טובלות בנחת הוא מרחב אינטרנטי שקם כדי לדבר על חוויית המקווה, ללמוד ולדבר על הלכה, מיניות, פמיניזם – ועל הטבילה עצמה.

מה את מרגישה כלפי המצווה הזאת, טבילה במקווה? איך בדרך כלל מתנהל יום הטבילה שלך? האם גיבשת סדר יום שעוזר להתמודד עם תוספת המשימה הזו לשגרה? האם את נלחצת או נרגשת לקראת ההכנות והטבילה עצמה? האם יש לך רצון או פנאי ליצוק משמעות לתוך הטבילה? האם את טובלת בנוכחות בלנית? עם חברה? לבד? ובן הזוג, הוא מחכה לך בבית או, מלווה אותך ומחכה בחוץ? האם הטבילה מעצימה את הזוגיות ביניכם או מקשה עליה? רגע… מכירה מקווה מומלץ באזור, אחד נקי ומטופח באמת? – מקבץ השאלות הללו עולה באופן שוטף ומשתנה במרחב אינטרנטי בו נשים משוחחות עם נשים, תוך ידיעה שלכל אחת יש נתיב משלה עם ההלכות הנוגעות לטבילה ולתקופת הנידות המקדימה אותה.

שששש… טבילה!

ראשית יש לזכור עם מקרא השאלות המרובות שהונחו כאן שאלו שאלות שרלוונטיות לנשים טובלות לאורך שנות ההיסטוריה היהודית (בהתאמה לעת ולרוח הזמן). גם היום, כל השאלות המשמעותיות הללו הן שאלות שבדרך כלל לא נשאלות בחברה. אנחנו יכולות לשבת עם חברה טובה על כוס קפה ולדבר על הכל בפתיחות, אבל ישנה תפיסה שהפומביות לא יפה לעצם הטבילה ובטח שלא שיח חברי-נשי קרוב. אפשר לחשוב שהתפיסה הזו נובעת מרתיעה אנושית מלהניח בקדמת הבמה של החיים את מה שהטבילה מסמנת בבירור: לאחריה בני הזוג שבים זו לזה ומתייחדים (בליל הטבילה או, שמחלו בהדדיות והכריעו על זמן אחר). ברם, לא רק אנושיות בכללה מניעה כאן את הטאבו וכנראה שיש קשר אל שלשלת הפסיקה ולקו שהותווה בעדות השונות; אפשר שזה בגלל הפסיקה האשכנזית לא לפרסם את דבר הטבילה ואפשר שזה אובדן ההליכה של החמולה הנשית המשפחתית שנשתמרה בעיקר בעדות המזרח וכנראה ששני הדברים יחד הביאו לנוכחותו הברורה של הטאבו. בעבר, בית הטבילה היווה מקום מפגש נשי, בין אם זה היה מקום בנוי ומסודר ובין אם קבוצת נשים הלכה יחד לטבילה בטבע לעת לילה וקיימה את המצווה ללא חוויה מודעת של הווי אלא שיישום המצוה עמד לנגד עיניהן בלבד.

ניתן בכל זאת לשער שאולי פעם (אבל אימתי זה הפעם הזה? בעברנו הרחוק או הקרוב?!) נשים שוחחו יותר בפתיחות ביניהן, כשהלכו למקווה ופגשו זו את זו, או עם בנות המשפחה – אמא שלהן, האחיות, הגיסות. אולי כשפסעו יחד אל הנהר וכל אחת היתה הבלנית של השניה, היה גם דיבור פשוט ומצוי עוד יותר וכנראה שלא היתה אותה השתיקה. אבל, לא נדע. עתה אנו הולכות אחרת אל בית הטבילה ואף התקשורת בתוכו שונה ואולי עוד מגלמת את החוסר בהדרכה מבית, בדיבור מכין בחיק המשפחתי. היום, הפייסבוק מאפשר לנשים מצד אחד לשתף ולשאול, ומצד שני לשמור על הפרטיות שבקרב קבוצות סגורות (תוך ידיעה שגם לגבולות הפרטיות במרחב זה יש מגבלות).

