היחס לאורגזמה הגברית מבטא את היחס למיניות הגברית ככלל: מהתפיסה הלינארית של מין דרך "באתי, ראיתי, כבשתי". היחס של גבר לאורגזמה שלו – בריחה למין, הדחקת המין או יחס בריא – מעיד על מקומו של הגבר ועל תפיסתו את עצמו.

אורגזמה גברית. איזה מין מושג לכתוב עליו.

אני רק אומר את המילים, ועולות בי שתי תחושות כמעט במקביל.
האחת, והמוקדמת ביניהן, זו דממה דקה. מן תחושה שנאמר משהו עם משקל. מהמושגים האלה שיש סביבם טאבו של משמעות גולמית. תחושה של שטח סגור. אמרת את זה, אמרת הכול. 'אורגזמה גברית' הוא מושג שיש סביבו שפה אוניברסלית משותפת. מה עוד יש להגיד?

התחושה השנייה, שמגיעה כמה צעדים אחרי הראשונה, היא טפטוף של מלא מילים ומחשבות, שלמרות התחושה הראשונית, ואולי דווקא בגללה, מגיעה הבנה שבאורגזמה גברית יש עולם ומלואו. מושג שיש בו כל כך הרבה גוונים ועדינות ואינסוף מה לומר עליו.

מהמקום הזה, שבין השטחי למה שמתרחש בעומק, אכתוב על האורגזמה הגברית. זו כתיבה מתוך זווית אישית, אבל אני מקווה שתמצאו נקודות להזדהות איתן.

לה פטיט מורט – המוות הקטן

כשבדקתי וחיפשתי קצת מקורות על האורגזמה הגברית, מצאתי הרבה פעמים יחס אחיד ורווח לאורגזמה ואולי למיניות הגברית בכללה. נראה לעיתים כאילו היחס לחוויית האורגזמה הוא תמצית של היחס לגבריות ומיניות גברית בחברה שלנו.

לרוב, האורגזמה הגברית מתוארת כפשוטה וברורה. במהלך מגע מיני, לבד או בזוג, הגבר הממוצע עובר במהלך כמה דקות בודדות תהליך של עוררות, התקשות ועיבוי של איבר המין, זקפה מלאה, הגעה לנקודת אל-חזור ופליטה של הזרע. האורגזמה עצמה, כוללת סדרות של התכווצויות קצביות של פי הטבעת, בלוטת הערמונית והשרירים הסמוכים לאיבר המין. התכווצויות אלה גורמות לנוזל הזרע לצאת מהמאגרים דרך פתח השופכה בקצה הפין. במעלה הדרך לקראת האורגזמה, המוח משחרר אנדורפינים – שאחראים על הפחתת כאב ותחושת אופוריה ועונג. ההפרשה מגיעה לשיאה עם פליטת הזרע. לאחר הפליטה, ישנה חוויה של התרוקנות גדולה, שמגיעה עם עייפות ומן תחושה של חזרה למצב 'הרגיל' שבו אין עוררות מינית כלל. למעשה, הרגעים שבהם הגבר הכי פחות מעוניין במיניות ומגע מיני הם מיד לאחר האורגזמה.

אחרי פליטה של זרע, ישנה תקופת הפוגה עד שהגבר מוכן שוב למגע מיני. התקופה יכולה לנוע מכמה דקות ועד כמה שעות או ימים, תלוי בגיל ובגורמים נוספים. יכול להיות שתחושה זו של התרוקנות היא הסיבה שהאורגזמה מכונה בצרפתית "לה פטיט מורט" שפירושה "המוות הקטן". השילוב הזה של עונג הולך ומצטבר שמתפרק בנקודת השיא, יחד עם פליטה של זרע מהגוף, אחראי על המעבר החד בין הגיוס של כל הכוחות לקראת האורגזמה והריק שנשאר אחריה. לאחר אורגזמה גברים יכולים לחוות הרפיה, שחרור וסיפוק, אך לעיתים יחושו עייפות גדולה, רעב ולעיתים אפילו עצב וכאב רגשי לאחר פליטה של זרע מגופם.

