שֶׁהַחֲבָלִים יֻתְרוּ, הָעִנּוּיִים הַקָּשִׁים יֻמְתְּקוּ, וְיִמְצְאוּ בְּהַגִּיעָם אֵלֵינוּ / מְנוּחָה נְדָבָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח

מִשֶּפַע אַהֲבָתְךָ הָרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ / לֶאֱהֹב אֶת עַצְמֵנוּ / אַהֲבָה כֵּנָה וַעֲמֻקָּה

׳גְּלוּיָה׳ מזמינה אתכם.ן לשלוח טקסטים ויצירות אחרות לגליון בנושא קריסה וגאולה.

תפילת השל"ה היא תפילה שנוהגים להתפלל הורים על ילדיהם וילדותיהן בראש חודש סיון. התפילה הובאה בספר שני לוחות הברית (=של"ה), על-ידי הרב ישעיה הלוי הורוביץ.

שביעי של פסח ומציאת הזיווג מזוהים עם קריעת ים סוף. גלויה מצטרפת אל המבקשים את שאהבה נפשם

פיוט תקווה ותפילה שנכתב לפני פרעות אוקטובר תשפ"ד, אך עם פרסומו לקראת שבת שירה של אותה שנה, קיבל הבית האחרון שלו משמעות כפולה ועצובה

יִהְיֶה רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ / שֶׁתְּבַטֵּל מִלְחָמוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים מִן הָעוֹלָם / וְתַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם גָּדוֹל וְנִפְלָא בָּעוֹלָם / בֵּין כָּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל

תֵּן בְּיָדָן וּבְיָדֵינוּ, שֶׁנִּרְאֶה כָּל אָדָם "בְּצַלְּמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ"

בְּאֵין לָנוּ תֵּבָה / נִהְיֶה אָנוּ הַתֵּבָה \ Since there is no ark We will be the ark

שְׁנַת רְפוּאָה, שְׁנַת שָׁלוֹם, שְׁנַת תִּקְוָה, שְׁנַת תִּקּוּן, שׁנַת תּוֹם לֵב

אָהַבְנוּ, בָּכִינוּ, גָּמַלְנוּ, דִּבַּרְנוּ יֹפִי. / הֶאֱמַנּוּ, וְהִשְׁתַּדַּלְנוּ, זָכַרְנוּ, חִבַּקְנוּ,

נִשָּׂא תְּפִלָּה שֶׁכָּל הַחֲטוּפִים וְהַחֲטוּפוֹת יַחְזְרוּ הַבַּיְתָה בִּמְהֵרָה, בְּשָׁלוֹם, בִּרְפוּאַת הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ, / שֶׁהַמִּשְׁפָּחוֹת יְחַבְּקוּ אוֹתָם.ן בַּקָּרוֹב וּבְאַהֲבָה.

הֵנָּה נָם וְיָשַׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.

וְאִם נָעוּל - שֶׁיִהְיֶה / אֵי שָׁם מַפְתֵּחַ / בְּיָדוֹ שֶׁל מִישֶׁהוּ / שֶׁמַּקְשִׁיב.

לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים / יְגַלֶּה סִבְלוֹתֵינוּ לְעוֹלָמִים / וּמִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ / יִשְׁמְעוּ הַקּוֹלוֹת הַנֶּאֱלָמִים

בָּרְכֵן בְּאוֹר פָּנֶיךָ, וְשָׁמְרֵן כְּאִישׁוֹן בַּת עַיִן, בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵן.

נְבַקֵּשׁ אֶת הַכּוֹחַ לְהָכִיל / אֶת עָצְמַת הַלְּבָבוֹת הַמִּתְפַּקְּעִים.

בִּפְנוֹתֵנוּ לַקִּיר בְּנוֹפְלֵינוּ אֶל הַחוֹמָה / בְּאָבְדַן שְׁאֵרִית נְשִׁימָה / עִטְפִי אֶת אֲבֵדוֹת נַפְשֵׁנוּ

מוֹחֶלֶת לַאֲחֵרִים וְלִי / עַל אֱנוֹשִׁיּוּתֵנוּ הַקַּטְנוּנִית / עַל רְגָעִים צָרִים / עַל דִּבּוּרִים מֵתִים

עֵין הַחַיִּים — בָּרְכִי אוֹתִי בְּשֶׁפַע נְבִיעָה.

מְקוֹר הָרַחֲמִים, מוֹדָה אֲנִי לְפָנֶיךָ עַל הַבְּרָכָה הָאֲצוּרָה בְּגוּפִי, בְּתִפְקוּדָיו וּבִיכוֹלוֹתָיו.

הִיא תִּמְחֶה וְתֶאֱסֹף דִּמְעוֹתַי, וְתַרְוֶה בָּהֶן אֶת גַּנִּי, / וּתְלַטֵּף אֶת אֶצְבְּעוֹתַי הַכְּמֵהוֹת לְמַגָּע רַךְ

כְּשֶׁאָנוּ שׁוֹלְחִים אֶת הַיְּלָדִים שֶׁלָּנוּ לְיָדַיִם אֲחֵרוֹת, / כְּשֶׁאָנוּ מְשִׁיטִים אוֹתָם מֵהַחֵיק שֶׁלָּנוּ לַחוֹף לֹא יָדוּעַ / אָנָּא עָשָׂה שֶׁיִּהְיוּ יָדַיִם מְחַבְּקוֹת וּמְלַטְּפוֹת וַעֲדִינוֹת

מוֹדָה אֲנִי לְפָנֶיךָ עַל הַתְּחוּשָׁה כִּי נִפְרֶדֶת אֲנִי מֵאֵיבָרִים אֵלֶּה בְּלֵב שָׁלֵם / מִתְפַּלֶּלֶת אֲנִי שֶׁיְּהֵא זֶה פֶּתַח לִתְקוּפַת חַיִּים מֵיטִיבָה וּרְחוּמָה / בְּרִיאָה וּמַבְרִיאָה עֲבוּרִי וַעֲבוּר קְרוֹבַי