אני משמשת כבלנית מזה כעשור, אבל מעבר לזמנים בהם אני מגיעה לסייע במקווה לבלניות ולטובלות, אני עסוקה בקידום שיח גלוי יותר על טבילה במרחבים ראויים ומתאימים על מנת שיסייעו לטובלות מתחילות ובכלל. כחלק משאיפה זו הצטרפתי ב-2012 לקבוצת "אדוות" והייתי שותפה בהקמת קבוצת הפייסבוק "טובלות בנחת", שהוקמה ב-2012 כקבוצת "טובלות בירושלים" (בשיתוף "אדוות"). הכוונה היתה לשתף בחוויות הטבילה, סביב האקטיביזם שליווה את יחסי הבלניות והטובלות, שהתרחש בירושלים בעיקר. סיבה נוספת להקמת הקבוצה היתה מצבו של המקווה ברחוב האר"י, שהיה סגור לאורך מספר שנים בגלל שיפוץ שהתארך והתארך וגבה מחירים בעומס שנוצרות במקוואות אחרים ובהליכה בשבת למקווה על ידי הנשים שנהגו להשתמש בו. ביקשנו להשמיע את קול הנשים שאמורות לטבול במקווה זה ומשלמות מחיר יקר בהליכה בלילות שבת קרים וחמים למקוואות מרוחקים ועל כך שהתורים במקוואות הסמוכים גדושים ביותר. בנוסף, לאורך התנהלות "בג"ץ המקוואות" היוותה הקבוצה מרחב לשיתוף סביב סוגיית הבקשה לטבול לבד ללא בלנית. למן אותו זמן והלאה התווספו בקבוצה שאלות ושיתופים רבים בהתמודדות עם הטבילה בכלל הן מצד זמנים מורכבים כמו ליל שבת וחג, מוצאי צומות וכדומה וכן, בקשת עזרה במציאת מקוואות נעימים הן מצד יחסי האנוש והן מצד האסתטיקה וההיגיינה. שאלות נשאלות גם מן הצד ההלכתי וגם מן הצד היישומי של הליכה למקווה. 

מאוחר יותר להקמה, צוות המנהלות של הקבוצה – נעמה פלסר, רני חזון וייס ותמר אוחנה ואני (ולאחר מכן התווספה נחמה שולמן), חשנו שיש לעדכן את שם הקבוצה על מנת שהיא תהווה מענה עבור כלל הטובלות בארץ. ברור היה לנו כי המטרה היא לתת שם שיגלם את העובדה שכל מה שאישה מבקשת בהליכתה למקווה זה לטבול כפי רצונה ולאחר מכן לשוב אל הבית רגועה אל המשך חיי היחד. יש מי שבחרו להיאבק עבור הזכות הזו ויש מי שביקשו פשוט לחוות את הטבילה בהנאה. בשל כך הצעתי את השם "טובלות בנחת", שמטרתו לגלם את הנינוחות המבוקשת וכנגד כל אמירה כאילו מאבק המקוואות הוא 'להכעיס' וכן, לגלם בשם הזה את המטרה לשמה פוסעות נשים אל המקווה, לשם ה"נחת" שהיא הכינוי למצוות עונה ולעונג הזוגי בכלל, כלשון ספר הזוהר וכן אצל האר"י. שהרי "מצות עונה" מתורגמת לציווי המעשי: עָבֵיד לָהּ נִיחָא.
שם הקבוצה עודכן ומאז הוא אכן "טובלות בנחת" והקבוצה נפתחה לטובלות מכל רחבי הארץ והעולם. 

מקום לדבר, להתייעץ, לשתף

קבוצת "טובלות בנחת" היא קבוצת פייסבוק סגורה (רק פרופיל נשי ואישי יכול להיכנס לקבוצה, ורק באישור אחת המנהלות) שמעוררת את השיח סביב הטבילה ויוצרת, על ידי כך, שינוי בתחום המקוואות. מטרת הקבוצה היא מצד אחד להבליט את אחריות הטובלת על חווית הטבילה, ומצד שני ליצור שיחה ושיתוף, שאלות ותשובות בענייני הלכה ומנהג ובמה כדי לדבר באופן גלוי על חווית הטבילה של נשים. בקבוצה יש גם מקום לשיח ביקורתי במפגש שבין ההלכה – המיניות והפמיניזם. בין הנושאים המדוברים בקבוצה, מעבר לטהרת המשפחה וחווית הטבילה, גם שאלות בנושאי אמצעי מניעה, אובדן הריון, התמודדות עם דיכאון לאחר לידה, ועוד. 