האורגזמה הגברית מתוארת הרבה פעמים כמאוד לינארית וברורה. איך זה מתחיל, כמה זמן חולף (רמז – לא הרבה) ואיך זה נגמר. מרוב שהתופעה הפיזית ברורה וצפויה, הרבה פעמים, ובעיקר כאשר המיניות בין בני הזוג עוד לא משוחררת והדדית, האורגזמה הגברית יכולה להפוך למוקד היחסים בין בני הזוג. לפעמים כמטרת המגע המיני, לפעמים כאקט מסיים. למשל, זוגות סופרים את מספר הפעמים שקיימו יחסים לפי מספר הפעמים שהגבר גמר ולא האישה. גברים רבים יכולים לחוות תסכול אם לא הגיעו לאורגזמה במהלך קיום יחסים, מתוך ציפייה סמויה ש'אם כבר התחלנו אז אני אמור גם לסיים' לעומת חלק מהנשים שלא בהכרח, אם בכלל, מצפות מכל מגע מיני שיסתיים באורגזמה שלהן. אבל לא רק גברים מרגישים ככה. לא מעט נשים עלולות לחוות תחושת 'כישלון' או תסכול מכך שבן הזוג לא הגיע לאורגזמה. כאילו זו אינדיקציה למשהו לא תקין בקשר הזוגי.

הדרך הזו, שבה מוצגת האורגזמה הגברית כמובנת, פשוטה וחד משמעית, עלולה לקבע את ההתנהגות המינית של גברים ושל נשים במערכות יחסים. גם גברים מודעים ורגישים, שרוצים יחסים הדדיים, רוצים בטובת בת הזוג שלהם ובהנאה הדדית ומשותפת, עלולים לפספס זאת כל עוד הם לכודים בתפיסת המיניות של עצמם כלינארית, ככזו שממוקדת בתוצאה, ככזו שיש בה חוויה של הצלחה ברורה שצריך להגיע אליה.

לטעמי, המיניות הגברית בכלל ובפרט האורגזמה הגברית סובלות מיחסי ציבור גרועים ששוב ושוב כובלות את ההתנהגות המינית של גברים לאותה נוסחה סגורה, של "גומרים הולכים". גם כשמתחילים לדבר על אורגזמה בקבוצת גברים עולה מיד התחושה שאין על מה לדבר. יש הסכמה שבשתיקה שהכול ברור ולא מורכב. עד שמתחילים לדבר.

באתי, ראיתי, כבשתי

הביטוי של יוליוס קיסר, "באתי, ראיתי כבשתי", הופיע במצעד הניצחון שערך ברומא. נראה כי הוא יכול לתאר את התפיסה הרווחת עד היום של מה זה אומר להיות גבר מוצלח. תפיסה של המיניות הגברית וממילא של חוויית האורגזמה הגברית: חוויה מלאת עוצמה ואון, ממוקדת במטרה – בהישג שבקצה, חווייה תכליתית וקצרה. יוליוס קיסר, החזיק בראש את מצעד הניצחון ואת ההוכחה לעליונותו במהלך הקרבות. באותו אופן, התפיסה הזו יכולה לגרום לגבר התמקדות בלעדית באורגזמה. רק אז, הגבר יכול להירגע ולחוש שהמשימה הושלמה.

יוליוס קיסר הביא קבלות. העוצמה שבמשפט היא המילה כבשתי. המילים "באתי, ראיתי" בלי הסיומת, לא אומרות הרבה. לכאורה אם אין את ה"כבשתי", אז לא קרה דבר. כך גם אצל זוגות רבים, שישנה הנחה מוקדמת שהאורגזמה הגברית היא מעין חותמת לכך שקרה משהו. שהצלחנו. גם אם לא נהנינו בדרך. זאת אומרת, אם היה מגע שלא נגמר ביחסי מין ממש או באורגזמה בסיומו – אולי משהו לא תקין. אולי סתם באנו וראינו אבל לא באמת עשינו.

בעוד אני חושב שהאיכות הזו שיש גם בגברים וגם בנשים, של היכולת למקד את הכוחות במטרה מסוימת ולהשיג אותה – היא נהדרת, היא הופכת למגבילה ברגע שאין עוד חלופות. אנחנו משתמשים בה בכל מיני רגעים בחיים. גם במיניות יכולים לעלות סיפוק ועונג גדול מהאיכות הזו. של עוצמה ממוקדת וברורה, של מישהו שיודע מה הוא רוצה ובא לקחת ולא משנה איזה צד מביא אותה, הגבר או האישה. כמובן שמתוך תקשורת ורצון, זו אחת מהדרכים לעונג. אולם, יכולה להיות בעייתיות מסוימת אם זה כל מה שיש. שהמיקוד הזה במטרה הנמצאת בקצה, אינו רק כלי שאני יכול לבחור מתי ואיפה להפעיל אותו, אלא הדרך היחידה שמסיבה מסוימת אני כבול אליה.

