמנטה
- ארבעה סוגי שאלות הלכתיות – אלישב רבינוביץ'
- בגוף ראשון, בקול שונה? להורות הלכה גם על-ידי מורות הלכה – הרבנית שרה סגל-כץ
- נשים כדוברות הלכה – הרבנית מלכה פיוטרקובסקי
- קולה של אשה מתפללת – ד"ר רבקה נריה בן שחר
- חירות על הגוף: עיון בסוגיה תלמודית על המותר והאסור בחיי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ
- אחריות אישית מבורכת: בשבח האוטונומיה על האינטימיות – הרבנית שרה סגל-כץ