הנושא המרכזי הוא הלכות טהרת המשפחה, כשהרוח של הקבוצה היא – קחי אחריות על חוויה הטבילה שלך. האווירה היא מאד מכבדת – כללי השיח הם לא לשפוט או לבטל אלא לאפשר לכל אחת לשתף מתוך אמונתה ואורח חייה. לכל תחושה או חוויה יש מקום והתגובות הן בדרך כלל מפרגנות, מעצימות, מכבדות ונותנות מקום. המגוון האנושי בקבוצה הוא רב:
מכלות חילוניות שטובלות באופן חד פעמי או לא סדיר, לצד כלות חילוניות שנשואות לבני זוג דתיים שעבורם הטבילה חשובה ועד נשים דתיות וחרדיות שהטבילה היא להן מצווה חשובה ומשמעותית. הגיוון יוצר עושר, רוחב ועומק בדיונים השונים אך לעיתים מהווה אתגר סביב מחלוקות יסודיות על מהות ואופן הטבילה וסביב אמירות של חברות קבוצה שצורמות מאד לאחרות. כוחה של הקבוצה הוא בגיוון שבה ובהיותה ארכיון של שאלות קודמות ביחס למקוואות ספציפיים בארץ ובעולם, בסוגיות ששבות ועולות במעבר מן הנידה אל הטהרה ואף בתחום של אמצעי מניעה.
כלות רבות חשות כי הקבוצה הזו מסייעת להן בהתארגנות לקראת הטבילה הראשונה ובחודשי השגרה הראשונים. גם נשים נשואות מסתייעות בקבוצה ומוצאות בה את המרחב המוצנע והראוי לשיח וחשות לא לבד במה שבדרך כלל הפך שתוק כמעט לגמרי.

במה הקבוצה יכולה לשמש אותך?

• מידע על מקוואות שונים ("איך המקווה בשכונת הפרחים? ואיך הבלנית? מחפשת מקווה שאפשר לטבול בו לבד, מחפשת מקווה מומלץ לכלה וכו')
• שיתוף בחוויות טבילה שונות ובסוגיות שונות בחיי האישות בהקשר של הטבילה והימים שלאחריה
• שיתוף בתחושות ורגשות לגביי שמירת טהרה וטבילה במקווה
• בירור הלכתי בענייני טבילה וטהרה – מותר לטבול עם תחבושת רפואית על חתך ביד? אתן מתקלחות אחרי המקווה? מה עושה מי שצריכה לטבול אבל חשה לא בטוב ביום הטבילה? (בקבוצה מספר מורות הלכה, בודקות טהרה ובלניות)

אפשר לכתוב פוסטים בעילום שם דרך אחת ממנהלות הקבוצה. לפעמים רק תקראי פוסטים של אחרות, ופשוט תהנהני, תביני שאת לא לבד בתחושות שלך. לפעמים תוכלי להשתמש בפורום הזה כדי לשתף או להתייעץ. העיקר הוא – שיהיה לך מקום שבו תוכלי להרגיש בנוח ולא תלכי עם ה"משא" של מצוות הטבילה וטהרת המשפחה לבדך. 

הקבוצה היא למעשה מענה טכני שמספק מידע ושיתוף, לבעיה שהיא מהותית ונובעת מהבדידות הקיומית שלעיתים המבנה החברתי גורם לנו, ובתקווה שנצליח לפרוץ את מעטה השקט והבדידות גם אל מול הנשים הקרובות לנו, ולא מול המסך.