נוכחות ברגע, אל מול חתירה למטרה

כדי שגברים, נשים וזוגות ידעו ליהנות ממיניות כמו שהיא מתבטאת באופן ייחודי בכל פעם, כדי שיהיו קשובים וילמדו אחת את השני, יפיקו הנאה מכל מה שקורה במהלך המגע המיני, וכדי שאורגזמה לא תהווה המדד היחיד והכובל לסיפוק מהיחסים, בשלב הראשון דרושה עבודה עצמית של כל אחד מהצדדים.

אני חושב שהיחס של הגבר לאורגזמה המינית שלו, יכול ללמד אותו על מידת הנוכחות שלו בחייו בכלל ועם המיניות שלו בפרט. היכולת לשהות, לא למהר, להיות קשוב לאישה שאיתך גם בשיא התשוקה ולפעול בהתאם, גם אם זה אומר שהגבר לא יגיע לאורגזמה, תלויה בתחושת השלמה וריפוי של המיניות של הגבר.

אפשר לומר כי מאחורי כל אורגזמה, מסתתרת תחושת פגיעות עמוקה. הרצון להצליח, החשש מדחייה, העונג הממכר – אם גבר לא פותר את הקשיים הרגשים בחייו, באומץ ובכנות, אחת הדרכים לברוח מהכאב היא באמצעות אורגזמה גברית מנותקת. במידה שבה הגבר משתחרר מהתדמית הסטראוטיפית, של הצלחה ועמידה ביעדים, ומאפשר לעצמו להיות אדם שלם יותר, הוא יוכל להתמודד מתוך נוכחות גם עם רגשות כואבים. ואז, הוא יוכל להשאיר את האורגזמה המינית למה שהיא: עונג מבורך שקורה או לא קורה מתוך מגע מחובר והדדי.

כמי שכפאו שד – תודעת מלחמה

היחסים הלא פתורים של גברים עם האורגזמה שלהם, מתחילים הרבה לפני הקשר הזוגי. שורשם ביחסים של גבר אל המיניות של עצמו. במסכת נדרים כשאמא שלום, אשתו של רבי אליעזר, תיארה את הנהגותיו בחיי המיטה מובא תיאור שנחקק בשפה העברית והפך לאחד הדימויים המפורסמים ביחס לחיי אישות: "ודומה כמי שכפאו שד". אף על פי שתיאוריה של אמא שלום לא נפסקו להלכה, קיומו של הסיפור הותיר חותם כאילו זהו תיאור אידיאי למצב תודעה אפשרי, ואולי אף רצוי, במהלך קיום חיי אישות. רש"י מפרש את הביטוי כך: " 'ודומה כמי שכפאו שד' – שבא עלי בכח ודומה כמי ששד כפאו, ואית דאמרי שמתכסה כולו כאדם שמפחד מן השד." (רש"י מסכת נדרים כ ע"ב)

מעניין שהחוויה המינית הגברית מתוארת כך. פירוש אחד זה להיות כאחוז דיבוק. אחוז במן אנרגיה שהיא לא האדם הרגיל היומיומי, כאילו כוח אחר עובר בו. ופירוש אחר הפוך לחלוטין. הוא מתאר זהירות מאוד גדולה, ובחוויית כיווץ, שלא להימשך אחרי הפיתוי, כפחד מאותו השד. כך או כך, זהו תיאור של חוויה מסוכנת שעלולה להביא לחוסר שליטה.

גם היום, חלק מהחוויה הגברית סביב מיניות היא של חוסר שליטה. היצר המיני נחווה כעוצמתי, משתלט, ומסוכן. זוהי התמודדות עמוקה ויומיומית של נערים וגברים בכל הגילאים. מה עושים עם כזו עוצמה שמרחשת בתוכי?

בתודעה הגברית הרווחת יש מלחמה, פיצול. מצד אחד יש אותי כאדם, שיש לו ערכים, רגשות, עמדות, מוסריות. ומצד שני יש את היצר המיני שלי, שבכלל לא אכפת לו מכל זה. צד אחד זהו הצד של שליטה וניצחון על היצר המיני. צד זה מועצם מאוד בהתבוננות הלכתית או מוסרית על מיניות. הצד השני זהו צד של 'כניעה' מוחלטת של הגבר. תחושת הפקרות. מתן פורקן ליצר שלי, משמעותו בלי נוכחות של האדם שאני. צד זה מקבל ביטוי כ'נפילות', 'חולשות', משהו שתוקף אותי כשההגנות שלי נמוכות. שני צדדים לאותו מטבע, שרואה ביצר המיני שד שעולה בתוכי, אנרגיה אפלה שיש לרסן ולהילחם בה.

