מכלול שירתה ספוג ביחס למקום כמושג וכממשות, וטווה את שיחו תוך משא ומתן אינטנסיבי עם היבטים גיאוגרפיים, תיאולוגיים, מגדריים ולאומיים שלו. מתוך רשימתה של ד״ר ענבר רווה על שירתה של חוה פנחס כהן ז״ל.

לכבוד חג החנוכה, אנו מפנות אלומות אור אל רשומות קיימות באתר וממליצות לקרוא בהן על מנת להאיר מחדש את הקיים, להודות, לשבח ולהתפתח.

וְעַכְשָׁו, עָלַי לְהוֹצִיא אֶת רַגְלַי מֵחוֹף הַיָּם / כַּפּוֹתַי נֶהֱנוּ מִשְּׁקִיעָה רְטֻבָּה בְּחֹמֶר רִאשׁוֹן

הֶעָלֶה הָרִאשׁוֹן בְּחַיָּיו.

מַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ לַעֲשׂוֹתוֹ מִדֵּי קַיִץ / כְּדֵי לִשְׁמֹר עַל קֶשֶׁר / עִם אוֹתָם אַדְנֵי חַלּוֹנוֹת

אֵיךְְ נִקְלְעָה אֶל גוּף שֶׁלֹא רוֹצֶה, / אֵיךְְ תְּפַלֵּס דַּרְכָּהּ וְאֵיךְ תֵּצֵא.

בְּכָל אֵלֶּה מִלֵּאתִי פִּי וְכַפּוֹת רַגְלַי / שֶׁלֹּא יָבוֹא כְּאֵב מְחֻרְצָן הַהוֹלֵךְ וּמִתְעַבֶּה / בִּגְרוֹנִי

וְאַחַר כָּךְ רָאִיתִי אֶת אִמִּי / מַחֲזִירָה אֶת הַמִּלִּים לְבוֹרְאָהּ / וְנִשְׁאֶרֶת בַּמָּקוֹם שֶׁאֵין בָּהֶן / פָּנִים

עדכונים על תכנים חדשים שעלו לאתר בשבועות האחרונים, בסימן חגי תשרי.

הצעה של הרב[נית] לאה שקדיאל עבור תום הסבב הראשון בהקפות של שמחת תורה, במילים מהנביאים ירמיה וזכריה המבטאים את רוח הגאולה עבור נשים במעמד זה ועבור הקהל.

גָּדוֹל עָלַי לְהִוָּלֵד כָּל תִּשְׁרֵי מֵחָדָשׁ / אָז אֲנִי בּוֹחֶרֶת לְהַטְלִיא / רַק חֹר אֶחָד / בָּרָקִיעַ הַמְחוֹרָר שֶׁמֵּעָלֵינוּ

הסבר מאת הרבנית עידית ברטוב על מנהג הטבילה בערב יום כיפור על ידי נשים וגברים, בכל הגילאים, לקראת היום הקדוש.

אֲבָל עַכְשָׁו הִיא מַמָּשׁ צוֹעֶקֶת, רַע לָהּ מְאֹד. / קוֹרַעַת אֶת הַמַּצָּעִים, שׁוֹאֶגֶת שְׂנוּאָה שְׂנוּאָה.

יוֹתֵר מֵחֲמִשִּׁים שָׁנָה נִשְׁאַרְתִּי הֲמוּמָה. לֹא הָיָה לִי מַה לַּעֲנוֹת. / "יוֹתֵר טוֹב הָיָה לַעֲשׂוֹת דָּבָר אֶחָד גָּדוֹל", הֵבַנְתִּי יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

עַל כּוֹס קָפֶה הַיּוֹם חָלַקְנוּ / בָּעֵינַיִם אֶת יְרֻשַּׁת הַחוּם / וְאֶת אוֹצַר הַיְּדִידוּת

כְּשֶׁאֲנִי פּוֹרֶשֶׂת אֶת יָדַי לְלַטֵּף אֶת רָאשֵׁיכֶם / הֵם גָּחִים מֵחֵיקִי, גְּבֵהִים וּמִתְרַחֲקִים, / וְנִשְׁאָרִים תְּלוּיִים בְּתוֹךְ כַּפּוֹת יָדַי / כְּמוֹ תְּאֵנִים הוֹלְכוֹת וּמַבְכִּירוֹת.

הֵבֵאתִי לָךְ חֲתוּלָה שְׁחֹרָה וּלְבָנָה מִן הָרְחוֹב / כְּדֵי שֶׁתִּרְאִי דְּרָכֶיהָ, בִּתִּי.

זוֹ אֲנִי הַמְּעִירָה אֶתְכֶם מֵחֲלוֹמוֹת / וּמְסִירָה אֶת הַשְּׂמִיכָה מֵעַל שְׁנַתְכֶם הַמְּתוּקָה / כְּמוֹ חַלָּה זֶה עַתָּה אָפִיתִי.

עַכְשָׁו אֲנִי רוֹאָה אֶת הָאָבָק הַכּוֹכָבִי / מֵציף אֶת הָרָקִיעַ בְּאָפִיק רָחָב רָחָב / וְעֵץ הַצַּפְצָפָה טוֹבֵל רִשְׁרוּשׁ אַחַר רִשְׁרוּשׁ

שַׁעֲשׁוּעֵי נִחוּמִים / שֶׁל לִבּוּן הַקֶּרֶב / וְקִרְבַת הַלֵּב /

עַפְעַפֵּי יְשֵׁנִים וְלֹא נִים / מִתְכַּוְּצִים מֵחִיּוּךְ.

לְהַאֲמִין, לְהַאֲמִין בַּמְּתִיקוּת שֶׁל הַנִּשָּׁא עַל הַשֶּׁכֶם בִּשְׁנַיִם, / לִקְטֹף בַּחֲשַׁאי עֵנָב וְלָשִׂים אוֹתוֹ בַּפֶּה הָאָהוּב.

בְּנִי בּוֹנֶה אוֹתִי / קוֹמָה אַחַר קוֹמָה / נְשֹׁם עָמֹק־עָמֹק אֶל הָרֵאוֹת / הַעֲמֵק רְאוֹת בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת

עֲטוּפָה בְּמַיִם קְדוּמִים, אֲנִי / מְבָרֶכֶת עַל חַבְלֵי טַבּוּר שֶׁנֻּתְּקוּ וְשֶׁנִּתַּקְתִּי / וַעֲדַיִן מְרַחֲפִים לְיָדִי וְאִתִּי