הַשָּׁעוֹן פּוֹעֵם בְּקֶצֶב אָחִיד, / אֵין הוּא רוֹאֶה שֶׁלִּבָּהּ נִמְתַּח מֵעֵבֶר לִגְבוּלוֹת הַזְּמַן

בְּסוֹף הַפְּגִישָָׁה הִיא מַמְלִיצָה לִי לַחְגֹּג רְגָעִים קְטָנִּים / וּמַזְכִּירָה שֶׁאֵין שְׁלִיטָה. שֶׁאֵין שְׁלִיטָה.

לֹא זַכָּאִית, בֶּטַח שֶׁלֹּא נְקִיַּת כַּפַּיִם / רַק הַלֵּב מָצָא אֶת תְּשׁוּבָתוֹ.

שׁוּרוֹת־שׁוּרוֹת שֶׁל מַחְשָׁבוֹת נוּגוֹת / בְּעֵין הַסְּעָרָה, / דְּבוּקִים אֶל גַּג הַהִגָּיוֹן הַמַּר, / מְחֻסְפָּסִים מִשֶּׁמֶשׁ וּפִגְעֵי הָרְגָעִים.

יֵשׁ לִי סֶדֶק בַּקּוֹל, / וּפֶצַע קָטָן בַּחִיּוּךְ.

על אלה אני בוכיה / על הילדים והילדות, על הזקנים והזקנות / על הנשים והגברים / על המתים וגם על החיים

הארכנו את תאריך ההגשה הסופי! הזמנה להגשת מאמרים, שירים, תפילות, מסות, סיפורים קצרים, יצירות אמנות ועוד - המתייחסים אל יַתְמוּת מבני ובנות משפחה אבל גם ממעגלי קרבה אחרים. רוחב היריעה לא בהכרח בא לידי ביטוי באופן בו מיוצגת המילה יתמות בשפה השגורה ואנו מציעים להתבונן בה ולהרחיבה.

בית המשפט העליון קבע פה אחד כי הרבנות הראשית חייבת לאפשר לנשים להיבחן בבחינותיה ולקבל תעודות על ידיעותיהן ההלכתיות ולעצור את האפליה המתקיימת בתחום.

מרחבים שאנחנו תופסים בדרך כלל כבטוחים יכולים להציב לפעמים אתגר מבלבל - דווקא בהם הגבולות מיטשטשים, ותחומים אפורים מאפשרים פגיעה. המושג שטבעה יונינה פלנברג - "שערי פגיעה" - נועד לתת שם לתופעות האלה, ולהזהיר אותנו מהמקומות שנדמים מוגנים - ודווקא בשל כך עשויים להיות מסוכנים.

בִּשְׂמֹאל וּבְיָמִין לָהּ קֵרַבְתָּ / בִּבְרִית עֻבָּרְךָ הַגָּדֵל בְּמֵעֶיהָ / לְךָ הַצִּוּוּי "וְאָהַבְתָּ"

מִתְמַסֶּרֶת לָרֶגַע,/ מִתְמַזֶּגֶת עִם הַנֶּצַח.

הַלַּיְלָה יוֹם אַחֲרֵי / הַיּוֹם לַיְלָה אַחֲרֵי

צְרִיבוֹת חֲלַב אֵם / מִסַּנְוָרוֹת בְּזָהֳרָן.

עִם נוֹף לְיָם שֶׁל אֵשׁ / עִם שֵׁרוּת חַדְרֵי חֲדָרִים / בְּמַחְלֶקֶת הַתַּיָּרִים מְחַלְּקִים קוֹנְפֵטִי יִסּוּרִים בְּקַעֲרוֹת כֶּסֶף

רַק הַשֵּׁם מָרְדְּכַי קְלַיְינְבַּרְט נוֹתַר לִרְשׁוֹם / בְּלוּחוֹת זִכָּרוֹן.

אוֹמְרִים עָלֵינוּ, הַבָּנִים שֶׁל, / שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים לְכַּיֵּיף

תַּם – בּוֹהֶה בִּתְמוּנוֹת, / וְלֵילוֹתָיו רְדוּפִים מַבָּט עֵינֵיהֶם הַכָּבוּי.

עָמְסֵי הַמַּסָּעוֹת הַבָּאִים, מַטָּלוֹת / בִּכְרִיכוֹת עָבוֹת. / רְשִׁימוֹת שֶׁל נֶצַח.

עיון באגדתא על רב עמרם שכמעט נכנע ליצרו מול שבויות הוא בסיס לדיון על "מפתחות" לזיהוי ומניעת פגיעה וניצול סמכות בקהילה דתית, עבור הקהילה והסמכות הרוחנית.

אֲנִי עוֹד שָׁם. / הַנִּצֶּבֶת הַנִּצְחִית בְּכָל הַצָּגָה, / הַדְּמָמָה בְּמַנְגִּינַת הַכִּתָּה. / אֲנִי הַצְּרִימָה שֶׁרוֹצִים לִמְחֹק.

מִשֶּפַע אַהֲבָתְךָ הָרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ / לֶאֱהֹב אֶת עַצְמֵנוּ / אַהֲבָה כֵּנָה וַעֲמֻקָּה

הֻרְגַּלְתִּי לָשֶׁבֶת בַּסַּפְסָל הָאֲחוֹרִי / בְּבֵית הַכְּנֶסֶת / לַעֲשׂוֹת כְּלוּם

שֶׁלֹּא יֶאֱרַע דְּבַר תַּקָּלָה עַל יָדִי / וְלֹא אֶכָּשֵׁל חָלִילָה כִּי יִשְׂמְחוּ בִּי חֲבֵרַי / וְאֶהְיֶה גַּל נִשְׁבָּר לִרְסִיסִים

לֹא דִּבַּרְתִּי כִּי הֶאֱמַנְתִּי / שֶׁמִּלִּים יוֹצְרוֹת מְצִיאוּת / וְשֶׁהַשְּׁתִיקָה יָפָה