מהנקודה הזו של פיצול מהיצריות, אפשר להבין הרבה מהיחס של גברים למיניות של עצמם. כמו מול פורנוגרפיה, שיש לא מעט גברים שמבינים ומזדהים ערכית עם הפסול שבתעשייה הזו, ועדיין מוצאים את עצמם חוזרים שוב ושוב. במן מעגל שמגביר תחושות של אשמה ונחיתות מול היצר המיני. גבר כזה, במלחמה שהוא מנהל עם עצמו, יכול להיות שיפוטי ומאוים מיצריות ומיניות מצד אחד, ומצד שני כשהיצר מתעורר בו הוא ירגיש כאילו אחוז דיבוק, מכור. כמי שכפאו שד. וככה המעגל ממשיך ומתחזק. עונג גדול הופך להיות מקושר לאובדן שליטה ותחושת דחייה עצמית. תחושות של בושה ואשמה מקושרים מאוד עם המיניות בכלל ועם המיניות הגברית.

בסדנא לחינוך מיני שהעברתי באחת מהישיבות התיכוניות, אמרו לי התלמידים שקיבלו עצה מאיזשהו רב איך להתמודד עם היצר ולא לפגום בברית (איך להצליח להימנע מאוננות שאסורה על פי ההלכה). העצה שלו הייתה "בפעם הבאה שתעשו את זה, תסתכלו על הפנים שלכם במראה. כל כך תיגעלו מהפרצוף שלכם, שיותר לא תרצו לעשות את זה בחיים". היה לי מאוד קשה לשמוע אותם מספרים את זה. בעיני זו הדרכה הרסנית מאוד. לא יכולתי שלא לחשוב איזו עמדה מוגבלת ומצומצמת משפט כזה יכול לעצב? איך אפשר בכלל לדבר על עונג, בריאות, מיניות בריאה בין בני זוג, כשמגיל הנעורים נצרבה בתודעה כזו שפיטה מביישת של אובדן שליטה. איך אפשר להתמסר ולהיות נוכח אם אני עסוק באיך אני נראה תוך כדי? העצה הזו בעצם נובעת מאותה עמדה שרואה ביצר המיני סכנה אמתית לאיבוד צלם אנוש.

מהניסיון שלי בהנחיה של סדנאות מיניות, יש הרבה גברים שמרגישים כך. למרות שציפיתי שאנשים שהגיעו מחינוך שמרני ודתי יפגינו יותר את התחושות האלו, הופתעתי לגלות שלא. להרבה מאוד נערים וגברים מרקעים שונים יש מכנה משותף רחב. אף אחד לא אפשר להם לפתח עמדה חיובית ובריאה כלפי המיניות שלהם עצמם. הם חווים כי משהו משתנה בכל פעם שעולה בהם יצר מיני. שברגע שהוא נוכח במלואו בתוכם, הם כבר לא שם.

מהתפיסה הזו, שלא מעט גברים נמצאים בה, נובעות המון התנהגויות לא בריאות. התפיסה שכל מגע שעורר אותו מינית חייב להיגמר בסיפוק מיני, חוויית התלות באישה לסיפוק הצרכים המיניים, גברים שמתלוננים על כאב ותסכול שנגרם להם עקב חוסר חשק או שינוי בחשק מצד בת הזוג, שימוש בכיבושים מיניים כדי להרגיש גבר מספיק, אשמה או בושה על היצריות עצמה, חרדת ביצוע ושפיכה מוקדמת – תופעות שבכולן נמצא מרכיב רגשי חזק.

הפרדוקס הוא שככל שהגבר פחות נוכח במלואו כשמתעורר בו היצר המיני, ככל שהוא משתנה ומרגיש לא הוא, וזה לא משנה אם הוא נהפך לאגרסיבי ותובעני כלפיה או שהוא נהפך למכווץ וחרד ומפנה ריסון כלפי עצמו, מתחיל להיווצר ריחוק במקום חיבור. האישה שאתו, מרגישה את חוסר הנוכחות שלו כשהיצר מתעורר. היא תחוש פחות ופחות ביטחון לגשת אל היצר המיני שלה בנוכחותו. אל העונג שלה. החוויה מרגישה פחות בטוחה ותתחיל התנהגות מרצה שבה היחסים מצומצמים לחוויה שטחית, וממוקדים בלהביא אותו לסיפוק.

