צְרִיבוֹת חֲלַב אֵם / מִסַּנְוָרוֹת בְּזָהֳרָן.

עִם נוֹף לְיָם שֶׁל אֵשׁ / עִם שֵׁרוּת חַדְרֵי חֲדָרִים / בְּמַחְלֶקֶת הַתַּיָּרִים מְחַלְּקִים קוֹנְפֵטִי יִסּוּרִים בְּקַעֲרוֹת כֶּסֶף

רַק הַשֵּׁם מָרְדְּכַי קְלַיְינְבַּרְט נוֹתַר לִרְשׁוֹם / בְּלוּחוֹת זִכָּרוֹן.

אוֹמְרִים עָלֵינוּ, הַבָּנִים שֶׁל, / שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים לְכַּיֵּיף

תַּם – בּוֹהֶה בִּתְמוּנוֹת, / וְלֵילוֹתָיו רְדוּפִים מַבָּט עֵינֵיהֶם הַכָּבוּי.

עָמְסֵי הַמַּסָּעוֹת הַבָּאִים, מַטָּלוֹת / בִּכְרִיכוֹת עָבוֹת. / רְשִׁימוֹת שֶׁל נֶצַח.

עיון באגדתא על רב עמרם שכמעט נכנע ליצרו מול שבויות הוא בסיס לדיון על "מפתחות" לזיהוי ומניעת פגיעה וניצול סמכות בקהילה דתית, עבור הקהילה והסמכות הרוחנית.

אֲנִי עוֹד שָׁם. / הַנִּצֶּבֶת הַנִּצְחִית בְּכָל הַצָּגָה, / הַדְּמָמָה בְּמַנְגִּינַת הַכִּתָּה. / אֲנִי הַצְּרִימָה שֶׁרוֹצִים לִמְחֹק.

מִשֶּפַע אַהֲבָתְךָ הָרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ / לֶאֱהֹב אֶת עַצְמֵנוּ / אַהֲבָה כֵּנָה וַעֲמֻקָּה

הֻרְגַּלְתִּי לָשֶׁבֶת בַּסַּפְסָל הָאֲחוֹרִי / בְּבֵית הַכְּנֶסֶת / לַעֲשׂוֹת כְּלוּם

שֶׁלֹּא יֶאֱרַע דְּבַר תַּקָּלָה עַל יָדִי / וְלֹא אֶכָּשֵׁל חָלִילָה כִּי יִשְׂמְחוּ בִּי חֲבֵרַי / וְאֶהְיֶה גַּל נִשְׁבָּר לִרְסִיסִים

לֹא דִּבַּרְתִּי כִּי הֶאֱמַנְתִּי / שֶׁמִּלִּים יוֹצְרוֹת מְצִיאוּת / וְשֶׁהַשְּׁתִיקָה יָפָה

בַּיִת בְּלִי קִירוֹת הַאִם / עוֹד יִקָּרֵא בַּיִת / תְּפִלָּה בְּלִי קִירוֹת הַאִם / תְּפִלָּה הִיא

הֵן רַק מַחְזִיקוֹת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ / שֶׁלֹּא תִּשְׁקַע מֻקְדָּם מִדַּי / הֲרֵי בַּחשֶׁךְ כָּל הַדְּאָגוֹת

בּוֹאִי קָרוֹב יַלְדֹּנֶת, / אֶחְבֹּשׁ וְאַטְלִיא, / אֲרַכֵּךְ וַאֲחַבֵּק

וְסִגְרִי בְּבַקָּשָׁה הֵיטֵב, אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרַיִךְ… / הֵם נִבְהָלִים שָׁם בַּחוּץ / מִמַּרְאוֹת אֲפֵלִים / נִרְתָּעִים לְמַרְאֵה פְּצָעִים חֲשׂוּפִים

הָעִיר דְּמוּמָה מְעֻרְפֶּלֶת וּשְׁקוּפָה / מְחַכָּה לְהַזְעָקוֹת / עַל הַדֶּשֶׁא סָבִיב אֲנָשִׁים אֲבֵלִים בְּכִסְּאוֹת נוֹחַ נְמוּכִים / מַסְתִּירִים בְּמִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ. נְבוֹכִים

בְּתֹם מִשְׁפָּט שָׁלֵם הָיְתָה לִי חֲגִיגָה / חָשַׁבְתִּי, כָּך בָּרָא הָאֱלֹהִים / אֶת תֹּהוּ הָעוֹלָם / מִבְּרֵאשִׁית.

הַגִּידִי בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה: / מֻתָּר לִי לֹא לָדַעַת / כְּלוּם. / לְכִי לִישׁוֹן אִם תַּצְלִיחִי.

״אי-אפשר לרפא פצע בלי להאיר אותו באור רך, אישי ומקצועי גם יחד״ - המטפלת המינית שולמית שפרבר מזמינה להצטרף למחקר שלה בנושא מיניות בראי חוויות מגילאי הילדות.

אֲנִי רוֹצָה לִחְיוֹת לְלֹא מִלְחָמוֹת / לְלֹא הַתְרָעוֹת חֲמוּרוֹת

מַה הַקֶּשֶׁר – אַתָּה כּוֹתֵב מִתַּחַת לַתְּמוּנָה שֶׁלְּךָ בְּנְקוּדַּת הַחִיּוּל – מַה הַקֶּשֶׁר אֵלַי עַכְשָׁיו.

אִי אֶפְשָׁר לָדַעַת / מָתַי יִפְּלוּ עָלַיִךְ / הַחַיִּים

בְּיָד חֲזָקָה הוּא הֶחֱזִיק אֶת דֶּלֶת הַמָּמָ"ד / אָמַר לְאִשְׁתּוֹ שֶׁתִּתְחַבֵּא בָּאָרוֹן עַד / שֶׁהַיָּד הָפְכָה כְּחֻלָּה