* המדריכה לטובלת היא סדרת מאמרים מתעדכנת בנושאי שאלות נפוצות על טבילה, כולל הנחיות מעשיות. לחצי לקריאת כל הפוסטים בסדרת המדריכה לטובלת >>

***

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• דחיית טבילה במקווה: האם ומתי מותר לקיים טבילה שלא בזמנה? – הרבנית שרה סגל-כץ
• טבילה משלך: להפוך את הטבילה לבעלת משמעות אישי – הרבנית שרה סגל-כץ
• לעמעם אורות ולהיות בעלת הבית: היכולת לבחור בלידה ובטבילה – אביה ריינכר
• לקראת הטבילה הראשונה במקווה – הרבנית שרה סגל-כץ
• כ-שרררר? מהו מקווה כשר להלכה – הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
• יש בינינו בית – רביטל ויטלזון יעקבס
• הלכות נידה לא נועדו להרחיק אותך מגופך – הרבנית שרה סגל-כץ
• מקווה משלך – הרבנית שרה סגל-כץ
• מקווה בימי קורונה – מעשיות ואחריות –  הרבנית שרה סגל-כץ והרבנית ד"ר חנה אדלר לזרוביץ'
• המפגש של נשים נפגעות מינית עם הטבילה במקווה – רחל שי
• קודם אישות ואז נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
• מי שלא ראתה מקווה מרוקאי מימיה – שגית דרעי
• עֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק: איך להודיע על ביאת ימי הנדודים? – הרבנית שרה סגל-כץ
• מרחב, מקום: על תהליך עיצוב מקוואות נשים מתוך מחוייבות לקהל הטובלות – לאה סולטר
• שותפות בהלכות נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
• טבילה ללא בלנית (דיון מקוצר) – הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
• ליל הטבילה: להכיר במורכבות – ד"ר מיכל פרינס
• על חוויית הטבילה – אלה קנר
• מים חיים: טבילת נשים עם מוגבלות (דיון מלא) – הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
• להכיר במורכבות של ליל הטבילה – ד"ר מיכל פרינס
• אישה חוזרת לגופהּ: השבת האמון אל הגוף – ד"ר דבורה לדרמן-דניאלי
• אנטומיה ופיזיולוגיה של יחסי אישות – טלי רוזנבאום

כלות וזוגות ממליצים על מרכז גלויה

הידע העשיר של שרה נתן לי להרגיש בטוחה ולא הלחיץ אותי. הפגישה הזוגית הייתה טובה, ולמרות הנושא האישי לא הייתה מבוכה או רתיעה. שרה יצרה רוגע והשיחה יצרה חוויה שהיא לא רק טכנית אלא גם של מהות.

אלישבע

המפגש הזוגי הוא חשוב מאד ויוצר שפה משותפת לבני הזוג ומוסיף גם פתיחות וחיבור נוסף לקשר הזוגי בינינו. זה הפך את התכנים לשלנו ולא רק שלי ונתן לו גם מקום להביע את עצמו. במפגש עוברת חוויה של חיים בריאים שהם על פי ההלכה, ברכות ומתוך שמחה.

רבקה ריקלין

המפגש שלי ושל בן הזוג שלי עם שרה היה משמעותי, החוויה המשותפת שבה דיברנו בפתיחות, בקלילות ובהומור על דברים שלעיתים נתפסים כרציניים. התחושה ששרה נתנה הייתה שכל מה שלמדנו הוא חלק מהחיים, והמיזוג של כל זה עם ההלכה היה טבעי ופשוט. שרה הדגישה את היכולת לבחור בחיי הלכה מתוך שמחה ואוטונומיה.

הדס

לא כל כך רציתי לעבור הדרכת כלות בכלל, והגעתי לשרה דרך חברה שאני בוטחת בה. זה הפך למקום בטוח ורגוע שאפשר לדבר בו על הרבה מאד דברים לקראת החתונה, באופן כיפי ונעים. המבט הלא שיפוטי שלה מאפשר לשאול כל שאלה. ההדרכה הייתה אחת המתנות היותר מוצלחות שנתתי לעצמי לקראת החתונה, בלי להתכוון בכלל.

אפרת שגיא

הקודם

הבא

גלו עוד המלצות