סִימָנֵי דֶּרֶךְ יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם, / אָז גַּם עַל הַגּוּף. / אֶפְשָׁר לִצְעֹק וּלְהָרִים יָדַיִם בּוֹ זְמַנִּית. / זֶה אֲפִלּוּ פָּחוֹת מְעַיֵּף מִלִּבְכּוֹת.

אַבָּא אָמַר שֶׁזֶּה בִּגְלַל שֶׁמַּדְפִּיסִים / אֶת סִפְרֵי הַתְּהִלִּים בְּסִין / וְהַפוֹנְט לֹא בָּרוּר. / וְשֶׁעָדִיף הָיָה סִדּוּר.

בְּרֶגַע בּוֹדֵד שֶׁל הַכָּרָה מְלֵאָה, / הִבַּטְתִּי מַטָּה אֶל כַּף יָד רַק בִּשְׁבִיל לִרְאוֹת / חוֹל זוֹרֵם כְּמוֹ מַיִם מִבֵּין אֶצְבָּעוֹת. / וּבְלִבִּי הֵבַנְתִּי שֶׁאֵין זֶה חוֹל וְאֵין זֶה מַיִם / וְאֵין אֲנִי בִּכְלָל צְמֵאָה,

שִׁבְעִים וּשְׁמוֹנָה, גְּבֶרֶת, לֹא שִׁבְעִים וְשָׁלֹש, / קוֹרֵא הַקֻּפָּאִי צוֹחֵק, קוֹפֵא עַל מְקוֹמוֹ,

שיחה גלוית עיניים עם הרב מייק שולץ על תפקידו של מלווה רוחני, על הכשרות המתקיימות במרכז הרפואי רמב״ם ועל מה שהוא מקבל בעת ליווי חולים ובתהליך ההכשרה שהוא מנהל בתוך המרכז הרפואי רמב"ם.

״אדם לא צריך להיות נתון בסבל נפשי בצורה מתמדת בכדי לקיים הלכה״ - ראיון עם הרב יוני רוזנצוויג

וְנִסְתַּתְּרָה וְלֹא יָכוֹלְתִּי / לִרְאוֹת אֶת הַסּוֹף. / וְאָז חָשַׁבְתִּי / שֶׁכְּבָר בְּרֵאשִׁית / צְעָדַי יָדַעְתִּי מָה יִהְיֶה

שֶׁלִּי מְחַכֶּה עַל הַסַּפְסָל בִּכְבִישׁ הַשַּׁבָּת / לִפְעָמִים אֲנִי הוֹלֶכֶת לְשָׁם / פַּעַם הָיָה בַּשָּׂדֶה בְּיַמִּים שֶׁל סְלִיחָה / הַיּוֹם עִם כֹּל הָעוֹמֵס / יֶשׁ לִי שֶׁבַע זוּגוֹת נַעֲלַיִם

וּבְכָל זֹאת אֲנִי יְחֵפָה וּבְכָל זֹאת הַכֹּל רְסִיסִים

צריך לומר בבירור: לפני ואחרי הכול, היא אישה, ואני אישה. ורב-גבר לא יכול היה להיכנס למרחב הזה. יש כאן תיקון גדול והזדמנות מופלאה.

בִּלְתִּי נִתָּן לְמַגַּע יָד / כִּי אִם לְמַגַּע נֶפֶשׁ. / אֵמוּן.

אֶת הַשַּׁיִשׁ בַּמִּטְבָּח הֶחֱלַפְתִּי / פָּאזֶל שֶׁל אֶלֶף חֲלָקִים הִרְכַּבְתִּי

בְּעוֹד הַחוּשִׁים הוֹלְכִים וְחַדִּים / כִּלְהָבִים מְפַלְּסֵי עֲרָפֶל

עוֹד מְפַעֶמֶת / הַדְּמָמָה / שֶׁל הַמָּחָר

וַאֲנִי לֹא עוֹמֶדֶת / בַּקֶּצֶב / כְּזָרָה מֵהַצַּד / מִתְבּוֹנֶנֶת / בְּמַה שֶּׁמֻּכָּר מִתְהַפֵּךְ

שׁוֹמֵר הַשַּׁבָּת קָם לְבֵית הַכְּנֶסֶת, / וַאֲנִי כּוֹלֵאת בְּתוֹכִי אֶת הָרוּחַ / הַמְּבַקֶּשֶׁת לָצֵאת לְטַיֵּל, עִם בְּנִי / שֶׁבָּא לְבִקּוּר מִלּוֹנְדוֹן הָרְחוֹקָה, / וַאֲנִי רַק רוֹצָה לַחֲצוֹת אֶת הַסְּעָרָה

המשוררת חגית זוהרה מנדרובסקי הוציאה בשנה האחרונה לאור אנתולוגיה שערכה העוסקת בזקנה. בראיון היא משתפת על היצירה בכלל, על השירה שלה שיצאה בספר ב-2020 ועל ההירתמות למלאכת עריכת ספר הכולל את קולותיהם של משוררות ומשוררים שונים, דווקא על נושא הזקנה שלעתים מודחק מן השיח.

הַיָּם מָלֵא פְּלַסְטִיק וַאֲנִי יוֹשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא כֶּתֶר / מַלְכָּה בְּעוֹלָם מְשֻׁנֶּה, רֵיקָה מִמַּחֲשָׁבָה, עֲרֻמָּה כְּחַיָּה, לוֹמֶדֶת דָּבָר

הַפַּעַם מַשֶּׁהוּ הִמְתִּיק וּבְכָל זֹאת הָרָעָב בַּבֶּטֶן וְהַגַּעֲגוּעַ / בַּלֵּב לֹא נוֹתְנִים לִי מְנוּחָה.

שַׁלְשְׁלָאוֹת בַּרְזֶל עַל רַגְלֵינוּ / שֶׁעִם מִשְׁקָלָן / אֲנַחְנוּ מַצְלִיחִים בְּכָל בֹּקֶר / לְהָרִים אֶת הָרַגְלַיִם

אֱלֹהִים אֲחֵרִים הָיוּ עַל פָּנַי / שֶׁיָּדְעוּ מָה אֱמֶת וְנָכוֹן וְיַצִּיב. / עָבַדְתִּי אוֹתָם בְּכָל מְאוֹדִי.

תֵּן לִי אֶת הָאַהֲבָה הַדְּרוּשָׁה לְהַעֲנִיק אֶת הַיֶּלֶד הַמֻּפְלָא שֶׁצָּמַח בְּקִרְבִּי לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ

שיחה גלויית עיניים עם הרבנית שלומית פיאמנטה על חינוך, על לימוד תורה ושו"ת, ועל מקומן של נשים בקודש - עם כניסת לתפקיד מנכ״לית ארגון רבני ורבניות בית הלל.

וְחָפַפְתִּי וְסָרַקְתִּי וְסִבַּנְתִּי וְהִתְפַּשַּׁטְתִּי / וְהוֹרַדְתִּי וְיָרַדְתִּי וְטָבַלְתִּי וּבִרְכָתִי וְעָלִיתִי / וְחִיַּכְתִּי וְהוֹדֵיתִי וְהִתְלַבַּשְׁתִּי וְשִׁלַּמְתִּי וְנָסַעְתִּי.