לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ לִחְיוֹת בְּלִי אֱמוּנָה / בְּלִי הַנֵּר הַזֶּה שֶׁאֲנִי מַדְלִיקָה בִּפְנִים / בְּלִי הַתְּחוּשָׁה שֶׁאַתָּה מַחֲזִיק אִתִּי אֶת הַלֵּב הַמְּפַרְפֵּר

אֵיךְ לוֹמַר שֶׁכָּל הִתְעוֹרְרוּת הִיא הֶלֶם, / אֵינְסוֹף שֶׁמִּתְגַּשֵּׁם בִּבְשַׂר הַחֹמֶר, / בְּרַכּוּת שֶׁאֵין כְּמוֹתָהּ בְּכָל הָעוֹלָם.

וַאֲשֶׁר אִבַּדְנוּ, בֵּין / שִׁבְרֵנוּ לִתְרוּעוֹתֵינוּ, / אִבַּדְנוּ.

מִישֶׁהוּ סִמֵּן x בַּמִּשְׁבֶּצֶת הַלֹּא נְכוֹנָה

עוֹד דֶּרֶךְ שֶׁל רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם / לוֹמַר אֶת אוֹתוֹ מִשְׁפָּט / שֶׁאֲנִי מְמַלְמֶלֶת כַּמָּה פְּעָמִים בְּיוֹם.

שֶׁהַשֵּׁמוֹת הָרְשׁוּמִים יִהְיוּ לִי זָרִים / שֶׁלֹּא יִהְיֶה זֶה אַף חָבֵר שֶׁיָּשַׁב אִתִּי פַּעַם בִּמְדוּרָה,

יֵשׁ רְגָעִים בָּהֶם אֵינִי זוֹכֶרֶת מִי אֲנִי / וּמָה קָרָה לִפְנֵי הַשְּׁבִיעִי בְּאוֹקְטוֹבֶּר

הַלֹּא הַיָּרֹק כָּעֵת מַמָּשׁ / עַל פְּסִיגָיו וּנְבָטָיו / וְהַיָּם הַכָּחֹל וְהַחוֹל

לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים / יְגַלֶּה סִבְלוֹתֵינוּ לְעוֹלָמִים / וּמִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ / יִשְׁמְעוּ הַקּוֹלוֹת הַנֶּאֱלָמִים

שיחה גלויית עיניים על שכול, התמודדות עם טראומה ועל מעגלים של עשייה עם רעיה אפנר המביאה אל תפקידה את תובנותיה הן כחברת קיבוץ לשעבר בעוטף והן כאם ששכלה את בנה באסון המסוקים.

הדור שלנו אינו הדור הראשון של יהודים שחוו זוועות כאלה, אבל הוא הדור הראשון שחווה זוועות כאלה כאשר הוא מצויד בידע ובהבנה של ההשפעה העצומה של הטראומה.

אֲבָל הַמָּקוֹם צַר עָלַי. / הוֹלֵךְ וּמִצְטַמְצֵם.

הָאָדֹם הַיּוֹם אָדֹם מְאוֹד / הַצָּהֹב מִתְהַדֵּק עַל הַצַּוָּאר

אֶת מָה שֶׁלֹּא הִצְלַחְתִּי לִכְתֹּב / שָׂרַפְתִּי

וְאָז שׁוֹאֶלֶת: "תַּגִּידִי, אֲנִי חַיָּה? / וְאֵיךְ יוֹדְעִים שֶׁאֲנִי מֵתָה?" / מָה הֲיִיתֶם עוֹנִים / לַיַּלְדָּה בַּת אַרְבַּע?

לִפְתֹּחַ אֶל אֲוִיר הָעוֹלָם אֵיזֶה קֵפֶל / שֶׁנֶּחְבָּא אֶל הַבַּדִּים.

עַכְשָׁו אֲדָמָה רוֹעֶדֶת הִיא שֶׁטַח שֶׁאֲנִי מְהַלֶּכֶת בּוֹ בְּנִנּוֹחוּת.

בָּרְכֵן בְּאוֹר פָּנֶיךָ, וְשָׁמְרֵן כְּאִישׁוֹן בַּת עַיִן, בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵן.

לִמְרֹחַ בְּיָד מְיֻמֶּנֶת / אֶת שִׁכְבַת הַזֶּפֶת הַחַמָּה, / לְהֵאָטֵם, לָצוּף, / לֹא לְהֵעָתֵר לַמְּצוּלָה.

טראומה יכולה להפוך להיות פוסט טראומה, אבל לפעמים היא הופכת להיות כוח העל שלך.

ביכולת של קהילה לרפא את השברים האישיים. מתוך שותפות גורל ולא מתוך רחמים.  ריפוי היא דרך פתלתלה, ארוכה וכואבת, בימים רגישים אלה ניכר שהארץ כולה זקוקה להתמלא במעגלים שכאלה שידליקו לפיד בחשכה ויספרו את סיפור השבר. 

נְבַקֵּשׁ אֶת הַכּוֹחַ לְהָכִיל / אֶת עָצְמַת הַלְּבָבוֹת הַמִּתְפַּקְּעִים.

וְהִיא שֶׁעָמְדָה כְּשֶׁכָּל רמ"ח אֵיבָרֶיהָ וּפְרוֹזְדּוֹרֵי לִבָּה בִּקְּשׁוּ שׁוּב לִפֹּל

כֵּן./ גַּם / כְּשֶׁסְּפִינוֹת טְרוּפוֹת / מִן הֶעָבָר / שׁוֹעֲטוֹת / אֶל / מֵזַח הַהֹוֶוה.