לא מעט פעמים יתחיל ריחוק וחוסר חשק של האישה בכל סוג של מגע, גם מגע תמים לכאורה. מתוך החשש שהיא תהיה חייבת לדאוג לכך שהגבר יגיע לסיפוק. דינמיקה כזו לאורך זמן יכולה להתחיל לייצר ולצבור תסכול וניכור, סמוי או גלוי, בין בני הזוג. במצב כזה, הסבירות ליחסים מיניים מהנים, שמחים ומשוחררים קטנה עוד יותר. מן מעגל שמזין את עצמו. חשוב לציין כי לא מעט פעמים בשל דפוס זה של יחסים מיניים, יכול להיווצר תסכול בתחום המיני, גם אם הם חברים מאוד טובים ואוהבים באופן כללי במערכת היחסים שלהם.

מין שממסך רגשות שליליים

גם בשנים שלפני הקשר הזוגי, אפשר להבחין בין שני סוגים עיקריים של מגע מיני של גברים. הראשון, זה שנובע מדחף של עוררות מינית, הצורך הטבעי של הגוף, העונג נובע מהמעשה עצמו. והשני מעשה מיני ששורשיו לא במיניות בכלל, אלא בכאב רגשי. אז הפורקן המיני משמש משכך כאבים.

לא מעט נערים וגברים פונים למיניות ולפורקן מיני כשהם חשים עצבות, בדידות, כאב, חוסר אונים. משהו בחוויה שממסך רגשות שליליים. המיניות משמשת מפלט. הפניה הזו למעשה מיני, מחזקת עוד יותר את מעגל העונג-כאב-אשמה. ואת תפיסת המיניות כתחליף זול למי שאני באמת. כי מיד עם חווית השיא, מגיעה תחושת ריקנות עמוקה והכאב שהיה שם קודם, מורגש ביתר שאת.

הקשר הזה בין קושי לחוות כאב רגשי מתוך נוכחות, שמשתמש בהנאה מינית כמו בכל התמכרות כסם מאלחש, מצד אחד יכול להעצים את חוסר הנוכחות של גברים במהלך האקט המיני. הם יהיו ממוקדים באורגזמה שלהם וישתמשו ביחסים ככלי לפורקן ולא לחיבור. מצד שני, מודעות למנגנון הזה יכולה להפוך את חווית האורגזמה לחוויה מרפאת אם הגבר יעז להסתכל מה יש מהצד השני. מה עולה בתוכו מיד אחרי האורגזמה.

ולפעמים החגיגה נגמרת

הרגעים שאחרי האורגזמה, הם רגעים של מפגש חשוף עם חלקים עדינים. הרבה כאב ותחושות מודחקות נשמעות חזק וברור יותר ברגעים שאחרי האורגזמה. אם מתבוננים בתשומת לב, יכול לעלות כאב עמוק והזדמנות לריפוי. הזדמנות לבדוק את היחסים שלי עם עצמי, עם העונג שלי, איך אני מרגיש כלפיו, מה עולה בי כשאני חשוף.

האורגזמה הגברית יכולה לעבור מחוויה התמכרותית לא נשלטת לחוויה של חיבור עמוק וריפוי של גבר עם עצמו ועם בת הזוג שלו. מעבר לתשומת לב לדרך, לעונג שנבנה, לרגשות שעולים וצפים מלהיות חשוף, פגיע, מקבל, לראות את בת הזוג ואיפה היא נמצאת במהלך המגע. נכונות לקבל חמלה ואהבה ממי שאיתי בזמן שאני נחשף. להיות בקשר עם חווית ההרפיה, עם הכאב שעולה כשהתרוקנתי. כל זה קורה במהלך הדקות הקצרות או הארוכות עד לאורגזמה.

