בִּמְלוֹן הַמְּפֻנִּים
בְּיַם הַמֶּלַח
הִיא אוֹסֶפֶת יָפֶה יָפֶה
אֶת שְׂעַר הַבֻּבָּה בַּסֶּרֶט,
קוֹשֶׁרֶת מִמְּנַקֵּה מִקְטָרוֹת מְנַצְנֵץ
עַל הַסֶּרֶט,
וְאָז שׁוֹאֶלֶת: "תַּגִּידִי, אֲנִי חַיָּה?
וְאֵיךְ יוֹדְעִים שֶׁאֲנִי מֵתָה?"
מָה הֲיִיתֶם עוֹנִים
לַיַּלְדָּה בַּת אַרְבַּע?
"רַק מִי שֶׁחַי יָכֹל לְהִתְחַבֵּק.
בּוֹאִי נִתְחַבֵּק וְנִרְאֶה אִם
אֲנַחְנוּ בַּחַיִּים".
אַחַר כָּךְ הִיא אוֹמֶרֶת:
"גַּם מָחָר בַּבָּקָר נִבְדֹּק"