לדבר גלויות על שירים על קושי

הַלֵּב הוּא אוֹתוֹ לֵב / וְהַשָּׁעוֹת שֶׁל לִפְנֵי הַשַּׁבָּת / עֲדַיִן מְחַפְּשׂוֹת אַחֲרֶיךָ

וְאַף שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת / שֶׁיֵּשׁ בּוֹרֵא עוֹלָם / וְיֶשְׁנָהּ אַהֲבָה

לְהָעִיר אֶת הַיְּלָדִים / וּלְשַׁנֵּן / חַיַּי לֹא הָיוּ לַשָּׁוְא.

הָיִיתִי יַלְדָּה כְּשֶׁאִמִּי / נִשְׁבְּרָה לִרְסִיסִים. / בָּאתִי וְקָשַׁרְתִּי עַצְמִי / לַחֲגוֹרָתָהּ.

"הוֹ, אַתֶּם", אֲנִי אוֹמֶרֶת / לְמֵי הַתְּהוֹם, / "חֹמֶר אֶחָד אֲנַחְנוּ".

אַל תַּעֲשֶׂה מִזֶּה עִנְיָן,/ כְּתֹב שֶׁנּוֹלַדְנוּ, הָיִינוּ, טָבַעְנוּ בַּיָּם.

אִם הוּא רַךְ תֵּדְעוּ שֶׁאָהֲבוּ אֶתְכֶם. אִם אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁאָהֲבוּ אֶתְכֶם, / חִזְרוּ לְשָׁם. אַל תַּעַצְרוּ בַּדֶּרֶךְ, אַל תִּטְעוּ:

וַאֲנִי בִּכְלָל בּוֹכָה / עַל דְּבָרִים אֲחֵרִים

מֵהַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה אֲנִי מְטַאֲטֵאת אֶת / הַתּוּגָה וּשְׁאֵרִית הַחִיּוּכִים הָעֲצוּבִים. / הַסּוֹף הָיָה תֹּהוּ שֶׁל קַבָּלַת הַדִּין

רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהַכֹּל הִשְׁחִיר / חַשְׁתִּי תְּנוּעָה זְהִירָה / זְעִירָה

וּבְעֵת רָצוֹן / נוֹגֵעַ עֵבֶר קֹדֶשׁ / תְּכֵלֶת שָׁמַיִם.

אוֹחֵז אֶת גּוּפִי, / בּוֹחֵן צַלָּקוֹת / סִימָנִים לֹא נוֹתְרוּ

לִפְנֵי שֶׁהַכּוֹסִית מוּרֶמֶת / לְהַשְׁאִיר אֶת הַחוֹל בַּיָּדַיִם / לֹא לָתֵת לוֹ לַחֲמֹק / לֹא לָחוּשׁ אֶת חֶבֶל הַטַּבּוּר

הַחֶבֶל שֶׁחִבֵּר בֵּינֵינוּ / כָּרוּךְ כָּעֵת סְבִיב צַוָּארִי / חֶבְלֵי לֵדָה / הָפְכוּ / חַבְלֵי תְּלִיָּה

עִם אֵיזוֹ אוֹת מַתְחִילִים / מוֹדַעַת אֵבֶל / אוֹ אֵיךְ כּוֹתְבִים / הֶסְפֵּד כְּשֶׁאֲנִי עוֹד לֹא לָמַדְתִּי / לְנַקֵּד

הֵבֵאתִי אוֹתְךָ לָעוֹלָם אִישׁ קָטָן / לֹא הֵבַנְתִּי מִיָּד שֶׁחֶסְכוֹנִי נֶעְלַם

לְדַלֵּג עַל הַסְּדָקִים. / לַעֲזֹב בִּשְׁאָט מָקוֹם בָּטוּחַ מֻכָּר / וְלַעֲגֹן בִּנְמַל מֵי הַמְּנוּחוֹת / רְחוֹקִים, צוֹדְקִים.

אִם לֹא אֹכַל, יָבוֹא שׁוֹטֵר. / בֵּינְתַיִם הִגִּיעַ הָרוֹפֵא / וְלֹא הָיָה אַף חָבֵר

יָדֵךְ הַחוֹלֶשֶׁת עַל מַחֲלָתֵךְ/ טֶרֶם הֶחְלִיטָה עַד הֵיכָן רְפוּיִים חַיֶּיהָ.

כְּשֶׁנִּסְדַּקְתְּ וְחָשַׂפְתְּ אֶת הַשְּׁבָרִים / הֵם הֵסִיטוּ מַבָּט וְאָמְרוּ – / לֹא מַתְאִים, עַד לְכָאן, / אֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא רוֹצִים

לְהַבְחִין בֵּין עֲרָכִים שׁוֹנִים / בַּעֲלֵי שֵׁם דּוֹמֶה לְ ח.ר.מ / הִגַּעְתִּי לְ רְמַ"ח מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים בָּאָדָם

שִׁמְרִי אֲחוֹתֵךְ / מִן הַפֶּגֶר. / כַּמָּה זְמַן תּוּכְלִי לְדַמּוֹת / עַצְמֵךְ לְחַיָּה

מדור ״גלוית עיניים״ שמח להביא ראיון עם המשורר אהרלה אדמנית על השפעות של דמויות לאורך חייו, על החיפוש התמידי אחר כנות ואותנטיות ועל תהליכים של התאהבות איטית בספרות ובשירה, שרק עם בוא טלטלה לחייו ופצעים שנפתחו הביאו לפרץ כתיבת שירים משלו.

וְאַתְּ הַשֶּׁמֶשׁ – מָה אַתְּ מַסְתִּירָה? / אֲנִי הוֹלֶכֶת בְּחשֶׁךְ זוֹרֵחַ / וְנֵרוֹת שֶׁל שַׁבָּת מְאִירִים יָרֵחַ אָדֹם