המסר המשטיח של אורגזמה גברית, פשוטה מכנית ותמיד קורית בסוף, מרחיק גברים נשים וזוגות מהמסע האישי שלהם עם המיניות של עצמם. הופך את הפעולה למכנית, וחסרת נוכחות רגשית. רק כשגברים יאמצו אל עצמם את המיניות שלהם, את היצר, שתהיה בהם אהבה עמוקה ונאמנות למי שהם, בלי השוואה ודרישה להתאמה לשום מודל חיצוני, דתי, או תרבותי, תתחיל להירקם מערכת יחסים של כבוד וחיבור בין הגבר, לכוח מאוד חזק ועוצמתי בתוכו היצר המיני. כשגברים יתחילו לראות יופי ואור במיניות של עצמם, כשיחוו את העונג והעוצמה שלהם כמתנה שהם יכולים ורוצים לתת לבת הזוג שלהם, הם יתחילו לצאת מתודעת הרעב המיני. הם לא יהיו חייבים ונמהרים להשיג שום דבר. יתפנה להם מקום לעונג ולאהבה כמו שהם עולים ברגע נתון. בלי אג'נדה מוקדמת לאן זה חייב להגיע. בלי חוסר סבלנות ותסכול.

במצע כזה, שאדם מוקיר את היצר שלו ולא נלחם בו, באותו אופן שהוא מכבד וקשוב לחלקים אחרים בתוכו, משהו במערכת הפנימית נרגע. מגיעה בהירות וחופש פנימי. הגבר מתחיל לעשות אהבה ולא מלחמה. המסע הופך להיות הדבר, עם או בלי אורגזמה בסופו. רק מתוך צמצמום לאובססיה פיזית של פורקן שחייב להגיע שמשתלט עליו, הוא יכול לפספס את הסגירות של האישה שאתו.

תהליך מלא עונג, נוכחות ועומק

מיניות שופעת מגיעה מביטחון, חופש, תשוקה ואהבה. אפשר לאפשר אותה, אי אפשר לאלץ אותה. היכולת של האישה והגבר להיפתח ולהשתתף מתוך תשוקה וחופש ביחסים, ולא מתוך ריצוי וכיווץ, תלויה במידה שהם רואים זה את זו.

גבר רדוף ומפוחד מהמיניות של עצמו, לא רואה אף אחד. בקושי את עצמו. גבר שמחובר למיניות שלו יכול להרגיש חמלה ואהבה עמוקה לעצמו ולאישה שאתו, גם כשהוא מאוד משתוקק מינית, ובאופן טבעי הוא ישים את החיבור ביניהם בראש סדר העדיפויות, גם אם זה אומר שהוא לא יגיע לפורקן מידי. הוא כבר פחות חייב לפרוק.

הרבה כאב נגרם בעולם, בתוך גברים ונשים, בעקבות המלחמה הזו של גברים ביצר המיני שלהם. כולם מפסידים במלחמה הזו. עבודת מודעות, תשומת לב ונוכחות בחושים, משנה את החיים. ומשנה את היחסים שלנו עם האורגזמה. במקום שאורגזמה תהיה עוד הישג להגיע אליו, היא הופכת להיות תוצר לוואי של תהליך מלא עונג, נוכחות ועומק, ומתרחשת כמעט מאליה. בנקודה הזו, עם כל הפרדוקס, יש שחרור עמוק, ואף אורגזמות עמוקות ומענגות יותר לשני בני הזוג. מעשה אהבה כל כך עשיר ומלא שהוא בעל ערך עצום בפני עצמו, עד כדי שאם האורגזמה מתרחשת או לא, זה לא משנה.

*לקריאת גרסה נוספת של המאמר, כפי שפורסם באתר ynet: מיניות הגבר מורכבת – והגיע הזמן לדבר עליה

***

לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• אנטומיה ופיזיולוגיה של יחסי אישות – טלי רוזנבאום
• החשש מהלא נודע: מידע נהיר וגלוי על קרום הבתולין – צוות גלויה
• הדגדגן : הרבה יותר ממה שנראה לעין, הרבה יותר – צוות גלויה
• העינוגית (דגדגן): תגלית בת אלפיים – צוות גלויה
• שם ידעתי חמדה: על האורגזמה – צוות גלויה
• שעת רצון: על קיומו של הרצון בתוך המפגש הזוגי – הרבנית שרה סגל-כץ
• על מצוות עונה, פרק בפודקאסט ״בגוף ראשון״ של מרכז יהל – ד״ר מיכל פרינס והרבנית שרה סגל-כץ

• גברים, תכירו את רצפת האגן שלכם – נעם לוי
• מיניות גברית כמהלך חיים – כיצד לחנך נערים להתנהגות מינית חיובית? – ד"ר ירון שוורץ
• שיח פנים-גברי בריא על מיניות – שולמית שפרבר